ביאור:משנה גיטין פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מבוא למסכת גיטין ומבנה המסכת


הגט ותלותו בקהילה האיזורית והלאומית[עריכה]

חטיבה I: גט וקהילה איזורית[עריכה]

במדינות הים אין הרבה יהודים, ולכן חוששים שהגט פסול. לכן הוסיפו חכמים את השליח כעד.

רבן גמליאל ור' אליעזר מרחיבים את התקנה גם למקומות נוספים. ר' אליעזר מכיר רק בקהילה גרעינית, של ישוב מסויים, ואילו רבן גמליאל מכיר גם בקהילת ארץ ישראל.

לגבי מדינות הים, יורדת הרמה: תנא קמא סובר שם כמו רבן גמליאל בא"י, שכל מדינה נחשבת קהילה בפני עצמה, ור' שמעון בן גמליאל - כמו ר' אליעזר בא"י.

בפתיחת המסכת מדגישה המשנה את ההיבט הקהילתי והלאומי של הגט, כעניין הקשור לארץ ישראל.

(א) המביא גט ממדינת הים מקום מרוחק - צריך שיאמר "בפני נכתב, ובפני נחתם".

רבן גמליאל אומר: אף המביא מן הרקם ומן החגר. מקומות סמוכים לא"י
רבי אליעזר אומר: אפילו מכפר לודים ללוד! ששניהם בא"י
וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר "בפני נכתב, ובפני נחתם"
אלא המביא ממדינת הים, והמוליך. גט לשם, שהרי יהודי מדינות הים חושדים כמונו בגיטים ממקומות מרוחקים.

והמביא ממדינה למדינה במדינת הים - צריך שיאמר "בפני נכתב, ובפני נחתם".

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו מהגמוניא χηγεμον חִיגֶמוֹן - מנהיגים, ביוונית של ימינו, מיוונית עתיקה היגמיא - מנהיג, ולפיכך הגמוניא - אזור נשלט להגמוניא:


ר' יהודה ור' מאיר סוברים כרבן גמליאל במשנה א, ומרחיבים את דבריו לגבול המזרחי, הצפוני והדרומי. הם נחלקים בדינה של עכו עצמה. וראו תוספתא ה, ט, כר' מאיר. הרומאים שינו מדי פעם את הגבול הפנימי בא"י, ויתכן שזו סיבת המחלוקת, וראו תוספתא א, ז.

השוו לגבולות א"י בתוספתא שביעית ד, ה, ובמשנה שביעית ו, א.

(ב) רבי יהודה אומר: מרקם - למזרח, ורקם - כמזרח.

מאשקלון - לדרום, ואשקלון - כדרום, מעכו - לצפון, ועכו - כצפון.

רבי מאיר אומר: עכו - כארץ ישראל לגטין:


עבר הירדן נחשבת לעניין הגיטין כא"י, ראו תוספתא א, א-ה.

גט בא"י שערערו עליו - אין השליח נאמן עליו אלא רק העדים החותמים עליו.

גט ממדינות הים שאין השליח מעיד עליו - אינו פסול, אבל אז יש לבחון את החותמים עליו, אפילו אם אין עוררים על הגט.

אם אי אפשר לבחון את העדים החותמים - יש חשש לתוקף הגט.

(ג) המביא גט בארץ ישראל - אינו צריך שיאמר "בפני נכתב, ובפני נחתם".

אם יש עליו עוררים - יתקיים בחותמיו. יבחנו את עדות החותמים על הגט

המביא גט ממדינת הים, ואינו יכול לומר "בפני נכתב, ובפני נחתם"

אם יש עליו עדים - יתקיים בחותמיו:


חטיבה II: גיטי נשים ושטרות שחרור עבדים[עריכה]

(ד) אחד גטי נשים, ואחד שחרורי עבדים - שוו למוליך ולמביא.

וזו אחד מן הדרכים ששוו גטי נשים לשחרורי עבדים:


המשנה ממשיכה את רשימת ההשוואות בין גיטי נשים לשטרות שחרור העבד. וראו ג'ון לנון, שהשווה אשה לעבד.

הכותים קרובים יותר ליהודים מהגויים, ולכן מקבלים את חתימתם על גיטים ועל שטרות שחרור. כאן ההבחנה היא לפי קהילה לאומית ולא לפי קהילה איזורית.

לדעת חכמים, אין בתי דין של גויים יכולים להתערב בענייני נשים ועבדים של יהודים.

(ה) כל גט שטר שיש עליו עד כותי - פסול, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

מעשה, שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה,

והיו עדיו עדי כותים - והכשיר!

כל השטרות העולים בערכאות של גוים, שאושרו על ידי בית משפט של הגויים אף על פי שחותמיהם גויים - כשרים

חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

רבי שמעון אומר: אף אלו כשרין! לא הוזכרו, אלא בזמן שנעשו בהדיוט: אם לא אושר הגט על ידי בית דין של גויים, וחתום עליו גוי - הוא פסול


בגיטי נשים לכו"ע יכול לחזור בו לאחר ששלח אותם, אבל ראו לקמן ד, א, שמסייגים את החזרה למקרה שהודיע על כך לשליח או לאשה לפני שהשליח נתן את הגט לאשה.

מחלוקת בשאלת השוואת הגט לשטר שחרור: לדעת חכמים שטר השחרור הוא זכות לעבד, ולכן אין הבעל יכול לחזור בו, ר' מאיר טוען שגם בשטר שחרור, לעיתים העבד מפסיד, וראו תוספתא א, י-יא.

אשה אינה רק רכושו של בעלה, ולכן הוא מחוייב לזון אותה. מסיבה זו הגט אינו רק זכות עבורה, ולכן כל זמן שלא נמסר - יכול הבעל לחזור בו.

בני ישראל במצרים אכן סבלו ולא קיבלו מזון ממעבידיהם, ולכן יציאת מצרים היא זכות לנו.

בסוף המשנה מבחינים בין נתינת כסף לנתינת גט או שטר: השטר מחייב רק מרגע קבלתו, אלא אם נאמר בו "מעכשיו" (או אם השליחות היא בלשון "זכה עבורו",) וראו לקמן ז, ג. לעומת זאת הוראה לתת כסף חלה מיידית.

(ו) האומר "תן גט זה לאשתי" ו"...שטר שחרור זה לעבדי",

אם רצה לחזור בשניהן - יחזור, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: בגיטי נשים, אבל לא בשחרורי עבדים

לפי שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו.
שאם ירצה שלא לזון את עבדו - רשאי,
ושלא לזון את אשתו - אינו רשאי.

אמר להם: והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה, כשם שהוא פוסל את אשתו!

אמרו לו: מפני שהוא קניינו.

האומר: "תנו גט זה לאשתי" ו"...שטר שחרור זה לעבדי" - ומת

לא יתנו לאחר מיתה.
"תנו מנה לאיש פלוני" ומת - יתנו לאחר מיתה: