משנה גיטין ח ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ח · משנה ה | >>
כתב לשום מלכות אחרת, לשום מלכות מדיכג, לשום מלכות יון, לבניין הביתכד, לחורבן הביתכה, היה במזרח כו וכתב במערב, במערב וכתב במזרח, תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה, ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, לא על זה ולא על זה.
אם נטלה מזה ומזה, תחזיר.
והוולד ממזר מזה ומזה, ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה.
היתה בת ישראל, נפסלת מן הכהונה.
בת לוי, מן המעשר.
בת כהן, מן התרומה.
ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה.
ואם מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין.
שינה כט שמו ושמה, שם עירו ושם עירה, תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה.
משנה מנוקדת
כָּתַב לְשׁוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת,
- לְשׁוּם מַלְכוּת מָדַי,
- לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן,
- לְבִנְיַן הַבַּיִת,
- לְחֻרְבַּן הַבַּיִת,
- הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב,
- בַּמַּעֲרָב וְכָתַב בַּמִּזְרָח,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וּצְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְאֵין לָהּ לֹא כְּתֻבָּה וְלֹא פֵּרוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְּלָאוֹת,
- לֹא עַל זֶה וְלֹא עַל זֶה.
- אִם נָטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה, תַּחֲזִיר.
- וְהַוָּלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה,
- וְלֹא זֶה וָזֶה מִטַּמְּאִין לָהּ,
- וְלֹא זֶה וָזֶה זַכָּאִין,
- לֹא בִּמְצִיאָתָהּ, וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וְלֹא בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ.
- הָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל, נִפְסֶלֶת מִן הַכְּהֻנָּה;
- בַּת לֵוִי, מִן הַמַּעֲשֵׂר;
- בַּת כֹּהֵן, מִן הַתְּרוּמָה.
- וְאֵין יוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה וְיוֹרְשָׁיו שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁין כְּתֻבָּתָהּ;
- וְאִם מֵתוּ,
- אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין.
- וְאִם מֵתוּ,
- שִׁנָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ,
- תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכָל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ:
נוסח הרמב"ם
כתב - לשם מלכות שאינה הוגנת,
- לשם מלכות מדי, לשם מלכות יון,
- לבנין הבית, או לחורבן הבית,
- היה במזרח - וכתב במערב,
- במערב - וכתב במזרח,
- תצא - מזה ומזה,
- וצריכה גט - מזה ומזה.
- ואין לה כתובה,
- לא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות - על זה ועל זה.
- אם נטלה מזה ומזה - תחזיר.
- והולד ממזר - מזה ומזה.
- לא זה וזה - מיטמאין לה.
- ולא זה וזה זכאין - לא במציאתה,
- ולא במעשה ידיה, ולא בהפר נדריה.
- היתה בת ישראל - נפסלה מן הכהונה,
- בת לוי - מן המעשר,
- בת כוהן - מן התרומה.
- מתה -
- אין יורשיו של זה ושל זה - יורשין כתובתה.
- מתו אחיו - של זה ושל זה,
- חולצין - ולא מייבמין.
- שינה שמו - ושם עירו,
- שמה - ושם עירה,
- תצא - מזה ומזה,
- וכל הדרכים האלו - בה.
פירוש הרמב"ם
( ראו משנה ד ):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כתב לשם מלכות שאינה הוגנת - אם היה בבבל וכתב לחשבון שנות מלכות אדום, שאין להם מלכות במקום כתיבת הגט, תצא מזה ומזה. ונקראת מלכות [אדום] מלכות שאינה הוגנת שאין לה לא כתב ולא לשון:
או שכתב לשם מלכות מדי - לפי שצריך לכתוב לשם המלכות של מדינה שהגט נכתב בה, משום שלום מלכות, שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו:
תצא מזה ומזה - אם נשאת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני:
ואין לה לא פירות ולא בלאות וכו' - כולה מתניתין מפרשה ביבמות פרק האשה רבה כז:
והולד ממזר מזה ומזה - מתניתין ר"מ היא דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגטין הולד ממזר כח. ואינה הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
כתב לשום מלכות שאינה הוגנת. פירש הר"ב שאין לה לא כתב ולא לשון. גמ'. ובפ"ק דע"ז דף י' פירש"י כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהם ע"כ. וקמ"ל הכא דאע"פ שאינה הוגנת אעפ"כ מתקנאין בה. תוס':
לשום מלכות מדי וכו'. דאי אשמועינן שאינה הוגנת ה"א משום דמולכת עכשיו ולפיכך יתקנאו. אבל מלכות מדי ומלכות יון. מאי דהוה הוה קמ"ל. גמ'. ומ"ש הר"ב לפי שצריך לכתוב כו'. אכולהו כתב לשום מהדר [ומ"ש הר"ב משום שלום מלכות. פירש"י שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו כו']:
לבנין הבית. דה"א דכיון דלאו מלכותא היא. לא קפדי. גמ':
לחורבן הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי. אבל חורבן הבית. דצערא הוא אימא לא. צריכא. גמ':
היה במזרח כו'. גמ'. מאן אילימא בעל. היינו שינה שמו ושמה. שם עירו ושם עירה. אלא לאו סופר כדא"ל רב לספרי וכן א"ל רב הונא לספרי. כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמימסר לכו מילי בהיני וכו' והרבה מהפוסקים סוברים דספרי לאו דוקא דמאי חששא איכא. אלא עדים החתומים קאמרי. עיין בב"י ר"ס קכ"ח:
תצא מזה ומזה כו'. כתב הר"ב כולה מתני' מפרשה בפ' האשה רבה. ומיהו איכא בינייהו דאילו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא. ואילו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא. ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וק"ל מקומה. ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש"י מפרשה ממש כסגנון דהתם ונחלקו עליו התוס' והר"ן. ולי אפשר ליישב דברי רש"י שסובר דהא דאמר ר"מ כל המשנה כו' והולד ממזר. היינו לומר שעשאוהו ממזר גמור כממזר של תורה. ומותר בממזרת. וכ"כ ב"י סי' קכ"ח לדעת ר"ח. ועיין מ"ש בר"פ האשה רבה בדבור תצא מזה ומזה. ומ"ש במשנה ב' פ"ב דב"ב. ולפיכך כיון דמוקמינן למתני' כר"מ. נמצא שעשאוה כא"א של הראשון מן התורה. זה נ"ל בדעתו ז"ל. ואפשר שכן גם דעת הר"ב. ולא עוד אלא דקשיא לי על הר"ן מדידיה. כמ"ש במשנה ו' בס"ד:
והולד ממזר מזה ומזה. כתב הר"ב מתני' ר"מ כו'. גמ'. דאי לאו ר"מ אפילו מדבריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם.
שינה שמו ושמה וכו'. פירשו התוס' לא שינוי ממש קאמר. אלא שיש לו שני שמות ובב' מקומות וכן שינה שם העיר. ע"כ. וכ"כ הר"ן. וכתב ב"י סי' קכ"ט דאי בשינוי שם ממש פשיטא שהגט פסול. שלא נכתב לשם בעלה כלל. וכן מדאיצטריך למימר בגמ' דחכמים מודים לר"מ בזו ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ועוד דדבר הלמד מענינו הוא. דכולה מתני' בשינוי מטבעות שטבעו כו'. ע"כ. והזכיר כמה פוסקים שסוברים כן ולא כתב שיחלוק אחד מהן. וגם לא הזכיר מה היא דעת הרמב"ם. ובעיני נראה שהרמב"ם הוא חולק וס"ל דפירוש המשנה בשינוי ממש. שכ"כ בחבורו פ"ג מה"ג מי שהיה לו שני שמות כו' כותב שמו ושמה שהן רגילים בו וידועים כו'. וכל שם שיש לו כו' כתב השם שאין ידועים כו'. וכל שם כו' הרי זה פסול. שינה שמו או שמה ושם עירו ושם עירה. אע"פ שכתב כל שם שיש לו כו' אינו גט. ע"כ. ויותר מבואר בפי' המשנה ב' פ"ד אדתנן התם היה משנה כו' כתב כשהיה לאדם שני שמות כו'. ובתנאי שיכתוב המפורסם כו'. אבל אם היה שמו על דרך משל יצחק כו'. וכתב בגט אני אברהם. וכל שס שיש לי. הרי הגט בטל ע"כ. וכן נראה דעת הר"ב מלשונו שם. וכן כתב בשלטי גבורים בשם הרשב"א די"מ ששינה שמו לגמרי שהיה שמו יוסי ואסיק שמו יוחנן. ופסולא דאורייתא. ואינו מחוור דאטו מי איצטריך לאשמועינן וכו'. ע"כ. ולי נראה לתרץ דאיצטריך לאשמועינן [דה"א] דהא דצריך שיהא נכתב לשמו. לאו לשם העצם. אלא הכוונה לאותו האיש שהוא יגרש בו. והרי דעת קצת פוסקים שאם לא כתב שום שם איש ואשה כלל שהוא כשר כמ"ש בב"י. הלכך ה"א דכי מסיק שמיה בשם אחר משם שנקרא בו מיום היותו. דלא מיפסל בכך. כיון שעל דעת זה האיש המגרש הוא נכתב. ובשם עירו ועירה כתב ג"כ הרא"ש דאין עכוב בכתיבתן. ע"כ. ואני אומר עוד שאפשר ג"כ שדעת הרא"ש כהרמב"ם. דשינה שמו דהכא לגמרי קאמר. והא דהביא ב"י הרא"ש דפרק השולח לראיה. דס"ל דשינה שמו בשני שמות. איכא למדחי דלא כתב כן. אלא על בראשונה היה משנה שמו כו' וגם הרמב"ם מפרש לההיא בשני שמות ומהאי טעמא נמי מ"ש בית יוסף בשם רש"י דסבירא ליה בשני שמות. ג"כ אין ראיה. דגם הוא לא פירש כן אלא על אותה משנה דבראשונה כו' ומ"מ דעת הרמב"ם ודאי הכי הוא דמשנתינו בשינוי ממש. וכן דעת הר"ב:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כג) (על המשנה) מדי. דאי אשמעינן אחרת, ה"א משום דמולכת עכשיו, אבל מלכות מדי מאי דהוה הוה, קא משמע לן. גמרא:
(כד) (על המשנה) לבנין הבית, דהוה אמינא כיון דלא מלכותא היא לא קפדי. גמרא:
(כה) (על המשנה) לחורבן הבית. דלא תימא בנין הבית דמדכרי חשיבותייהו הוא דקפדי, אבל חורבן הבית דצערא הוא אימא לא, צריכא. גמרא:
(כו) (על המשנה) במזרח כו'. גמרא, מאן, אילימא בעל, היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, אלא לאו סופר, בדא"ל רב לספרי כו' כי יתביתו בשילי כתובו בשילי ואע"ג דמימסר לכו מילי בהיני כו'. וכתבו רוב הפוסקים דספרי לאו דוקא, אלא עדים החתומים קאמרי:
(כז) (על הברטנורא) ומיהו איבא בינייהו, דאלו התם אשתו דראשון מדאורייתא היא, ואלו הכא איפכא דאשתו של שני מדאורייתא היא, ולפיכך ישתנה הדין והטעם ביניהם. וקל להבין ממקומה, ולפיכך לא הוצרך לבאר. ורש"י מפרש כסגנון דהתם, ונחלקו עליו התוספ' והר"נ. ול"נ לישב שסובר דהא דאר"מ הולד ממזר היינו שעשאוהו ממזר גמור כשל תורה ומותר בממזרת. וכ"ב ב"ר לדעת י"א. ואפשר שכן הוא ג"כ דעת הר"ב, וכמ"ש הר"ן, בעצמו, בסמוך. ועתוי"ט:
(כח) (על הברטנורא) דאי לאו ר"מ' אפילו מד. בריהם לא. ולא דמי להא דהאשה רבה דחד הוה מדבריהם:
(כט) (על המשנה) שינה. פירשו התוספ', לאו שינוי ממש קאמר אלא שיש לו שני שמות בב' מקומות, וכן שינה שם העיר. דאי בשינוי שם ממש פשיסא שהגט פסול. שלא נכתב שם בעלה כלל, וכן מדאיצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר"מ בזו. ואם שינה ממש מאי צריכא למימר. ב"י. ועתוי"ט דמסיק דהר"מ חולק ומפרש בשינוי ממש, ושכ"ה ג"כ דעת הר"ב:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כתב לשם מלכות: פרק האשה רבא ד' צ"א:
שאינה הוגנת: אומר רבינו אלחנן דלהכי קרי לה שאינה הוגנת לאשמועינן דאע"פ שאין לה לא כתב ולא לשון אלא משל אומה אחרת אעפ"כ מתקנאין בה תוס' ז"ל וגם רש"י ז"ל בכ"ק דע"ז ד' י' פי' דלשון מאומה אחרת בא להם ואחרים תקנו להם כל ספריהם ע"כ:
לשם מלכות מדי: בהרא"ש ז"ל כתוב לשם מלכות מדי ופרס ע"כ ופי' רש"י ז"ל דהא דקתני במתני' לשם מלכות מדי ויון רוצה לומר שמונה למנין שהתחילה מדי למלוך בימי דריוש או למנין שהתחילה יון למלוך ע"כ:
לבנין הבית או לחרבן הבית פסול: מפני שלא כתב לשם המלכות ובטור א"ה סי' קכ"ז וקכ"ח וקכ"ט. וכתב הרשב"א ז"ל כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות יון לשם מלכות מדי לבנין הבית לחרבן הבית פי' בזמן שהאומות מונין למלכיהם ומלכיות מקפידות בדבר אם היה במלכות זה וכתב לשם מלכות אחרת אפילו לשם מלכות שאינה הוגנת משום הכי מזכירו כאן בלשון מלכות שאינה הוגנת מה שאינו מזכירו כן בשאר מקומות משום דסד"א כיון שאינה הוגנת לא יקפידו בה קמ"ל ואע"ג דבגמרא עבידי מינה צריכותא אחריתי האי צריכותא אשמועינן בלשון שאינה הוגנת ולא עוד אלא אפילו למלכות שכבר עברה כמלכות מדי ויין דסד"א מאי דהוה הוה קמ"ל. וכתוב עוד שם וגם בהר"ן ז"ל דבגמרא עבדינן צריכותא מאלו השנויין במשנתי' דוקא שהם שנוי שם מלכות ובנין הבית ומלכות שלמה דחשיבותא דידן וחרבנו נמי שהוא תוקף מלכות נבוכדנאצר וחשיביתא דידן הוא שמונין אנו להפסק מלכות שלנו ולא לכתחלת מלכות של אחרים אבל ליצירה בכבוד שמים אין אדם מקפיד ולא תקנו כן תדע מדלא תני ליצירה דרבותא הוה טפי מחרבן הבית ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל ומה שאנו כותבין לבריאת עולם משום דהשתא ליכא שלום מלכות בכך שאפילו גויים אינם מונים לשנות מלכים אבל בימי חכמים היו רגילין למנות לשנות מלכים כדאמרינן בגט פשוט מנהגה של אומה זו מלך שנה מונין לה שתים פי' שהיו כותבין כן בשטרותיהם לכבוד המלך לומר מלך הרבה ותקנו בגיטין ולא בשטרות משום דבגיטין יש לחוש לשלום מלכות שהוא דבר גדול שמפרידין בין איש לאשתו אבל בשטרות לא חששו דהא אמרינן בפ"ק דע"ז דבגולה לא היו מונין אלא למלכי יון ע"כ וביד פ"א דהלכות גירושין סי' כ"ה כ"ז:
היה במזרח: פי' סופר. וכתבו תוס' ז"ל שם בהאשה רבה דליכא פסול משום שנוי מקום סופר אלא משום מקום עדים והא דקתני היה לשון יחיד לאו דוקא משום סופר אלא משום דאורחא דמילתא דבמקום שהסופר כותב שם עדים חותמין ולעולם אין קפידא אלא על מקום עדים ע"כ. והיא דעת רבים ע"ש בטור ריש סימן קכ"ח והקשו תוס' והרא"ש והר"ן ז"ל דמדלא מוקי בגמרא להאי בבא דהיה במזרח ג"כ בבעל ושם עירו היינו מקום דירתו והיה במזרח וכתב במערב היינו מקום עמידתו ביום הכתיבה דומיא דהא דמוקי לה בסופר אלא ודאי מדלא מוקי לה הכי משמע שאין צריך לכתוב מקום עמידת הבעל והאשה ביום הכתיבה דכל גיטין הבאין ממדינת הים מי יודע באיזה מקום האשה עומדת והה"נ באיש ע"כ:
תצא מזה ומזה: הכריח הר"ן ז"ל דהכא ה"פ תצא מן הראשון מן הדין מפני שקידושי שני קדושין גמורים שהרי נתגרשה מן הראשון מדאורייתא ומן השני נמי תצא כיון שהגט פסול מדבריהם הרי הוא כאילו זנתה עם השני הלכך אפילו נתגרשה מן הראשון בגט אחר כשר אסורה על השני דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל וצריכה גט מן השני מן הדין ומראשון מדבריהם והיא דעת התוס' ודלא כרש"י ז"ל שפירש בהפך וכסגנון דהתם פ' הארה רבה:
ולא פירות: פי' רש"י ז"ל דין פירות שתקנו לאשה פירקונה משביה תחת פירות ועל אלו אין להם כלום אבל בירושלמי אמרו ביבמות עלה דמתני' דהאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת וכו' ואמרינן בה שאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל הדא דתימא כשאכל עד שלא בא הראשון אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה ויש ללמוד ממנו כאן לחלק בין קודם שנודע פסול הגט לאחר שנודע הר"ן ז"ל:
ולא בלאות: פי' רש"י ז"ל בלאותיה הקיימין ואין נראה דבהדיא אמרינן בס"פ אלמנה נזונות זנתה לא הפסידה בלאותיה הקיימין אלא בשאין קיימין איירי הכא תוס' ז"ל. וכן כתב הר"ן ז"ל וכתב בסוף דבריו דכן פי' הרי"ף ז"ל ביבמות והרמב"ם ז"ל בפרק עשירי מהלכות גירושין:
ואם נטלה מזה ומזה תחזיר: ירושלמי הדא דתימא כשנטלה משבא הראשון אבל נטלה עד שלא בא הראשון כמה דלא מפקא מיניה כך לא מפיק מינה ויש ללמוד ג"כ ממנו לחלק בין קודם שנודע פסול הגט לאחר שנודע:
והולד ממזר מזה ומזה: פי' רש"י ז"ל אם החזיר הראשון וילדה לו בן הוי ממזר מדרבנן אבל הר"ן ז"ל הכריח דל"ד פי' האי מתני' לההיא דיבמות ר"פ האשה רבה וכמו שרמזתי בשם התוס' ובשמו ז"ל דהכא מיירי בשבעל ראשון בא עליה בעודה תחת השני דכיון דנשואי שני נשואין גמורין ממזר גמור הוא אבל בנה משני קודם שיגרש ראשון בגט אחר כשר הוי ממזר דרבנן ואסור בממזרת וכן משמע ג"כ מהתוס' ז"ל. ועוד פי' לפי דרכו ז"ל וז"ל חולצין אחיו של שני צריך לחלוץ מדאורייתא ושל ראשון מדרבנן ולדברי רש"י ז"ל אפכא ע"כ. ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"מ דסבר דגט נפסל משום שלום מלכות ואומר היה ר' מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אבל חכמים אומרים אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר ה"ז מגורשת ול"ד להא דהאשה רבה דחד הוי מדבריהם אפילו לרבנן עוד גרסינן בגמרא א"ר אבא אמר רב הונא אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים הולד כשר ומודים חכמים לר"מ שאם שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזה ומזה הא מאן קתני לה אילימא ר"מ ליערבינהו וליתנינהו בהדי מְשַׁנֶה שם מלכות דחד פסולא הוא אלא ש"מ רבנן היא ש"מ ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דהאי מימרא דרב אפִסְקא דהולד ממזר אתמר בגמרא והעלה הוא ז"ל דשמואל ה"ק זו דברי ר"מ דחייש טפי טובא לשלום מלכות דס"ל דהולד ממזר דאע"ג דלא עביד הולד ממזר בכל פסולי דרבנן דהרי בשלשה גיטין פסולין דלקמן בפ' המגרש מודה דהולד כשר הכא מחמיר ביה טפי ולדידיה ודאי בעינן שיכתוב לשם אותה מלכות ממש אבל רבנן לא מחמירי ביה כולי האי וסברי שאפי' לא חלק כבוד למלכות אלא לכתוב בו לשם סנטר שבעירו ה"ז מגורשת ותנשא. ולישנא דאפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הכי מוכח דאם לא כתב אפילו לשם סנטר שבעיר ולא חלק כבוד מלכות כלל אפילו לרבנן אינה מגורשת מיהו הולד כשר לרבנן והיינו מימרא דרב דקיימא אפסקא דהולד ממזר מזה ומזה עכ"ל ז"ל. ועוד כתב בפ' המגרש ד' תר"א בשם הרמב"ן ז"ל דמשום דידע רב דכל פסולי גיטין לחכמים הולד כשר פריש רב מימרי' אמתני' דהכא דלא אתמר בה מניינא למעוטי מידי כי ההיא דתנן לקמן בפ' המגרש ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ומש"ה ילפינן מהכא שכל מקום שאמרו חכמים שהגט פסול הולד כשר כי הכא ודלא מהרי"ף ז"ל שכתב בתשובה דליכא גט פסול והולד כשר בר מהני דמנינן גבי גיטין פסולין ע"כ. וכתבתי המכוון בקיצור כפי ע"ד אע"פ שאין הלשון שם כן. ובירושלמי ר' יוחנן בשם ר' ינאי עשו את הולד ממזר מפני הסכנה רב הונא בשם רב כל הדא פירקא דר"מ חוץ משינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה ר' מנא בעא קומי ר' ייסא אף המגרש א"ל לית פירקא דידכון אלא דידן ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל בשם תוס' ר' אליעזר מטוך ז"ל דלאו שנוי ממש קאמר אלא כגון שהלך מיהודה לגליל ושמו יוסי וקורין לו יוחנן וכן שם עירו ושם עירה לא איירי בשינה ממש אלא שיש לאותה העיר שני שמות בשני מקומות ושם עירו ושם עירה אומר ר"י ז"ל דהיינו דוקא בעיר שדרים בה אבל עיר שנולדו בה אפילו שינה כשר כיון שאין צריך לכתוב כלל והקדמונים שהרגילו לכתוב אותו משום שמא אירע שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהיה בו סימן ע"י מקום הלידה ותדע כי כמה פעמים כותבין מקום הלידה על פי הבעל או האשה ואם איתה דשינה פסול לא היה נכון לכתוב אלא על פי עדים אלא ודאי אפילו שינה כשר עכ"ל ז"ל. וביד פ"א דהלכות גירושין סי' כ"ד ובפ"ג סי' י"ד ובפ' עשירי סי' ד' ז' ועיין בסמ"ג עשין סי' נ'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נפסלה מן הכהונה פי' משום דהויא זונה נפסלה מכל אלו ואע"ג דפשיטא דאסורה לכהן שהרי גרושה היא י"ל דאיצטריך למימר כגון כשמתו שני בעליה ולא נתנו לה גט אחר והרי הגט הראשון פסול הוא ואינו גט וא"כ לא הויא גרושה אלא אלמנה אפ"ה אסורה משו' דהויא זונה ע"כ. וכן כתבתי ג"כ בשמו ריש פ' האשה רבא:
שינה שמו ושמה: פ' המביא תנין דף כ' וע"ש בתוס' שנראה שכתבו שם הפך ממה שכתבתי לעיל דמתני' דשינה שמו ושמה אתיא אפילו כרבנן וכבר האריך בזה החכם הר"י ן' לב וגם הר"ר שלמה לוריא ז"ל. ושם כתבו התוס' ז"ל ג"כ בשם ר"י דלא מיירי בשינה שמו ממש דא"כ ה"ל למינקט לא כתבו כלל דפסיל לר"מ דהוי רבותא טפי אלא שינה שמו היינו שכתב שם דגליל ביהודה ע"כ בקיצור. וכבר רמיתי בסמוך בשם הר"ן ז"ל ובתוי"ט הביא שכתב בית יוסף סי' קכ"ט דלאו בשנוי ממש קאמר דאי בשנוי שם ממש פשיטא שהגט פסול שלא נכתב לשם בעלה כלל וכן מדאצטריך למימר בגמרא דחכמים מודים לר"מ בזו ואם שינה ממש מאי צריכא למימר ועוד דדבר הלמד מענינו הוא דכולה מתני' בשנוי מטבעות שטבעו וכו' ע"כ. והזכיר כמה פוסקים שסוברים כן ולא כתב שיחליק אחד מהם וגם לא הזכיר מה היא דעת הרמב"ם ז"ל ובעיני נראה שהרמב"ם ז"ל היה חולק וס"ל דפירוש המשנה הלזו בשנוי ממש לגמרי והכריח כן מפי' משנה ב' דבפ' השולח וגם מחבורו וההיא מתני' דבפ' השולח גם הרמב"ם ז"ל מפרש לה בשני שמות כדפירשה הרא"ש ז"ל שם וא"כ אפשר שהרא"ש ז"ל יסבור במשנתנו זו דשינה שמו דהכא לגמרי קאמר וגם רש"י ז"ל אפשר שיסבור כן דגם הוא ז"ל לא פירש בשני שמות רק על ההיא דפ' השולח ודלא מבית יוסף שמביא ראיה ממה שפירשו שם שסוברים גם פה וכן ג"כ כתב בשלטי הגבורים בשם הרשב"א ז"ל שי"מ ששינה שמו לגמרי שהיה שמו יוסי ואסיק שמו יוחנן ופסולו דאורייתא ואינו מחוור דאטו מי איצטריך לאשמועינן וכו' ע"כ. ולי נראה לתרץ דאיצטריך לאשמועינן דהא דצריך שיהא נכתב לשמו לא לשם העצם אלא הכוונה לאותו הא"ש שהוא יגרש בו והרי דעת קצת פוסקים שאם לא כתב שום שם איש ואשה כלל שהוא כשר כמו שכתב בב"י והלכך ה"א דכי מסיק שמיה בשם אחר משם שנקרא בו מיום היותו דלא מיפסיל בכך כיון שעל דעת זה האיש המגרש הוא נכתב ובשם עירו ועירה כתב ג"כ הרא"ש ז"ל דאין עכוב בכתיבתן ע"כ. והאי בבא דשינה שמו ושמה עד בבא דכתב סופר וכו' והיא בכלל איתנהו בפרק האשה רבא דף צ"א. ואיתה בתשובת הרשב"א ז"ל סי' אל"ף רי"ג:
וכל הדרכים האלו בה: שלשה עשר דבר הם הכי איתא בירושלמי והביאי רב אלפס ז"ל בפרק האשה רבא דף תל"ד:
תפארת ישראל
יכין
כתב לשום מלכות שאינה הוגנת: שאינו דר שם. ובימי חז"ל הקפידו המלכיות על זה, להכי תקנו לכתוב בשטרות חשבון שנות מלכותו, משום שלום מלכות:
לשום מלכות יון: אף שאינן עוד בעולם, איכא חשש הקפדת המלך. א"נ קמ"ל אף שבשעה שהיו מושלים בישראל היו כותבין כן בגט:
לבנין הבית: של ביהמ"ק, אף שאינו שנות מלכות, חיישינן להקפדת המלך:
לחורבן הבית: אף שהוא חשבון של צער חיישינן דקפיד:
היה: מקום שחתמו שם העדים:
במזרח וכתב במערב: ר"ל כתב כאילו חתמו העדים בעיר אחרת, אף דציווי של הבעל שיחתמו, היה בהעיר האחרת:
תצא מזה ומזה: בנשאת עם גט כזה:
ואין לה לא כתובה: ק' ור' ותוס':
ולא פירות: מי משניהן שאכל פירות נכסי מלוג שלה אחר שנשאת לב', פטור מלשלם:
ולא מזונות: אפילו מה שלותה כבר ואכלה:
ולא בלאות: אפילו מה שבלה מצאן ברזל דקיימי ברשות בעל, אפ"ה א"צ לשלם לה:
והולד ממזר מזה ומזה: מבעל ראשון ממזר דאורייתא, ומבעל ב' דרבנן, וי"א איפכא:
ולא זה וזה מטמאין לה: אם כהנים הן, מדפסולה להן:
לא במציאתה: דנתקנה לבעל שלא ישנאנה, משא"כ הכא מה נ"מ שישנאנה:
ולא במעשה ידיה: דנתקנה לבעל תחת מזונות והכא הרי פטורים מלזונה:
ולא בהפרת נדריה: דרק שלא תתגנה אמרה תורה שיפר, מה שא"כ הכא:
היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה: במתו קודם גירושין. עכ"פ זונה היא:
בת לוי מן המעשר: אף דזונה מותרת במעשר. הכא קנסוה:
בת כהן מן התרומה: אפילו תרומה דרבנן:
כתובות בנין דכרין [ככתובות פ"ד מ"י]. והא דאשמעינן כל הנך דיני דהנך גיטין פסולין ולא גם בשאר דוכתי מדוכתי במכילתין בשאר גיטי דתני גבייהו פסול. נ"ל דבאינך פשיטא דכך הוא הדין דהרי הגט פסול מדאורייתא, אלא אפילו הנך דכל פסולייהו רק משום שנוי מטבע שטבעו חכמים בגיטין אפ"ה החמירו בה:
חולצין ולא מיבמין: מאחיו של ב' חליצה דאורייתא, ומאח של א' מדרבנן. וכולה מתניתין ר"מ היא. אבל אנן קיי"ל דבנשאת בא' מגיטין הנ"ל לא תצא [קכ"ח]:
שינה שמו ושמה: אף שהיה לא' מהן ב' שמות, וכ' הטפל לבד, או כתב הטפל, וכלל לעיקר השם בוכל שום דאית לי [קכ"ט ב"ש ג']:
שם עירו ושם עירה: מקום דירתן. מיהו אנן קיימא לן דאין כותבין רק מקום עמידתו בשעת כתיבה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת