משנה גיטין ח ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ח · משנה ח | >>
כתב סופר גט לאיש ושובר לאשה, וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש, ונתנו זה לזה, ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש, ושובר מיד האשה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
רבי אליעזר אומר, אם לאלתר יצא, אין זה גט.
אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט.
לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני.
כתב לגרש את אשתו ונמלך, בית שמאי אומרים, פסלה לג מן הכהונה.
ובית הלל אומרים, אף על פי שנתנו לה על תנאי ולא נעשה התנאי, לא פסלה מן הכהונה.
משנה מנוקדת
כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה,
- וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה וְשׁוֹבָר לָאִישׁ,
- וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה,
- וּלְאַחַר זְמָן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ,
- וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אִם לְאַלְתַּר יָצָא,
- אֵין זֶה גֵּט.
- אִם לְאַחַר זְמָן יָצָא, הֲרֵי זֶה גֵּט;
- לֹא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.
- אִם לְאַלְתַּר יָצָא,
- כָּתַב לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְנִמְלַךְ,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אַף עַל פִּי שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ עַל תְּנַאי וְלֹא נַעֲשָׂה הַתְּנַאי,
- לֹא פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה:
נוסח הרמב"ם
כתב הסופר -
- וטעה, ונתן גט לאישה - ושובר לאיש,
- ונתנו - זה לזה,
- לאחר זמן -
- הרי הגט - יוצא מתחת יד האיש,
- והשובר - מיד האישה,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
- רבי אלעזר אומר:
- אם על אתר יצא - אינו גט,
- אם לאחר זמן יצא - הרי זה גט,
- שלא הכל מן הראשון - לאבד זכותו של שני.
[ח] כתב לגרש את אשתו - ונמלך,
- בית שמאי אומרין:
- פסלה מן הכהונה.
- בית הלל אומרין:
- אף על פי - שנתנו לה על תנאי,
- ולא נעשה התנאי - לא פסלה מן הכהונה.
- אף על פי - שנתנו לה על תנאי,
פירוש הרמב"ם
רוצה לומר בזה המאמר, כשטעה הסופר ונתן גט לפי מחשבתו שהוא שובר לאשה, שתתננו לבעלה, וכמו כן נותן שובר לאיש לפי מחשבתו שהוא גט, שיתנהו לאשתו, ונתנו זה לזה.
ופירוש על אתר בכאן - כל זמן שלא נשחת.
ולאחר זמן - אחר שנשאת נשואין שניים.
ומה שאמר לאבד זכותו של שני - רוצה לומר שיאסור אותה עליו, ואילו היה יכול בעל הראשון לעשותו, כל אחד ואחד יעשהו.
והלכה כרבי אלעזר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כתב סופר גט לאיש - לגרש בו אשתו:
ושובר לאשה - שתמסור לבעלה כשיפרע לה כתובתה:
וטעה הסופר - כשמסר להן השטרות:
ונתן גט לאשה ושובר לאיש - והם מסרו זה לזה. והלכה זו ונשאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר. ורמב"ם גריס ונתן גט לאיש ושובר לאשה. ופירש ונתן, שחשב שנתן גט לאיש ושובר לאשה, אבל הוא לא עשה אלא בהפך. ודחוק הוא:
אם לאלתר - כל זמן שלא נשאת יצא גט מתחת יד הבעל:
אינו - גט. וצריכה גט אחר:
ואם לאחר שנשאת - הרי זה גט:
לא כל הימנו - אין הכל כדבריו של זה הראשון להאמינו:
לאבד זכותו של שני - שנשאה. דאמרינן קנוניא היא ביניהם לב והחליפו השטרות לאחר שנשאת. והלכה כרבי אליעזר:
פירוש תוספות יום טוב
לאבד זכותו של שני. פירש הר"ב דאמרינן קנוניא היא וכו'. וכפירש"י. וכתבו התוס' וא"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה. וי"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא. ע"כ:
רבי אליעזר אומר אם לאלתר כו'. כתב הר"ב והלכה כר"א וכ"כ הרמב"ם. מדקא מפרשינן בגמ' למלתיה. הרי"ף:
כתב לגרש כו'. בש"א פסלה מן הכהונה. חומרא בעלמא היא שהחמירו בקדושת יוחסין לאוסרה לכהונה מפני כתיבת הגט. כדמוכח בגמ'.
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לב) (על הברטנורא) וא"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה. וי"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא. תוספ':
(לג) (על המשנה) פסלה כו'. חומרא בעלמא הוא שהחמירו בקדושת יוחסין לאוסרה לכהונה מפני כתיבת הגט. כדמוכח בגמרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כתב הסופר גט: וכו'. תוס' פרק המביא תניין (גיטין דף י"ט) והגרסא בירושלמי כתב הסופר וטעה ונתן גט וכו'. וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן הוא ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל וגם בגמרא בפִּסְקא וכן בכמה דוכתי אבל מכל מקום סתמו ודאי כפירושו וביד שם פ' עשירי סי' י"א ובטור א"ה סימן קנ"א:
ר' אלעזר אומר: בלתי יו"ד גרסינן ליה:
אם לאלתר: רב אדא בר אהבה מפרש למתני' כדפי' רעז"ל אבל רב יהודה אמר שמואל מפ' כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ומאי שני דקתני מתני' זכות הראויה להנשא לשני משיצאת מלפני העדים בחזקת מגורשתי וכתב הרי"ף ז"ל ומסתברא כדקא פריש רב אדא בר אהבה דלישנא דסיפא דמתני' דייקא כותיה ואע"ג דפריק שמואל שנוייא בעלמא הוא ולא סמכינן אשנוייא ע"כ. ועוד הוסיף הרא"ש ז"ל וז"ל ועוד דלא מסתבר טעמא דשמואל כלל דלאחר שעמדו אמאי חייש ר' אלעזר מה קניניא שייך הכא אם הם מתחרטין על הגט יכול לקדשה פעם שנית ע"כ: בפי' רעז"ל דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שנשאת הוא פי' רש"י ז"ל וכתבו עליו התוס' וא"ת מה קנוניא שייך דכיון שנשאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי"ל דפעמים שאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל ומקשו הכא הך מתני' היכי משכחת לה דהא אמרינן בפ' המביא תניין דהני בי תרי דיתבי קמייהו צריכין למקרייה לגיטא ומוכח התם דאי לא קריוה אינה מגורשת מדפרכינן התם מברייתא דקתני ה"ז מגורשת ולא פרקינן לה בדלא קריוה וכיון שכן במאי עסקינן אי דלא קריוה בלאו הכי נמי תצא מזה ומזה ואי בדקריוה היכי הוחלף הגט בשובר וי"ל דמשכחת לה בקריוה ואחר מכאן הוחלף ואף על פי שקראוהו מתחלה קנסינן ליה משום דאיבעי לה לאקרויי גיטא סמוך לנתינה מיד או תכף אחר נתינה ומהא משמע דאע"ג דאמרינן בפ' המביא תניין דאע"ג דעייליה בעל לידה ואפקיה לא חיישינן דילמא חלופי חלפיה היינו לומר דבדיעבד מגורשת אבל לכתחלה חוזרין וקורין אותו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ג וכן היה נוהג ר"י ז"ל לקרות קודם נתינה ולאחר נתינה עכ"ל ז"ל:
ולא נעשה התנאי: פי' אם לא נעשה התנאי אבל היכא דכתב גט לדביתהו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"ג דלא משתריא לעלמא מ"מ אפילו לב"ה אפסילא לה מן הכהונה דתניא ואשה גרושה מאישה אע"פ שלא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה:
תפארת ישראל
יכין
ושובר לאשה: שתתנו לבעלה שקבלה כתובתה ממנו:
ונתנו זה לזה: הבעל נתן לה השובר דסבור שהוא הגט, ואשה טעתה בהיפך [וכ' בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הנ"ל, ואילה"ק הא מסתמא בלא קראו קודם נתינה מיירי דאל"כ האיך טעו כך, ואם כן אפילו נתן הבעל הגט להאשה אינה מגורשת [כגיטין די"ט ב']. י"ל דבכה"ג עכ"פ אם נשאת לא תצא, משא"כ בהוחלפו. או דמיירי בקרינהו ובתר הכי עיילוהו לבי ידיה ואפקוהו. דאז צריך למקרי שנית, ומיהו אותה קריאה אינה חמורה תו כ"כ שתהיה אסורה להנשא בלעדה דלא חיישינן לאחלופי עד דידעינן שהוחלפו [רא"ש פ"ב דגיטין סט"ז ותוס' שם]:
ולאחר זמן: אחר שנשאת לאחר:
רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא: ר"ל קודם שנשאת לאחר:
אם לאחר זמן יצא: ר"ל אחר שנשאת לאחר:
לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני: דאינן נאמנין, דשמא קנוניא עשו הבעל הראשון עם האשה מדרוצה היא להתגרש ממנו, והרי באומרת טמאה אני לך אינה נאמנת, כסוף נדרים [ועי' תוס' כאן] להכי תולין שהחזירו זל"ז הגט להבעל והשובר להאשה כדי לעשות קנוניא.
בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה: משום חומרא, מדכבר נכתב הגט:
ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה: והכי קיי"ל [קמ"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת