משנה גיטין א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק א · משנה ד | >>
אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים, שוו למוליך ולמביא.
משנה מנוקדת
אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לְמוֹלִיךְ וּלְמֵבִיא.
- וְזוֹ אֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִּטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:
נוסח הרמב"ם
אחד גיטי נשים - ואחד שחרורי עבדים,
- שווים - במוליך, ובמביא,
- זו אחת מן הדרכים,
- ששוו גיטי נשים - לשחרורי עבדים.
פירוש הרמב"ם
אומר שכל מי שהביא גט שחרור בארץ ישראל, אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם.
ואם הביא אותו בחוצה לארץ או מחוצה לארץ לארץ, הרי זה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, ואין צריך קיום, וישתחרר בו העבד כמו גיטי נשים.
וכמו כן כל מי שהוא כשר להולכת הגט ולהבאתו כשר לשחרור עבדים, גם כן שיביא שחרור העבד לידו או יזכה לו כמו שנתבאר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שוין למוליד ולמביא - לומר בפ"נ ובפ"נ כב:
פירוש תוספות יום טוב
שוים למוליך ולמביא. פי' הר"ב לומר בפ"נ ובפ"נ דבעינן נמי לשמו כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' עבדים. בגט אשה הוא אומר (דברים כ"ד) וכתב לה לשמה. ובגט שחרור הוא אומר (ויקרא י"ט) או חפשה לא נתן לה. עד שיכתב לשמה ע"כ. ולמ"ד טעמא משום קיום. ודאי דבעי קיום. מידי דהוי אשאר שטר. וכתבו התוס' וא"ת בשלמא באשה הוי משום עגונא. אבל [בעבד] מה עגון יש [דאי] משום דאסור בבת חורין ובשפחה לא ליתביה האי שליח לעבד גט זה שהביא ממ"ה ולא יאסר בשפחה וי"ל דחשיב עגון הא דאסור בבת חורין. ומה שאינו מתחייב במצות. ע"כ:
וזו אחד מן הדרכים כו'. לומר שיש עוד דרכים אחרים ששוים כו' [וכדלקמן]:
ששוים גטי נשים לשחרורי עבדים. איפכא ה"ל למימר ששוו שחרורי עבדים לגטי נשים דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא אגב דעד השתא איירי בגטין נקטיה ברישא. תוס':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כב) (על הברטנורא) דכתיב או חפשה לא ניתן לה. עד שיכתוב לשמה. הר"מ. ולמ"ד משום קיום ודאי דבעי קיום מידי דהוה אשאר שטר. ועתוי"ט:
(כג) (על המשנה) אחד כו'. לומר שיש עוד דרכים אחרים ששוים וכדלקמן:
(כד) (על המשנה) גיטי נשים איפכא הול"ל ששוו שחרורי כו' דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא דאגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אחד גיטי נשים: וכו'. ביד עד סוף סי' ה' פרק ששי דהלכות עבדים מסימן ה' עד סוף אותו פרק:
ואחד שחרורי עבדים שוו למוליך ולמביא: כתב הר"ן ז"ל וא"ת בשחרורי עבדים ניבעי שני עדים דהא בין לרבה ובין לרבא גבי אשה משום עגונא הקלו ובעבד ליכא למימר דהא בגמרא תניא עדים שאין יודעים לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו אמר רשב"ג בד"א בגיטי נשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעים לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין ואתמר עלה בפ' המביא תניין א"ר אלעזר מ"ט דרשב"ג כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות אלמא דבשחרורי עבדים ליכא משום עגון וי"ל דבמביא גט ממדינת הים אפי' בעבד איכא עגון שלפעמים שהאדון שולחו לו בעל כרחו ומשנתנו השליח לידו לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול אבל בעדים שאין יודעים לחתום גבי אשה איכא למיחש שמא ילך בעל למדינת הים א"נ מאית ומיעגנא ויתבא. אבל עבד אם אינו משחררו יכול הוא לישא שפחה עכ"ל:
וזו אחד מן הדרכים: תוס' פרק ד' אחים (יבמות דף ל"א) ודפ"ק דקדושין דף ג' ובטור יו"ד סי' רס"ז:
ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים: ובשלשה דרכים הן שוין כדמפרש ואזיל [הגה"ה עיין בתשובת הרשב"א ז"ל סי' ת"ר ותר"ג] ולר"מ בד' דרכים הן שוין וכתבו תוס' והר"ן ז"ל איפכא הל"ל ששוו שחרורי עבדים לגיטי נשים דעיקר דין מוליך ומביא הוי באשה אלא אגב דעד השתא איירי בגיטין נקטיה ברישא ע"כ אבל בספר שארית יוסף כלל כ"ה כתב בשם הרשב"א ז"ל דשיטת מסכת גיטין שכל שני דברים שוין זה לזה אין משגיחין מי קודם בלשון כענין שכתוב כעמי כעמך כסוסי כסוסיך ודוגמתה פרק בנות כותים כימי נדת דוותה הקיש ימי נדתה לימי לידתה והיה לו לומר היקיש ימי לידתה לימי נדתה עכ"ל ז"ל. ותנא דבגמ' לא מני וחשיב בהדי אינך דשוו האומר תן גט ושטר שחרור דקתני בסיפא דמתניתין משום דהא מילתא בשאר שטרות נמי איתה שאם מסר שטר מתנה לשלוחו ליתנו לאחר ומת לא יתן לאחר מיתה דהא לא אקני ליה ארעא עד דלימטי שטרא לידיה וההיא שעתא פקע ליה רשותיה. ותו פריך בגמרא על אותה ברייתא והא איכא וכו' והא איכא וכו' ומשני להו ע"ש:
תפארת ישראל
יכין
אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים: שגם עבד אסור בבת ישראל עד שיקבל גט שנכתב לשמו ומכ"ש דצריך לקיים חתימת שטר שחרורו, והקילו גביה להאמין השליח שהוא ע"ח כדי שלא יתעגן:
שוו למוליך ולמביא: לומר בפ"נ ובפני נחתם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת