עיקר תוי"ט על גיטין ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה גיטין, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) והא רוחא קורדייקוס שמה. גמרא:

(ב) (על המשנה) כלום. ואפילו אמר כתבו ותנו. תוספ':

(ג) (על המשנה) נשתתק. לאו אשאחזו קורדייקוס קאי. אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי. רש"י:

(ד) (על הברטנורא) ויט שמים (ש"ב כ"ב). מתרגמינן וארכין שמיא. רש"י. ובתורה הטי נא כדך מתרגם ארכיני. הר"מ:

(ה) (על המשנה) לאו. שרומז על תשובת לאו. הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו, ועל הן הרכנת הן. ועתוי"ט:

(ב)

(ו) (על המשנה) כתובו. מסקינן בגמרא, דכולה ר"י (דס"פ דלעיל) היא, (דעל כהחך שהיו ג', דאלו לב' אפילו ר"מ מודה. רש"י) ודאמר כתבו לאו דוקא דה"ה תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר כו' ואורחא דתנא למתני ולאסופי כו', ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו לא. ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:

(ג)

(ז) (על המשנה) אם מתי כו'. בריא שאמר אם מתי. חולה שאמר אם מתי מחולי זה. הר"מ:

(ח) (על הברטנורא) שכן הדין בכל התנאים שהאומר ה"ז גיטך אם אעשה דבר פלוני אם לא אעשה, אין הגט חל אלא מאותו זמן ואילך, כדתנן לקמן מ"ח, ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט. הר"נ ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) לאחר מיתה. לא הוה זו ואצ"ל זו. אלא ה"ק הרי זה גיטך אם מתי כו' נעשה כאומר לאחר מיתה ולא אמר כלום:

(י) (על המשנה) לא כו'. ודלא כרבי יוסי דמשנה ז' פ"ח דב"ב, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואפילו לא אמר מהיום כמאן דאמר דמי. גמרא. דבגיטין לא חיישינן לדר"י. הה"מ:

(יא) (על המשנה) מהיום אם מתי. דאי מתי שתי לשונות משמע. משמע כמעכשיו, ומשמע כלאחר מיתה. אמר לה מהיום, כמאן דא"ל מעכשיו דמי, לא א"ל מהיום כמאן דא"ל לאחר מיתה דמי. גמרא:

(ד)

(יב) (על הברטנורא) כן פירש רש"י. והקשו בתוספ' דלישנא דמה היא שהוזכר כו' משמע דקאי אמאי דלעיל מיניה. לפיכך פירשו. דקאי אמהיום אם מתי. ור' יהודה סבר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו ולפיכך היא כאשת איש לכל דבריה. ולדידיה ברישא דלא תתייחד כו' לא הוי טעמא משום חששא דקדושין, דהא עדיין אינה מגורשת, אלא טעמא משום גט ישן. ור"י מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה, או מעת שאני בעולם והויא א"א עד שעה אחת סמוך למיתתו. ולא הוי טעמא משום דאין ברירה, דאי משום דאין ברירה, לא היה לחול הגירושין כלל, אע"ג דהוברר הדבר לבסוף כיון דאין ברירה:

(יג) (על המשנה) מגורשת ואינה מגורשת. ולא תנן ספק מגורשת דכשאמרו בלשון מגורשת ואינה מגורשת, בעלה חייב במזונותיה, כדאיתא בגמרא:

(ה)

(יד) (על המשנה) מגורשת. פשיטא, מהו דתימא קפידיה לאו קפידא ולזרזה קאתי, קמ"ל. גמרא:

(ו)

(טו) (על המשנה) ב' שנים. ולענין לשמש את אביו. כל ימי חייו. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) ול"ק דרבנן אדרבנן דהכא לא נתכוין לצעורא בחנם. אלא לצורך בנו ואביו וכי מת. הא לא איצטריך. אבל גבי איצטלית לעולם הוא צריך לאיצטלית ולא לדמיה ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי איצטלית. תוספ':

(ז)

(יז) (על הברטנורא) והכי משמע מתניתין, הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד ל' יום מיום שאצא מכאן, והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל. הר"נ:

(יח) (על המשנה) בטל תנאו. ואין כאן עוד תנאי לקיימו כו'. ואפילו קיימו לאחר זמן, הרי לא התנה אלא על מהלך ראשון. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) דעכו מא"י הוא. אע"ג דלענין מביא גט ממדינת הים עכו כחוצה לארץ לת"ק דמשנה ב' דפ"ק:

(כ) (על הברטנורא) וכ"פ רש"י, כשיחדה עמו ובעל הו"ל גט ישן. ע"כ. כלומר ותנן במ"ד לקמן דבית הלל אוסרין לגרש בו. והכא תנן ה"ז גט דמגרשים בו לכתחלה. הר"נ. לפי שמחשב קיום התנאי לנתינת הגט כו'. וכתבו התוספ' דמלשון רש"י (וכ"כ הר"ב) ויערער, משמע שחששא זו אינה אלא משום שיוציא לעז, וכיון שהאמינה לא יוציא לעז, דכסיפא ליה מלתא. ועתוי"ט:

(ח)

(כא) (על המשנה) מעכשיו. אע"ג דכבר תנן לה לעיל מ"ג, סלקא דעתך אמינא נהי דאם מתי לאחר מיתה משמע, ה"מ היכא דתלה במיתה, דכיון דלא מגרש לה אלא כי היכי דלא תפול קמי יבם אף הוא אינו רוצה שיחול גיטה אלא לאחר מיתה רסבור הוא דיש גט לאחר מיתה, אבל הכא דתלה באם לא באתי סד"א רמעכשיו משמע. קמ"ל כו'. הר"נ. וע"ע:

(כב) (על המשנה) ה"ז גט. ובגמרא איכא דמתני אמתניתין דהכא נמי שצריך שיאמינה אם תאמר שלא בא ואיכא דלא מתני הכי אמתניתין דכיון שלא ראינו שבא לעיר משיצא לא חיישינן שמא בא. והר"ב שלא פירש משמע שסובר ד. א"צ. וכ"פ הר"מ. עוד אבעיא להו, אם מותרת מיד שמת, שהרי ודאי לא יבא עוד. ויש כאן קיום תנאי או דלמא לאחר יב"ח דאתקיים תנאה ; פירשו התוכפ', משום ד. איכא למיגזר אטו לא מת, ולא איפשטי, ופסקו לחומרא:

(ט)

(כג) (על המשנה) אינו גט. דלא תימא שלא הקפיד אלא על הבתינה. אלא אף על הכתיבה הקפיד. הר"נ:

(כד) (על המשנה) כזה גט. מדהול"ל אם לא באתי כתבו ותנו, ואמר כתבו ותנו אם לא באתי, הכי קאמר, כתבו מעכשיו ותנו אם לא באתי. ורבנן, ל"ש הכי ול"ש הכי. גמרא:

(כה) (על המשנה) אינו גט. אם מת אחר יב"ח אחר שנכתב הגט קודם שיתנוהו לה. הר"מ:

(כו) (על המשנה) זו היא בו'. כלומר גם זו היא בכלל שאמרו מגורשת כו':

(כז) (על המשנה) מגורשת ואינה מגורשת. ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר יב"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן ליה דלמא בתוך יב"ח מת. הר"נ: