שבת קט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תלמוד בבלי

<< · שבת · קט ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה לענין שבת מי שמעת להו אלא אמר רב נחמן בר יצחק לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי במאי אוקימתא לבתרייתא דלא אישתהי אי דלא אישתהי אפילו במי משרה נמי דהתניא רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום ואף על פי שיש לו חטטים בראשו במה דברים אמורים שלא נשתהא אבל נשתהא אסור אלא ים הגדול אים הגדול לא קשיא אהא ביפין שבו הא ברעים שבו מי משרה אמי משרה נמי לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי:

מתניתין באין אוכלין איזביון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברואה כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה:

גמ' אמר רב יוסף אזוב אברתה בר המג איזביון אברתה בר הינג עולא אמר מרוא חיורא עולא איקלע לבי רב שמואל בר יהודה אייתו לקמיה מרוא חיורא אמר היינו אזוב דכתיב באורייתא רב פפי אמר שומשוק א"ר ירמיה מדיפתי כוותיה דרב פפי מסתברא דתנן מצות אזוב שלשה קלחין ובהן שלשה גבעולין ושומשוק הוא דמשתכחא הכי למאי אכלי ליה לקוקאיני במאי אכלי ליה בשבע תמרי אוכמתא ממאי הויא מקימחא דשערי (במנא) דחליף עליה ארבעין יומין:

אבל אוכל הוא את יועזר:

מאי יועזר פותנק למאי אכלי לה לארקתא במאי אכלי לה בשבע תמרי חיוורתא ממאי הויא מאומצא ומיא אליבא ריקנא ומבישרא שמנא אליבא ריקנא ומבישרא דתורא אליבא ריקנא מאמגוזא אליבא ריקנא ומגירי דרוביא אליבא ריקנא ומשתי מיא אבתריה ואי לא ליבלע תחלי חיוורתא ואי לא ליתיב בתעניתא וליתי בישרא שמנא ולישדי אגומרי ולימיץ גרמא וליגמע חלא ואיכא דאמרי חלא לא משום דקשי לכבדא ואי לא לייתי גורדא דאסינתא דגרידא מעילאי לתתאי ולא מתתאי לעילאי דילמא נפקא איידי פומיה ולישלקה בשיכרא בי שיבבי ולמחר נסכרינון לנקבין דידיה ולישתי וכי מפני מפני אפשיחה דדקלא:

ושותין אבוברואה:

מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה למאי עבדי לה לגילויא ואי לא ליתי חמשא כלילי וחמשא כוסתא דשיכרא ונישלוקינהו בהדי הדדי עד דקיימא אאנפקא ונישתי אימיה דרב אחדבוי בר אמי עבדה ליה לההוא גברא חד כלילא וחד כוסתא דשיכרא שלקה ואישקיתיה ושגרא תנורא וגרפתיה ואותביתיה לבינתא בגוויה ונפק כהוצא ירקא רב אויא אמר רביעתא דחלבא מעיזא חיורתא רב הונא בר יהודה אמר לייתי אתרוגא חליתא ולחייקיה ולימלייה דובשא ולותבה בי מיללי דנורא וליכליה רבי חנינא אמר מי רגלים בני ארבעים יום ברזינא לזיבורא רביעאה לעקרבא פלגא ריבעא לגילויא ריבעא אפילו לכשפים מעלו אמר רבי יוחנן אניגרון ואבנגר ותירייקה מעלו בין לגילויא בין לכשפים האי מאן דבלע חיויא לוכליה כשותא במילחא ולירהטיה תלתא מילי רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא אתא אליהו אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי האי מאן דטרקיה חיויא ליתי עוברא דחמרא חיורתא וליקרעיה ולותביה עילויה והני מילי דלא אישתכח טרפה ההוא

רש"י[עריכה]


אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה - ומשום קרא:

לענין שבת - דטעמא משום רפואה הוא מי שמעת להו:

הא דאישתהי - בגוייהו אסור דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין:

הא דלא אישתהי - אלא רחץ ויצא מותר:

בתרייתא - דקתני רוחצין בדלא אישתהי:

חטטין - מאלנ"ץ (פצעים) :

שלא נשתהי - בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא:

ביפין - שכן רוחצין בהן בחול לרחיצה שאינה לרפואה:

ברעים - אין רוחצין דמוכחא מלתא דלרפואה ותרוייהו בדאישתהי:

מי המשרה אמי המשרה לא קשיא - הך דקתני רוחצין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא במי המשרה הא דאישתהי הא דלא אשתהי:

מתני' איזביון - מפרש בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא מלתא דלרפואה אכיל ליה:

אבל אוכל הוא את יועזר - שהרבה אוכלין אותו כשהן בריאין (באוצר מובא כאן הלעז פוליו"ל, שפירושו: סוג של נענע [ולא כתב היכן מצאו]) :

ממי דקלים - מפרש בגמרא:

וכוס עיקרין - משקה שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים ובגמרא מפרש ליה:

מפני שהן לירוקה - לחולי של ירקון ואינו מאכל בריאים:

לצמאו - אם אינו חולה:

גמ' אמר רב יוסף אזוב - דאורייתא שהוכשר להזאה הוא שקורין אברתא בר המג:

איזביון - דמתניתין הוא שקורין אברתא בר הינג ויש מרבותי מפרשים בר המג שגדל במקום גמי בר הינג שגדל בין ההגים רונצ"ץ (רונצי"ש: קוצים) :

עולא אמר - אזוב דאורייתא הוא מרוא חיורא בלע"ז שלוי"א (שלי"א: מרווה (צמח)) :

שומשוק - הוא אזוב דאורייתא:

ג' קלחים - דאגודה כתיב ואין אגודה פחות מג':

ובהן ג' גבעולין - בכל קלח ג' גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס:

לקוקייני - תולעים שבבני מעים:

דחליף עליה מ' יומי - משנטחן:

פותנק - בלע"ז פולא"ל (פוליו"ל: סוג של נענע) :

לארקתא - תולעים שבכבד:

ממאי הוי - החולי:

מאומצא - בשר בגחלים:

אליבא ריקנא - קודם אכילה:

ומגירי דרובייא - לולבי תילתן כעין לולבי גפנים:

רוביא - תילתן פינגרי (פינוגר"י: חילבה (גרגרנית יוונית, צמח המשמש לתבלין)) :

ומשתי מיא בתרייהו - האוכל אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו מים:

ואי לא - אי לית ליה פותנק א"נ אכליה ולא איתסי:

תחלי - שחלי כרישו"ן (קרישו"ן: שחליים) :

לימוץ גרמא - יהא מוצץ אבר יפה מאותו בשר וימץ שמנו בפיו:

גורדא דאסינתא - קליפה גרודה מן הסנה:

מעילאי לתתאי - שתהא גרודה מלמעלה למטה:

דלמא נפק - התולעים:

איידי פומיה - דרך פיו:

בי שבבי - בין השמשות בחשכותא דשמשי. ל"א בי שבבי בבית אחד משכניו שלא יריח הוא הריח שהוא קשה לו:

נסכרינן לנקבים דיליה - יסתום נחיריו שלא יריח ל"א יסתום נחיריו ונקבי אזניו שלא יצא כח המשקה מגופו:

מפני אפשיחה - מקום שנפשח הדקל אישברנקי"ר (אישינבריי"ר: לגזום, לדלל) :

חוטרא יחידאה - עץ הגדל יחידי בלא ענף:

לגילוייא - מי ששתה מים מגולין:

חמשה כלילי - וורדין:

כוסאתא דשיכרא - כוסות:

עד דקיימי אאנפקא - שיעמדו על מדה מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב נח:):

ושגרא תנורא - הסיקה תנור:

וגרפתיה - מגחלים שיצטנן קצת:

ואותבה לבינתא בגויה - שישב עליה ולא יכוה:

ונפק מיניה - הקיא הארס שבלע:

הוצא - עלה של לולב:

אתרוג חליתא - מתוק:

ולחייקיה - לגויה יחקוק בתוכו חקק:

וליתבה בי מיללי דנורא - מניחו ע"ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדבש:

בני מ' יום - שעברו עליהם מ' יום. ל"א של תינוק בן מ' יום:

ברזינא לזיבורא - כוס קטן מאד ושמו ברזינא מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה ומתרפא:

רביעתא לעקרב - רביעית לוג למי שעקצו עקרב:

פלגא ריבעא לגילויא - חצי לוג:

רבעא - לוג:

אניגרון ואבנגר ותירייקי - מים שנשלק בהם בנגרי מין עשב ששמו בנגרי וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה:) אניגרון מיא דסילקא ותירייקי צרי:

אידמי ליה כפרשא - תופסו ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו ומחמם ומת הנחש בתוכו:

גובי - חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו: גובי טרונצו"ץ (טרונצונ"ש: קטעים) בלע"ז:

דטרקיה - נשכו:

עוברא דחמרא חיוורתי - עובר הנמצא במעי חמורה לבנה:

דלא אשתכח טרפה - האם: בר

עין משפט ונר מצוה[עריכה]

מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבת/פרק יד (עריכה)

לד א ב מיי' פ"כא מהל' שבת הלכה כא , סמ"ג לאוין סה , טור ושו"ע או"ח סי' שכח סעיף מד:

לה ג מיי' פ"כא מהל' שבת הלכה כב , טור ושו"ע או"ח סי' שכח סעיף לז: