משנה גיטין ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


גיטין פרק ז', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק שביעי ("מי שאחזו") · >>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

מי שאחזו קורדייקוס ואמר: כתבו גט לאשתי, לא אמר כלום.

אמר: כתבו גט לאשתי, ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר: אל תכתבו, אין דבריו האחרונים כלום.

נשתתק, ואמרו לו: נכתוב גט לאשתך, והרכין בראשו, בודקין אותו שלש פעמים.

אם אמר על לאו לאו ועל הן הן, הרי אלו יכתבו ויתנו.

משנה ב

אמרו לו נכתוב גט לאשתך, ואמר להם כתבו, אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו, אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה, הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו.

משנה ג

זה גיטך אם מתי, זה גיטך אם מתי מחולי זה, זה גיטך לאחר מיתה, לא אמר כלום.

מהיום אם מתי, מעכשיו אם מתי, הרי זה גט.

מהיום ולאחר מיתה, גט ואינו גט; ואם מת, חולצת ולא מתייבמת.

זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדין אותו:

אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט.

ואם לאו, אינו גט.

משנה ד

לא תתייחד עמו אלא בפני עדים, אפילו עבד, אפילו שפחה, חוץ משפחתה, מפני שליבה גס בה בשפחתה.

מה היא באותן הימים?

רבי יהודה אומר, כאשת איש לכל דבריה.

רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת.

משנה ה

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז, הרי זו מגורשת ותתן.

על מנת שתתני לי מכאן ועד שלשים יום, אם נתנה לו בתוך שלשים יום, מגורשת.

ואם לאו, אינה מגורשת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי אצטליתי, ואבדה אצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה.

משנה ו

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני.

כמה היא מניקתו? שתי שנים.

רבי יהודה אומר: שמונה עשר חדש.

מת הבן או שמת האב, הרי זה גט.

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, על מנת שתניקי את בני שתי שנים, מת הבן או שמת האב, או שאמר האב: אי אפשי שתשמשני, שלא בהקפדה, אינו גט.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, כזה גט.

כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה, הרי זה גט.

משנה ז

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום, והיה הולך מיהודה לגליל, הגיע לאנטיפטרס וחזר, בטל תנאו.

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום, והיה הולך מגליל ליהודה, והגיע לכפר עותנאי וחזר, בטל תנאו.

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום, והיה הולך למדינת הים, והגיע לעכו וחזר, בטל תנאו.

הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום, היה הולך ובא, הולך ובא, הואיל ולא נתייחד עמה, הרי זה גט.

משנה ח

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חודש, אינו גט.

הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש, ומת בתוך שנים עשר חודש, הרי זה גט.

משנה ט

אם לא באתי מכאן עד שנים עשר חודש כתבו ותנו גט לאשתי, כתבו גט בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, אינו גט.

כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש, אינו גט.

רבי יוסי אומר, כזה גט.

כתבו לאחר שנים עשר חודש ונתנו לאחר שנים עשר חודש ומת, אם הגט קדם למיתה, הרי זה גט.

ואם מיתה קדמה לגט, אינו גט.

ואם אין ידוע, זו היא שאמרו: מגורשת ואינה מגורשת.

(א)

מִי שֶׁאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס,

וְאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
אָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
וַאֲחָזוֹ קֻרְדְּיָקוֹס,
וְחָזַר וְאָמַר: אַל תִּכְתְּבוּ,
אֵין דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים כְּלוּם.
נִשְׁתַּתַּק,
וְאָמְרוּ לוֹ: נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ? וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ,
בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים;
אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ:
(ב)

אָמְרוּ לוֹ: נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?

וְאָמַר לָהֶם: כְּתֹבוּ,
אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ,
אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ,
הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל,
עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר: כְּתוֹב, וְלָעֵדִים: חֲתֹמוּ:
(ג)

זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי,

זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה,
זֶה גִּטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי,
מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי,
הֲרֵי זֶה גֵּט.
מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה,
גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט;
וְאִם מֵת,
חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה,
וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק,
וְחָלָה וָמֵת,
אוֹמְדִין אוֹתוֹ:
אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, הֲרֵי זֶה גֵּט;
וְאִם לָאו, אֵינוֹ גֵּט:
(ד)

לֹא תִּתְיַחֵד עִמּוֹ אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים,

אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה,
חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ,
מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ בְּשִׁפְחָתָהּ.
מַה הִיא בְּאוֹתָן הַיָּמִים?
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּאֵשֶׁת אִישׁ לְכָל דְּבָרֶיהָ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:
(ה)

הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז,

הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וְתִתֵּן.
עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
אִם נָתְנָה לוֹ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, מְגֹרֶשֶׁת;
וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
מַעֲשֶׂה בְּצַיְּדָן,
בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי אִצְטְלִיתִי,
וְאָבְדָה אִצְטְלִיתוֹ,
וְאָמְרוּ חֲכָמִים: תִּתֶּן לוֹ אֶת דָּמֶיהָ:
(ו)

הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא,

עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי,
כַּמָּה הִיא מְנִיקַתּוּ?
שְׁתֵּי שָׁנִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב,
הֲרֵי זֶה גֵּט.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים,
עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים,
מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁמֵּת הָאָב,
אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: אִי אִפְּשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי, שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה,
אֵינוֹ גֵּט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
כָּזֶה גֵּט.
כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
כָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה, הֲרֵי זֶה גֵּט:
(ז)

הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,

וְהָיָה הוֹלֵךְ מִיהוּדָה לַגָּלִיל,
הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרָס וְחָזַר,
בָּטֵל תְּנָאוֹ.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
וְהָיָה הוֹלֵךְ מִגָּלִיל לִיהוּדָה,
וְהִגִּיעַ לִכְפַר עוֹתְנַאי וְחָזַר,
בָּטֵל תְּנָאוֹ.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
וְהָיָה הוֹלֵךְ לִמְדִינַת הַיָּם,
וְהִגִּיעַ לְעַכּוֹ וְחָזַר,
בָּטֵל תְּנָאוֹ.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ כָּל זְמַן שֶׁאֶעֱבֹר מִכְּנֶגֶד פָּנַיִךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם,
הָיָה הוֹלֵךְ וּבָא, הוֹלֵךְ וּבָא,
הוֹאִיל וְלֹא נִתְיַחֵד עִמָּהּ,
הֲרֵי זֶה גֵּט:
(ח)

הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,

וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
אֵינוֹ גֵּט.
הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
הֲרֵי זֶה גֵּט:
(ט)

אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,

כָּתְבוּ גֵּט בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
אֵינוֹ גֵּט.
כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן וְעַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
כָּתְבוּ בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
אֵינוֹ גֵּט.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
כָּזֶה – גֵּט.
כָּתְבוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
וְנָתְנוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
וָמֵת,
אִם הַגֵּט קָדַם לַמִּיתָה,
הֲרֵי זֶה גֵּט;
וְאִם מִיתָה קָדְמָה לַגֵּט,
אֵינוֹ גֵּט.
וְאִם אֵין יָדוּעַ, זוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ:
מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:


נוסח הרמב"ם

(א) מי שאחזו קורדיאקוס -

ואמר: כתבו גט לאשתי,
לא אמר כלום.
אמר: כתבו גט לאשתי,
ואחזו קורדיאקוס,
וחזר ואמר: אל תכתובו,
אין דבריו האחרונים כלום.
נשתתק -
אמרו לו: נכתוב גט לאשתך,
והרכין - בראשו,
בודקין אותו - שלשה פעמים,
אם אמר על לאו - לאו,
ועל הין - הין,
הרי אלו יכתבו ויתנו.


(ב) אמרו לו: נכתוב גט לאשתך,

אמר להם: כתובו,
אמרו לסופר - וכתב,
ולעדים - וחתמו,
אף על פי שכתבוהו וחתמוהו - ונתנוהו לו,
וחזר - ונתנו לה,
הרי הגט בטל.
עד שיאמר לסופר: כתוב,
ולעדים: חתומו.


(ג) זה גיטיך - אם מתי,

זה גיטיך - מחולי זה,
זה גיטיך - לאחר מיתתי,
לא אמר כלום.
מהיום - אם מתי,
מעכשיו - אם מתי,
הרי זה גט.
מהיום - לאחר מיתתי,
אינו גט.
ואם מת - חולצת, ולא מתייבמת.


[ד] *הערה 1: זה גיטיך מהיום - אם מתי מחולי זה,

עמד, והילך בשוק - וחלה ומת,
אומדין אותו,
אם מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט,
ואם לאו - אינו גט.


(ד) ולא תתיחד עימו - אלא בפני עדים,

אפילו עבד, אפילו שפחה - חוץ משפחתה,
מפני שליבה גס - בשפחתה.
מה היא באותן הימים?
רבי יהודה אומר:
כאשת איש - לכל דבר.
רבי יוסי אומר:
מגורשת - ואינה מגורשת.


(ה) [ה] הרי זה גיטיך,

על מנת שתיתני לי - מאתים זוז,
הרי זו מגורשת - ותיתן.
על מנת שתיתני לי - מכאן ועד שלשים יום,
נתנה לו בתוך שלשים יום - מגורשת,
ואם לאו - אינה מגורשת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
מעשה בצידון, באחד שאמר לאשתו:
הרי זה גיטיך - על מנת שתיתני לי אצטליתי,
ואבדה אצטליתו,
ואמרו חכמים: תיתן לו את דמיה.


(ו) [ו] הרי זה גיטיך,

על מנת שתשמשי את אבא,
ועל מנת שתניקי את בני,
כמה היא מניקתו? - שתי שנים.
רבי יהודה אומר: שמונה עשר חודש.
מת הבן, או שמת האב - הרי זה גט.
על מנת שתשמשי את אבא - שתי שנים,
ועל מנת שתניקי את בני - שתי שנים,
מת הבן,
או שאמר האב: אי אפשי שתשמשני - שלא בהקפדה,
אינו גט.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בזה גט.
כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל -
כל עכבה שאינה הימנה - הרי זה גט.


(ז) [ז] הרי זה גיטיך,

אם לא באתי מכאן - ועד שלשים יום,
היה הולך מיהודה - לגליל,
הגיע לאנטיפטרס וחזר - בטל התנאי.
הרי זה גיטיך,
אם לא באתי מכאן - ועד שלשים יום,
והיה הולך מגליל - ליהודה,
והגיע לכפר עתני וחזר - בטל התנאי.
הרי זה גיטיך,
אם לא באתי מכאן - ועד שלשים יום,
והיה הולך למדינת הים,
הגיע לעכו וחזר - בטל התנאי.
הרי זה גיטיך,
כל זמן שאעבור מכנגד פניך - שלשים יום,
היה הולך ובא - הולך ובא,
הואיל ולא נתיחד עימה - הרי זה גט.


(ח) [ח] הרי זה גיטיך,

אם לא באתי מכאן - ועד שנים עשר חודש,
מת בתוך שנים עשר חודש - אינו גט.
מעכשיו -
אם לא באתי מכאן - ועד שנים עשר חודש,
ומת בתוך שנים עשר חודש - הרי זה גט.


(ט) [ט] אם לא באתי מכאן - ועד שנים עשר חודש,

כתבו גט - ותנו לאשתי,
כתבו בתוך שנים עשר חודש,
ונתנו בתוך שנים עשר חודש - אינו גט.
כתבו - ותנו גט לאשתי,
אם לא באתי מכאן - ועד שנים עשר חודש,
כתבו בתוך שנים עשר חודש,
ונתנו לאחר שנים עשר חודש - אינו גט.
רבי יוסי אומר: בזה גט.
כתבו לאחר שנים עשר חודש,
ונתנו לאחר שנים עשר חודש - ומת,
אם גט קדם למיתה - הרי זה גט,
ואם מיתה קדמה לגט - אינו גט.
ואם אינו ידוע -
זו היא שאמרו: מגורשת - ואינה מגורשת.

הערות

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים