משנה גיטין ז ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ז · משנה ב | >>

אמרו לו נכתוב גט לאשתך, ואמר להם כתבו^ו, אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו, אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה, הרי הגט בטל, עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמְרוּ לוֹ: נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?

וְאָמַר לָהֶם: כְּתֹבוּ,

אָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ,

אַף עַל פִּי שֶׁכְּתָבוּהוּ וַחֲתָמוּהוּ וּנְתָנוּהוּ לוֹ וְחָזַר וּנְתָנוֹ לָהּ,

הֲרֵי הַגֵּט בָּטֵל,

עַד שֶׁיֹּאמַר לַסּוֹפֵר: כְּתוֹב, וְלָעֵדִים: חֲתֹמוּ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אמרו לו: נכתוב גט לאשתך,

אמר להם: כתובו,

אמרו לסופר - וכתב,

ולעדים - וחתמו,

אף על פי שכתבוהו וחתמוהו - ונתנוהו לו,

וחזר - ונתנו לה,

הרי הגט בטל.

עד שיאמר לסופר: כתוב,

ולעדים: חתומו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמרו לו - אינו רוצה לומר למי שאחזו קורדיאקוס, אלא לאיזה אדם שיזדמן.

וכמו כן אילו אמרו לו נכתוב גט, ואמר להם תנו לה, הגט בטל, עד שיאמר הוא בעצמו כתבו וחתמו ותנו לה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אמרו לו - לבריא או לשכיב מרע חכם:

נכתוב גט לאשתך - שלא תזקק ליבם:

ואמר להן כתובו. מסקינן בגמ' דכולה ר"י [דס"פ דלעיל] היא. [דע"כ שהיו ג' דאילו לשנים אפילו ר"מ מודה כו'. רש"י] ודאמר כתבו לאו דוקא דאפילו תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר לסופר ויכתוב. ואורחא דתנא למתני ולאוסופי. ונקט למלתיה בלשון לא מבעיא ל"מ היכא דלא אמר תנו. אלא אפי' אמר תנו. לא. ול"מ היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על המשנה) כתובו. מסקינן בגמרא, דכולה ר"י (דס"פ דלעיל) היא, (דעל כהחך שהיו ג', דאלו לב' אפילו ר"מ מודה. רש"י) ודאמר כתבו לאו דוקא דה"ה תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר כו' ואורחא דתנא למתני ולאסופי כו', ולא מבעיא קאמר, לא מבעיא היכא דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו לא. ולא מבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להם כתובו: וכו'. ביד פ' שני דהל' גירושין סי' ה'. ובגמרא דייק טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין מני ר"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו אתאן לר' יסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח רישא ר"מ וסיפא ר' יוסי פי' רש"י ז"ל טעמא דלא אמר תנו בלא כתבו דכיון דאמר להם כתובו מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת היא לגלות שאינו יודע לכתוב גט ובהא אפילו ר"מ מודה לקמן בפ' התקבל שאם אמר כתבו גט לאשתי אפילו אמר לב"ד לא עשאן ב"ד להרשות את אחרים על כך הא אמר תנו גט לאשתי ולא אמר כתבו אומרים לאחרים ויכתבו ויתנו דעשאם ב"ד ועל כרחך כגון שהיה שלשה דאילו לשנים אפילו ר"מ מודה שאפילו לא אמר כתבו אלא תנו צריכין הן עצמן לכתוב דהכי תנן לקמן אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי יכתבו הן עצמן ויתנו אבל אמר לשלשה תנו יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאם ב"ד דברי ר"מ ופליג ר' יוסי עליה דאפילו לשלשה נמי אע"ג דלא אמר כתבו צריכין הן עצמן לכתוב ומתני' דהכא דנקט כתבו משמע דאי לא אמר כתבו לא הוה פסול האי גיטא וכגון שהיו שלשה ור"מ היא דאמר מילי מימסרן לשליח פי' דרך ארץ הוא לעשות שליח דברים והוי נמי בדברים שלוחו של אדם כמותו ויכולין הים ג"כ לחזור ולצות לאחר שיכתוב כדין שליח הגט שיכול למנות שליח אחר תחתיו הילכך היכא דהוו שלשה דאיכא למימר עשאן ב"ד לומר לאחרים אומרים לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו אימא סיפא עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו דמשמע דאין לך צד היתר לומר לאחרים לכתוב אלא השומע מפיו הוא יכתוב ואפילו שלשה ואפילו לא אמר כתבו אתאן לר' יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח ומסיק רב אשי כולה ר' יוסי היא ורישא דאמר כתבו לאו דוקא דאפילו תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר לסופר ויכתוב ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי ונקיט למילתיה בלשון לא מיבעיא הך אלא אפילו הך נמי פסיל וה"ק ל"מ היכא דלא אמר תנו רק כתבו אלא אפילו אמר תנו ולא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אלא אפילו אמר לבי תלתא לא ול"מ היכא דלא אמר אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו אלא אפילו אמר אמרו נמי לא ותניא כותיה ואפילו באומר אמרו נמי פסיל ר' יוסי הלכך ליכא למיחש לחורבא דאילו לר"מ איכא למיחש דילמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמי ואזלי הני שלוחין וחיישי לכסופא דסופר שלא יתבייש לומר שאין מקבלין אותו בעד ומחתמי ליה בלא דעת הבעל ונמצא הגט בטל אבל לר' יוסי ליכא למיחב להכי שהרי לא יכתוב סופר גט אא"כ ישמע מפי הבעל עצמו ע"כ. ומדכתב רש"י ז"ל לקמן בפ' התקבל וגם דהכי תנן לקמן אמר לשנים וכו' משמע שהוא ז"ל היה גורס פרק התקבל אחר פרק מי שאחזו. [הגה"ה כתבו התוס' לא מיבעיא קמא אתי אפי' לר"מ דקאמר לא מיבעיא כתבו אלא אפילו תנו כיון דמיירי בתרי מדקאמר בתר הכי לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא אע"ג דקאי לר' יוסי אין לחוש דמדקדק כל לא מיבעיא שיכול לומר וי"ס דגרסי לא מיבעיא היכא דלא אמר לבי תלתא תנו אלא אפילו אמר לבי תלתא תנו ע"כ]: