רמב"ם על גיטין ז

<< · רמב"ם · על גיטין · ז · >>

גיטין פרק ז

• ראו גם: נוסח המשנה גיטין ז רמבם

משנה א

קורדיאקוס - חולי מתחדש ממלוי חדרי המוח, ומתבלבל הדעת מפני כך, והוא מין ממיני חולי הנופל.

ואמרו אין דבריו האחרונים כלום - רוצה לומר שאין אנו צריכין לשאול אותו פעם שניה אחר שיצא מחוליו אם עומד על דבריו או לא, ואמנם לא יכתוב הגט עד שיקל מעליו חליו זה.

והרכין בראשו - רוצה לומר שירמז בראשו רמיזה תורה תשובה נכונה לשאלה, ויפליג בה בכל צדדי הנסיון בכל מה שאפשר:

משנה ב

אמרו לו - אינו רוצה לומר למי שאחזו קורדיאקוס, אלא לאיזה אדם שיזדמן.

וכמו כן אילו אמרו לו נכתוב גט, ואמר להם תנו לה, הגט בטל, עד שיאמר הוא בעצמו כתבו וחתמו ותנו לה:

משנה ג

שיעור זאת המשנה לפי מה שאגיד.

בריא שאמר לאשתו זה גיטיך אם מתי, או חולה שאמר זה גיטיך אם מתי מחולי זה, לא אמר כלום, לפי שהעיקר אצלנו אין גט לאחר מיתה, ומה שאמר אם מתי משמעותו לאחר מיתה, אלא אם באר ואמר מעכשיו או מהיום.

אבל אם אמר מהיום ולאחר מיתה, הוא ספק אם על מה שאמר מהיום היה דעתו והוא גט כשר, או חזר בו ועל מה שאמר לאחר מיתה היה דעתו והוי גט פסול כמו שאמרנו שאין גט לאחר מיתה, לפיכך חולצת ולא מתייבמת לפי מה שנתבאר בפרק שלישי מיבמות (הלכה י), וכולן שהיו להן קדושין או גירושין בספק חולצות ולא מתייבמות:

משנה ד

ממה שראוי שתדע, שכל הנותן גט על תנאי או גט זמן אינו מותר לו להתייחד עמה כל אותו הזמן, אלא שיהיה פרוש ממנה משעת כתיבת הגט, וכל זמן שהעידו שני עדים שנתייחד עמה הגט בטל.

ודיני מגורשת ושאינה מגורשת רבים, מהם שהוא חייב במזונותיה, ואינו מפר נדריה, ואינו מטמא לה כמו המגורשת.

ופסק ההלכה בזאת, שהיא מגורשת לכל דבר ובלבד שימות.

לפיכך מי שבא עליה באלו הימים בעילתו תלויה, אם מת הבעל יפטר, ואם עמד ובטל הגט הנה בעל אשת איש, ואם בא עליה בשגגה יביא חטאת:

משנה ה

ותתן - רוצה לומר שנתגרשה מעכשיו, אבל מחוייבת שתתן מה שהתנה עליה, לפיכך אם נקרע הגט או נאבד קודם שיתקיים תנאה ואחר כך קיימתו, אינה צריכה גט אחר.

מה שאמר מכאן עד שלשים יום - אינו רוצה לומר שהיא תתן לו כשישלמו שלשים יום על כל פנים, אמנם הכוונה שתשלים בזה הזמן.

ואין עושין היקש על זה הדין כשאמר לה הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי בגד פלוני או חפץ פלוני, שנאמר תתן דמיו או אחר במקומו ששווה יותר ממנו, אלא היא מחוייבת לתת אותו הדבר בעצמו.

ורבן שמעון בן גמליאל חולק על זה הדין כמו שזכר.

ואין הלכה כמותו:

משנה ו

אמרו כמה היא מניקתו שתי שנים - אינו רוצה לומר שהוא מחייב אותה בזה התנאי שתניקהו שתי שנים, לפי שהוא על מנת שתניקהו סתם אמר לה, והעיקר אצלנו כל סתם כמפרש יום אחד דמי, לפיכך אינה חייבת שתניקהו אלא יום אחד בלבד, וכמו כן לא תשמש אביו אלא יום אחד. אמנם זה היום שתניקהו יהיה בזמן היניקה, וכאילו שאל כמה זמן היניקה שתניק בו זה היום שהוא מחייבה.

והשמיענו מחלוקת רבי יהודה ורבנן, וזה זמן היניקה הוא מכריח את האשה להניק את בנה ואפילו היתה מגורשת, והם שתי שנים, אלא אם כן לא היה הולד מכירה כמו שבארנו בפרק שנים עשר מכתובות (הלכה א).

ואינו מותר אצלנו נשואי המעוברת והמניקה בכל אלו השתי שנים, ואפילו שנתנה בנה להניק, ומי שנשא מעוברת או מניקה יוציאה בגט ואפילו היה כהן. ואם מת הולד תנשא, ולא נחוש שמא יהרגנו לפי שזה רחוק מן האפשרות, אלא אם כן היתה האם יורשת כגון שתהיה בת דודו, שאז נחוש ממנה שמא תהרגנו בשביל הירושה, ולא מניחין שתניקהו אלא בעדים. ולשון התלמוד (כתובות קב:) "מי שמת והניח בן קטן, אין מניחין אותו אצל מי שראוי ליורשו, מעשה שהיה ושחטוחו ערב הפסח".

ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבן שמעון בן גמליאל:

משנה ז

אנטיפטרס - מקום בארץ יהודה.

וכפר עתני - מקום בארץ הגליל.

ועכו - שכנה לארץ ישראל על המיצר.

וזאת המשנה בנויה על שתי תנאין, וזה כשהוא אמר לה אם הגעתי לגליל הרי הוא גט, ואם לא הגעתי לגליל אלא נשתהתי ביהודה שלשים יום הרי הוא גט, ואם לאו אינו גט. לפיכך כשהגיע לאנטיפטרס וחזר בתוך שלשים יום אינו גט, לפי שאנטיפטרס מארץ יהודה הוא ולא שהה שלשים יום. וכמו כן הדין באמרו גליל ומדינת הים.

ומה שאמר היה הולך ובא - רוצה לומר בזה שהוא גט כשר ואינו גט ישן, ולא תתגרש בשום פנים אלא עד שלא יהיה מצוי במדינה שלשים יום רצופים:

משנה ח

אבל אינה מותרת לאחרים אלא בחליצה, עד שישלמו שנים עשר חדש:

משנה ט

אם מיתה קדמה לגט אינו גט - אם מת אחר שנים עשר חדש אחר שנכתב הגט קודם שיתנהו לה.

ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה גיטין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב