משנה גיטין ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ז · משנה ג | >>
זה גיטך אם מתי, זה גיטך אם מתי מחולי זהז, זה גיטך לאחר מיתהט, לא אמר כלוםי.
מהיום אם מתייא, מעכשיו אם מתי, הרי זה גט.
מהיום ולאחר מיתה, גט ואינו גט; ואם מת, חולצת ולא מתייבמת.
זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק וחלה ומת, אומדין אותו:
אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט.
ואם לאו, אינו גט.
משנה מנוקדת
זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי,
- זֶה גִּטֵּךְ אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה,
- זֶה גִּטֵּךְ לְאַחַר מִיתָה,
- לֹא אָמַר כְּלוּם.
- מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי,
- מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי,
- הֲרֵי זֶה גֵּט.
- מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי,
- מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה,
- גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט;
- וְאִם מֵת,
- חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.
- זֶה גִּטֵּךְ מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי מֵחֹלִי זֶה,
- וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק,
- וְחָלָה וָמֵת,
- אוֹמְדִין אוֹתוֹ:
- אִם מֵחֲמַת חֹלִי הָרִאשׁוֹן מֵת, הֲרֵי זֶה גֵּט;
- וְאִם לָאו, אֵינוֹ גֵּט:
- וְעָמַד וְהָלַךְ בַּשּׁוּק,
נוסח הרמב"ם
זה גיטיך - אם מתי,
- זה גיטיך - מחולי זה,
- זה גיטיך - לאחר מיתתי,
- לא אמר כלום.
- מהיום - אם מתי,
- מעכשיו - אם מתי,
- הרי זה גט.
- מעכשיו - אם מתי,
- מהיום - לאחר מיתתי,
- אינו גט.
- ואם מת - חולצת, ולא מתייבמת.
[ד] *הערה 1: זה גיטיך מהיום - אם מתי מחולי זה,
- עמד, והילך בשוק - וחלה ומת,
- אומדין אותו,
- אם מחמת חולי הראשון מת - הרי זה גט,
- ואם לאו - אינו גט.
פירוש הרמב"ם
שיעור זאת המשנה לפי מה שאגיד.
בריא שאמר לאשתו זה גיטיך אם מתי, או חולה שאמר זה גיטיך אם מתי מחולי זה, לא אמר כלום, לפי שהעיקר אצלנו אין גט לאחר מיתה, ומה שאמר אם מתי משמעותו לאחר מיתה, אלא אם באר ואמר מעכשיו או מהיום.
אבל אם אמר מהיום ולאחר מיתה, הוא ספק אם על מה שאמר מהיום היה דעתו והוא גט כשר, או חזר בו ועל מה שאמר לאחר מיתה היה דעתו והוי גט פסול כמו שאמרנו שאין גט לאחר מיתה, לפיכך חולצת ולא מתייבמת לפי מה שנתבאר בפרק שלישי מיבמות (הלכה י), וכולן שהיו להן קדושין או גירושין בספק חולצות ולא מתייבמות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
זה גטך אם מתי - לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה ח:
מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך, וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:
מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות, וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו. אי חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום, ואמר לאחר מיתה יהא גט, ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:
חולצת - שמא אינו גט:
ולא מתיבמת - שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה באסור כרת:
פירוש תוספות יום טוב
זה גטך אם מתי כו' אם מתי מחולי זה. בריא שאמר אם מתי. או חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הרמב"ם:
אם מתי. פירש הר"ב דמשמע לכשאמות כו'. שכן הדין בכל התנאים. שהאומר הרי זה גטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה. אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך. כדתנן [לקמן משנה ח'] הרי זה גטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש אינו גט. הר"ן. וכתב נ"י בפ' מי שמת אמתני' דאם ילדה אשתו זכר כו' דאין אסמכתא בגטין באומר אם מתי ואע"ג דלא ניחא ליה בקיום התנאי כיון שאין האיש מגרש אלא לרצונו אנן סהדי כי רוצה הוא בלב שלם שאם יתקיים התנאי שתהא מגורשת ולא תהא עגונה ולא זקוקה ליבם. ע"כ. וסברה זו כתובה ג"כ בטח"מ סימן רנ"ג ובב"י סי' ר"ז סעי' י"ח בדבור ואכתי איכא למידק כו':
לא אמר כלום. ודלא כר' יוסי דמ"ז פ"ת דב"ב דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפי' לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי גמ'. ואע"ג דהתם פסקינן כר"י. לא זכרו הר"ב והרמב"ם דמשנתינו אינה הלכה. לפי שסוברין דלגיטין לא חיישי לדר"י. כמ"ש המגיד בפ"ט מהל' גירושין: הרי זה גטך לאחר מיתה. לא הוה זו ואצ"ל זו אלא ה"ק זה גטך אם מתי כו' נעשה כאומר הרי זה גטך לאחר מיתה. ולא אמר כלום. ולשון הרמב"ם בפ"ט מה"ג אם אמר אם מתי הרי זה כאומר לאחר מותי. ואין גט לאחר מיתה:
מהיום אם מתי. דאם מתי שתי לשונות משמע משמע כמעכשיו. ומשמע כלאחר מיתה. אמר ליה מהיום כמאן דאמר ליה מעכשיו דמי. לא אמר ליה מהיום כמאן דאמר ליה לאחר מיתה דמי. גמ':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) אם מתי כו'. בריא שאמר אם מתי. חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הר"מ:
(ח) (על הברטנורא) שכן הדין בכל התנאים שהאומר ה"ז גיטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה, אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך, כדתנן לקמן מ"ח, ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט. הר"נ ועתוי"ט:
(ט) (על המשנה) לאחר מיתה. לא הוה זו ואצ"ל זו. אלא ה"ק הרי זה גיטך אם מתי כו' נעשה כאומר לאחר מיתה ולא אמר כלום:
(י) (על המשנה) לא כו'. ודלא כרבי יוסי דמשנה ז' פ"ח דב"ב, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפילו לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי. גמרא. דבגיטין לא חיישינן לדר"י. הה"מ:
(יא) (על המשנה) מהיום אם מתי. דאי מתי שתי לשונות משמע. משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום, כמאן דא"ל מעכשיו דמי, לא א"ל מהיום כמאן דא"ל לאחר מיתה דמי. גמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
זה גיטיך אם מתי: פ' י"נ דקל"ז. שמעינן מהאי מתני' דלאח"מ קמגרש לה דאם עם גמר מיתה א"כ הוי גט ואמאי קתני לא אמר כלום:
זה גיטיך אם מתי זה גיטך אם מתי מחולי זה: ברי שאמר אם מתי או חולה שאמר אם מתי מחולי זה הרמב"ם ז"ל. ביד פ"ט דהלכות גירושין סי' י"ב י"ג י"ד י"ח. ובטור א"ה סי' קמ"ה וסי' קמ"ז. וכתוב שם בסי' קמ"ה בספר הלבוש סעי' ה' וז"ל כתב מירי מה"ר מאיר ז"ל צריך שיאמר כן בזה הלשון אם מתי אם לא מתי כמו שהוא לשון חכמים ולא יאמר אם אמות אם לא אמות ע"כ. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל זה גיטך אם מתי זה גיטך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתתי לא אמר כלום מהיום אם מתי ממעכשיו אם מַתִּי ה"ז גט מהיום לאחר מיתתי אינו גט ע"כ וכתב כ"מ בכל הספרים. ובגמרא מתרץ אביי דאם מתי שתי לשונות במשמע משמע כמעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר לה מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי לא אמר לה מהיום כמ"ד לה לאחר מיתה דמי והיינו דקתני רישא זה גיטיך אם מתי לא אמר כלום. ומתני' דבעי מהיום דלא כר' יוסי דתנן בפ' יש נוחלין הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך וטעמא דר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו ומספקא ליה לרב הונא אי הלכה כר' יוסי בהא נמי דהא הגט כתוב כהלכתו אלא כשמסרו לה על פה אמר לה זה גיטיך אם מתי הלכך לא דמי לשטר דהתם כיון דכתב התנאי אצל הזמן איכא למימר דזמן מוכיח דמהיום קאמר אבל הכא דעל פה דילמא כי מסריה ניהליה הדר ביה מזמן דשטרא ומסריה ניהלה ע"מ לאחר מיתה הואיל ולא אמר מהיום ולפיכך אמר רב הונא ולר' יוסי אם אמר לה אם מתי אע"ג דקתני מתני' לא אמר כלום לר' יוסי חולצת דהאי לא אמר כלום דקתני לא אמר כלום דאסורא לעלמא ומ"מ ליבם נמי אסירא דמספקא לן אי הוי גט. ופרכינן והא מדסיפא חולצת מכלל דרישא יבומי נמי מייבמה ומשני מתני' כרבנן דפליגי עליה דר' יוסי התם ביש נוחלין דהיינו ר' יהודה ורב הונא ס"ל כר' יוסי. ואיכא דמתני' להא דרב הונא אסיפא דקתני סיפא דרישא זה גיטיך לאחר מיתה לא אמר כלום אמר רב הונא ולר' יוסי דאמר כי לא אמר מהיום כמ"ד מהיום דמי חולצת ופרכינן פשיטא מדסיפא כי אמר מהיום ולאחר מיתה תנא במתני חולצת לרבנן מכלל דלר' יוסי דלא מחלק בין אמר מהיום ללא אמר ודאי דכי אמר לאחר מיתה אפילו בלא מהיום חולצת לר' יוסי דהא לר' יוסי כמהיום ולאחר מיתה דמי ור' יוסי ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה דלר' יוסי בלאו מהיום כמהיום ולרבנן יש חילוק ומשנינן מהו דתימ' ר' יוסי בהא ס"ל כרבי דס"ל דהוי תנאה והואיל ואשכחן לרבי דס"ל דהוי גט כמו שנכתוב בסמוך בס"ד ה"א דגם ר' יוסי פליג דהא שמעינן ליה דפליג ומקל בתנאי קמ"ל דלא רבי ס"ל כר' יוסי ולא ר' יוסי ס"ל כרבי רבי לא ס"ל כר' יוסי דתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט ואמרו כזה גט למעוטי דר' יוסי דאמר בסוף פירקין כזה גט ור' יוסי נמי אמר כזה גט למעוטי הא דרבי וסתם לן במתני' דלא כותיה דרבי וז"ל הר"ן ז"ל חולצת שמא אינו גט ולא מתייבמת שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת הואיל ולא החזירה ואמרינן בגמרא דלר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח כלומר דמהני כאילו אמר מהיום שאל"כ למה נכתב הזמן בשטר יהא הדין כך דאם מתי הוי כמהיום אם מתי שהוא גט גמור ולאחר מיתה הוי כמהיום ולאחר מיתה שהוא גט ואינו גט עכ"ל ז"ל. זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתה לאחר מיתה הוי טעמא דכולהו כמו ברייתא דאתם ולא אפטרופוסים אתם ולא שותפים אתם ולא אריסין אתם ולא כל התורם שאינו שלו דכולהו הוי משום תורם שאינו שלו וא"ת משנה זו גופה אמאי איצטריך הא תנן בהדיא לעיל ספ"ק דאין גט לאחר מיתה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה התם איצטריך לאשמועינן בגט שחרור שגם אחר שכתבוהו לא זכה בו העבד ואפילו בגט אשה נמי אשמועינן דאע"ג שמינה המגרש בחייו השליח לא חשיב להיות כמותו אחר מותו כאילו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט לאחר מיתה והכא אשמועינן דאע"ג שבא הגט ליד האשה מחיים הוי גט אחר מיתה ואשמועינן נמי לישני דתני הכא הי משמע מחיים והי משמע לאחר מיתה תוס' ברפ"ק דכתובות ובפ"ק דמכלתין דף י"ג:
לא אמר כלום: בבלי בריש פ"ק דכתובות וגם הכא בגמרא וגם בירושלמי גרסי' ורבותינו אמרו ה"ז גט והתם בבבלי מפרש טעמייהו דרבותינו דסברי לה כר' יוסי דאמר בפ' יש נוחלין דהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו אינו צריך לכתוב מהיום ולאחר מיתה דזמנו של שטר מוכיח עליו וה"נ לא לחנם נכתב זמנו של גט לתוכו אם לא להודיע שמיום הכתיבה והמסירה הוא מגרשה הלכך אע"ג דלא כתיב ביה זה גיטיך מהיום אם לא באתי כמאן דכתיב ביה מהיום דמי ע"כ. אלא שנראה שהבבלי סובר שאינו חולק רק על המשנה דאם לא באתי דלקמן סי' ח' וכמו שכתבתי והירושלמי סובר שחולק על זו ובמה שכתבתי מובן דהכל אחד דהכי נמי איתיה הכא בגמרא וגם בסוף פירקין במקומו שכולן מטעם אחד ומני רבותינו ר' יהודה הנשיא ובית דינו ובשלשה מקומות נקרא ר' יהודה הנשיא רבותינו בגיטין ובשמן ובסנדל דבפרק המפלת. ומסיק התם בירושלמי דלא קרו ליה בי דינא שריא משום דבית דינו חלוק עליו. ואיתה נמי להאי סוגיא התם בירושלמי דפ' המפלת ודפ"ק דשבת ובבבלי פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף ל"ז) ועיין במ"ש שם סימן ו' אי ר' יהודה הנשיא הוי האי דהכא דהיינו רבינו הקדוש או בר בריה דהיינו ר"י נשיאה. ובמשנה דסוף סוטה נמי נקרא רבותינו כמו שכתבתי שם ועיין במ"ש לקמן בסוף פירקין בסימן ח'. וכתוב בסדר הגט של רבינו תם ז"ל דשפיר עדיף טפי מעכשיו ממהיום דאי מיית בההוא יומא לא ידענו מאי אדון בה ע"כ. אבל דעת הר"ן ז"ל ששניהם שוין כמו שהכריח הוא ז"ל ע"ש בסוף פירקין:
מהיום ולאחר מיתה: פ' האומר דקדושין ד' ס':
זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך: והילך גרסינן רש"י ז"לי ונלע"ד שאם כיון רש"י ז"ל להפרש גרסת והלך בלא יו"ד או והילך ביו"ד דטעמא הוי משום דוהילך ביו"ד מבנין פעל הדגוש שמהלך בכובד על כרחו דומה למה שפירשו המדקדקים ז"ל במלת קודר הלכתי דבספר תלים סימן ל"ח ובספר איוב סי' ל' שהוא פועל עומד אע"פ שהוא מן הדגוש וכן אליבא דרב הונא מפרש בגמרא והילך פי' על משענתו ולעולם חולה הוא ע"כ. אבל והלך משמע כדרך כל ההולכים על בוריו לגמרי וכן הוא בירושלמי והילך ביוד א"נ אפשר שר"ל אפכא מדרך זה קצת שבא רש"י ז"ל לומר לנו דוהלך גרסינן בלי יו"ד אלא שיש טעות בדפוס וה"פ והלך גרסינן בלתי יו"ד דאי גרסינן לה ביוד ע"כ הא משמע ודאי שהוא מן הכבד ודקארי לה מאי קארי לה במאי דפריך והא הלך בשוק קתני הא ודאי הילך ליו"ד משמע על משענתו או אפשר שרש"י ז"ל כיון לומר דוהילך גרסינן ודנקט תנא הכא לישנא דקראי קודר הלכתי וכן ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות וכן לאור חציך יהלכו וכן אם יהלך איש על הגחלים וכן בחוקותי יהלך שכלן פעלים עומדים אע"פ שהן דגושין או אפשר שר"ל והלך גרסינן בחירק כמו קודר הלכתי ולא הלכתי שהן בחירק אלא שכדי להודיע שלא יבוא לטעות נכתובה היו"ד ועל דרך שכתבו התוס' ז"ל לקמן בפ' המגרש (גיטין דף פ"ה) בד"ה ולא לכתוב אגרת והטעם שכיון שכאן הוא הילך על משענתו כדמפרש בגמרא במאי דכתיבנא שייך לגרוס אותו דגוש הלמד ובחירק הה"א כאילו כתוב אחר ההא יו"ד כנלע"ד. ואיתיה להאי בבא בתוס' פ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ג.) וכתוב בהר"ן ז"ל ומתני' נמי מוכחא דמחולי זה מחמת חולי זה משמע דקתני גבי מהיום אם מתי מחולי זה דאומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת אלמא מחולי זה מחמת אותו חולי משמע דאילו לפי' רש"י ז"ל דאברייתא דבגמרא הכי ה"ל למיתני רואין אם מתוך חולי הראשון מת כלומר שלא פסק חולי הראשון מעליו אע"פ שלא מת ממנו ע"כ. ועוד כתב הר"ן ז"ל ודברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל מתמיהין דמתני' מוכחא דכי בעי אומדנא היינו דוקא באומר מחולי זה אבל באומר אם מתי וכן במתנה אפילו סתם גיטו גט ומתנתו מתנה ולא בעי אומדנא דהא קתני ברישא תלתא באבי ה"ז גיטיך אם מתי ה"ז גיטיך מחולי זה ה"ז גיטיך לאחר מיתה וקתני דלא אמר כלום והדר מפרש תרתי מינייהו במהיום אם מתי ה"ז גט ובמהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט והדר מפרש מחולי זה במהיום דאומדין אותו דאלמא ליכא אומד אלא במחולי זה אבל במהיום אם מתי לא בעי אומדנא. ומ"מ משמע דהאי אם מתי שאתרפא מחולי זה קאמר ולא תנאה דלעולם היא. אבל בריא שהתנה ואמר אם מתי תנאה דלעולם הוא עכ"ל ז"ל בקיצור:
תפארת ישראל
יכין
זה גטך אם מתי: כך אמר בריא:
זה גטך אם מתי מחולי זה: כך אמר שכ"מ. הו"ל כאילו אמרו זה גיטך וכו':
לא אמר כלום: דאין גט לאחר מיתה. וי"א דלר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו, הו"ל כאמר מהיום, ושמא הלכה כמותו [קמ"ה]:
ואינו גט: דמספקא לן אם תנאה הוה דהיינו אם אמות יהיה גט מהיום, ולפ"ז כשמת נתקיים התנאי, ומגורשת משעת נתינה. או חזרה הוה, שחזר בו ממה שאמר תחלה מהיום, רק שלא יהא גט עד אחר מיתה.
ואם לאו אינו גט: ולכתחילה אין לגרש בתנאי [רק מדוחק, כגון שהבעל כהן, או שהחולה מצטער]. רק יעשו חרם וקנס שיחזרו לישא זא"ז [רמב"ם ט']. וכשמגרש בתנאי, לא יכתבו התנאי תוך הגט, ולא יאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום בתנאי, רק יכתבו גט כשר, ובשעת נתינה מתנה על תנאי כך וכך [קמ"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת