רש"י על הש"ס/גיטין/פרק ז

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





ואיכא דאפיך להו - לרבה ורב יוסף:

ע"י כולן - בשביל כולן:

מוליך במעמד כולן - כולן ילכו עמו:

מנה מהו - אם לא אמר כולכם אבל מנאן א' ב' ג' ד' ואמר כתבו גט לאשתי מהו מדמננהו לכולהו הנך מנויין איכוון או דלמא כיון דלא אמר להו כולכם המנויין כתבו לא בעינן כולם:

אמרי לה להאי גיסא - מנה כולהו אכולהו קפיד מנה מקצתייהו לא קפיד אלא אמנויין השנים מהני מנויין חתמו למעוטי השאר שלא נמנו אתא ולא לכל הני מנויין איכוין שיחתמו כולם כיון דלא מנה לכולהו הוברר שטורח הדבר עליו וחדל לו מדעתו הראשונה ואפי' המנויין אינם צריכין לחתום אלא מקצתן:

ואמרי לה להאי גיסא - מנה מקצתן גלי דעתיה דאהני קפיד וצריכין כולן המנויין לחתום מנה כולן כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני מנין זה ולא שיחתמו כולם:

אתקין רב יהודה בגיטא דכולכם - בגט שאדם אומר במעמד רבים ויש לחוש שמא יאמר לכולכם איכוין ולא יחתמו כולם ונמצא גט בטל התקין שיהו כותבין בו כך אמר לנו פלוני כתבו או כולכון או כל חד מנכון כולכון אחד כותב במעמד כולם או כל חד מנכון אפי' אין חביריו עמו:

אובילו - הוליכו:

ואתי לאיפסולי - שמא לא יהא אחד מהן במעמד כתיבתו או לא יחתמו כולן:

חתומו כל תרין מנכון - ולא לימא (אינש) כולכם:

פרק שביעי - מי שאחזו


מתני' מי שאחזו קורדייקוס - שם שֵׁדָה השולטת כששותה יין הרבה מגיתו:

לא אמר כלום - שאין דעתו מיושבת:

נשתתק - לאו אשאחזו קורדייקוס קאי אלא אדם שנעשה אלם מחמת חולי:

הרכין - הטה ויט שמים מתרגמינן וארכין שמיא (תהלים יח):

בודקין אותו - בדברים אחרים שואלין לו דברים שהוא ראוי להשיב עליהן אם ראו דעתו מיושבת שמרמז על תשובת לאו הרכנה שדרך בני אדם להרכין על לאו ועל הין הרכנת הין שלשה פעמים לכל אחד כותבין ונותנין אם מרכין על הגט הרכנת הין:

גמ' נכתיה - נשכו כלומר ששתה הימנו והרגיש בו:

רוחא - שד האוחז על ידי כך:

לקמיעא - שמשביעין בה את הרוח בשמו:

סומקא - כחוש:

מרקא - מזוג במים הרבה:

לשמשא בת יומא - חולי שאחזו מחמת חום בו ביום:

כוזא דמיא - ישתה:

סיכורי - הקזת דם בקרן:

סומקא - כחוש:

עתיקתא - מימים רבים:

למציעתא דרישיה - דחולה:

דחליש ליה עלמא - פג לבו:

ולימוד - ישוט כמו נחית בר אמוראי (ב"ב דף עד:):

לשמשא בשרא סומקא כו' - כדאמר:

לתלגא - חולי שאחזו מחמת צינה:

חייא - בלא מזיגת מים:

הוו מצערי ליה - העבדים מפני שהיה חסיד ופרוש ומחמיר עליהן באיסורין:

ילתא - אשת רב נחמן והיא בת הנשיא ואשת אב בית דין וחשובה כדאמרי' בהעור והרוטב (חולין דף קכד.) דרב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה:

מסותא - מרחץ:

דמתהפכי - מחמת זיעה אדומה היוצאה ממנו ע"י בשרא שמינא וחמרא חייא:

פשיטי פשיטי - בהרות עגולות:

רב יוסף איעסק - לתלגא בריחים כדי שיחמם ויזיע:

בכשורי - לשאת קורות ומשאות:

אהדמו לי הדמי דחיותא - סדרו לפני נתחי הבהמה לנתחיה:

אהדמו - הנתיחו כלומר ערכו הנתחים:

א"ל - ריש גלותא:

אי הכי - דמשום דחשידי הוא:

ליעבדו קמיה שמעיה דמר - כלומר קמיה שמעיה דמר יסדרו המאכל בהיתר:

תכא - שולחן:

ריסתנא דחנקא חמתא - אמנשטריישו"ן (אמינישטרישו"ן: מנה, משאת [וראה ברכות מב.]) עצם קטן שעל כף הירך שאדם בולעו ונחנק משום דרב ששת סגי נהור הוה ולא יראנו ויאכל ויחנק:

גששה - מששה והרגיש באותו עצם:

שקל - כל החתיכה וכרכה בסודריה:



איגניב לן כסא דכספא - שהיו רואים אותו כרך בסודריה ורוצין לבדוק מהו:

אמרי ליה - לריש גלותא:

דחיורא - בשר בעלת שחין:

מיכל אכלי וטעמי - טעמתי:

חיורא לא עביד לן האידנא - לא שחטנו היום בהמה בעלת שחין:

בדוכתא - בעור היו בודקין במקום ריסתנא זו בכף הירך ותמצאנו בעור שהוא לבן:

דאמר רב חסדא חיורא באוכמתא לקותא היא - טלאי לבן בעור שחור לקותא היה שם בבשר ונהפך העור ללבן:

כרו ליה בירא - חפרו גומץ שיפול בו:

ושדו ליה ציפתא - השליכו מחצלת על פי הבור כדי שלא יבין מושבו:

ליתי מר לינח - לשכב במשכבו:

נחר ליה רב חסדא - עשה לו סימן כמו נחרת סוסיו (ירמיהו ח):

א"ל - רב ששת לינוקא פסוק לי פסוקיך:

נטה לך - פסוק הוא בעשהאל:

הדר מינה - חזור מעליה לימין או לשמאל:

בריכות - לרחוץ בהן בצונן:

הכא תרגימו - בבבל:

שידה ושידתין - שד זכר ושד נקבה:

שידתא - שידה עגלה למרכבת נשים ושרים:

בי שיחין - באותו מקום:

מה היא - מה דמותה ומה טיבה ויש אומרים שידה עצמה ראש כולן ואמן איני יודע מאי היא:

היכי איעביד - בלי כלי ברזל:

שמיר - בריה מששת ימי בראשית ואין כל דבר קשה יכול לעמוד מפניו:

לאבני אפוד - דאמרינן במסכת סוטה (דף מח:) אבנים הללו אין כותבין עליהם בדיו שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל שנאמר במלואתם שלא יהו חסרות כלום אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן:

כבשינהו - כפאם ביסורין לומר לו היכן הוא:

כבשינהו - לחצן לשון מכבש של בגדים (שבת דף קמא.):

היכא איתיה - אשמדאי שאוכל לכבשו:

בטורא פלן - בהר פלוני:

כריא ליה בירא - כרה לו שם בור:

טינרא - אבן:

וחתמיה בגושפנקיה - בחותמו:

סייר לגושפנקיה - בודקו שלא נגע אדם בו לגלות בורו:

בגבבי דעמרא - גיזות צמר:

וזיקי דחמרא - נודות יין:

בירא מתתאי - במורד ההר למטה מבורו של אשמדאי:

ושפינהו למיא - כגון השופה יין לחמריה (ב"מ דף ס:) הריק מי בור העליון לתוך התחתון דרך נקב שנקב בשפה שבין שתי הבורות ומתוך שהראשון קרקעיתו גבוהה מקרקעית התחתון נרוקו המים לתוכו מאליהן:

וסתמינהו - לנקבים שבין זה לזה כדי שכשישים יין בעליון לא יזוב ממנו לתחתון:

וכרא בירא - אחרינא מעילאי לבורו של אשמדאי:

וטמינהו - מילא אותן שתי בורות עפר כדי שלא יבין אשמדאי:

טמינהו - סתמן כדמתרגמינן סתמום פלשתים (בראשית כו) טמנון פלישתאי:

כי אתא - אשמדאי:

סייריה לגושפנקיה - ומצאו שלם:

לא סגי ליה - לא יכול להתאפק:

רוה וגנא - נשתכר ונרדם:

נחית אתא - בניהו מן האילן:

סתמיה - סגר השלשלת סביב צוארו שלא יוכל ראשו לצאת:

הוה קא מפרזל - משתגע ומתעסק לנתקה הימנו:

דמרך - הקב"ה:

חף ביה - נתחכך בו:

כובא - צריף קטן כמו כובא דציידי:

דארמלתא - אלמנה היתה דרה בו:



איחננא ליה - לימשך מעליו שלא יחוף בו:

כפא לקומתיה - לצד אחר ואיסתלק עובי כתיפיו מן הבית:

ולשון רכה תשבר גרם - על ידי לשון רכה שחננה מענה רך נשברה עצמי:

אסקיה - העלהו להטותו אל הדרך:

רויא - שיכור:

אסקיה - אל הדרך:

חזא חדוותא דהוו מחדי לה - ראה הכנסת כלה שהיו מרבין בשמחה מאד:

אנסיה משתיא - שתה הרבה:

נגידו מיכלא מיניה - משכו ידיכם מלהאכילו כי אם מעט:

קניא - קנה:

דמהימן ליה אשבועתיה - מאמינו בשבועתו כשנשבע לו להחזירו לו:

דלית בהו יישוב - של זרעים ואילנות להתפרנס שם:

ופקע טורא - מתבקע מעט כמין חריץ עד שמשליך שם זרע האילנות וגדלים אילנות שם ומתפרנס מהם:

בדקו קינא - בדקו עד שהיו בקיאין היכן יש קן של דוכיפת דהוא תרנגולא ברא:

זוגיתא - זכוכית כדי שיראה את בניו ולא יוכל ליכנס אצלם ויהא צריך לשמיר לבקע הזכוכית:

רמא ביה - שלוחו של שלמה קלא:

חנק נפשיה - התרנגול:

אסיקתיה - מה חששת לו:

ובעיא מינטר ליבם קטן - עד שיביא שתי שערות ויהא ראוי לחליצה ויודע היה זה שעתידה להמתין שלש עשרה שנה:

שבעה יומי לית ליה - אינו בטוח לחיות שבעה ימים שמא למחר ימות:

אבי גזא - תחתיו היה אוצר גדול זהב וכסף טמון:

תרחיה גביה - איחר אצלו שלמה לאשמדאי תרח בלשון ארמי איחור כדאמרינן בבבא קמא (דף פ.) מאן תרח ניתרח שמואל:

הוה קאי לחודיה - שלמה אצל אשמדאי:

כתועפות ראם לו - להקדוש ברוך הוא יש לו תועפות ראמים למשלחתו וליפרע פורענות בשליחותו:

מאי רבותייכו - שנשתבח הקב"ה בכם:

עזקתך - טבעתו היה שם חקוק עליה:

פתקיה - דחהו:

גונדו - לבושו ובביאורי טהרות דרב האי ראיתי קודו מקידה של חרס לשתות מים (סוטה דף לב:):

לא סריך - אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים שזה אומר הייתי מלך ואינו אומר דבר שטות אחרת:

בדקו בכרעיה - שרגליו של שד דומות לשל תרנגולים:

במוקי קאתי - אינו בא לשכב יחף אלא באנפילאות קאלצונ"ש ([[:קטגוריה:{קטן (קלצונ"ש: נעלי|{קטן, (קלצונ"ש: נעלי]][[קטגוריה:{קטן (קלצונ"ש: נעלי]])} בלעז:

מלך והדיוט - היה שלמה לא חזר שוב למלכותו:

לדמא דרישא - חולי כאב הראש הבא מחמת דם:

שורבינא - מין ארז כדאמרינן בראש השנה (דף כג.) תאשור שורבינא:

ובינא - ערבה:

ואסא דרא - הדס לח:

חילפא - צפצפה עץ ששמו פופליי"ר (צפצפה) :

וחילפי ימא - גירופל"א (קרפול (פרח)) :

יבלא - מין עשב:

ורדא - רוס"א (רוש"א: ורד) :

דקאי בחד דרא - כל עלין שלו מצד אחד זה למעלה מזה:

לצליחתא - כאב חצי הראש:

בזוזא חיורא - בדינר של כסף צרוף ישחטנו:

להאי גיסא דכאיב ליה - שיזוב הדם על חצי הראש ששם הכאב:

וליתלייה - לתרנגולא שחוט:

בסיפי דבבא - במזוזות הפתח:



לברוקתי - חולי שבעין שקורין טייל"א (מייל"א: ברקית (מחלת עינים) [וראה שבת עח.]) :

דשב חומרי - מנומר בשבע גוונין מחמת זקנה:

ונייבשיה בטולא - כלומר שלא מחמת שמש:

תרתי מנתא כוחלא וחדא מנתא מיניה - שני חלקים כחול וחלק אחד ממנו:

תלתא מכחלי - מכחול הוא כנף עוף או כף רחב דק של עץ שנוטל בו הכחול ונותן בעין:

תלתא מכחלי - שלשה פעמים:

לימלי - ישום בעינו:

דאי לא - מיזדהר דלא לימלי טפי פקע עיניה:

לשברירי דליליא - סנורים הבאות על האדם בלילה:

שודרא ברקא - חבל של שיער בהמה ושל זנב סוס ופרה:

וניסר חדא כרעא מיניה וחדא כרעא מכלבא - יקשור אחד מרגליו ורגל הכלב בשני ראשי החבל:

ונטרפו ינוקא חספא אבתריה - יקשקשו תינוקות שברי חרסים אחריו:

ויאמרו - לחש זה:

אסא כלבא אכסא תרנגול - זקן כלב שוטה תרנגול:

אומצי - חתיכות בשר:

ונתבינהו ניהליה - בני הבתים להנך אומצי בצינורא דדשא:

קלקלי - אשפות:

ליפשוט - יתיר הקשר מרגלו:

בבביתא דעיניה - בבבת עינו:

סומקי - טחולים:

אחספא דאומנא - כלי חרס מנוול שמקיזין לתוכו דם:

ונימא ליה עוירא - לפתיחא הב לי ואיכול:

פפי שילא כו' - לחש הוא:

טעם דלי במי כסף - לחש הוא:

אשלא דפוריא - חבל של מיטה:

וקורטסא - נייר של מוכין:

ומוריקא - קרוג (כרכום (קורטם?) [ראה שבת פט:]) :

וסומקא דלולבא - דבר אדום הגדל בלולב:

ונגדיל פתילתא - לשון גדילים יעשה פתילה מן הצמר:

ולטמיש בחלא - ישרה בחומץ:

וניגדביל - יגלגלנו באפר וידבק האפר בו:

ונשדו עליה - דרך מרזב:

סריך - נדבק הקש בדם:

גילא - אישטריי"ס (אישטריי"ם: קש (בעיקר המשמש למרבץ הבהמות]) :

כיון - דדמא דכבדא שהיא תלויה למטה מן הריאה עולה למעלה ונפיק דרך הפה:

אימר אתמוחי אתמח - כולה כבדא ולא נשתייר הימנה כלום ונפל לריאה דרך קנה הכבד שמחובר לקנה של ריאה:

כוני - מלא אגרוף:

פירמא דסילקא - קניבת תרדים מצינדור"א (קיצוץ (סלק קצוץ)) :

פרידא - מין עשב וי"א מדיירישר"ש ([[:קטגוריה:{קטן (מירידייר"ש: עץ דובדבן|{קטן, (מירידייר"ש: עץ דובדבן]][[קטגוריה:{קטן (מירידייר"ש: עץ דובדבן]])} :

וכנגדן - כשיעור כל אלו:

כנתא פטירתא - אנטריי"ל (אינטריי"ל: שומן המעיים) של בהמה שהיתה פטר רחם לאמה:

לככא - חולי השינים הפנימים:

תומא יחידא - ראש שום שלא היה בו אלא צלע אחד:

ונמרסיה - ישחקנו:

אטופרא דאליונא - על צפורן של בוהן יד:

ונזדהר לבשריה - שלא יגע אותו שום בבשרו:

דקשי לחיורא - צרעת:

לחינכי - אבעבועות הגדילים בגרון כמין גלנט (בלוט) ובלשון רומי אשטרנגיילו"ן (אישטרנגילו"ן: דלקת השקדים) :

חומתי כי ממרו - עלי של חומם פילטרו (פיליטר"א: בן-חרצית (צמח)) טוב לרפואה זו כמין עשב שקורין ממרו בלשון ארמי:

ועיקרא דחומתי - שורש החימום פילטרו (פיליטר"א: בן-חרצית (צמח)) :

עדיף - לרפואה מממרו ממרו שבדמוני' (בלדימוני"א: שוּמַר האלפים) לשון מורי:

הני - חומתי וממרו:

לאוקומי - החולי שלא ינפח יותר מדאי:

לבשולי - האבעבועות שתקבץ לחה שלהן לתוכן שתהא יוצאה כשיבקעו אותו:

פארי דריש נפיא - סובים גדולים שצפין למעלה בנפה כשמרקדין:

וטלפחי בעפרייהו - עדשים עם עפר שנתלשו בהן:

ושבלוליתא - תלתן פינוגר"י (חילבה (גרגרנית יוונית, צמח המשמש לתבלין)) :

וחומרתא דכשותא - פרח שבכשות הומלו"ן (כּשׁוּת (צמח, שממנו מכינים את הבירה)) :

כאמגוזא - כשיעור אגוז:

לפתוחי - האבעבועות של אשטרנגיילו"ן (אישטרנגילו"ן: דלקת השקדים) שיבקעו ותצא הליחה:

לינפח ליה - בגרונו:

בגילא דחיטתא - שהוא חלול ויכניס זרע השחלים לתוכו בראשו אחד ויכניסנו בתוך פיו של חולה עד הבליעה וינפח חבירו בראש האחר ויצאו השחלים ויפלו ויחנו על החולי:

לאסוקי - להעלות בשר לרפאות הביקוע:

מטולא דבית הכסא - מתחת צל אבנים המסודרות לבית הכסא בשדות ומתוקנות כעין מושב:

לברסם - חולי שקורין צוריי"ר (צידי"ר: נזלת חריפה) והוא בא מן הראש דרך החוטם:

כי פיסתקא דנשדור - כשיעור גלנט (בלוט) של ארז מסם נשדור שקורין אמוניקא (אמוניאק"ו: נשדור (באיטלקית) [ייתכן, שרש"י כתב באיטלקית, משום שהחומר לא היה ידוע בצרפת, אלא הובא מאיטליה כששמו האיטלקי דבוק בו. אולם בלונדהיים טוען שרש"י התכוון למשמעות האחרת של המילה, והוא שְׂרַף הַכֶּלֶךְ]) :

חלבניתא דובשניתא - חלבנה מתוקה שקורין גלמא (חלבנה) :

תרוודא - כף:

נטלא - כלי מחזיק רביעית:

חמרא נקידא - יין צלול יפה שאינו אדום:

וכי בשיל נשדור בשיל כוליה - זה סימן יהיה לך לכשיבשל הנשדור בידוע ששאר סמנין מבושלין לפי שהוא קשה:



ונטייפיה אתלת קלחי דכרבא - יטיפנו על שלשה קלחי כרוב בכלי:

ונבחשיה בגוזא דמרמהין - יגיס את הקדירה בקיסם של עץ ששמו מרמהין:

נפקא דכלבא חיורא - צואה של כלב לבן:

ונגבול בנטפא - צרי:

וכמה דאפשר - לו ברפואה אחרת או להתאפק בחוליו:

ניפקא לא ניכול - לא יאכל צואת הכלבים: דמפרק: מנתק אבריו:

לגירא - חולי שקורין אשפונט"א (אישפוינט"א: כאב נוקב) :

גירא דליליתא - חץ של לילית אבן שעשויה כחץ ונופלת עם הברד:

ונפכיה - העוקץ למטה ובית יד למעלה:

ונזדהר מגילויא - שיהו במקום שאין נחש מצוי:

אנפקא - זהו רביעית וכן שם הכלי:

למורסא - קלוג (מורסה) :

אהלא תלאנא - אהלות אדום כמין תולעת שני:

לפירחא דליבא - שלבו פורח פשמיי"ר (פשמי"ר: להתעלף) בלע"ז:

ברושייתא - חלות:

ונשטרינהו בכמכא - ישרה אותם בכותח טרכנריי"ד (טינפרי"ר: לִשְׁרוֹת) בלע"ז:

דלא עבר עליה ארבעין יומין - שנעשה הכותח:

מרקא - מזוג במים הרבה:

דפרח ליביה - שדברים חלשים הן כל אלו ומתישין כחו של אדם:

ליוקרא דליבא - שלבו כבד עליו:

לצרחא דליבא - כאב הלב:

ניניא - מינט"ה (מינט"א: נענע) :

מהני דידן - פילפלין שלנו:

לכירצא - תולעים שבמעים:

אטרפה דעראה - עלה של עץ ארע שקורין לוריי"ר (דפנה) ופריו קורין ביי"ש (גרגרים (ובפרט פירות הדפנה)) :

ביזרא דגלגילא - זרע אורוגא ([[:קטגוריה:{קטן (אורה (צמח המובא במלכים ב ד, ומכונה היום בן|{קטן, (אורה (צמח המובא במלכים ב ד, ומכונה היום בן]][[קטגוריה:{קטן (אורה (צמח המובא במלכים ב ד, ומכונה היום בן]])} :

ונציירה בשיסתג - יקשרנו בחתיכת בגד של צמר גפן:

וניזדהר מבינתא - יזהר שלא יבלע את גרגיר הזרע:

למעייניה - למיעיו:

למיסר - לעצור את השלשול:

סיסין - פוליאו"ל (פוליו"ל: סוג של נענע) :

למשרי - לשלשל אדם עצור:

וסימניך - שלא תחליף לשתות לח לשלשל ויבש לעצור:

איצא - שם עשב וכשהוא לח סוכרין בו נהרות כך הלח סותם:

לטחלא - שטחול שלו נפוח וגדול מחמת חולי:

שב ביני דמיא - שבע עלוקות של מים בלעז שנשוא"ש (שנשואי"ש: עלוקות) :

ציפרתא דלא איפתח - עז שלא ילדה:

וניקו להדיה - יעמוד כנגדו:

ואי לא - אי ליכא תנורא:

ניטחייה - לההוא טחלא:

ביבי אורבי - יטיח אותו בכותל וידבק בין שורות הכותל וייבש שם:

ולימא הכי - כי היכי דיביש האי טחלא כו':

ליבקי שכבא - יטרח עד שידע היכן יש מת שמת בשבת:

ליבקי - לשון בקיאות:

ונשקליה לידיה - דשכבא:

וניתיב להדיה טחלא - דחולה:

ביניתא - דג:

ונוטוייה בנורא דבי נפחא - יצלנו בגחלים שלפני הנפח:

מיא דבי נפחא - אותם שמכנה בהן את הברזל:

ליפתח חביתא דחמרא לשמיה - יקנה חבית של יין לשתייתו כלומר ישתה יין טוב תמיד הרבה:

לא אתי קמי דמר - לשאל רפואה שהיין רפואה לו:

לרושחתא - תחתוניות:

אקוקיא - עשב ששמו קקול"י (נחשב בטעות ללעז, כי היא מילה "בלשון ארמי". וכן בערובין כח.)) :

אילוא - אלואיי"ן (אלואי"ן: אלוואי, אָהָל [הזיהוי הנכון של אהל המקראי ושל אלוא (אלווין, עלואין) התלמודי מציג בעיות רבות. ר' במילונים, באינציקלופדיות ובספרי יהודה פליקס]) :

אספרכא - כסף חי:

מרתכא - קוגילו"ן (מִרתָּך (תחמוצת העופרת)) והוא מפסולת הכסף שחופרין כסף מן הקרקע ויוצקים אותו ומעלה ריתחא והוא מרתחא:

חומרתא דפילון - בוטון (כפתור) שהנשים תולות בצואריהן של זהב או של כסף ונותן בו שמן שמעורב בו מין בושם ששמו פילון ודומה לעלי גפנים כדתניא בת"כ שלא יערב קימוס במר מי גלובקיא בשמן עלי גפנים בפילון:

ושייפא דחמימתא - צואת יונים ולשון מורי צואת תרנגולין:

ונינקיט - כל אלו:

בשחקי דכתנא - שהם קרים בקייטא:

ובדעמר גופנא - שהן חמים בסתוא וישים באותו מקום:

לשגרונא - חולי הירכים והקלבוסת שקורין הנק"א (מותן) :

פתיא דמוניני - כלי מלא ציר דגים קטנים:

ולגנדריה שתין זמני אהא מטחתא - יגלגלו ששים פעמים על ירך זה למעלה בקילבוסת שקורין הנק"א (מותן) :

לצמרתא - אבן הגדילה בגיד ועוצרת השתן:

ניטופייתא - טיפות:

משחא דכופרא - פסולת של זפת והוא עיטרן: איצרא דכרתי: סחיטת כרישין:

חמרא נקידא - יין נקי:

אונא דזיקא - אוזן של נוד:

חוטא דזהוריתא דשדתי' דומה בת דומה - חוט של זהורית שטואתו אשה חשודה בת חשודה:

אסיסנא יבישתא - על סנה יבש:

ונעיין בחומרתא דנפקא מיניה - יהא זהיר באבן היוצאת ממנו לשומרה:

דמעלי לכולה צמרי - חולי שקורין פיוור"י (פייור"א: קדחת) :

גריבי - סאין:

סופלי - גרעיני תמרים:

אטרף אדרא - עלין של עץ ששמו אדר:

משיכלי - עריבות:

וכי שתי - דקיימא לן הרוחץ בחמין שותה מהם והם רפואה לו במסכת שבת (דף מא.):

ממיא דאדרא - לישתי אבל ממיא דסופלי לא לישתי:

דמעקרי - עושין אותו עקר מלהוליד:

בוני - מלא יד:

משב משארי - משבעת ערוגות:

בעפרייהו - עפר העולה בשרשיהם:



ענבי תאלא - ענבי גפן המודלת בדקל:

לחזזיתא - ילפת:

חיטי ארזנייתא - חטין גסים:

אמרא חדתא - על ברזל של פושויי"ר (פושוי"ר: מכוש) חדש:

ונישוף - ימשח:

לדבר אחר - צרעת: באלונכי פרסאי: בנוכליות של פרסיים שמצרפין אותן במי סם המות:

דמפקיד אביתיה - צוואה על נכסיו:

חלא - שמזג. חומץ חזק:

מכל דבר - שהוא טוב לו ומתוק לחיכו ואוכל ממנו כל תאוותו מביאו לידי חולי ששמו אחילו:

הואיל ואמר מר - שהתמרים יפין לגוף כל כך:

משחנן - מחממות:

משלשלן - משלשלות:

מאשרן - נותנות כח:

ולא מפנקן - אינן מתענגות את הלב להיות איסטניס ואע"פ שהן מתוקות:

כל שקייני - כל משקין שאדם שותה לרפואה יש להן מנין ימים לשתותם יש מהן ג' יש מהן ז' יש מהן י"ב:

בונא דשתיתא דטלפחי - מלא אגרוף מן שתיתא שם מאכל העשוי מקמח עדשים ומלח:

ונכרוך גופיה בסדינים - כדי שיתחמם גופו ויזיע:

וליכא דנוקמיה - ולא יהיה אדם שיקיצנו לפי שהזיעה יפה לו:

אכול שליש - מלא מעיך שליש ושתה שליש והנח שליש בטנך ריקם:

ולכשתכעוס - וימלא בטנך כעס תעמוד על מילואך אבל אם תמלא מעיך אכילה ושתיה לכשתכעוס תבקע:

בטיבול - לטבול . בחומץ או פת ביין:

שהנאתך - שערבה לך:

משוך ידך הימנה - שלא תמלא את כריסך:

טיליא - יין רע:

ויתק - חלשות:

ריחתנא - שיש לו ריח טוב מאד:

בצפרני - לבקרים:

הויין לו - אם נתעברה באותו תשמיש:

בעלי ראתן - חלשים הרבה מחמת שיש להן שרץ במוח כדאמרינן בכתובות (דף עז:):

דלא טעים מידי - בין הקזה לתשמיש:

נכפים - נופלין מאותו חולי:

עוית - קרנפ"א (עוית,התכווצות שרירים) :

סם דלריא - סם רפואתה של דלריא דרדרא שמה:

קורטמי דחוחי - קרו"ג (כרכום (קורטם?) [ראה שבת פט:]) הגדל בקרקע מזובל בזבל הצאן:

מוריקא דחוחי - קרו"ג (כרכום (קורטם?) [ראה שבת פט:]) הגדל בגדר של היזמי שקורין שבי"ל (שיבי"ל: משוכה, גדר שיחים) :

אלים - לועס בשיניו:

בדרך ארץ - שאין לו כח לשמש:

קפיזא - כלי מחזיק ג' רביעיות:

ונדוקינהו - יכתשם הדק:

לנערותי - בתשמיש:

פחד - דאגה שדואג על דבר העתיד כגון טירוד מזונות או פחד אויב וקורין סיינש"א (אינש"א: דאגה) :

סחרחר - מוקף דאגה:

אכל ועמד - מיד קודם ששהה מעט:

העושה אותן - כולן כאחת:

מעורת - שם אשה:

ומיעוטן יפה - כשיש לאדם מעט מהם יפה לגופו לרפואה וטוב שיהא לו קצת משלא יהא לו כלום:

אבל רובן קשה - כשיש לו הרבה:

דרך - להלך בדרכים:

ודרך ארץ - תשמיש:

עושר - מיעוטו יפה ורובו קשה שמבטלו מת"ת ומגביה לבבו:

חמין - לרחוץ ולשתות:

נתק - צרעת:

גדגדניות - איילנדר"א (אליינדר"א: כוסבר) :

שלא בזמנה - לקמיה מפרש:

והקזת דם למטה - היא ממעטת כפלים בכולן:



למטה מן הביצים - כמו ברגליו ובשוקיו:

למעלה מן הבצים - בכתפים ובצואר ובקילבוסת:

כותבין ונותנין גט לאלתר - ואפילו בתוך חוליו הואיל ואמר קודם לכן ולא אמרינן שוטה הוא ואינו יכול לגרש:

' - אימלוכי ביה. ליטול רשות:

האי מחוסר מעשה - שצריך רפואה בשרא סומקא אגומרי:

לאו סמיה בידן - אין סם רפואתו בידינו:

מגויד - מחותך בחתיכות לשון גודו אילנא (דניאל ד):

צילותא היא - צלולה היה דעתו אלא שכחש כחו מלהוציא דבר בפיו:

שגישתא - תרגום של מהומה כלומר דעת מבולבל:

ומי אמר שמואל - שחט בו שנים כותבין גט לאשתו אלמא גט מחיים הוא:

מעידין עליו - שמת להשיא את אשתו:

חי הוא - וגיטו מחיים אבל סופו למות לכך מעידין עליו לאחר זמן להשיא את אשתו היכא דלא גירשה:

אלא מעתה - הואיל וסופו למות:

יהא גולה על ידו - השוחטו בשוגג:

הרוח בלבלתו - ואלמלא הרוח לא מת:

הוא קירב את מיתתו - על ידי שפירכס ונמצא שלא הרגו זה אבל מכל מקום סופו למות:

שיחיא דלאו לאו נקטיה - חולי של שגעון המלמדו תמיד להרכין ראשו בהרכנת לאו או הין ואינו משיב על דברי שאלתם:

שיחיא - השתחויה:

בסירוגין - ממתינין בין הרכנה לשאילה שעה וחוזרין ושואלין לו אותה שאילה עצמה:

שיחיא דסירוגין - לשחות ולהרכין בענין זה לשעות:

הכי גרסינן חד לאו ותרין הין ותרין לאו וחד הין - דכי הך שיחיא לא נקטיה:

אומרים לו - כשבודקין אותו על לאו שואלין לו אם מבקש דברים הראוין לו בימות החמה ועכשיו ימות הגשמים:

גלופקרין - קוט"א (קו"ט: שמלות, כותונות [הבגד העיקרי של דבר ואשה בימי הביניים]) בלע"ז:

וסדיני - אם יכסוהו בסדיני פשתן בימות הגשמים:

דלמא קורא אחדיה - בימות החמה ואע"פ שמשיב הין על הגלופקרין לאו שוטה הוא:



בפירי - שאינם מצוים באותה שעה כגון צריש"ש (צירישי"ש: דובדבנים) בימות הגשמים ובימות החמה נישפל"ה (נישפלי"ש: שסקים) :

חרש - שהיה פיקח כשכנסה וקדושיו קידושין גמורין ותנן ביבמות (דף קיב:) נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית לפי שאין כח בגירושי חרשות להפקיע קידושי חכמה וקאמר רב דאם יכול לדבר מתוך הכתב דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי אתם פלוני ופלוני ומסר להם פיקח גמור הוא וכותבין ונותנין:

אלם קאמרת שאני אלם - דכיון דשומע הוא הרי הוא כפיקח לכל דבריו אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר אי לאו דיכול לדבר מתוך הכתב ברמיזה לא מפיק ואי לאו דאשמעינן רב לא הוה ידענא:

חרש המדבר ואינו שומע זהו חרש - ולא זהו חרש שדברו בו חכמים בכל מקום והשווהו לשוטה דזהו כפיקח לכל דבריו כדקתני בהדיא אבל חרש דרב כהנא (אינו) לא שומע ולא מדבר:

אישתקיל מילוליה - נוטריקון דאלם:

אי קשיא לי - בהא דרב כהנא:

פרט לאלם - שאינו חייב קרבן שבועה על שבועת העדות אם השביעו והרכין בראשו שאינו יודע:

הרי יכול להגיד מתוך הכתב - ואם איתא לדרב כהנא ליחייב:

מפיהם - על פי שנים עדים:

ולא מפי כתבם - יעידו בב"ד דלא דמי לשטר שחתמוהו ביומו דההוא אורחיה להכי:

כשם שבודקים - אנשתתק והרכין בראשו קאי:

למשאות ומתנות - למכור בנכסיו:

לעדיות ולירושות - כולהו מפרש ואזיל:

קתני מיהא לעדיות - שיעיד עדותו מפי הכתב והאמרת מפיהם וזה נאלם:

בעדות אשה - להשיאה:

דאקילו בה - בעד . אחד קרוב ושפחה:

ופרכינן קתני ירושות - וקא סלקא דעתך להעיד על ירושה שהוריש אדם מעלמא: אמר רבי אבהו: מאי ירושות בנו דידיה אם רצה להשוות את הבכור כאחד מבניו ולהכי נקט ירושת בנו הבכור דאם לא לשנות על משפט הירושה של תורה הוא בא למה לנו לדבריו הירושה מאיליה תפול:

מאי לאו דעלמא - דהיינו עדות:

לא הלכו אחר רמיזתו - לחשבו כפיקח:

אבל לא לגיטין - היכא דקידושיו היו קידושין גמורין ותיובתא דרב כהנא:

במה דברים אמורים - דלא הלכו בו בגיטין:

בחרש מעיקרו - שאין לו כתב יד של דעת שלא היתה לו דעת צלולה מימיו ולקמיה פריך וכיון דחרש מעיקרו הוא הרי כנס ברמיזה ולא היו קידושין גמורין ומוקי לה ביבם:

אבל פיקח - שלמד לכתוב מדעת צלולה:

הוא כותב - גט ואחרים חותמין והיינו כרב כהנא:

כשם שכונס ברמיזה כו' - משנה היא ביבמות דחרש שנשא אשה אם רצה יוציא: ביבמתו:

שקידושיה גמורין וזיקתה גמורה והוא אין - יכול לחלוץ לפי שאינו בועמד ואמר לא חפצתי לקחתה (דברים כה) וכונס ואינו מוציא לעולם דגט דידיה לא מפקע זיקה דאורייתא:

אשתו נמי - ניגזור אטו יבמתו שקידושיה גמורין:

יבמתו ביבמתו - אשת אחיו פיקח באשת אחיו חרש:

ומי גזרינן - אחיו חרש אטו פיקח:



שני אחין חרשים - כיון דהם חרשים לא איכפת לן בנשותיהן אם הן. אחת פקחות דמ"מ הם לא כנסו אלא ברמיזה:

וכן שתי אחיות חרשות - לא איכפת לן בפקחות של בעלים דהן לא נכנסו אלא ברמיזה לפיכך פטורות מן החליצה דיוצאה משום אחות אשה דכל עריות פטורות מן החליצה:

ואם היו נכריות - ומת אחד מהן השני אינו יכול לחלוץ מפני שהוא חרש או שהיא חרשת ואינה יכולה לומר מאן יבמי אלא יכנסו:

ואם רצו להוציאן - אחרי כן יוציאו דאתי גט חרש ומפקע זיקת קידושי חרש אלמא היכא דנפלה ליה מאחיו חרש מפיק ולא גזרינן אטו אחיו פקח:

כדשנין מעיקרא - דנפלה ליה מאחיו פקח:

חלוקין עליו חביריו - דאפי' פקח ונתחרש אינו יכול לגרש ואפי' יודע לכתוב ולא תימא רשב"ג מפרש מילתיה דתנא קמא דהכי שמיע ליה לרבי יוחנן דמיפלג פליג:

נישטת - היא משניסת:

לא יוציא - אסור להוציאה ואע"פ שפקחת ונתחרשה יוציאה דאשה לא בעינן דעתה שהרי יוצאה לרצונה ושלא לרצונה היכא דנשטת אמור רבנן לא יוציא דכיון שאינה יודעת לשמור עצמה ינהגו בה הפקר בזנות וכן מפרש לקמן:

ואע"ג דחריף - אבל מדבר מתוך הכתב לא ממעט:

אי נמי - האי עולמית לכדרבי יצחק אתא למידק מינה מדקתני סיפא עולמית ורישא לא תנא עולמית משום דרישא דרבנן כדרבי יצחק וסיפא דאורייתא דגבי מגרש בעינן דעתו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו:

אפיקחת בעל כרחה - מתגרשת ואע"פ שלא מדעתה:

מתני' אמרו לו - לבריא או לשכיב מרע חכם:

נכתוב גט לאשתך - שלא תיזקק ליבם:

ואמר להם כתובו - והם אמרו לו לסופר כו':

גמ' טעמא דלא אמר להם תנו - בלא כתבו דכיון דאמר להם כתבו מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט ובהא אפי' ר"מ מודה. לקמן בפרק התקבל שאם אמר כתבו גט לאשתי אפילו אמר לב"ד לא עשאם ב"ד להרשות את אחרים על כך:

הא אמר תנו - גט לאשתי ולא אמר כתבו אומרים לאחרים ויכתבו ויתנו דעשאן ב"ד ועל כרחין כגון שהיו שלשה דאילו לשנים אפי' ר"מ מודה שאפי' לא אמר כתבו אלא תנו צריכים הם עצמם לכתוב דהכי תנן לקמן אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי יכתבו הם עצמם ויתנו אבל אמר לשלשה תנו יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאם ב"ד דברי ר"מ ופליג רבי יוסי עליה דאפילו לשלשה נמי אע"ג דלא אמר כתבו צריכין הם עצמם לכתוב ומתניתין דנקט כתבו משמע דאי לא אמר כתבו לא הוי פסיל האי גיטא וכגון שהיו שלשה ורבי מאיר היא:

דאמר מילי מימסרן לשליח - דרך ארץ הוא לעשות שליח דברים והוי נמי בדברים שלוחו של אדם כמותו הלכך היכא דהוו ג' דאיכא למימר עשאן ב"ד לומר לאחרים אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו:

עד שיאמר לסופר כתוב - משמע דאין לך צד היתר לומר לאחרים לכתוב אלא השומע מפיו הוא יכתוב ואפילו שלשה ואפי' לא אמר כתבו:

הכא במאי עסקינן - הך סיפא דקתני עד שיאמר לסופר עצמו:

דלא אמר תנו - בלא כתבו והכי קאמר האומר כתבו אינו כשר אלא א"כ אמר לסופר עצמו:

אי הכי - כיון דאיכא צד היתר לומר לאחרים הכי איבעי ליה למיתני אינו גט עד שיאמר תנו בלא כתבו וכל שכן פשיטא דכי אמר לסופר עצמו אלא ודאי דוקא קאמר סיפא באומר תנו:

והכא במאי עסקינן דלא אמר לשלשה - ובשנים מודה ר"מ דאפילו אמר תנו כותבין הן עצמן דלא עשאם ב"ד:

אלא כולה רבי יוסי היא - והא דנקט ברישא כתובו לאו למידק דאילו אמר תנו בלא כתבו אומרים לאחרים ויכתבו אלא היינו טעמא דפסול דלא אמר אמרו והכי דייקת מינה טעמא דלא אמר אמרו הא אמר לשנים אמרו לפלוני. ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתומו ואמרו לאותו סופר וכתב ולאותן עדים וחתמו שפיר דמי דמודי רבי יוסי בהא שהרי עשאן שלוחין לכך:

וא"ר ירמיה חתם סופר שנינו - לא תימא דמתכשר גט בחתימת עד אחד וכתב יד סופר שני אלא הכי קאמר חתם הסופר בגט עד ועד שני עמו כשר:

ואמר רב חסדא - מתני' דמכשר להחתים סופר בגט:



ר' יוסי היא - הלכך ליכא למיחש לחורבא דאילו לר' מאיר איכא למיחש דלמא זימנין דאמר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו ואזלי הני שלוחי וחיישי לכיסופא דסופר ומחתמי ליה בלא דעת הבעל אבל לר' יוסי ליכא למיחש להכי שהרי לא יכתוב סופר גט אלא אם כן ישמע מפי הבעל עצמו:

ואי ס"ד מודה ר' יוסי באומר אמרו - הך חורבא גופה לר' יוסי איתא:

כולה ר' יוסי היא - ורישא דאמר כתבו לאו דווקא דאפילו תנו נמי פסול כדקתני סיפא עד שיאמר לסופר ויכתוב ואורחא דתנא למיתני ולאוסופי ונקט למילתיה בלשון לא מיבעיא הך אלא אפילו הא נמי פסיל עד שיאמר כו':

תניא כוותיה דרב אשי - דבאומר אמרו נמי פסיל רבי יוסי:

לאפוקי מדרב כהנא - דאמר לעיל (דף עא.) חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו:

מתני' אם מתי לא אמר כלום - דמשמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה:

זה גיטך מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:

מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו או חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום ואמר לאחר מיתה יהא גט ואינו כלום דבשלמא גבי מתנה איכא למימר גופא מהיום ופירא לאחר מיתה אבל הכא ליכא למימר הכי ואי משום תנאה ה"ל למימר מהיום אם מתי ובגמרא פריך מ"ש מרישא:

חולצת - שמא אינו גט:

ולא מתייבמת - שמא גט הוה והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה בכרת הואיל ולא החזירה:

גמ' והדר תני כו' אלמא לאו כלאחר מיתה דמי - דאילו במהיום ולאחר מיתה תני סיפא גט ואינו גט:

משמע כמעכשיו - אם יתקיים תנאי זה שאמות וכשמת הוה גט למפרע אבל לאחר מיתה לא משמע תנאה וספוקי מספקא לן:

וחולצת - כלומר אסורה להתייבם דמספקא ליה אי הוה גט אי לא ולקמיה מפרש ואזיל:

והא מדסיפא - גבי מהיום ולאחר מיתה תנא חולצת וברישא לא תנא מכלל דדוקא קתני:

מתני' - דבעי מהיום:

כרבנן - דפליגי עליה דרבי יוסי ביש נוחלין (ב"ב קלו.) דקא תני הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה ואי לא ה"ל מתנה לאחר מיתה וה"נ גט לאחר מיתה הוא:

ורב הונא כר' יוסי דאמר - התם אינו צריך דקא סבר זמנו של שטר מוכיח עליו דמהיום נתן לו את גוף הקרקע והפירות יאכל הוא בחייו דאם לא נתן לו הגוף מעכשיו למה נכתב זמן בשטר המתנה:

חליצה נמי לא ליבעי - דהא אמר אע"ג דלא כתב מהיום כמאן דכתב מהיום דמי ומהיום אם מתי תנן במתני' דכשר:

טעמא דר' יוסי לא ידענא - אמאי קאמר א"צ:



בעל פה - כגון גבי גט שכתב כהלכתו וכשמוסרו לה אומר זה גיטיך אם מתי הלכך לא דמי לשטר שכיון שכתב התנאי אצל הזמן בשטר איכא למימר דזמן מוכיח דמהיום קאמר אבל על פה דלמא כי מסריה ניהלה הדר ביה מזמן דשטרא ומסריה ניהלה ע"מ לאחר מיתה הואיל ולא אמר מהיום:

אינו גט - דהא לא שוייה גט עד י"ב חדש והו"ל גט לאחר מיתה:

בי דינא דשרו משחא - ר' יהודה נשיאה שהתיר שמנן של עובדי כוכבים במסכת ע"ז (דף לז.):

אם מתי ושאני מת - איזה משתי לשונות הללו דלשון תנאי הם:

שאמות - משמע לכשאמות יהא גט:

צריכא למימר - הא בהדיא תנן לה במתני' מהיום אם מתי ה"ז גט:

ור' יוסי - ואשמעינן רבא דבעל פה נמי אמרה ר' יוסי והלכתא כותיה:

דמתני לה - לדרב הונא לעיל:

ולדברי ר' יוסי - דאמר כי לא אמר מהיום כמאן דאמר מהיום דמי:

חולצת - דזמן השטר הו"ל כמהיום וכי מסריה ניהליה ואמר זה גיטך לאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוא אי חזרה הוא:

מדסיפא - כי אמר מהיום ולאחר מיתה תנא מתני' חולצת לרבנן מכלל דלאחר מיתה לר' יוסי נמי חולצת דהא לרבי יוסי כמהיום ולאחר מיתה דמי ור' יוסי ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה דלר' יוסי בלאו מהיום כמהיום ולרבנן יש חילוק:

כרבי ס"ל - דאמר לקמן גט הוא ופליג אדרבנן וקסבר תנאה הוא והואיל ואשכחן לרבי דפליג אימא ר' יוסי נמי פליג דהא שמעינן ליה דמיקל בתנאי:

דקתני כזה גט - במילתיה דרבי:

למעוטי דר' יוסי - היכא דלא אמר מהיום דכיון דקתני כזה משמע דכי האי גוונא הוא דמכשר אבל בלאו מהיום פסול:

דקתני כזה גט - ר' יוסי גבי תנאי לקמן (עו:) ועל כרחיך למעוטי אתא ולא אשכחן דלמעטיה אי לאו הא דמהיום ולאחר מיתה ולאשמועינן דאע"ג דגבי מתנה כשר התם הוא דהכי קאמר ליה גופא מהיום ופירי לאחר מיתה אבל בגט כיון דלאו לשון תנאי הוא הויא ליה ספק תנאה ספק חזרה:

רבי יוסי מאי היא - היכא קתני כזה גט:

ר' יוסי אומר כזה גט - מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה"ק כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי: והלך גרסינן:

גיטו - דשכ"מ כמתנתו:

מה מתנתו - אמרינן בב"ב (דף קנא:) אם עמד חוזר:

אף גיטו אם עמד חוזר - ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפילו לא אמר אם מתי אלא יהב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה והא לא מת:

אע"ג דלא אמר תנו - כדתנן בהאומר התקבל (לעיל סה:) רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן כיון דאמר כתבו אף על גב דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר:

הרי עמד - ובטל הגט מאליו:

שניתק מחולי לחולי - ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת:

על משענתו - נשען על מקלו ולעולם חולה הוא והא דנקט הלך לאו משום דעמידה היא דתילף מינה אם עמד אינו חוזר אלא הא קמשמע לן טעמא דהלך הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת דאיכא למיחש הואיל והלך ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר והוא אמר מחולי זה:

אידך - מי שלא הלך בשוק מסתמא אע"פ שניתק לחולי אחר יש בו מחולי הראשון ולא בעי אומדנא:



מתנתו מתנה - אם מת מחולי האחר דהא אמרת לאו עמידה היא וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משום דמחולי זה קאמר לה:

לא סבירא להו הא דרב הונא - דהיכא דלא אמר לה אם מתי סבירא להו דאם עמד אינו חוזר:

גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה - דאי עמד חוזר אתו למימר לא הוי גט עד דמיית וקא חזינן דלכי מיית הוי גיטא ש"מ יש גט לאחר מיתה ואתי לאכשורי זה גיטיך לאחר מיתה ולא ידעו דכיון דלא פריש מידי להכי יהבינא ניהלה שיהא גט מעכשיו וע"מ שימות:

לא הוי גיטא - דהא אדעתא דמיית יהב לה והא לא מת:

אינו גט - דאונסא דלא שכיח הוא ולא מסיק אדעתיה ולא אמר אלא דימות ע"י החולי:

מאי שנא רישא כו' - אי אונסא דלא שכיח אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך אותו חולי מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה:

שלחו מתם - על ידי מעשה שאירע באחד שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי ושלחו הדבר לארץ ישראל והשיבו אין לנו שיהא גט דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה:

קביל עליה - המוכר:

כל אונסא דמתיליד בה - שיפצה את הלוקח:

אפיקו בה כנהרא - צוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה:

שפי ליה - העמידה לפניו בשופי:

ואימא מרישא - אדמותבת לי מסיפא תסייעי לי מרישא:

לא איתמר בי מדרשא - במקום ישיבת תלמידי חכמים שיתרצוה:

זיל בתר סברא - ומסתבר דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה:

זבון שומשמין - לקחו שומשמין:

אגור מלחי - שכרו להם ספנים להוליכם לביתם:

קבילו עלייהו - המוכרים:

כל אונסא דמתיליד - עלייהו בדרך:

אסתכר נהר מלכא - ולא יכלו ספינות לעבור שעשו בו סכר שקורין אישקלוש"א (סכר, חסימה) :

אמרו להו - רב פפא ורב הונא למוכרים אגורו חמרי כו':

קאקי חיורי - אווזים לבנים לפי שהיו זקנים:

משלחי גלימי - מפשיטין בגדי אנשים כלומר פוסקים עליהם דין להנאתן:

מתני' לא תתייחד עמו - זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי לא תתייחד עמו שמא יבא עליה דאיכא למ"ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה:



כאשת איש - והבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת ואע"ג דמת מאותו חולי לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה ובגמ' מוקי לה באומר לה במסירת הגט הרי זה גיטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי הלכך רבי יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהוי גט ומקמי הכי אשת איש היא ורבי יוסי סבר מכי יהב לה גיטא כל שעתא מספקא לן במעת שאני בעולם הלכך ספיקא היא והבא עליה באשם תלוי:

גמ' בדבר אחר - בתשמיש:

וחוששין משום זנות - שמא בא עליה ולקמן פריך מאי קאמר:

ואין חוששין - שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני:

מאי קאמר - קתני אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר והדר תני וחוששין משום זנות:

חוששין משום קידושין - וצריכה גט שני משום קדושין ואין כאן טעם גט ישן שכבר מסרו לה קודם לכן אלא טעם קידושין הללו מצריכין אותה גט:

נתן לה כספים - אחר בעילה:

חוששין משום זנות - כלומר תולין ביאה זו בזנות:

ואין חוששין לקדושין - להצריכה גט דאי לשם קדושין בעל לא הוה יהיב לה אתנן והאי חוששין דזנות לאו דווקא דמאי חששא איכא אי משום כהונה הא גרושה היא ונפסלה ואי לתרומה בת כהן לא מיפסלא אלא בביאת עבירה כגון כותי חלל נתין וממזר והנך דמפרשי ביבמות ובקדושין אלא איידי דנקט אין חוששין בסיפא נקט לשון חוששין ברישא:

אף בזו - שנתן לה כספים חוששין משום קידושין דלמא הני כספים לאו אתנן נינהו אלא מתנה:

כמאן אזלא הא - דאוקי רבי יוחנן בהזורק מחלוקת ב"ש וב"ה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דמצרכי לה ב"ה גט שני בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה לא חיישינן:

כמאן כדברי הכל - דבין לת"ק בין לר' יוסי אמרינן היכא דלא ראוה לא חיישינן והיכא דראוה חיישינן אי לאו משום כספים:

מידי כספים קתני - אי אתנייה לתנא כספים לא הוה טעי בגירסא למינשייה לגמרי:

אף חוששין - לקמיה פריך מאי אף:

כמאן אזלא הא - דאוקי ר' יוחנן אליבא דב"ה דהיכא דראוה צריכה גט:

כרבי יוסי בר' יהודה - דאילו לת"ק לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה דלא שביק ב"ה וסתים כב"ש אבל רבי יוסי סבר לה כרבי יוחנן ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה דהא הכא כי לא ראוה כולהו מודו דלא חיישינן:

מאי אף - דהא חששא דזנות לאו דווקא חששא אלא קולא היא לומר תולין אותה בזנות ואין חוששין לקידושין ור' יוסי הוה ליה למימר חוששין לקידושין ואין תולין להקל בזנות:

אף לא ראוה כו' - דכיון שראוה שנתיחדה עדי היחוד הן הן עדי ביאה דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה:

דלא כחד - דאי לת"ק אפי' ראוה נמי האמר תולין בזנות ואינה צריכה גט ואי לרבי יוסי כי לא ראוה נמי קאמר חוששין וסבירא ליה כמאן דמוקי התם פלוגתייהו בשלא ראוה וקמצרכי לה ב"ה גט:

תנא ובלבד שימות - אבל אי לא מת איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא וחייב חטאת: ופרכינן בין לר' יוסי דמשוי לה אשת איש ספק בין לרבי יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי ולכי מיית היכי הוי גיטא הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה:

ומשני אמר רבה - מתני' לאו באומר מהיום אם מתי דההיא ודאי לכי מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור אלא באומר מעת שאני בעולם להוי גט הלכך לרבי יהודה סמוך למיתה חייל גיטא ומעיקרא אשת איש היא ורבי יוסי סבר משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה:

שבינתים - בין נתינה למיתה:



ומטמא לה - אי כהן הוא:

שאינה צריכה הימנו גט שני - אם מת דסמוך למיתה הוי גט:

בעילתה תלויה - הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולי הבא עליה פטור דלר' מאיר משמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעת נתינה וה"ק לה ה"ז גיטך מעת שאני בעולם אם מתי הלכך כשמת איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת:

רבי יוסי אומר בעילתה ספק - לכשימות דמשמע ליה מעת שאני בעולם ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה שמא אינה זו ואינה גרושה הילכך אם ימות מביא הבא עליה אשם תלוי ואם לא ימות בחטאת ודאי:

מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות - והיינו נמי כרבי יוסי דמייתי אשם תלוי דספיקא משוו לה ולקמן מפרש מזוני איכא בינייהו:

לא מייתי אשם תלוי - אם ימות אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל: ולר' יוסי: אם ימות מביא זה אשם תלוי:

איכא בינייהו דר' זירא - כלומר איכא בינייהו מזוני וכדר' זירא ולא דפליגי בדר' זירא דתרוייהו אית להו דרבי זירא ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי מגורשת ואינה מגורשת דקסבר לית לה מזוני ואע"ג דר' יוסי דמתני' תנא מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי והיינו חכמים דברייתא:

מתני' מעשה בצידן - בגמ' פריך מאי תנא דתנא מעשה:

גמ' שנתקרע הגט - קודם מתן מעות:

והיא תתן - תנאי בעלמא הוא וכי מקיימא ליה איגלאי מילתא דמשעת נתינה גיטא הוי דכל ע"מ מעכשיו הוא וע"מ כן דליקיים:

צריכה גט שני - דלכשתתן כבר אזל ליה גיטא:

שפשטה ידה כו' - קודם מתן מעות:

מקיים תנאיה ואזיל - והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום:

דלקרובה קאתי - הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה:

אבל גט דלרחוקה קאתי - ומסתמא בקושי הוא מגרשה הילכך לכשתתן קאמר וקסבר אדהכי והכי מפייסנא לה:

לא כסיף למתבעה - מעותיו הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות ומעכשיו קאמר לה:

ולאחר לא תנשא עד שתתן - דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל:

נתנה - לפני מותו אינה זקוקה ליבם:

לא נתנה זקוקה ליבם - ולא סגי לה ליתן ליורשים:

ומ"ס - ר"ש:

לי - משמע אפילו ליורשים כשאיני:

אבל דכו"ע תנאה הוי - ולא תלה הגט בשעת מתן מעות דאי לכשתתן קאמר נהי נמי דלי ואפילו ליורשי משמע מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה:

כאומר מעכשיו דמי - דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי:

לא נחלקו - אלא במהיום ולאחר מיתה דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי ולרבי ודאי תנאה הוי:



והתניא - בניחותא דשמעינן מינה מדאצטריכו לאיפלוגי בהא מכלל דבעל מנת מודו:

ולרב יהודה - אדמיפלגי בהך מתניתא במהיום ולאחר מיתה לאשמועינן דבעל מנת פסלי רבנן וכ"ש הא: ומשני להכי איפליגו בהכי להודיעך כחו דרבי מיהו רבנן בעל מנת נמי פסלי:

מאי תנא - לעיל מינה בדמים דקתני מעשה בצידן כו' מאי ראיה אין שונין מעשה אלא לראיה:

תתן את דמיה - דלא איכוין אלא להרווחה דידיה:

מהו - מי הויא הך מחילה קיום תנאי כאילו נתנתן לו או לא:

תיבעי לרבנן - דאמרי דמים לאו במקום איצטלית קיימי ודמים לאו איצטלית הן אבל הכא הא אחלינהו והוי כאילו קבל מעות ממש דמחילה כקבלה:

קונם שאתה נהנה לי - קונם תהא עליך כל הנאה שתהנה ממני:

אף זה - אם רצה הנודר יכול להתירו מאיליו בלא שאלת התרת חכם ואומר לו הריני כאילו התקבלתי אלמא מחילה כקבלה:

משום הרווחה - שהיה צריך לצורך בנו:

תלתא דלוותא - כל שאר האריסים שבמקום זה משקין התבואה שלש פעמים בשנה:

ושקלי ריבעא - ומנהג האריסין ליטול רביע התבואה בשביל טורח חרישה וזריעה וניכוש והשקאה וכל צרכי השדה:

את דלי ארבע - השקה את השדה ארבעה פעמים:

אתא מטרא - בזמן השקאה רביעית:

הא לא דלה - ולא שקיל אלא ריבעא כמנהג המקום:

הא לא איצטריך - ומזלו גרם:

כרבן שמעון - דדמים במקום אצטלית הכא נמי מטר במקום השקאה:

הלכתא כרבה - בכל מקום שנחלק עם רב יוסף חוץ משדה ענין ומחצה:

אין הלכה כרבן שמעון - דאמר לקמן חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה:

הכי גרסי' אלא לעולם כרבנן - כלומר תרוייהו אליבא דרבנן אמרי לה:

דלצעורה איכוון - דסתם מגרש את אשתו מתוך איבה הוא מגרשה הלכך מספיקא אמרי' לצעורה איכוון ולא תלינן למימר להרווחה איכוון לקולא:

תנן התם - במס' ערכין (דף לא:):

היה נטמן - הקונה בית בעיר חומה היה נטמן יום שנים עשר חודש שלא ימצאנו המוכר לתת מעותיו כדי שיהא חלוט לו כדכתיב (ויקרא כה) ואם לא יגאל עד מלאת לו וגו':

חולש - זורק כמו חולש על גוים (ישעיהו יד) מטיל גורל:

ללשכה - מתוקנת לכך:

ויהא שובר הדלת - של ביתו ונכנס:

מתקנתו של הלל - דאיצטריך לתקוני נתינה על כרחו תהא נתינה:



מכלל דבעלמא [נתינה בע"כ] לאו נתינה היא - וגבי גט דאיסורא הוא לא תקין הלל:

שלא בפניו - כי הכא שאינו בלישכה:

מאי דאיצטריך ליה תקין - ראה שהיה נטמן והתקין דבעל כרחו ושלא בפניו תהא נתינה ואי הוה נמי קאי קמן ואמר לא מקבילנא הוה איצטריך להלל נמי לתקוני דתיהוי נתינה אלא מה שלא הוצרך לא הוצרך וגבי גט דאיסורא הוא לא קיימא תקנתא דהלל:

ערב - בשילהי גט פשוט:

צידן - דמתני':

ראיה אחרונה - באחד דיני ממונות (סנהדרין דף לא.) דאפליגי באמרו לו כל ראיות שיש לך להביא הבא עד שלשים ולא הביא עד לאחר שלשים ואמרו לו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה בקמייתא הלכתא כוותיה ובבתרייתא לית הלכתא כוותיה:

והנייר שלי - לא יהיב לה ולא מידי ורחמנא אמר ונתן בידה:

מאי שנא רישא כו' - קא סלקא דעתיה על מנת לאו מעכשיו הוא כרבנן דפליגי עליה דרבי והוי כמו לכשתחזירי לי הנייר ליהוי גט וא"כ אמאי מגורשת הא בשעת גירושין לאו מידי נקיטא:

היכא דליתיה - לאצטלית:

לא כפליה - ר"מ במסכת קידושין (דף סא.) כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן וכו' דנימא אם לא תחזירי לא יהא גט הלכך בטל תנאיה:

הא כפליה לא הוי גיטא - לר"מ:

מכדי - לר"מ כל תנאי מהיכא גמרינן לכופלו:

מתנאי בני גד - שהיה כפול אם יעברו ואם לא יעברו (במדבר לב) וכיון דמיני' גמרי' בעינן כי התם תנאי שתלו בו המעשה הוזכר קודם למעשה אם יעברו זה התנאי ונתתם להם זה המעשה ה"נ בעינן דנימא אם תחזירי יהא גט:

לאפוקי הכא - דאמר לה זה גיטך ברישא והדר ע"מ שתחזירי:

משום דהוי ליה כו' - ובין לר"מ ובין לרבנן דלא אפליג אלא בכפילה כדמפרש טעמא התם הוצרך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו:

בדבר אחד - לעבור הירדן:

ומעשה בדבר אחר - נחלת עבר הירדן מזרחה:



בדבר אחד - בגט עצמו הוא התנאי להחזירו והוא המעשה להיות גט:

רב אשי אמר הא מני - דקתני על מנת שתחזירי מגורשת:

רבי היא דאמר וכו' כאומר מעכשיו דמי - ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת ומתנה על מנת להחזיר שמה מתנה:

אתקין שמואל כו' - כשמוסרו לה יאמר אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט דבעי' תנאי כפול דאי לא כפליה הוי גיטא מיד ואי כהן הוא מפסלא עליה:

ה"ג ונימא אם מתי - ברישא לא מקדים כו':

הן קודם - אם יעברו ונתתם (במדבר לב):

ה"ג אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט - לימא ברישא משום דלא מקדים כו' והדר נימא הן ולאו דבעינן הן קודם ללאו:

מתני' כמה היא מניקתו ב' שנים - שיהא לולד שתי שנים שכך הוא זמן הנקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו:

רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש - לר' יהודה זמן הנקת תינוק עד שיהו לו י"ח חדשים בכתובות בפרק אע"פ (דף ס:):

מת הבן - קודם הזמן או מת האב:

ה"ז גט - דכיון דלא פריש מידי לא איכוון אלא להרווחה כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך:

שלא בהקפדה - היא לא הכעיסתו ואפי' הכי שאין העכבה הימנה אינו גט וכ"ש אם בהקפדה:

רשב"ג אומר כזה גט - הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה הימנה:

גמ' מתני' רשב"ג - דאמר לעיל (דף עד.) תתן דמיה אלמא להרווחה מיכוון ולאו דוקא קאמר הא נמי להרווחה איכוון וכל זמן שהוא צריך לינק קאמר:

וברייתא רבנן - דאמרי (שם:) אצטלית דוקא הכא נמי שימוש והנקה דוקא וביום אחד סגי:

דמיקל בתנאי - דאמר תתן דמיה וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט:

כאן בסתם - מתני' דאמר שתי שנים תניקי בסתם וברייתא במפרש יום אחד:

רב אשי אמר - ברייתא בסתם דכל סתם כמפרש יום אחד דמי ומתני' רב אשי משני לה לקמיה ורב אשי לאו לשנויי מתניתין וברייתא אתא אלא לאפלוגי עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים:

יום אחד משתי שנים - של תינוק:

לאפוקי - שאם הניקתו לאחר שעברו לו שתי שנים:

דלא - שאין זה הנקה:



בשלמא לרבא - דאוקי רישא דמתני' ב' שנים ממש ואע"ג דסתם:

רישא - דקאמר מת הבן בתוך שתי שנים ה"ז גט:

בדלא פריש - ב' שנים והרי הניקתו כל צרכו:

סיפא דפריש - על כרחיך דוקא קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ופריש:

אלא לרב אשי - דאמר רישא דמתני' יום אחד קאמר על כרחך מת הבן או האב דקתני כגון שמת ולא הניקתו כלל ואמאי ה"ז גט הרי לא נתקיים כלום מן התנאי:

לפי שלא אמר לה - אם תניקי יהא גט אם לא תניקי לא יהא גט דבעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן:

ר"ש כו' - מיפרשא בהדיא ואזלא:

איכא דאמרי לר"מ קאמר ליה - אין לנו ללמוד מתנאי בני גד שאין לך תנאי בכל המקרא שאינו כפול כגון אז תנקה מאלתי (בראשית כד) וכגון אם שכב אם לא שכב (במדבר ה) אם תאבו ושמעתם אם תמאנו ומריתם (ישעיהו א) הלכך הוי להו שני כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין:

ואיכא דאמרי לרבנן קאמר להו אין לך תנאי בכתובין שאינו כפול - ויש לנו ללמוד מהן דכולהו צריכי כדמתרצינן להו בקדושין בהאומר לחבירו (ד' סא:):

מאן חכמים - בהך מתניתא בתרייתא ר"ש [ב"ג] היא:

אמר לה בפני שנים ה"ז גיטך כו' - ולא מסרו לה בפניהם דאי מסרו לה איגרשה לה בהאי תנאי ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא על מנת כן:

וחזר ואמר לה בפני שנים כו' - ומסרו לה:

לא ביטל כו' - שלא בא זה להוסיף מדלא אמר לה שתתני מאתים זוז תוספת על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דברו הראשון בפני אלו אלא הכי קאמר לה או תנאי ראשון או מאתים זוז:

ג' מאות זוז - ודאי עקר ליה לתנאיה קמא:

ואין אחד מן העדים הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפים - להעיד שהיה תנאי בגט זה כל זמן שלא יבואו שנים כאחד [ויעידו באחד] מן התנאים כשר ע"י עדי חתימה ולא כל כמינייהו דהנך לשוויי תנאה בגיטא:

אילימא אסיפא - פשיטא דאין אחד מן הראשונים כלום שהרי אפילו באו שניהם אינן כלום דהא בטיל ליה ההוא תנאה:

אלא ארישא - דקאמר או האי או האי:

מהו דתימא - הואיל ומקיים גיטא בחד מהני תנאי הוו להו כחד תנאה וכל סהדי דמסהדי לקיומי תנאה דהאי גיטא ליצטרפו קא משמע לן:

מתני' והגיע לאנטיפרס וחזר - מיד:

תנאו בטל - כלומר ושוב אינו כשר לגרש בו ואפילו חזר והלך לגליל ונשתהה שלשים יום אינו גט דקא סלקא דעתך אנטיפרס בתחילת גליל היא והרי מתנאי הראשון הלך לגליל ולא שהה שלשים יום וביטל הגט שהרי בא אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר ולאחר ימים הלך לגליל ונשתהה שלשים יום הרי זו מגורשת שזמן השלשים לא נקבע אלא משילך לגליל והרי לא הלך עד עתה ונשתהה:

לכפר עותנאי - קס"ד כפר עותנאי בריש יהודה בבואו מגליל ליהודה והרי הלך ליהודה ובא בתוך שלשים ואין כאן עוד לא תנאי ולא גט להתקיים עוד:

לעכו - קא סלקא דעתיה עכו במדינת הים קיימא:

כל זמן שאעבור מכנגד פניך - כשאשתהה שלשים יום עובר מכנגד פניך מיד יהא גט:

והיה הולך ובא כו' - בגמרא פריך והא לא עבר שהיה הולך ובא בתוך שלשים:

גמ' אנטיפרס ביהודה וכפר עותנאי בגליל - סמוכים זה לזה בספר זה בראש יהודה וזה בראש גליל הלכך היה הולך מיהודה לגליל והגיע לאנטיפרס וחזר לא בטל תנאו דאכתי לא אזיל לגליל וכי אזל ומשתהי הוי גיטא לכך הזכיר לה בתנאי שאני הולך מיהודה לגליל דלא לימני תלתין יומין אלא מיום שיגיע לגליל היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי וחזר לא ביטל תנאו דאכתי לא מטא ליהודה:

בינתים - היה הולך מיהודה לגליל ועבר את אנטיפרס ולכפר עותנאי לא בא וחזר בתוך שלשים ולאחר זמן חזר והלך לגליל ממש ושהה:

מטילין אותו לחומרא - ואמרינן מגורשת ליפסל לכהונה:



ואינה מגורשת - לינשא בגט זה ספק בטל במהלך הראשון הואיל ועבר אנטיפרס הוה ליה ספק יהודה ספק גליל ובטל שהרי חזר בתוך שלשים או שמא ספק יהודה הוא ולא בטל תנאו ונתקיים במהלך השני והוי גט:

אמר אביי - מתני' נמי אית לה דאנטיפרס ביהודה וכגון דאמר לה תרי תנאי:

אי מטינא לגליל לאלתר ליהוי גיטא - ואפי' לא משתהינא:

ואי משתהינא באורחא תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא - ואפי' לא מטינא לגליל הלכך הגיע לאנטיפרס וחזר לאלתר תנאו בטל ואין כאן עוד לקיימו שהרי לא לגליל בא ולא נשתהה ואפי' קיימו לאחר זמן הרי לא התנה אלא על מהלך הראשון וכשהזכיר גליל לא הזכיר למנות השלשים משם והלאה אלא שיהא מיד גט כשיגיע שם והרי לא הגיע וגם לא נשתהה והכי משמע מתני' הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שלשים יום מיום שאצא מכאן והיה הולך מיהודה לגליל ותלה הגט גם בביאתו לגליל:

למימרא דעכו במדינת הים קיימא - אמאי דהוה סלקא דעתין מעיקרא קאי ולאו אתירוצא דאביי:

כי הוו מיפטרי רבנן מהדדי - בני מדינת הים שהיו הולכין ללמוד תורה בארץ ישראל כשחוזרים לבתיהם היו חביריהם בני ארץ ישראל מלוים אותן עד עכו ומשם נפטרים מהם:

שאסור - לבני ארץ ישראל לצאת לחוצה לארץ:

והא לא עבר - שלשים יום רצופין:

תשמיש - והרי שלשים יום רצופים בלא תשמיש כדקתני הואיל ולא נתיחד עמה:

לישנא מעליא - פנים של מטה:

הרי זה גט קתני - דאין הגט נפסל משום גט ישן הואיל ולא נתיחד עמה ולכי מקיים תנאיה ליהוי גיטא:

גט ישן - כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה ופסלוהו רבנן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה לקמן בהזורק (דף עט:):

שמא פייס - כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתיחד עמה ולאחר זמן אתי בעל מערער ואמר פייסתי:

באומר - בשעת התנאי על מנת כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי:

כל שכן אברייתא - דכיון דהיכא דלא בא חיישי' שמא פייס אי לאו דאתני ברישא נאמנת עלי כ"ש אברייתא שהיה הולך ובא:

אבל אמתני' - דמת בתוך י"ב חדש ולא ראינו שבא בעיר משיצא לא חיישינן שמא פייס ואפי' לא הימנה עליה מעיקרא הוי גט דהא לא אתא:

מתני' אינו גט - דכיון דלא אמר מעכשיו משמע לאחר י"ב חדש יהא גט והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם:

גמ' התירוה לינשא - דאף על גב דלא אמר מעכשיו כמאן דאמר מעכשיו דמיא דמסתמא מעכשיו קאמר לה:

בי דינא דשרי מישחא - שמנן של עובדי כוכבים והיינו ר' יהודה נשיאה שהיה בימי האמוראים בן בנו של רבינו הקדוש כדאמרינן במסכת ע"ז (דף לז.) מסתמיך ואזיל ר' יהודה נשיאה אכתפיה דר' שמלאי כו':

כרבי יוסי - בב"ב (דף קלו.) הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה רבי יוסי אומר אינו צריך שזמנו של שטר מוכיח עליו דלהכי איכתיב זמן בשטרא לידע שמהיום נתן לו גוף הקרקע שלא יירשו אחיו עמו והפירות לאחר מותו:

בנו של ר"ג בר רבי - בנו של רבינו הקדוש:

הורה - שתהא מותרת:

ולא הודו לו כל שעתו - כל ימי חייו:

לאלתר שריתוה - כששמעו בו שמת ואפילו קודם י"ב חדש:

הא לא אתי - שהרי ודאי לא יבא עוד ויש כאן קיום תנאי:

ותבעי ליה - נמי אמתני' היכא דאמר מעכשיו ודברי הכל אמאי בעי לה אפלוגתא:

אין ה"נ - דאיכא למבעי אמתני' ולהכי בעייה מההוא סבא ואליבא דרבותינו משום דהוה בההוא מניינא דשריותא ויש לו להשיבו מפי השמועה ששמע וידע היאך התירו אבל אי הוה בעי מסתמא או מגברא אחרינא הוי בעי לה אמתני':

הכל מודים - באומר לאשתו בלילה זה גיטך כשתצא חמה מנרתיקה:



לכי נפקא קאמר לה - ואי מיית בלילה לא הוי גיטא וגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאחר שנים עשר חדש לאו גט הוא וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא יהא גט אבל לא מעכשיו:

באם תצא - ודכוותה אם לא באתי ואמרי' לעיל בפירקין (דף עב.) גבי אם מתי אם שתי לשונות משמע משמע מעכשיו ומשמע לכשיגיע אמר מהיום הוי מעכשיו לא אמר מהיום הוי לכשיגיע הלכך רבותינו סברי לה כרבי יוסי כו':

כאם מתי גרידא - ואמרן לעיל דלאחר מיתה הוא לכשאמות והכא נמי משמע לכשלא אבא לאחר שנים עשר חודש:

כתב גט על תנאי כשר - ואפילו לא נתקיים התנאי דהא הכא הוא צוה לכתוב לאחר י"ב חדש והם קדמו וכתבוהו ומכשר רבי יוסי ונימא נמי דארישא פליג:

מדהוה ליה למימר כו' - אבל ברישא מודה:

ורבנן - דפליגי עליה סברי ל"ש אמר כתבו אם לא באתי ל"ש אם לא באתי כתבו לא צוה לכותבו אלא לאחר י"ב חדש:

לאחר שבוע שנה - זה גיטך אם לא אבא לאחר שבוע זו שמטה זו ממתינים לו שנה שמינית דכל שנה שמינית קרויה אחר שבוע:

חד בשבא תרי בשבא ותלת בשבא - קרי בתר שבת שעברה אבל רביעי חמישי וששי נקראין על שם שבת הבאה:

קמי שבתא - האי שבת דקאמר יום שבת ממש קאמר:

לאחר הרגל - אם לא אבא לאחר הרגל צריך להמתין ל' יום:

וקלסוה - יפה אמרת דודאי יחידאה אמרה:

ולא קלסוה - לא הודו לו שנאמרה מפי רבים משום דלית הלכתא כוותיה:

פרק שמיני - הזורק


מתני' הזורק גט והיא בתוך ביתה - של נכסי מלוג וזרקו לה ע"ג קרקע:

הרי זו מגורשת - דקנתה לה חצרה כאילו נתנו בידה כדמפרש בגמ':

לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת - ואפילו היא בתוך ביתו וטעמא מפרש בגמ':

קלתה - סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצנוריות:

גמ' ת"ל ונתן מ"מ - ודרשי' ליה באנפי נפשיה מדלא כתיב ובידה יתננו משמע לן נתינה כל דהוא וידה דכתב רחמנא דבעינן דומיא דידה דמשתמרת לדעתה כדמפרש לקמיה:

משום דבעל כרחה - כלומר דכי יהיב ליה נמי בידה על כרחה היא ואפילו הכי אמר רחמנא דתתגרש הלכך חצרה נמי קני לה:

אבל גנב - דלא מיחייב אי שדייה איניש על כרחיה:

אימא - מדעתיה נמי לא תיקני ליה חצרו אם לא משך כגון נכנסה לחצרו ונעל בפניה:

קנה בעלה - לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידיה דבעל:

דכתב לה כו' - השתא משמע דכתב לה כן לאחר שכנסה:

על שדה זו - שהיתה לו עמו שותפות בה:

ואין לי עסק בה - אחת מכל לשונות הללו:

לא אמר כלום - דמאחר שהיא שלו צריך לכתוב לשון מתנה:

בכותב לה - דין ודברים כו' בעודה ארוסה קודם שזכה בנכסים וא"צ לכתוב לשון מתנה דיכול להתנות כדרב כהנא:

ממקום אחר - שאינה ירושת אבותיו מן התורה:

מתנה עליה - קודם שזכה:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/גיטין/פרק_ז&oldid=2792213"