עיקר תוי"ט על גיטין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה גיטין א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) גט. לשון ארמי. ספר כריתות מתורגם גט פטורין. ולכך נהגו לכתוב בו י"ב שורות כמנין גט. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) וכ"פ רש"י. והר"נ פירש דח"ל של צד מערבי של א"י נקט. לפי שבאותו צד ליכא עיירות מובלעות וסמוכות שהרי הים מפסיק ובצדדים אחרים לא פסיקא ליה מלתא משום דאיכא עיירות סמוכות ומובלעות (ולקמן אמרינן דת"ק מפיק אלו מכלל). ומש"ה אמר ממדינת הים שהיא מערב א"י וה"ה לכל צדדים אחרים מאותן עיירות שהן דומות לאלו שבמדינת הים שאינן לא מובלעות ולא סמוכות. ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל במה שסיים כלומר כל חו"ל שהוא דומה לחו"ל שבמדינת הים:

(ג) (על הברטנורא) וקרא כתיב וכתב לה דהיינו לשמה ; ואין בקיאין היינו דאין חוששין להך דרשה דאל"ה מ"ש משאר הלכות גיטין דלא חיישינן להו דלא בקיאי. תוספ':

(ד) (על הברטנורא) ורש"י פירש דסתמא כי מסהיד בפ"נ ובפ"נ לשמה קמסהיד. וסיים הר"ן דמימר אמר האי שליח למה להו לרבנן למשאל אם נכתב ונחתם בפני ש"מ שיש כתיבה וחתימה בגט שהיא פסולה. ואלו לא נכתב לשמה היה אומר השליח כך אירע מעשה דלאחר נכתב. והא דסגי בעד אחד, משום דרוב בקיאין הן. ואפילו לר"מ דחייש למעוטא הבא הוי מעוטא דמעוטא, ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) ופריך בגמרא א"כ בפני נכתב למ"ל, ומשני דלמא אתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא בעד אחד:

(ו) (על הברטנורא) דעדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרוך ומשום עגונא הקילו. גמרא:

(ז) (על המשנה) החגר. בגמרא מפרש דבהא פליגי דת"ק סבר דמרקם וחגר אע"פ שהן מחו"ל א"צ שיאמר בפ"נ ובפ"נ לפי שהן עיירות הסמוכות לא"י, וכ"ש מכפר לודים ללוד שא"צ לפי שהוא מובלע בתחום א"י כו'. ואתי ר"ג לאפלוגי עלה ולמימר דדוקא במובלעות כמו מכפר לודים גמירי ושכיחי, אבל סמוכות כגון, רקם לא גמירי ולא שכיחי. ואתא ר"א למימר דאפילו מכפר לודים שהוא מובלע צ"ל בפ"נ ובפ"נ, דנהי דמודה לרבנן קמאי דמובלעים גמירי ושכיחי, אפ"ה מצריך בהו, לומר בפ"נ ובפ"נ כדי שלא תחלוק במדינת הים. הר"ן:

(ח) (על המשנה) מכפר כו'. מיקרי כפר. לודים שבני לוד מצויין בה תמיד. ומש"ה נקט ללוד לרבותא. הר"נ:

(ט) (על המשנה) והמוליך. ובהא פליגי את"ק, דלת"ק המוליך מא"י לחול א"צ לפי שבני א"י בקיאין, לשמה, וחכמים גזרו מוליך אטו מביא. ולמ"ד טעמא משום קיום חכמים לפרושי מלתא דת"ק אתו דמביא לאו דוקא. אלא ה"ה מוליך. גמרא:

(י) (על המשנה) במדינת הים. לטעמא דאין בקיאין ה"ה באותה מדינה נמי צריך שיאמר, אלא דנקט ממדינה, למדינה למידק מינה דהא ממדינה למדינה בא"י לא צריך, ואפילו לכתחלה. ולאידך. טעמא נמי בא"י דקביעי ב"ד שכיחי שיירות. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) גמרא ופירש"י שלא ילך מזו לזו. ובא"י נמי, לטעמא דקיום דמקפידין ולמ"ד לשמה נמי דאיהו ס"ל נמי טעמא דקיום דאלו בחו"ל אפילו באותה הגמוניא כדאיתא. בגמרא:

(יב) (על המשנה) הגמוניא. פקידות:

(ב)

(יג) (על המשנה) למזרח. אבל מערב א"י א"צ גבול שהים הגדול גבולה דכתיב וגבול ים והיה, לכם הים הגדול. רש"י. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) ואשקלון. ובספר יהושע מוכח דמא"י היא. גם בספרי חשוב פרשת אשקלון מכיבוש עולי בבל. והר"ן תירץ דפרשת אשקלון אינו אלא פרשת דרכים שלה ושכן הוא בירושלמי:

(ג)

(טו) (על המשנה) א"צ כו'. דמשום עגונא הקילו ולא הצריכו קיום כל שלא ערער. תוספ':

(טז) (על הברטנורא) דאלת"ה הא קיי"ל (פ"ב דכתובות מ"ח) דאין ערעור פחות משנים. ואלא תרי ותרי נינהו מה חזית דסמוך אהני סמוך אהני ואוקמה בחזקת אשת איש. ועתוי"ט:

(יז) (על הברטנורא) משום דלא קביעי ב"ד ולא שכיחי שיירות:

(יח) (על הברטנורא) משום דקיי"ל כמ"ד דטעמא משום קיום הוא:

(יט) (על הברטנורא) דלאחר נתינה תוך כדי דיבור מצי למימר בפ"נ ובפ"נ. הר"נ:

(כ) (על המשנה) עדים. דקיי"ל עדי מסירה כרתי:

(כא) (על המשנה) יתקיים. מפרש בגמרא למ"ד דלא בקיאי כו' דהכא לאחר שלמדו. כלומר לאחר שקבלוה הדרשה דלשמה. ואפ"ה ביכול צ"ל בפ"נ ובפ"נ דלא עקרו לתקנתייהו כו'. אבל פקח ונתחרש מלתא דלא שכיח היא ולא גזרו בה רבנן:

(ד)

(כב) (על הברטנורא) דכתיב או חפשה לא ניתן לה. עד שיכתוב לשמה. הר"מ. ולמ"ד משום קיום ודאי דבעי קיום מידי דהוה אשאר שטר. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) אחד כו'. לומר שיש עוד דרכים אחרים ששוים וכדלקמן:

(כד) (על המשנה) גיטי נשים איפכא הול"ל ששוו שחרורי כו' דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא דאגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא. תוספ':

(ה)

(כה) (על המשנה) כל גט. כל שטר קרוי גט:

(כו) (על הברטנורא) מפרש בגמרא כגון דחתם ישראל לבסוף. כלומר אחרי הכותי דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמיה דאין עדי גט חותמין זה בלא זה גזירה משום כולכם. אבל שאר שטרות דחתמי זה בלא זה אימר רווחא שביק למאן דקשיש מיניה, ואתא כותי וחתם למעלה. והיינו למ"ד גירי אמת הן ואיכא עכ"פ תרי סהדי. תוספ'. ועתוי"ט:

(כז) (על הברטנורא) ומפליג פליגי וחסורי מחסרא והכי קתני ור"ג מכשיר בשנים ומעשה נמי כו'. גמרא. ולדידיה דאחזוק בהא כלומר בגיטין ושחרורין ולא אחזוק בהא בשאר שטרות. תוספת. ולת"ק אפילו באחזוק לא סמכינן עלייהו לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות:

(כח) (על הברטנורא) והוא לשון ערוך וסדור:

(כט) (על המשנה) אף אלו. מפרש בגמרא דדוקא בדאיכא עדי מסירה הוא דמכשיר. וס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי. ומיירי נמי בשאותן עדים החתומים בגט שמותיהן מובהקים. בגמרא (גיטין דף י"א ע"א) מפורש היכי דמי שמות מובהקים כגון הורמוז ואבדינא וכו'. פירוש שאותן שמות אנשים מושאלים היו משמות גלולים אשר עבדו הפרסיים בימים הקדמונים, הא לאו הכי חיישינן דלמא אתי למסמך עלייהו, דמודי ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול. ות"ק נמי ם"ל כר"א אלא דגזר אטו שמות שאינן מובהקים:

(ל) (על הברטנורא) דהדיוט לית ליה קלא. ואפילו בשמות מובהקים איכא למיחש שמא יטעו לומר דישראלים נינהו ואסקי שמייהו הכי ויבואו להכשיר בלא עדי מסירה כו'. הר"נ:

(ו)

(לא) (על המשנה) שלא כו'. דיכול לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך. גמרא. ופירש רש"י אלא חזור על הפתחים. ומסיים הר"מ שישראלים, מצווים להחיות עבדים שביניהם:

(לב) (על המשנה) התרומה. ועבד ישראל מפסידו משפחה כנענית. ואע"ג דמתירו בבת חורין, עבדא בהפקרא ניחא ליה זילא ליה לזלזל בה לכל תאותו ומתנהג עמה בפריצות. ורבנן, הא דמתירו בבת חורין עדיפא להו. גמרא:

(לג) (על הברטנורא) וק"ק דאע"ג דבהמה נמי אוכלת. מ"מ כיון שאם יהיה בן חורין לא יאכל, הוי זכות מה שאוכל עכשיו. ובגמרא הכי איתא מפני כו'. דאי בעי שקול ד' זוזי מישראל ופסיל ליה כל היכי דאיתא. תוי"ט. וע"ע:

(לד) (על המשנה) תנו. גרסינן ול"ג תן שלא מסרו ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים בדבר לומר שמשעה ראשונה זכה, לו השליח לעבד להיות משוחרר. רש"י:

(לה) (על הברטנורא) ולא אמרינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה: