רמב"ם על גיטין ח

<< · רמב"ם · על גיטין · ח · >>

גיטין פרק ח

• ראו גם: נוסח המשנה גיטין ח רמבם

משנה א

קלתה - כלי מקבצות בו הנשים מה שטוות.

ואין הבעל מקפיד לו על מקום חיקה ולא על מקום קלתה, ולכך מקנה לה ואף על פי שהיא ברשות הבעל.

ומה שאמר לתוך ביתה או לתוך חצרה מגורשת - על מנת שתהיה עומדת בצד ביתה, או בצד חצירה:

משנה ב

מה שאמר מצאתו מאחוריו אינו גט, עד שיאמר הרי זה גיטיך - בתנאי שירמוז לה שתקבלנו, והוא בידו או קשור על גבו, לא שיהיה על גבי קרקע, אמנם אחר שהגיע לידה אינו מועיל שום דבר שיאמר.

ודע שלעולם היא צריכה חליצה מדרבנן עד שיגיע גט לידה או לרשותה:

משנה ג

ועל מנת שיאמר לו זרוק לי חובי בתורת גיטין. לפיכך אם הגיע הממון קרוב מן המלוה נפטר הלוה שכבר הגיע לו הממון כמו הגט, והוא כבר נתפייס ממנו בקבלת הממון בזה העניין. אבל אם אמר לו זרוק לי חובי ותפטר, ולא אמר בתורת גיטין, וזרקו לו שובר או נשרף קודם שיגיע ליד המלוה, הרי זה פטור.

ומה שאמר כיון שהגיע לאויר הגג - רוצה לומר לפחות משלושה לגג, לפי שפחות משלושה כלבוד דמי, וכאילו בא על פני המקום שהיא עומדת בו.

ומה שאמר כיון שיצא מרשות הגג - רוצה לומר ממחיצת הגג, ונכנס במחיצת המקום שהיא עומדת בו.

ומה שאמר נשרף - בתנאי שלא קדם האש בזה המקום קודם שיצא הגט מידו, אבל אם היה האש והשליכו על האש, הרי זה אינו גט:

משנה ד

בית הלל סברי חיישינן שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ובית שמאי אין חוששין לכך.

וגט ישן - הוא שיכתוב לה הגט, ואחר כך החזירה ונשאר הגט אצלו אחר זמן כתיבת הגט, ואחר שהחזירה גרשה פעם שניה ונתן לה זה הגט בעצמו.

ועניין מלכות שאינה הוגנת - שלא יהיה לזה המלך דין בזה המקום שכתב בה הגט.

ומשום שלום מלכות תקנו הזמנים בגיטין כולם למלך מזאת הממלכה, ולכך פסל כשכתב הזמן למדי ויון שכבר נתבטלה ונאבדה, או לחורבן הבית או לבניינו שאינו מלכות.

ומה שאמר הולד ממזר - הוא דעת רבי מאיר, שאומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר.

ואינה הלכה, אלא אם שינה שמו או שמה ושם עירו ושם עירה בלבד, הוא שיהיה הולד ממזר.

ודע שמי שגירש את אשתו בגט ישן, הרי היא תינשא בו לכתחילה:

משנה ה

( ראו משנה ד ):

משנה ו

זה דעת רבי עקיבא שאומר יש ממזר מיבמה, כמו שבארנו בפרק רביעי מיבמות (הלכה יב), ואינה הלכה.

וחזר ושנה זה הדין אחר, להודיעך שאפילו בכונס את יבמתו שנתקיימה מצות הייבום תצא צרתה, וכל הדברים האלו בה:

משנה ז

חוץ מן הממזרת, כמו שבארנו:

משנה ח

רוצה לומר בזה המאמר, כשטעה הסופר ונתן גט לפי מחשבתו שהוא שובר לאשה, שתתננו לבעלה, וכמו כן נותן שובר לאיש לפי מחשבתו שהוא גט, שיתנהו לאשתו, ונתנו זה לזה.

ופירוש על אתר בכאן - כל זמן שלא נשחת.

ולאחר זמן - אחר שנשאת נשואין שניים.

ומה שאמר לאבד זכותו של שני - רוצה לומר שיאסור אותה עליו, ואילו היה יכול בעל הראשון לעשותו, כל אחד ואחד יעשהו.

והלכה כרבי אלעזר:

משנה ט

זאת המשנה בנויה כשהעידו עליה שני עדים שהיא נתייחדה עמו.

בית הלל סברי, הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה, ואין אדם עושה ביאתו ביאת זנות, והרי קדשה בביאה. ובית שמאי אומרים, עד שיעידו שני עדים שנבעלה בפניהם.

וצריך שנבאר גט קרח ואז יתבאר לך זה הדין.

וזה שהם היו כותבין גיטין שיכפלו בהם כמה כפלים, והעד חותם בכל כפל מכיפלי הגט, וקראוהו "גט מקושר" מפני אלו הכפלים.

וקראו "גט קרח" הגט שהיו הכפלים מרובים מחשבון העדים שחתמו בו, עד שנשאר בו כפלים בלא עדים.

ואמנם טעם שהתקינו גט מקושר יתבאר טעם עשותן כן במקומו בפרק האחרון מבתרא (הלכה א). וזה הגט הנאמר מותר לחתום בו פסול לעדות, אחר שחתמו בו שני עדים כשרים.

וכבר נתבאר שאדם שרמז לרבים ואמר להם כולכם כתבו גט לאשתי, שהדין בזה שיכתוב אחד וכולם חותמין ואז יהיה גט כשר, וצריכין שיחתמו כולם בהכרח. ולכך אמר מי שגירש אשתו בגט קרח ונישאת נשואי שניים, יוציא וכל הדרכים האלו בה, שאנו חוששין שמא זה הגט יש בו הרבה עדים, וקשר בלא עד, ויחשוב החושב כשאומר אדם גם כן להרבה בני אדם כולכם כתובו וחתמו קצתם, ונחסר מהם עד אחד או יותר, שהוא כשר כמו זה הגט קרח שחתמו בו קצת עדיו ונשאר מקום לקצת העדים שלא חתמו.

וזה אמנם הוא דעת רבי מאיר שנקדם לך דעתו, ואינה הלכה:

משנה י

בן ננס מתיר לחתום בו עבד ופסול לעדות.

ועם כל זה שהלכה כבן ננס, אינו מותר לחתום בו אלא עד אחד פסול בלבד, והשאר כשרים.

וכבר בארתי לך מפני מה ייחד אותו בשם "קרח", להיות כפליו מרובין מחשבון העדים, ונשאר כפל אחד או כפלים הרבה בין עד לעד, ונמצא שהוא קרח:

משנה גיטין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב