משנה גיטין ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ח · משנה ב | >>
אמר לה כנסי שטר חוב זה או שמצאתו מאחוריו, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גטו, עד שיאמר ז לה הא גיטךח.
נתן בידה והיא ישנהט, נעורה, קוראה והרי הוא גיטה, אינו גט, עד שיאמר לה הרי זה גיטךי.
היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה, קרוב לה, מגורשת.
קרוב לו, אינה מגורשת.
מחצה על מחצה, מגורשת ואינה מגורשת.
משנה מנוקדת
אָמַר לָהּ: כִּנְסִי שְׁטָר חוֹב זֶה,
- אוֹ שֶׁמְּצָאַתּוּ מֵאֲחוֹרָיו,
- קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ,
- אֵינוֹ גֵּט,
- עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֵא גִּטֵּךְ.
- נָתַן בְּיָדָהּ וְהִיא יְשֵׁנָה,
- נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ,
- אֵינוֹ גֵּט,
- עַד שֶׁיֹּאמַר לָהּ: הֲרֵי זֶה גִּטֵּךְ.
- נֵעוֹרָה, קוֹרְאָה וַהֲרֵי הוּא גִּטָּהּ,
- הָיְתָה עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּזְרָקוֹ לָהּ,
- קָרוֹב לָהּ,
- מְגֹרֶשֶׁת.
- קָרוֹב לוֹ,
- אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
- מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה,
- מְגֹרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת:
- קָרוֹב לָהּ,
נוסח הרמב"ם
אמר לה: כנסי שטר חוב זה, או שמצאתו מאחריו,
- קורא, והרי הוא גיטה,
- אינו גט - עד שיאמר לה, הרי הוא גיטיך.
- קורא, והרי הוא גיטה,
- נתן בידה - והיא ישנה,
- ניעורה - קורא, והרי הוא גיטה,
- אינו גט - עד שיאמר לה, הרי הוא גיטיך.
- ניעורה - קורא, והרי הוא גיטה,
- היתה עומדת ברשות הרבים - וזרקו לה,
- קרוב לה - מגורשת.
- קרוב לו - אינה מגורשת.
- מחצה למחצה - מגורשת, ואינה מגורשת.
פירוש הרמב"ם
מה שאמר מצאתו מאחוריו אינו גט, עד שיאמר הרי זה גיטיך - בתנאי שירמוז לה שתקבלנו, והוא בידו או קשור על גבו, לא שיהיה על גבי קרקע, אמנם אחר שהגיע לידה אינו מועיל שום דבר שיאמר.
ודע שלעולם היא צריכה חליצה מדרבנן עד שיגיע גט לידה או לרשותה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
או שמצאתו מאחוריו - שהיה הגט על גבו ועקם גבו לה כדי שתטלנו:
אינו גט עד שיאמר טלי גטר - ולכי אמר טלי גטך מיהת הוי גט. אבל אם היה הגט על גבי קרקע, או על גבו או בגופו ולא עקם גבו או לא המציא גופו לה כדי שתטלנו, אפילו אמר טלי גטך אינו גט:
קוראה והרי היא גיטה - כשהיא קוראה בו רואה שהוא גטה:
קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת - כל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול לשמרו, זהו קרוב לה. וכל שהיא אינה יכולה לשמרו והוא יכול לשמרו יא זהו קרוב לו. שניהם יכולים לשמרו או שניהם אינם יכולים לשמרו, זהו מחצה על מחצה יב. ולענין פסק הלכה אינה מגורשת עד שיגיע יג גט לידה או לרשותה:
פירוש תוספות יום טוב
אמר לה כנסי ש"ח זה כו' אינו גט. לשון הר"ן בעסוקין בענין גירושין עסקינן. דאי לא. מאי איריא אמר לה כנסי ש"ח זה. ומאי איריא מצאתו מאחוריו וקראתו. אפילו נתנו לה נתינה מעלייתא אלא שלא פירש אינו כלום דהא קי"ל צריך לפרש [במשנה ז' פ"ד דמעשר שני] אלא הכא בעסוקין בענין גירושין מתחלה עסקינן ואילו נתנו לה נתינה מעלייתא בסתם מהני. אבל כיון שאמר לה כנסי ש"ח זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה. כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה. דבהכי מהני כדאיתא בפרק הניזקין [דף נ"ה]. וכן נמי כשמצאתו מאחוריו אינו גט. שאין עסוקין באותו ענין מועיל. כשנתנו סתם. אלא היכא דאיכא נתינה מעלייתא. (אלא) [צ"ל אבל] בזו שהיא נתינה גרועה שעיקם גבו לה לא מהניא. ע"כ:
אינו גט עד שיאמר כו'. פירוש אפי' בעודו בידה וא"צ לחזור ולטלנו מידה כרבי בגמ' דונתן בידה קרינא ביה אע"ג דנתינה ראשונה לאו כלום היא. הר"ן. אבל נתינה בעינן. ומש"ה טלי גטך מעל גבי קרקע לא מהני. כמ"ש הר"ב. ואפילו א"ל אח"כ הא גטך. וז"ל הרמב"ם בפ"א מה' גירושין [הל' י"ב] שנאמר ונתן בידה לא שתקח היא מעצמה. והרי לא נתן לה לא הוא ולא שלוחו. ע"כ:
עד שיאמר לה הא גטך. שצריך שיתן לה בתורת גירושין. שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות. הרמב"ם פ"א מה"ג:
נתן בידה והיא ישנה כו'. דאע"ג דלא בעינן דעתה דידה. מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר. הר"ן. וכן כתב בית יוסף בשם הרשב"א:
אינו גט עד שיאמר כו'. ואע"פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין. ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו הגט שאני נותן לה דמהני ברישא. הכא לא. דישנה לאו בת אגרושי היא מהטעם שהתבאר. הר"ן:
עד שיאמר לה. בעודו בידה כשננערה וכר' וכמ"ש לעיל:
קרוב לה מגורשת כו'. פי' הר"ב כל שהיא יכולה לשמרו כו'. הכי אמר ר' יוחנן. ובמ"ח פרק ג' דיבמות. מפרש הר"ב כדאמר רב. וכתב הרא"ש דר' יוחנן לא אתא לאפלוגי אדרב דשפיר אית ליה לענין דינא להא דרב אלא דל' קרוב לה וקרוב לו לא משמע ליה לפרושי בד' אמות כדפירש רב. דמשמע אפי' רחוק ממנה הרבה. וכן מחצה על מחצה אינו מתפרש יפה אליבא דרב. לכך נראה לו לפרש קרוב לה אפילו ק' אמה. משום עיגונא תקנו חכמים בגטין וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ע"כ:
מגורשת. כתב הר"ב ולענין פסק הלכה אינה מגורשת עד שיגיע כו'. גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. רש"י.
קרוב לו. כתב הר"ב כל שהיא אינה יכולה לשומרו והוא יכול כו'. גמ'. וא"ת מה לי יכול לשומרו כיון דהיא אינה יכולה לשומרו. וי"ל בפני עצמה אינה יכולה לשומרו אלא עם אחר והוא יכול לשומרו בפני עצמו. גליון התוס':
מחצה על מחצה מגורשת וכו'. כתב הר"ן תימה הוא אמאי מגורשת כלל. ותירצו בתוס' דשניהם אינם יכולים לשומרו. היינו כל אחד בפני עצמו. אבל שניהם ביחד יכולין לשומרו. והקשה הרמב"ן ז"ל שכיון שהדבר תלוי בשמירה כל מקום שצריך לשמירת הבעל אגיד ביה הוא. ואינה מגורשת. ולי נראה כיון שהשמירה עושה רשות. ומקום זה בין שניהם הוא מסתמא בעל משאיל לה מקום כיון שאינו מיוחד לה. ע"כ. והב"י הקשה עוד בשם הרשב"א על פי' התוס' דא"כ שניהם יכולים לשומרו היינו שכל א' מהם יכול לשומרו בלא שמירת חברו. וא"כ בזו אמאי אינה מגורשת כיון שהיא אינה צריכה בשמירתו:
מגורשת ואינה מגורשת. עיין מ"ש בזה הלשון במ"ד פרק דלעיל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) אינו גט. בעסוקין בענין גירושין עסקינן. דאי לא, מאי איריא א"ל כנסי ש"ח בו', אפילו נתנו לה נתינה מעליותא אלא שלא פירש אינו כלום, דהא קיי"ל צריך לפרש. אלא בעסוקין בענין גרושין בתחלה עסקינן, אלא כיון שא"ל כנסי שטר חוב זה הרי נתבטל כל מה שהיו עסוקין באותו ענין מתחלה, כיון שלא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה, דבהכי מהני כדאיתא בגמרא דף נ"ה וכן נמי כשמצאתו אחוריו, אין עסוקין באותו ענין מועיל, כיון שהיא נתינה גרועה שעיקם גבו לה. הר"נ:
(ז) (על המשנה) עד שיאמר. פירוש אפילו בעודו בידה, וא"צ לחזור ליטלנו מידה, כרבי בגמרא דונתן בידה קרינא ביה אף על גב דנתינה ראשונה לאו כלום הוא. הר"נ. אבל נתינה בעינן. ומשום הכי טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני ואפילו א"ל אח"כ הא גיטך:
(ח) (על המשנה) הא גיטך. שצריך שיתן לה בתורת גרושין שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותה בתורת ספר כריתות. הר"מ:
(ט) (על המשנה) ישנה. דאע"ג דלא בעינן דעתא דידה. מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר. הר"נ:
(י) (על המשנה) עד שיאמר כו'. ואע"פ שהיו מתחלה עסוקין באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו הגט שאני נותן לה דמהני ברישא הכא לא דישנה לאו בת אגרושי היא. הר"ן. ויאמר לה בעודו בידה כשננערה, וכרבי, וכמו שכתבתי, לעיל:
(יא) (על הברטנורא) וא"ת מה לי יכול לשומרו כיון דהיא אינה יכולה לשומרו. וי"ל בפני עצמה אינה יכולה, לשומרו אלא עם אחר, והוא יכול לשומרו בפ"ע. תוספ':
(יב) (על הברטנורא) תימא הוא אמאי מגורשת כלל. ותירצו בתוספ' דשניהם אינם יכולים לשומרו היינו כל אחד בפ"ע, אבל שניהם ביהד יבולים לשומרו. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אמר לה כנסי שטר חוב זה: וכו' ביד פ"א דה"ג סי' ט' י' י"ב ובטור א"ה סי' קל"ו וסי' קל"ח וסי' קל"ט:
או שמצאתו מאחוריו: מפרש בגמרא כגון דעריק לה חרציה פי' שעקם דאי לא עקם לא מהני כלל דונתן בידה בעי וליכא ומאי מצאתו מאחוריו נמי שלפתו מאחוריו כגון שהיה תחוב בין חגורו למתניו ושלפתו משם והכי תניא בהדיא בברייתא או שלפתו מאחוריו דאי לאו הכי אפילו כשאמר לה טלי גיטיך לא מהני דה"ל כאומר טלי גיטיך מע"ג קרקע דקיימא לן דלא אמר כלום:
נתן בידה והיא ישנה נעורה קוראה והרי הוא גיטה: כשהיא קוראה בו רואה שהוא גיטה אינו גט אע"פ שהיו מתחלה עסוקים באותו ענין ואפילו אמר לעדים מתחלה ראו גט שאני נותן לה דישנה לאו בת איגרושי היא כדאיתא בגמרא דאע"ג דלא בעינן דעתא דידה מקום המשתמר מיהא בעינן וכשהיא ישנה לא מינטר וכיון דמהאי טעמא הוא אין ספק שאם נתנו לשליח קבלה שלה אפי' בשעה שהיא ישנה שמתגרשת דהא מינטר ומיהו בחצרה כיון דבעיא שתהא עומדת בצד ביתה או בצד חצרה כל שהיא ישנה אינה מתגרשת ע"י חצרה עכ"ל הר"ן ז"ל. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו אמר לה כנסי ש"ח זה או שמצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטיך ולא שיאמר לה בשעת נתינה קאמר אלא עד שיאמר לה עכשיו הא גיטיך והכי מוכח בגמ' והא דאמרינן דכי אמר לה כנסי ש"ח זה דאינה מגורשת דוקא בשלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי אבל אי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לה אע"ג דאמר לה כנסי שטר חוב זה מגורשת דמשום כיסופא הוא דאמר לה הכי וכדאיתא בפ' הניזקין והה"נ בדלא אמר לה כנסי שטר חוב זה אלא דיהיב לה סתם אינה מגורשת אא"כ עסוקים באותו ענין וכדאמרינן בפ"ק דקדושין היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושיה ולא פירש ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש אמר רב הונא אמר רב הלכה כר' יוסי והוא שעסוקים באותו ענין. ותמה לי אמאי נקט לה באומר לה כנסי שטר חוב זה לשמעינן בנותן לה סתם דאינו גט וכ"ש באומר לה כנסי שטר חוב זה יש לומר דהכא אפילו בשעסוקין באותו ענין ובפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי לא מיירי וא"נ י"ל דעיקרא משום דהתרא דרבי אתא לאשמועינן דאפילו באומר כנסי שטר חוב אינו צריך ליטלו ממנה אלא באומר לה הא גיטיך סגיא כנ"ל וטעמא דמתני' דקתני אמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט יש לפרש משום דבטולי בטליה כלומר בטל נתינה זו שלא תהא כנתינת גט אלא רצה לשחק בה שתהא לה כנתינת ש"ח דאינו מגרש וה"נ משמע בפ' הניזקין דאמרינן מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא נלמוד אמר לעדים ראו גט שאני נותן לאשתי וחזר ואמר לה כנסי ש"ח זה ה"ז גט ואמרינן פשיטא מהו דתימא בטולי בטלים קמ"ל אם איתא דבטליה לסהדי הוה אמר והאי דקאמר לה הכי משום כיסופא הוא אלמא כי אמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי הוא דאמרינן דלא בטליה דאם איתא כיון דאמר להו לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן לאשתי השתא הוה מודע להו לית אנא יהיב ליה בתורת גיטין כדאמרי לכו אלא כנתינת שטר חוב לחוכא בעלמא הא לאו הכי כי אמר לה כנסי ש"ח זה בטולי בטליה ומיהו לא בטליה מתורת גט שלא יהא כשר לגרש בו דהא לא אמר כלום בגופו של גט אלא לדידה קאמר שטר חוב והלכך כי אמר לה הא גיטיך מתגרשת בו. והרמב"ם ז"ל כתב כלשון הזה ומנין שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושיון שנאמר ספר כריתות ונתן בידה שיתן אותו בתורת ספר כריתות אבל נתנו לה בתורת ש"ח או מזוזה וכו' אינו גט ובספרי תנא ונתן בידה ושלחה מביתו מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר לה כנסי שטר חוב זה אינו גט וא"ת ותיפוק ליה משום דילמא בטולי בטליה איכא למימר אם איתא דבטליה לסהדי הוה אמר וכדאמרינן בפ' הניזקין ולאו טעמא התם משום דמעיקרא אמר להו ראו גט שאני נותן לאשתי דוקא אלא משום דכיון דאיכא סהדי לסהדי הוה מודע בינו לבינם והא דאמר לה הכי משום כיסופה דידה היא לעולם עד דמפרש דמבטל ליה עכ"ל ז"ל:
עד שיאמר לה הא גיטך: שצריך שיתננו לה בתורת גירושין כדכתיבנא ומתני' רבי היא דס"ל דאפילו בעודו בידה יכול לומר לה כן כשנעורה ור"ש בן אלעזר פליג עליה בברייתא בין ברישא בין בסיפא דאינו גט עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה ויאמר לה הא גיטיך ובגמרא יהיב צריכותא דאי אתמר בהך קמייתא בההיא קאמר רבי משום דבת איגרושי היא שהרי נעורה ולא מחסרא אלא אמירת הא גיטיך אבל נתן בידה והיא ישנה דלא בת איגרושי היא אימא מודי ליה לר"ש בן אלעזר ואי אתמר בהא ה"א בהא קאמר ר"ש בן אלעזר אבל בהך אימא מודי ליה לרבי צריכא:
היתה עומדת בר"ה: וכו' פ"ד אחין דף ל"א. וביד פ"ה דהלכות גירושין סי' י"ג י"ד:
קרוב לה מגורשת: וכו' ובגמרא ה"ד קרוב לה ה"ד קרוב לו אמר רב קרוב לה מגורשת פי' בארבע אמותיה קרוב לו אינה מגורשת פי' בד' אמותיו דרבבן תקינו ד' אמות קונות משום עגונא ופי' הר"ן ז"ל ולמ"ד בפ"ק דב"מ דד' אמות של אדם קונות לו ואפי' בר"ה ממש ואליבא דמ"ד שאין קונות אלא בסימטא הכא נמי בסימטא ואמאי קרי ליה במתני' ר"ה לפי שאינו רשות היחיד כדמפרקינן בעלמא ע"כ ובתר הכי איכא מאן דמפרש בגמרא מחצה על מחצה כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות ופרכינן וליחזי הי מינייהו קדים לבוא במעמדו ואם קדם הוא זכה בכל ד' אמות הסמוכות לו ואם קדמה היא זכתה בכל ד' אמות הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכן וכי תימא דאתו תרוייהו בהדי הדדי והא אי אפשר לצמצם שלא יקדים האחד ותירץ רב כהנא הכא בשמנה אמות מצומצמות עסיקינן וגט יוצא מד' אמות שלו לד' אמות שלה כלומר שמקצתו בד' אמות שלה ומקצתו בד' אמות שלו ופרכינן והא אגיד גביה כלומר שעדיין הגט ברשותו ואנן ונתן בידה בעינן שיהא כולו ברשותה ואסיקנא אלא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בשתי כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה ובתר הכי אמרינן ור' יוחנן אמר קרוב לה שנינו ואפילו ק' אמה אם היא יכולה לשמרו ולא הוא דס"ל שהשמירה היא הקורבה וכדפי' רעז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל דר' יוחנן לא אתא לאפלוגי עליה דרב בדין ד' אמות דהא ר' יוחנן גופיה קאמר בפ' שני דב"מ דקטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות דיליף מציאה מגט אלא דמסתבר ליה פירושא דמתני' הכי עדי' טפי דלשון קרוב לה וקרוב לו לא משמע בד' אמות אלא אפי' רחוק ממנה הרבה וכן מחצה על מחצה אינה מתפרש יפה אליבא דרב לכך נ"ל לפרש קרוב לה אפילו מאה אמה ומשום עגונא תקנו חכמים בגיטין וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ע"כ: ובתר הכי מסיק בגמרא דא"ל שמואל לרב יהודה כדי שתשוח ותטלנו דהיינו פחות מד' אמות הוי קורבה דמתני' ואפ"ה לא תעביד עובדא להתירה לשוק עד דמטו גיטא לידה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב והוה עובדא שזרקו קרוב לה ומת ואצרכוה חליצה ע"כ ומשמע דר' יוחנן ושמואל תרוייהו ס"ל דר"ה ממש קתני מתני':
מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת: גרסינן בגמרא א"ר יוחנן לגיטין ולקדושין אמרו דין קריבה ולא לדבר אחר כגון אם אמר לו זרוק לי חובי דבגט משום דבעל כרחה הויא נתינה הלכך כשהוא קרוב לה לאלתר הוי גיטא משום עיגונא ובקדושין נמי משום דאתקש הויה ליציאה אבל בעלמא לא ומתני' דבסמוך מוקמינן באומר זרוק לי חובי בתורת גיטין וכו' כדפי' רע"ב ז"ל. ואיתה בירושלמי פ"ק דב"מ ובטור ח"מ סי' ק"ך:
תפארת ישראל
יכין
או שמצאתו מאחוריו: שהיה הגט על גבו, ועיקם גבו לה שתטלנו [כך כ' הר"ב, וע"כ הכי מיירי, דאם לא עיקם לה גבו, אלא שנטלתו מגבו מעצמה, אפילו א"ל בשעה שנטלתו הר"ז גיטך, אינו כלום, דבעינן ונתן [כ(שו"ע אה"ע, קלח)]:
אינו גט: אפילו היו עסוקים תחלה בעניני גירושין. הא אילו היה נתנה לה מיד ליד היה גט כשר כיון שעסוקים בענין גירושין סגי אף שלא אמר הר"ז גיטך:
עד שיאמר לה הא גטך: ואפילו לא א"ל כן עד אחר שנתן לה הגט, ובעודו בידה, סגי [שם]:
עד שיאמר לה: כשהיא נעורה. אע"ג שנתנה לה כשהיא ישנה. והוא שנשאר בידה משעה שנתנו בידה כשהיא ישנה עד שננערה [(שו"ע אה"ע קלח, ג)]:
היתה עומדת ברשות הרבים: או ברשות שאינו של שניהן:
קרוב לה: שיכולה היא לשמרו:
קרוב לו: כל שיכול הוא לשמרו:
מחצה על מחצה: ששניהן יכולין לשמרו כל א' לבד, או שאינן יכולין לשמרו כל א' לבד, רק ביחד, דבאינן יכולין לשמרו כלל, פשיטא דאינה מגורשת כלל [תוס']:
מגורשת ואינה מגורשת: ואנן קיי"ל דאפילו לתוך כליה או חיקה, אסורה להנשא עד שיבוא לתוך ידה ממש [קל"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת