ביאור:משנה גיטין פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

כתיבת הגט וחתימתו[עריכה]

חטיבה I: עדי כתיבה וחתימה[עריכה]

המשנה עוסקת במצב שהשליח אינו מעיד על כל שלבי הגט, ועדי החתימה על הגט אינם נמצאים, ולכן אי אפשר לקיים את שנאמר לעיל א, ג "יתקיים בחותמיו".

הדוגמאות מסודרות מהמובן מאליו אל הפחות פשוט.

בהמשך מבואר כיצד "יתקיים בחותמיו" - גם כאן במצב שהשליח אינו מעיד בעצמו עדות שלמה: ר' יהודה מסתפק בעדות של שנים על אחד השלבים, ותנא קמא דורש שדווקא על החתימה תהיה עדות טובה. וראו לקמן משנה ה.

מוסכם על כל התנאים שצריך לפחות עד אחד על כתיבת הגט.

(א) המביא גט ממדינת הים, ואמר "בפני נכתב, אבל לא בפני נחתם"

"בפני נחתם, אבל לא בפני נכתב",
"בפני נכתב כולו, ובפני נחתם חציו", "בפני נכתב חציו, ובפני נחתם כולו"
פסול.
אחד אומר "בפני נכתב", ואחד אומר "בפני נחתם" - פסול.
שנים אומרים "בפנינו נכתב", ואחד שלישי אומר "בפני נחתם" - פסול.
ורבי יהודה מכשיר.
אחד אומר "בפני נכתב", ושנים אחרים אומרים "בפנינו נחתם" - כשר:


חטיבה II: "אין קיום הגט אלא בחותמיו"[עריכה]

תאריך הגט צריך לשקף את תאריך החתימה שלו, ואם נחתם בלילה (ששייך ליום הבא) - צריך לשנות את התאריך.

החשש הוא שמא בין כתיבת הגט לחתימתו מכר כותב הגט מנכסיו, והתאריך המוקדם יאפשר להוציא את הנכסים מיד הקונים שלא כדין.

(ב) נכתב ביום - ונחתם ביום, ...בלילה - ונחתם בלילה, ...בלילה - ונחתם ביום - כשר.

ביום, ונחתם בלילה - פסול. רבי שמעון מכשיר

שהיה רבי שמעון אומר: כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה - פסולין,

חוץ מגיטי נשים:


לגבי הביטויים "בכל כותבין", "על הכל כותבין" וכו' - השוו חולין א, ב.

השוו שבת יב, ד-ה, לגבי חיובי שבת. שם מסתייג ר' יהושע לגבי המסרט על בשרו, וכאן מקביל לו ר' יוסי הגלילי.

עלה הזית הוא דוגמא לדבר חסר ערך כשלעצמו, אבל בר קיימא - בניגוד לעלי ירקות שמתיבשים במהירות, שנפסלים בתוספתא ב, ה.

הדגש הוא שלא החומרים של הכתיבה מעכבים (אלא אם הם נעלמים), אלא הטקסט נמצא מעליהם והוא המחייב. השוו למגילת אסתר (מגילה ב, ב), שם חשובים גם החומרים.

(ג) בכל כותבין: בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקלקנתוס,

ובכל דבר שהוא של קיימא.
אין כותבין לא במשקים, ולא במי פירות, ולא בכל דבר שאינו מתקיים.

על הכל כותבין: על העלה של זית, ועל הקרן של פרה - ונותן לה את הפרה,

על היד של עבד - ונותן לה את העבד.

רבי יוסי הגלילי אומר: אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים, ולא על האוכלין:


ראו לעיל משנה א, גם שם הקנה ר' יהודה תוקף לכתיבה, ות"ק טען שהעיקר הוא החתימה, וראו גם לקמן משנה ה.

(ד) אין כותבין במחובר לקרקע.

כתבו במחובר, תלשו וחתמו ונתנו לה - כשר.

רבי יהודה פוסל, עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש.

רבי יהודה בן בתירה אומר: אין כותבין לא על הנייר המחוק ולא על הדיפתרא

מפני שהוא יכול להזדייף.

וחכמים מכשירין: כי עדי המסירה מונעים את הזיוף


השוו ב"ב י, ג: נוכחות האשה אינה חיונית בכתיבת הגט, ונוכחות הבעל בשעת כתיבת השובר, ולמרות שיש להם אינטרס - הם יכולים לכתוב, ובלבד שיהיו עדי חתימה כשרים.

(ה) הכל כשרין לכתוב את הגט - אפילו חרש, שוטה וקטן.

האשה כותבת את גיטה, והאיש כותב את שוברו קבלה של האשה על סכום הכתובה

שאין קיום הגט - אלא בחותמיו.

חטיבה III: שליחי הבאת הגט[עריכה]

הכל כשרין להביא את הגט - חוץ מחרש, שוטה, וקטן שאינם בני דעת, וסומא ונכרי:


(ו) קבל הקטן - והגדיל, ...חרש - ונתפקח, ...סומא - ונתפתח,

...שוטה - ונשתפה, ...נכרי - ונתגייר - פסול.

אבל פקח, ונתחרש - וחזר ונתפקח, פתוח, ונסתמא - וחזר ונתפתח,

שפוי, ונשתטה - וחזר ונשתפה - כשר.

זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת ובכשרות - כשר:


בגט הטקסט ועדי החתימה הם החשובים, וראו לעיל משנה ג ומשנה ה.

לעניין רשימת הנשים שאינן נאמנות להעיד על מות הבעל ראו יבמות טו, ד.

האשה יכולה לכתוב את הגט ולהביא אותו, ראו גם משנה ה.

היא צריכה לומר "בפני נכתב" אם מביאה את הגט ממדינות הים. מסגרת הפרק.

(ז) אף הנשים שאינן נאמנות לומר "מת בעלה" - נאמנות להביא את גיטה:

חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה ובת בעלה.
מה בין גט למיתה? בין הבאת הגט לעדות רגילה - שהכתב מוכיח.

האשה עצמה מביאה את גיטה ממדינות הים כשליחה, אם עוד לא התגרשה בו. מדובר במקרה שבעלה נתן לה את הגט ולא גירש אותה, אלא ביקש מבית דין בא"י לגרש אותה בגט זה., ובלבד שהיא צריכה לומר "בפני נכתב, ובפני נחתם":