ביאור:משנה גיטין פרק ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

הגירושין והגט

הגירושין מבטאים חופש של האשה, אבל לדעת בית שמאי הם מטילים חשד עליה. הגט הוא אסמכתא למקרים של ערעור, ולכן יש חשיבות לחתימות העדים.

חטיבה I: נוסח הגט

(א) המגרש את אשתו, ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני חוץ מאיש פלוני"

רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרין.

יתכן שבעל המגרש בדרך זו חושד באשתו שהיא מעוניינת בפלוני. ר' אליעזר קרוב לבית שמאי שתלו את הגירושין בערוות דבר, ראו משנה י.

וראו את נימוקי חכמים כנגד ר' אליעזר בתוספתא ז, א-ה.

כיצד יעשה? לדעת חכמים יטלנו את הגט הימנה, ויחזור ויתננו לה

ויאמר לה: "הרי את מותרת לכל אדם".

ואם כתבו את שמו של פלוני בתוכו, אף על פי שחזר ומחקו - פסול:

משנה זו היא לדעת חכמים. ברישא אמנם מוציא הבעל אנשים מסויימים, אבל ממילא הם אסורים לגרושתו, ולכן הגט כשר.

בסיפא הוא מוציא אנשים שיתכנו קידושין בהם, למרות שיש בכך עבירה, (וראו קידושין ג, יב,) ולכן הגט פסול.

(ב) "הרי את מותרת לכל אדם, אלא לאבא", ו"...לאביך", "...לאחי", ו"...לאחיך"

"...לעבד", ו"...לנכרי", ו"...לכל מי שאין לה עליו קדושין" - כשר.

"הרי את מותרת לכל אדם, אלא אלמנה לכהן גדול", "...גרושה וחלוצה לכהן הדיוט"

"...ממזרת ונתינה לישראל", "...בת ישראל לממזר ולנתין"

ולכל מי שיש לה עליו קידושין, אפלו בעבירה - פסול:

נראה שהנוסחים "ספר תרוכין", "אגרת שבוקין", "גט פטורין" הם אלטרנטיביים, כמו נוסחי גט השחרור.

ר' יהודה מנסח את הגט בארמית, בלשון חגיגית המתאימה לנאמר בחוקי חמורבי 137: "יכולה לבחור גבר כרצונה".

שוב מקשרת המשנה בין גט לשטר שחרור לעבד, וראו פרק א חטיבה II, וכן לעיל ד, ז.

(ג) גופו של גט: "הרי את מותרת לכל אדם".

רבי יהודה אומר: "...ודין דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין",

ו"אגרת שבוקין", ו"גט פטורין" - "למהך להתנסבא לכל גבר דתצבין".

גופו של גט שחרור: לשפחה "הרי את בת חורין", "הרי את לעצמך":

חטיבה II: חתימות העדים על הגט

הגיטים המנויים כאן פסולים מדברי חכמים, ולכן הולד כשר.

לעניין "אין בו זמן" ראו הסתייגויות בתוספתא ז, ו.

ראו יבמות ג, ח, שם מכנים את המצב הנדון "ספק גירושין", ומשוים אותו למקרה הנדון לעיל ח, ב.

ר' אלעזר טוען ש"תיקון העולם" אינן תקנות הפוסלות את הגט, אלא הן המלצות לצורך פתרון בעיות אפשריות. וראו לעיל ד, ג.

(ד) שלושה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד כשר.

כתב בכתב ידו - ואין עליו עדים,

יש עליו עדים - ואין בו זמן,

יש בו זמן - ואין בו אלא עד אחד,

הרי אלו שלושה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד כשר.

רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין עליו עדים,

אלא שנתנו לה בפני עדים - כשר, וגובה מנכסים משועבדים

שאין העדים חותמין על הגט, אלא מפני תיקון העולם:

המשנה עוסקת בגיטים הנמסרים לכמה נשים בזו אחר זו.

ברישא מדובר על שני שטרות זהים, אבל חשוב שכל אשה תקבל את הגט המקורי שלה.

בהמשך עוסקים בגט משותף לכמה זוגות (המספר 5 מאפיין ריבוי, וראו גם פסחים ט, י ועוד.),

ובסיפא מדובר על מקרה ביניים: כמה גיטין נפרדים על אותו דף.

כפי שנראה במשנה ט, הגט וחתימות העדים נדונים במקרים של ערעור. כך ניתן להסביר את המשניות הללו גם לדעת ר' אלעזר במשנה ד.

(ה) שנים ששלחו שני גיטין שוין ששם הבעלים, הנשים והמקום היו שווים ונתערבו

נותן שניהם לזו, ושניהם לזו.

לפיכך, אבד אחד מהן - הרי השני בטל.

חמישה שכתבו כלל בתוך הגט, "איש פלוני מגרש פלונית, ופלוני - פלונית"

והעדים מלמטה - כולן כשרין, וינתן לכל אחת ואחת.

היה כתוב טופס נוסח מלא של גט לכל אחת ואחת, והעדים מלמטה

את שהעדים נקרין עמו הטופס הצמוד לחתימת העדים - כשר:

המשנה דנה בבעיה הנגרמת משינוי כיוון הכתיבה בין עברית ליוונית: החתימות ארוכות, ומשתרעות מתחת לשני הגיטים. החתימות בעברית הן לגט הימני, וביוונית לשמאלי, אבל אם שני העדים אינם צמודים לגט, וכן זה לזה - הגט נפסל.

(ו) שני גיטין שכתבן זה בצד זה,

ושני עדים עברים שחתמו מימין לשמאל באים מתחת זה לתחת זה מהגט הימני לגט השמאלי

ושני עדים יוונים באים מתחת זה לתחת זה

את שהעדים הראשונים אם העבריים ראשונים - הימני, ואם היווניים ראשונים - השמאלי נקראין עמו - כשר.

עד אחד עברי, ועד אחד יווני, ועד אחד עברי ועד אחד יווני

באין מתחת זה לתחת זה - שניהן פסולין:

חתימות העדים צריכות להתייחס לגט, ולכן צריכות להיות דווקא מתחתיו, ובאותו כיוון כמו הגט. וראו דינים נוספים הנובעים מאותו טעם בתוספתא ז, ז-ט.

(ז) שייר מקצת הגט, וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה בדף השני - כשר.

חתמו עדים בראש הדף, מן הצד, או מאחוריו בגט פשוט - פסול.

הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה, שני גיטים, שכתובים בשני כיוונים שונים, ומתחילים מאמצע הדף והעדים באמצע - שניהם פסולין.

(סופו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע: את שהעדים נקרין עמו באותו כיוון - כשר).

ראשו של זה בצד סופו של זה, והעדים באמצע: את שהעדים נקרין בסופו הגט העליון - כשר:

בניגוד למשנה ו, כאן ברור למה מתיחסות חתימות העדים.

חתימות העדים עצמן חפשיות למדי. נקיי הדעת לא רצו לכתוב את המילה 'עד', אבל המשנה רואה אותם כעדים אפילו אם לא כתבו כך. נראה שההחמרה שלהם על עצמם נראתה לחכמים מוגזמת. במכילתא כספא כ לפס' א מתוארת החמרה אחרת: שלא חתמו אם לא ידעו מי חותם איתם.

בניגוד לתקנת רבן גמליאל, המופיעה לעיל ד, ב, בדיעבד הגט כשר גם ללא השם הרשמי של בני הזוג, אם ברור למי הכוונה. וראו ר' אלעזר במשנה ד.

(ח) גט שכתבו עברית ועדיו יוונית, יוונית ועדיו עברית

עד אחד עברי ועד אחד יווני, כתב סופר ועד - כשר.

"איש פלוני עד" - כשר.

("בן איש פלוני עד" - כשר.

"איש פלוני בן איש פלוני"), ולא כתב "עד" - כשר.

וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין. העדיפו שלא לכתוב "עד"

כתב חניכתו וחניכתה - כשר,

חטיבה III: גט בניגוד לרצונו של אחד הצדדים

גט שניתן בכפייה של הבעל, אם הכופים יהודים - כשר, וכך גם אם הכופים גויים, אבל דורשים מהבעל להישמע ליהודים; וראו מכילתא נזיקין א.

וכן בחליצה, ראו תוספתא יבמות יב, י.

גט מעושה, בישראל - כשר, ובגויים - פסול.

והגויים חובטין אותו, ואומרים לו "עשה מה שישראל אומרים לך":

אשה שאין לה מסמך (שטר קידושין או גט) או עדים, מה מעמדה?

המשנה מאפשרת לבעלת גט שנוי במחלוקת להסתיר אותו - בתנאי שאין יודעים בעיר על בעיה בגט.

הדוגמאות ל"אמתלא" מפנות לפרקים ז-ח לעיל.

כאן אין גט, אבל גם אין ערעור עליו.

(ט) יצא שמה בעיר "מקודשת" - הרי זו מקודשת.

"מגורשת" - הרי זו מגורשת. ויכולה להנשא - אך לא לכהן

ובלבד שלא יהא שם אמתלא. שידוע שיש בעיה בגט או בקידושין

איזו היא אמתלא? גרש איש פלוני את אשתו על תנאי, וידוע שהגירושין היו על תנאי

זרק לה קידושיה, ספק קרוב לה ספק קרוב לו - זו היא אמתלא:

נימוקים לגירושי האשה בניגוד לרצונה.

בית שמאי רואים פגם בגירושין כאלה, כי הם מוצאים בקשר בין אדם לאשתו קדושה, שאינה מאפשרת גירושין אלא אם קיים חשד כלפיה. לכן הם גם אינם מאפשרים קידושין בשווה פרוטה אלא לפחות בדינר, שהוא מטבע מכובד (ראו בתחילת קידושין). המסכת מציגה את דעת בית הלל, שגירושין מסודרים עשויים לתיקון העולם והחברה. וראו דרשת בית הלל בספרי דברים רסט.

וראו לעיל ד,ז: במקרים שבהם מתירים בית שמאי לגרש - לדעת בית הלל אסור להחזיר את הגרושה.

ר' עקיבא אינו מסתפק בטעם לגירושין, אלא דורש שתהיה מוטיבציה להשאר נשואים (כלומר מציאת חן), ובספר חסידים (שפ) מוצאים בכך פגם, וטוענים שההיתר של ר' עקיבא הוא כנגד יצר הרע, כמו יפת תואר; אבל ראו גם מכילתא נזיקין ג, שר' עקיבא נמנע מלהאשים את האדון על שלא ייעד את האמה העבריה. מכל מקום ההנחה של ר' עקיבא היא שאין אדם נושא יותר מאשה אחת.

המשנה יוצאת כנגד התפיסה הנוצרית - קתולית, שהתנגדה לגירושין בכלל.

(י) בית שמאי אומרים:

לא יגרש אדם את אשתו, בניגוד לרצונה אלא אם כן מצא בה דבר-ערווה,

שנאמר (דברים כד א) "כי מצא בה ערוות-דבר".

ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו,

שנאמר (שם) "כי מצא בה ערוות דבר".

רבי עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה,

שנאמר (שם) "והיה אם לא תמצא חן בעיניו":