משנה גיטין א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המביא גט א ממדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

רבן גמליאל אומר, אף המביא מן הרקם ומן החגרז.

רבי אליעזר אומר, אפלו מכפר לודים ח ללוד.

וחכמים אומרים, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליךט.

והמביא ממדינה למדינה במדינת י הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, אפילו מהגמוניא יב להגמוניא.

נוסח הרמב"ם

המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם רבן גמליאל אומר אף המביא מרקם ומן ההגר רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודים ללוד וחכמים אומרין אין צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מאגמוניה לאגמוניה.

פירוש הרמב"ם

המביא גט ממדיגת הים צריך שיאמר בפני נכתב כו': הגמוניא פקידות. ואמר שאפילו הביא גט במדינה זאת בעצמה מאדנות זה לאדנות איש אחר צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ופסק ההלכה שכל המביא גט לחוצה לארץ ואפילו מא"י או המביא גט מחוצה לארץ ואפילו לא"י אם נתקיים אצלנו חתימת עדיו ונתקיים בב"ד כמו שנתבאר בפרק שני מכתובות (דף כא:) הרי זה גט כשר ויתנוהו ב"ד ולא נצטרך שנשמע מן המביא שום דבר אלא שהוא היה שליח בלבד ואם אין מכירין חתימת העדים על כל פנים צריך שיאמר המביא אותו בפני נכתב ובפני נחתם ויתננו לה בפני שנים ואז תתגרש וחיוב על השנים שיקראו הגט ואז ינתן לה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

' - אחרי שהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילו מהפרת הנדרים והנזירות. ונמשך אחריהן סוטה מהטעם שכתבתי שם מהגמרא, התחיל עכשיו בענין הגרושין, שאחרי נשואין באין גרושין, ועוד שהסוטה כשתזנה תצא בגרושין:

המביא גט ממדינת הים - כל חוצה לארץ קרי מדינת הים ב:

צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם - אית דאמרי טעמא, לפי שאין בני מדינת הים בני תורה, ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה ג. הלכך אומר השליח בפני נכתב ובפני נחתם, וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה, והוא אומר אין ד. ואית דאמרי טעמא, לפי שאין שיירות מצויות משם לכאן, שאם יבא הבעל ויערער לומר לא כתבתיו שיהיו עדים מצויין להכיר חתימת העדים ה. והאמינוהו רבנן לשליח כבתרי ו, ושוב לא יועיל ערעור הבעל:

מן הרקם ומן החגר - בין קדש ובין ברד, מתרגמינן בין רקם ובין חגרא:

אפילו מכפר לודים - שהיא מחוצה לארץ:

ללוד - שהיא סמוכה לה והיא מארץ ישראל:

מהגמוניא להגמוניא - שני הגמונים בעיר אחת ומקפידים זה על זה יא:

פירוש תוספות יום טוב

אחרי שהשלים לדבר על הנשואין ומה שיתחייב בשבילו מהפרת הנדרים והנזירות. ונמשך אחריהן סוטה מהטעם שכתבתי שם מהגמרא. התחיל עכשיו בענין הגרושין. שאחרי נשואין באין גרושין. ועוד שהסוטה כשתזנה תצא בגרושין. וכבר כתבתי בריש מסכת סוטה שבזה נטיתי מסדור הרמב"ם. לפי שלא נראה כן מהגמרא:

המביא גט. שכן יכול הבעל לשלוח כדתניא ברפ"ק [צ"ל ברפ"ב] דקדושין ושלחה [ולא כתיב וגרשה] מלמד שהוא עושה שליח:

גט. לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולא תשמע למ"ש התשבי שהתוס' נותנים טעם שנקרא גט. לפי שיש בו י"ב שורות. ע"כ. שלא כן הוא אלא איפכא שכתבו דלפיכך נהגו לכתוב י"ב שורות כמספר גט. ואע"ג דשאר שטרות פעמים נמי קרי גט [כדתנן לקמן מ"ה. ועיין בפירוש הר"ב ר"פ בתרא דב"ב] מ"מ לא הוצרך לפרש כאן גט אשה. משום דברוב מקומות היכא דקתני גט סתם איירי בגט אשה. תוס'. וכ"כ הרמב"ם במשנה ה' פרק דלקמן. ועיין [מה שכתבתי שם ו] במשנה ה' פ"ו:

ממדינת הים. פירש הר"ב כל חוצה לארץ קרוי מדינת הים וכן לשון רש"י. והר"ן פירש דחוצה לארץ של צד מערבי של ארץ ישראל נקט. לפי שבאותו צד ליכא עיירות מובלעות וסמוכות שהרי הים מפסיק ובצדדים אחרים לא פסיקא ליה מלתא משום דאיכא עיירות סמוכות ומובלעות [ולקמן אמרינן דת"ק מפיק אלו מכלל] ומש"ה אמר שהמביא גט ממדינת הים שהוא מערב א"י וה"ה לכל צדדים אחרים מאותן עיירות שהן דומות לאותן שבמ"ה שאינן לא מובלעות ולא סמוכות. ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל שכתב דכל חוצה לארץ קרוי מדינת הים. כלומר כל ת"ל שהיא דומה לח"ל שבמ"ה. עכ"ל:

צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. פי' הר"ב אית דאמרי טעמא לפי שאין בני מדינת הים בני תורה ואין יודעין שצריך לכתוב הגט לשם האשה. הכי אמר רבה בגמ' ופירש"י וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה. וכתבו התוס' כלומר דהך דרשא אינה נראית להם עקר דרשא. ופירוש אין בקיאין [דהכי לישנא דגמ'] אין חוששין לדרשא דלשמה. דאל"ה מ"ש משאר הלכות גטין דלא חיישינן להו דלא בקיאי. ע"כ. ומ"ש הר"ב וממילא שיילינן ליה אם נכתב לשמה וכ"כ רש"י וקשיא דא"כ עיקר תקנה חסר מן הספר. עוד פירש"י בדף ג' דסתמא כי מסהיד דבפני נכתב ובפני נחתם לשמה קמסהיד. וכן דעת התוס'. וכ"כ הר"ן דמימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אם נכתב ונחתם בפני. ש"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה ואילו לא נכתב לשמה היה אומר כך וכך אירע מעשה. דלאחר נכתב. ועוד שכיון שהוא שלוחו של בעלה [של] זו והוא אומר שבפ"נ ונחתם תולין להקל ואומרים שבעלה של זו כתבו וחתמו בפניו ועשאו שליח ואין חוששין שמא אחר כתבו בפניו ואח"כ מצאו זה ונתנו לו ועשאו שליח שאין הדבר מצוי כן. ע"כ. ולפיכך לא הצריכוהו לסיים בעדותו לשמה. אלא סגי כשיאמר בפני נכתב ובפני נחתס. אבל בלא בפ"נ ובפ"נ לא סגי. שהיאך תתקיים עדותו להעיד על לשמה בלא בפ"נ ובפ"נ. וטעמא דלא תקנו לומר בהדיא לשמה מפרש בגמרא דחיישינן דלמא לא יאמר. ופירש"י והוה משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין דאמרי שהולד ממזר. ומיהו בפני נכתב ובפני נחתם אצרכוהו דכתיבה וחתימה בעינן לשמה וכיון דכל חדא מלתא באפי נפשה היא. לא גייז. והקשו בגמרא אמאי מהימנינן ליה לשליח דליתא אלא חד ובערוה בעינן שנים כדתנן במשנה ג' פ"ו דסוטה. ומשנינן רוב בקיאין הן ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מגמר גמירי והוי מיעוטא דמיעוטא ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. ומ"ש הר"ב ואית דאמרי טעמא לפי שאין שיירות מצויות וכו' שיהיו עדום מצויין להכיר חתימת העדים. ובגמ' א"כ בפ"נ למה לי. ומשני דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בע"א. ומ"ש הר"ב והאמינוהו רבנן לשליח כבתרי. דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד [דלא חציף איניש לזיופי] ורבנן הוא דאצריך ומשום עגונא הקלו. גמ'.

רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם כו'. ובגמ' מפרש דבהא פליגי. דת"ק סבר דמרקם וחגר אע"פ שהן מח"ל אין צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ. לפי שהן עיירות הסמוכות לא"י וכ"ש מכפר לודים [ללוד] שא"צ לפי שהוא מובלע בתחום א"י כלומר שהכתוב מנה עיירות רבות בתחום א"י ומהן ולהלן ח"ל. ויש מהן בולטות מחגרותיהן. [ול' רש"י מחברותיהן] ויוצאות לחוץ ד' או ה' פרסאות. ומסילה ההולכת מזו לזו [נכנסת לפנים מן הבליטה והמסילה]. [אלו חמשה תיבות [האחרונות] אינם בפירש"י] היא הגבול ועיירות העומדות חוץ למסילה לפנים מן בליטת העיירות הבולטות ררקרו מובלעות והכי הוה כפר לודין. ות"ק סבר רקם וחגר דכיון דסמוכות נינהו לא"י אין השליח הבא מהן צ"ל בפ"נ ובפ"נ וכ"ש הבא מכפר לודין שהוא מובלע משום דבין סמוכות בין מובלעות גמירי לשמה ושכיחי עדים לקיימו. ואתי ר"ג לאפלוגי עלה ולמימר דדוקא במובלעות כמו מכפר לודין גמירי ושכיחי. אבל סמוכות כגון רקם וחגר. לא גמירי ולא שכיחי. ואתא ר"א למימר דאפי' מכפר לודין שהוא מובלע ל"ל בפ"נ ובפ"נ. דנהי דמודה לרבנן קמאי דמובלעות גמירי ושכיחי. אפ"ה מצריך בהו לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא תחלוק במדינת הים. הכי איתא בגמרא. לשון הר"ן:

מן הרקם כו'. פי' הר"ב בין קדש כו' כ"כ רש"י. וכתבו תוס' והר"ן שבספר יהושע מפורש דקדש וברד מא"י הוא. איכא למימר דהני אחריני נינהו דכי היכי דאמרי' בפרק אלו הן [הגולין ד"י] דתרי קדש הוו בא"י ה"נ איכא למימר דקדש אחרינא הוה בח"ל וכן נמי ברד. ע"כ. ובעל כפתור ופרח בפי"א כתב עוד תירוץ אחר דאפי' כי נאמר שהוא קדש שבגליל שמא לא היה מכבוש שני ע"כ. ואשתמיטתיה דהתוס' הביאו ספרי דפ' עקב דחשיב רקם וחגר בהדי כרכים שכבשו עולי בבל. ועוד כתבו התוספות דיש לתרץ שאע"פ שהן א"י [צריך לומר בפ"נ ובפ"נ] הואיל והן בסוף הגבול ורחוק מעיקר ישוב א"י ומופלג מן הישיבות ובתי דינין.

אפילו מכפר לודים ללוד. מקרי כפר לודים שבני לוד מצויין בה תמיד. ומש"ה נקט לצוד לרבותא. הר"ן והתוס'.

וחכ"א א"צ כו' אלא המביא ממ"ה והמוליך. ובהא פליגי את"ק דלת"ק המוליך מא"י לח"ל א"צ לפי שבני א"י בקיאין לשמה. וחכמים גזרי מוליך אטו מביא. ולאית דאמרי דטעמא דאין עדים מצוים כו' ת"ק נמי הכי ס"ל וחכמים לפרושי מלתא דת"ק אתו דמביא דנקט לאו דוקא אלא ה"ה למוליך. [גמ' דף ד' ע"ב] :

והמביא ממדינה למדינה במדינת הים. למאן דמפרש טעמא דאין בקיאין לשמה מפרש בגמ' דה"ה דבאותה מדינה נמי צריך שיאמר אלא דנקט ממדינה למדינה למידק מינה דהא ממדינה למדינה בא"י לא צריך ואפי' לכתחלה [ועיין במ"ג] ולאידך טעמא נמי בא"י דקביעי ב"ד שכיחי שיירות:

אפילו מהגמוניא להגמוניא. פי' הר"ב בעיר אחת ומקפידין כו' נמ'. ופירש"י שלא ילך [מן] הגמוניא זו להגמוניא זו. ע"כ. ובא"י נמי לטעמא דקיום כיון דמקפידות. ולטעמא דלשמה נמי על כרחיך בא"י. דבח"ל אפי' באותה הגמוניא. ואלא מיהת דבא"י [אע"ג] דבקיאין לשמה כי מקפידין צריך שיאמר משום דמ"ד טעמא לשמה ס"ל נמי טעמא דקיום כדאיתא בגמרא:

הגמוגיא. פקידות. הרמב"ם ובישעיה ט' י"ג ראש וזנב ות"י ריש והגמון ועיין בעדיות פ"ז משנה ז':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) גט. לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולכך נהגו לכתוב בו י"ב שורות כמנין גט. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) וכ"פ רש"י. והר"נ פירש דח"ל של צד מערבי של א"י נקט. לפי שבאותו צד ליכא עיירות מובלעות וסמוכות שהרי הים מפסיק ובצדדים אחרים לא פסיקא ליה מלתא משום דאיכא עיירות סמוכות ומובלעות (ולקמן אמרינן דת"ק מפיק אלו מכלל). ומש"ה אמר ממדינת הים שהיא מערב א"י וה"ה לכל צדדים אחרים מאותן עיירות שהן דומות לאלו שבמדינת הים שאינן לא מובלעות ולא סמוכות. ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל במה שסיים כלומר כל חו"ל שהוא דומה לחו"ל שבמדינת הים:

(ג) (על הברטנורא) וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה ; ואין בקיאין היינו דאין חוששין להך דרשה דאל"ה מ"ש משאר הלכות גיטין דלא חיישינן להו דלא בקיאי. תוספ':

(ד) (על הברטנורא) ורש"י פירש דסתמא כי מסהיד בפ"נ ובפ"נ לשמה קמסהיד. וסיים הר"ן דמימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אם נכתב ונחתם בפני ש"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה. ואלו לא נכתב לשמה היה אומר השליח כך אירע מעשה דלאחר נכתב. והא דסגי בעד אחד, משום דרוב בקיאין הן. ואפילו לר"מ דחייש למעוטא הבא הוי מעוטא דמעוטא, ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) ופריך בגמרא א"כ בפני נכתב למ"ל, ומשני דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:

(ו) (על הברטנורא) דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא:

(ז) (על המשנה) החגר. בגמרא מפרש דבהא פליגי דת"ק סבר דמרקם וחגר אע"פ שהן מחו"ל א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ לפי שהן עיירות הסמוכות לא"י, וכ"ש מכפר לודים ללוד שא"צ לפי שהוא מובלע בתחום א"י כו'. ואתי ר"ג לאפלוגי עלה ולמימר דדוקא במובלעות כמו מכפר לודים גמירי ושכיחי, אבל סמוכות כגון, רקם לא גמירי ולא שכיחי. ואתא ר"א למימר דאפילו מכפר לודים שהוא מובלע צ"ל בפ"נ ובפ"נ, דנהי דמודה לרבנן קמאי דמובלעים גמירי ושכיחי, אפ"ה מצריך בהו, לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא תחלוק במדינת הים. הר"ן:

(ח) (על המשנה) מכפר כו'. מיקרי כפר. לודים שבני לוד מצויין בה תמיד. ומש"ה נקט ללוד לרבותא. הר"נ:

(ט) (על המשנה) והמוליך. ובהא פליגי את"ק, דלת"ק המוליך מא"י לחול א"צ לפי שבני א"י בקיאין, לשמה, וחכמים גזרו מוליך אטו מביא. ולמ"ד טעמא משום קיום חכמים לפרושי מלתא דת"ק אתו דמביא לאו דוקא. אלא ה"ה מוליך. גמרא:

(י) (על המשנה) במדינת הים. לטעמא דאין בקיאין ה"ה באותה מדינה נמי צריך שיאמר, אלא דנקט ממדינה, למדינה למידק מינה דהא ממדינה למדינה בא"י לא צריך, ואפילו לכתחלה. ולאידך. טעמא נמי בא"י דקביעי ב"ד שכיחי שיירות. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) גמרא ופירש"י שלא ילך מזו לזו. ובא"י נמי, לטעמא דקיום דמקפידין ולמ"ד לשמה נמי דאיהו ס"ל נמי טעמא דקיום דאלו בחו"ל אפילו באותה הגמוניא כדאיתא. בגמרא:

(יב) (על המשנה) הגמוניא. פקידות:



פירושים נוספים