חידושי הרמב"ן על הש"ס/גיטין/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | מאירי | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: חידושי הרמב"ן | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ע עמוד ב[עריכה]


הא דאקשינן ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר ר' יהודה וכו'. ואיכא דאמרי שאין כותבין אלא בבדיקה חוששין שמא נטרפה דעתו לגמרי כשוטה כדאמרינן וליחוש דילמא שיחה דלאו נקטי' דאלמא כל נשתתק כשוטה מחזקינן ליה. אלא דאצ"נ התם בנשתתק מתוך בוריו אבל מתוך חליו כחישות הוא ומנקטא לחומרא טפי עדיף וכולהו בעי בדיקה וכי תניא בתוספות כל זמן שיש בו נשמה בבדיקה גם כן קאמר ונשתתק מתוך חליו נמי בעי בדיקה אלא שדיו פעם אח' והבי איתא בירושלמי. אבל שחט בו שנים שאני דקים להו לרבנן דדעתא צילתא עד שעת נטילת נשמה כיון דלא הוכה מכות אחרות. והוא קרוב למות מיד ודעתו עליו.


דף עא עמוד ב[עריכה]


אמר אביי אף אנן נמי תנינא נישטת לא יוציא וכו' מאי עולמית לאו אע"ג דיכול לדבר מתוך הכתב. קשה לי והא אביי גופיה אמר ביבמות פרק החרש (דף ק"י ע"ב) אהא דר' יצחק דאמר ד"ת שוטה מתגרשת דיקא נמי דקתני גבי דידה לא יוציא וגבי דידיה לא יוציא עולמית ש"מ הא דאורייתא הא דרבנן ושמא קבלה מיני' דרב פפא ומיהו דר' יוחנן נא מידחיא.


דף עב עמוד א[עריכה]


קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב וכו'. מפורש בתוספות דכיון דממעט מתוך הכתב דחרש והיינו משום דדעתא שגישתא היא אבל בריא ששלח כתבו ממדינת הים כתבו ותנו גט לאשתי כותבין ונותנין ולא בעי שמיעה מפיו ממש. ומ"מ קולו לאו דוקא דהא איכא הרכנת הראש דמתני' ובירושלמי אמרו היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש.


דף עב עמוד ב[עריכה]


ולא ר' יוסי ס"ל כר' דקתני כזה גט. א"ק, ודילמא כזה לאפוקי מרישא דקתני אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש כתבו ותנו דמודה ר' יוסי דלא תימא טעמא משום דקסבר כתב גט על תנאי כשר ופליג בסיפא וה"ה ברישא קמ"ל כדאיתא בשילהי פרקין (ע"ז ע"א).

וי"א אה"נ דרב הונא סבר טעמא דר' יוסי משום דכותב גט על תנאי כשר וה"ה דפליג ברישא ומאי כזה למעוטי דר' ולאו מילתא היא אלא למעוטי רישא לא צריכא ליה מדקאפליג בסיפא ולא ברישא דאי ס"ד בתרוייהו פליג לפלוג ברישא וכל שכן בסיפא מדקא שתיק לרישא ש"מ מודה בה ר' יוסי ומאי כזה למעוטי דר'.

גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר. פירש"י ז"ל ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מאית אנא אפי' יהב סתמא אם עמד חוזר. ונראה מלשון הזה דבלאו אומדנא דר"ה נמי ה"ז גיטיך אם מתי ועמ' חוזר מדין תנאי. וקשה א"כ היכי מקשינן עליה דר"ה מה"ז גיטיך אם מתי מחולי זה וא"א אם עמד חוזר אומדן למה ליה הרי עמד ולטעמיך מי לא מודינא באם מתי עמד בטל תנאי וכיון שכן אם מתי מחולי זה נמי ודאי אם עמד חוזר הוא דמחולי זה לגרועי אתא וכל שאלו עמד חוזר באם מתי גריד' חוזר הוא ודאי באם מתי מחולי זה דהא נא מת.

אלא כך היא הצעה של שיט' זו: דר"ה אזיל בתר אומדנ' דגט כדאזלינן אנן במתנ' ולגבי מתנה כל שעמד והלך בשוק בלא משענת חזרה מתנתו אע"פ שמת מאותו חולי מ"ט דהא כיון שנתחז' סבור הוא בעצמו שניצל מאותו מית' של אותו חולי וכן הגט לר"ה בין בסתם בין במפרש אם מתי בין במפרש מחולי זה בכולן כיון שעמד בלא משענת בטל גיטו שאלו לדידן אף באומר אם מתי אינו מתבטל עד שיתרפא מאותו חולי לפיכך האומר ה"ז גיטך אם מתי ועמד והלך בשוק וחלה ומת אע"פ שלא מת מחולי הראשון הויא גט עד שיבריא מאותו חולי ראשון לגמרי כגון שהי' קודם שחלה ונפל ממנו למשכב הי' כשאמר מחולי זה אע"פ שעמ' אומדין אותו אם מת מחולי הראשון מפני תנאו הא לעמיד' לאו כלום היא עד שיתרפא ממנה לגמרי כמתחלה וכן מה שכתב רש"י ז"ל בסוף השמוע' רבה ורבא לא ס"ל דר"ה דהיכא דלא אמר לה אם מתי מחולי זה ס"ל אם עמד אינו חוזר לישנא דרווחא נקט לפרושי פלוגתייהו בחוזר ובאינו חוזר כלל אבל בודאי אפי' באומר אם מתי מחולי זה פליגי לענין עמידה כגון שהלך בשוק בלא משענת דלר"ה בטל הגט ולרבה ורבא אומדין אותו מפני תנאי שלו. ויש מכלכלין שיטה זו בלשונו' אחרות ואין בהם ממש.

וש"מ מכולהו מילי דש"מ שאמר ה"ז גיטיך אם מתי והברי' בטל גיטו דאם מתי מחולי זה קאמר ולא אמרי' תנאה דלעול' הוא ואפילו הבריא ואם מת נאחר ע' שנה נתגרשה למפרע תדע דהא אתקין שמו' בגיטין כפול אם מתי ואם לא מתי וא"א לזרעו של אדם וחוה שלא ימות וא"ת דילמא אם ימות בחיי' קאמר שיהא גט שלא תהא זקיקה ליבם ואם מתה בחייו אינו גט א"כ אפי' באומר אם מתי מחולי זה נימא אם מתי בחייך קאמר ובריית' קתני יורשה ומטמא לה וחכ"א מגורש' לכל דבר ובלב' שימות ועוד דברים שבלב אינן דברים א"כ נימא מהיום אם מתי היום קאמר.

אלא לא מתני אלא בחולי אם מתי באותן ימי החולי ה"ז גט ואם נתרפ' אינו גט שאלו בבריא שאמר אם מתי תנאה דלעול' הוא וכשימו' לעולם ה"ז גט לגמרי לכל דבר דומה לע"מ שתצא תמה מנרתיקה שסוף תנאו מתקיי' שאין לך יום שאין החמה יוצאה מנרתיק' והוא מתנה בכך.

הא דאמר רב הונא גיטו כמתנתו וכו'. ק"ל למה לי למימר אף מתנתו אע"ג דלא קנו מיניה מכדי במצוה מחמת מיתה או במחלק כל נכסיו עסקינן מדקאמר אם עמד חוזר. וההיא פשיטא דלא צריך קנין כדמפורש בדוכתא וי"ל דה"ק גיטו דש"מ כמתנתו ומתנתו כגיטו כל מקום שמתנתו חוזרת גיטו חוזר והיינו מצוה מחמת מיתה ומחלק כל נכסיו וכל מקום שבגיטו אין צריך לפ' אף מתנתו אינה צריכה קנין קא משמע לן דהיינו דתנן יוצא בקולר והמפרש ויוצא בשיירא והמסוכן דהיינו אומר מסוכן אני הני כולהו אע"ג דלא אמרי כלום כמצוה מחמת מיתה נינהו ומסוכן לגבי גט חדית ביה. אבל לענין מתנה פשיטא היינו מצוה מחמת מיתה וכנ"ל לפי גמרתנו שלא פי' מאי מסוכן והגאונים סמכו בזה על הירושלמי דמסוכן כל מי שקפץ עליו החולי ואלו בש"מ אחר עד דאמר וי דמיית ליה ההוא גברא כדאיתא בדוכתא והכי פי' ר"ה ז"ל בפירקין דהתקבל.

ומיהו אפילו בשכ"מ דלא קפצה עליו החולי מצוה הוא מחמת מיתה כגון שמחלק כל נכסיו או שאמר ווי דקא מאית אין צ"ל כתבו ותנו והבי מוכח בדוכתא בפ"ק דמכילתא מדלא מתוקמי לן ההיא מתני' בש"מ דלא מסוכן.


דף עג עמוד א[עריכה]


והא דאמרינן הכא בהולך על משענתו דבעינן אומדנא. משמע דוקא משום דאמר מחולי זה הא ש"מ דנתיק מחולי אל חולי מתנתו מתנה ולא בעי אומדנא כיון שלא עמד והלך בלא משענת דאי לא תימא הכי אלא מתני' לרב הונא למה לי למיתני אם מתי מחולי זה אפילו כל ש"מ שאמר תנו גט לאשתי כך הוא נדון אלא ש"מ דוקא משום דפריש מחולי זה. אבל אם מתי סתם לא בעי אומדנא. וכן נראין דברי ר"ח ורש"י ז"ל.

אבל ר"ה ז"ל סובר דכל ש"מ בעי אומדנא בין לענין מתנה בין לענין הגט בשאמר אם מתי ואפילו לא אמר מחולי זה ולדבריו קשה דהא מתני' קתני רישא תלת זה גיטך אם מתי וזה גיטך מחולי זה וזה גיטך לאחר מיתה וקתני דלא אמר כלום והדר מפרש תרתי מינייהו במהיום כדקתני מהיום אם מתי הרי זה גט ומהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט. והדר מפרש דחולי זה במהיום דאומדין אותו דאלמא ליכא למימר אומד אלא במחולי זה לרב הונא בין בגט בין במתנה ולרבא ורבה במתנה ודברי רבינו ז"ל בכאן מתמיהין.

עוד חולקים אחרים במפרש ויוצא בשיירא לענין מתנה שלא תקנו אלא בש"מ שלא תטרף דעתו עליו וכן בהולך למות כגון יוצא בקולר דהא מאחיתופל גמרינן לה ויצו לביתו ויחנק בצוואה בעלמא אבל בבריא שאין מיתתו סמוכה אין לנו. ואע"פ שיש לזה פנים כדאי הוא רבינו לסמוך עליו בזה דמפרש במסוכן הוא ויוצא בשיירא כיוצא בקולר שהם קרובים למיתה ושלא לחזור כאן ומצוים לביתם.

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. פרש"י ז"ל דאי אונסא דלא שכיחא אסיק אדעתיה רישא נמי ליהוי גיטא דהא מתוך חולי זה מת דמחולי זה לא משמע אלא מתוך חולי זה.

שלחו מתם אכלו ארי אין לנו. על ידי מעשה שאלו בא' שאמר אם לא אעמוד מחולי זה ואכלו ארי והשיבו אין לנו שיהיה גט דאונסא דלא שכיחא הוא דלא אסיק אדעתיה וסיפא משבשתא היא. ואף ע"פ שאמרו אין אונס בגיטין אכלו ארי שאני דלא שכיח כלל תדע דלא עדיפי גיטין ממי שמתנה בפיו כל אונסא דמתיליד. ואעפ"כ אונסא דלא שכיח שאני. והטעם ניתן שלא אמרו אין אונס אלא משום צניעות ומשום פריצות ואונסא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן דאפילו צנועות לא מענגן עליה ועוד דבכל מילתא דלא שכיחא לא גזרי ביה רבנן, ותמהני למה השמיטה ר"ה ז"ל.

והא דאמרי' משום דקשיא רישא אסיפא לא מותבינן תיובתא מינה. ק"ל כיון דרישא משמע דאונסא דלא שכיח לא מסיק אינש אדעתי' היכי מותבינן תיובתא מסיפא לדרבא לסייעיה מרישא.

וי"ל דסיפא דמיא לעובדא דידן טפי דכיון דאמר אם לא יעמוד מתולי זה קביל עליה כל אונסא דמתייליד ביה. אבל רישא ס"ל לתנא דמשמע אם מתי מחולי זה מחמת החולי הוא. הלכך אע"ג דקשה מותבינן תיובתא מסיפא דהא שמעי' מינה מאן דקביל עליה אונסא אפילו אונסא דלא שליח מקבל עליה ורישא משום טעמא אחרינא נסיב לה תנא וא"ל כיון דלא מתרצה לן שפיר אימא משבשתא היא.

ואפשר לומר שלא הוקשה לבעלי הגמרא רישא דודאי משמעות מחולי זה מחמת החולי הוא ואם בא ארי ואכלו לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי אלא סיפא קשיא דמשמעות אם לא אעמוד מחולי זה ה"נ אם לא אעמוד מחולי זה. כנ"ל.

ודיקא נמי ממתניתין דקתני אומדין אותו אם מתמת החולי ראשון מת אלמא מחולי זה מחמת החולי זה משמע דאי מתוך חולי זה כדפירש רש"י ז"ל היה לו לומר רואין אם מתוך חולי הראשון מת כלומר שלא פסק חולי הראשון אע"פ שלא מת מחמתו ועוד דאוקימנא דעומד על משענתו לאו עמידה היה וא"ה אומדין אותו אם מת ממש מאותו חולי ראשון דאלמא פי' מחמת חולי הוא וה"ה לאונסא דשכיח כגון שהיה במקום גדוד חיות וליסטים או שמת ודאי מחולי אחר.

א"נ הכי שלחו מתם אכלו ארי אין לנו בגיטין מ"ד אונס' דלא שכיח' בכלל סבר הכי קאמרינן אכיל' ארי אין לנו באם מתי מחולי זה ולא באם לא יעמוד מחולי זה כלומר דמשמעות שניהם שוה וסיפא שאמרו אכיל' ארי מסיק איניש אדעתיה משבשתא ורישא דוקא היא ומ"ד אונס דלא שכיח ליתא בכלל ולהכי מקשינן עליה דרבא ממתני' ובין רישא בין סיפא אונסא דשכיח ולא שכיח שוין הן וטעמא דאמר משום דלא אמר אלא מחולי זה הא אם אמר אם מתי קודם שאצא לשוק ה"ז גט ומ"ה אדחיא ואמר כולה שבשתא היא ולזה הפי' יפה השמיטה הרב ז"ל ושמעינן מינה דבין אם מתי מחולי זה בין אם לא אעמוד מחולי זה אומדין אותו פי' מ"ד אונס' דלא שכיחא לא מסיק איניש אדעת' דהיינו רבה סבר אכלו ארי אין לנו כלל בגיטין כלל ואפי' באם מתי סתמא דהוא לשון כולל וכ"ש במחולי זה דאונסא דלא שכיחא בין דאכילת ארי בין דשאר אונסין דלא שכיחי ליתיה בכלל ולא הויגט אבל אי שכיחי הוי בכלל והוי גט ולהכי מקשינן עלי' דרבאממתני' דבין רישא בין סיפא אונסא דשכיחי ולא שכיחי שוין הן דבתרווייהו מסיק אדעתיה והוי גט דטעמא משום דלא אמר אלא מחולי זה הוא דממעט מדין דאכילת ארי וכל שאר אונסין מגמ' אמר אם מתי סתם או אם מתי קודם שאצ' לשוק דהן לשונות כוללין הוי גט ואפי' אכלו ארי ואפי' שאר אונסין וק' לרבא דאמר דאפי' במתי סתם ואונסא דלא שכיח ליתיה בכלל ומ"ה דחיה רבא ואמר כולה משבשתא היא ועל זה השמיטה ר"ה ז"ל. ומדלא מתרץ רבא משום שאין אונס בגיטין ש"מ אונסא דלא שכיח אין לנו בין דקביל עליה בין דלא שכיח כדפרי'.

ור"ח ז"ל כתב אכלו ארי אין לנו כיון שאמר אם מתי מחולי זה אע"פ שבא ארי ואכנו ומת לא נתקיים תנאו שהרי לא מת מאותו חולי וה"ה נפל עליו בית או נשכו נחש אבל אם התנו אם לא יעמוד מחוליו ונשכו נחש הרי תנאו קיים כי לא עמד לפיכך זה גט וזה אינו גט ובתוס' נמי מפורש שכך שנויה שם אם מתי מחולי זה נפל עליו בית או נשכו נחש ה"ז גט שלא עמד מאותו חולי וכבר אמרו דלא איתמר במדרש' ומשבשתא היא.

מתני' לא תתייחד עמו אלא בפני עדים. פירש"י ז"ל משום שמא יבא עליה דאיכא למ"ד חיישינן שמא בעל לשם קדושין וצריכה גט שני ולמאן דלא חייש נמי מ"מ פנויה היא ואסור להתיחד עם הפנויה. ואין כאן טעם משום גט ישן שכבר מסרו לה קודם לכן פיר' לפי' שכיון שאמר מהיום ואם מת למפרע מתגרש' ואין שם משום גט ישן ודמי למי שגירש את אשתו ולאחר זמן נתיחדה עמו ואין חוששין לגט ישן כלל ואפילו למ"ד שלא תנשא בו לכתחלה שהרי נתגרשה מהיום אם ימות.

וא"ק הא דאמרי' ה"ז גיטך כל זמן שאעבור מפניך ל' יום והיה הולך ובא הולך ובא וכו' ולגט ישן אין חוששין הואיל ולא נתייחד עמה אלמא אם נתייחד עמה גט ישן הוי. י"ל שאני הכא כיון שאמר מהיום אם מתי נתגרשה למפרע אין חוששין לגט ישן אבל התם בדלא אמר מעכשיו וה"ל כאלו לא ניתן לה אלא נתייחד עמה בין כתיבה לנתינה.

והראב"ד ז"ל כתב כשמסרו ליד שליש אבל נתן לה אין לחוש לגט ישן ואין לשון ה"ז גיטך משמעו כן.

וא"ק הא דאמרי' במס' כתובות (דף כ"ז) רב אשי אמר שפחה דידה מיחזא חזיא ושתקה התם דשתיקותה מתירתה לא מהימנא הכא מהימנא ואי משום יחוד משום קדושי לאו שתיקות' דיד' מתירת' ולא דיבור' אוסרה. וי"ל הכא במאי עסקי' דאיכא עידי יחוד וליכא עדי ביאה ואלמלא שפחה זו אמרי' הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה וחוששין לה משום קידושין או משום יחוד אבל עכשיו יש שם עבד או שפחה אין זה יחוד חוץ משפחתה מפני ששותק' לפיכך חוששין לה אף אם לא תבא ותעיד שנתעסקו בדבר וכן פי' הראב"ד ז"ל ובידו מצאתי כן ועבד ושפחה הנאמנין יודעים הם עדים שבשעה שנתייחדה עמו היה שם עבד או שפחה בהדה ונתייחדה עמו בפני ב' צריכה ממנו גט וכו' אבל רש"י ז"ל פי' במס' כתובות משום גט ישן וי"ל כן כיון שאינו גט אם לא מת אסור להביא אותה שתתגרש בגט ישן.


דף עג עמוד ב[עריכה]


גמרא ראוה שנבעלה חוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין. פירש"י ז"ל תולין בזנות וק"ל ריש' דקתני ראוה שנתיחדה עמו באפילה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר דמשמע דאם נתעסקו חוששין מני לא ת"ק ולא ר' יוסי בר יהודה.

וי"ל הכי קתני ראוה שנתיחדה עמו אין חוששין ולא עוד אלא אפילו ראוה שנבעלה אין חוששין ור' יוסי הוא אומר אף בראשונה חוששין ולשון שכתבנו דהטעם משום גט ישן י"ל דה"ק אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר ואין בו משום גט ישן דכיון שנתגרשה בו תנשא לכתחלה ואם ראוה שנבעלה חוששין משום זנות ולא תנשא לכתחלה שזהו גט ישן ממש וחוששין דודאי יאמרו גיטה קודם לבנה אע"פ שכבר נתגרשה בו ואין חוששין משום קדושין ואס נשאת לא תצא.

ולכי מיית הוי גיטא והא קי"ל אין גט לאחר מיתה. פי' דקס"ד דמהיום אם מתי לר' יהודה מהיום ולאתר מיתה משמע ליה וחזרה הוי לפיכך מהיום כאשת איש לכל דבריה ולר' יוסי נמי מספקא וא"כ קשה לכי מאית נמי להוי גיטא ואמר רבה באומ' מעת שאני בעולם ליהוי גיטא ואם זה הפי' אמת מתני' חסורי מחסר' ולא מחוור דא"כ ה"ל לפרושי בגמ' דמתני' חסורי מחסרא וה"ק ועוד דתניא בתו' מפו' זה גיטך אם מתי מחולי זה ימים שבנתיים זכאי במציאתה ובמעשה ידיה וכו' והיא ששנויה כאן בגמ' אלמא לאו באומרו מעת שאני בעולם היא אלא באומרו אם מתי.

ברם נראין דברי ר"ח ז"ל שכתב נעשה כאומר מעת שאני בעולם ואפשר דה"ג כאומר מעת שאני בעולם א"נ לישנא דגמר' הוא באומר ופי' נעשה כאומר וכיוצא בו בשלהי פ"ק דנדרי' באומר יאסר פי לדבורי שפי' נעשה כאומר כדמוכח שמעתא ופי' הדבר דס"ל לר' יהודה דמהיום אם מתי ר"ל שמהיו' שמתי בו כלומר שעה א' קודם למיתתו ור' יוסי מספקא לי' דילמא מהיום ממש קאמר או שמא מהיום שמתי קאמר וכדר' יהודה ולפי' בעינ' ספק.

וה"ג בתוספתא: וחכ"א מתגרשת לכל דבר ובלבד שימות, וכן גרסתן של גאונים ורב יצחק ור"ח ז"ל. וה"ג: מאי איכא בין ר"מ לר' יוסי א"ר יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו דר' זירא לר"מ אית ליה ולרבנן לי' להו.


דף עה עמוד ב[עריכה]


אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט. פי' ולאו משום שהלכה כר"מ דיחידאה הוא ורבנן פליגי עליה לקמן ובכל מקום ונא אשכחן דאיפסיק' הלכת' כר"מ בהדיא ועוד דעיקר תנאי בני גד ובני ראובן בממון הוא דכתוב ובממון הוא דאמר ר"מ דבעי תנאי כפול אבל לא באיסורא בגיטין וקידושין איסור' דאי' ביה ממונא הוא כדאי' במס' שבועות ואשכחן בד"מ דאפי' גילוי דעתא נמי מהני ביה כדאמר בקידושין בההוא גברא דבעי למיסק לא"י וזבין נכסי ואסתפקא לן התם בגמ' אי דברים שבלב הוו דברים דאלמא גילוי דעתא מילת' היא כ"ש מי שמתנ' אע"פ שאינו כופל תנאו קיים אלא ודאי לא קי"ל כר"מ וכן ההוא דזבן אדעתא דמיסק ולא אתרמי ליה וההוא ואמרר לי' אי בעי' סלקת וליכא למימר בההוא תנאי כפול ה"ל ומצינו אדעתא גבי תנאי גמור בפ' המגרש לקמן ואע"ג דאתני במיסק כתנאה דמי דמתדר לי' ממש הוא ומשום דאי אתני בפי' בתנאי גמור לא אמרינן ליה קום סליק ולא אי בעית סלקת שאין בעל התנאי חייב לקיים התנאי אלא אדרבא אם רצה הוא עצמו מבטלו כדי שיבטל מעשה כדאמרי' בעלמ' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה וכדפרישי' בפ"ק דקידושין אלא בשלא התנה אלא אמר סתם כדי לעלו' לא"י אני מוכר ומ"ה אמרי' ליה עדיין דעתך עלה לשלו' ומ"מ תנאו קיים במקצ' דיבור ואינו צריך כפל כדברי ר"מ אלא שמואל לרווחא דמילתא אתקין לחומרא שחשש דילמא איכא דס"ל כר"מ ואתי לחיכשורי בגיטא ושרי אשת איש לשוק כההיא דאמרינן בבתרא ואע"ג דלא כתב לי' הכי קני ומיהו שופרא דשטר' הוא.

וכן כתב ה"ר שמואל רומרוגי ז"ל בפי' ב"ב שלו פ' יש נוחלין כלשון הזה, ואע"ג דגבי גיטין קי"ל כר"מ דבעי תנאי כפול כדאמרי' בפ' מי שאחזו אתקין שמואל וכו' ה"מ לענין גיטין וקדושין הוא דבעי תנאי כפול לכתחלה לרווחא דמילתא דילפינן מתנאי דבני גד ובני ראובן ומיהו לגבי דיני ממונות לא בעי' תנאי כפול אלא גילויי מילתא בעלמא כתנאי הוי אפילו היכא דלא פי' כלום ואיכ' למימר באומדן דעתא כדאמרינן בפרקין דלעיל גבי דינין הרבה כגון כותב כל נכסיו לאשתו ולקמן בפ' מי שמת בנו וכו', אלו דברי הרב ז"ל.

ויפה כיון אע"פ שאין אלו ראיות דאומדן דעתא דכ"ע שאני ואפילו ר"מ מודה בהו כיון שכתבו כל נכסיהם ותנן נמי המוציא אשתו משום איילנות ר' יהודה אמר לא יחזיר וחכ"א יחזיר ואוקימנא מאן חכמים ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול והב"ע בדלא כפל והתם כר' יהודה קי"ל וכן דעת ר"ה ז"ל דר' יהודה דאמר דשתיקותיך יפה מדיבוריך והוה משמע דנהי דלא בעינן תנאי כפול אבל הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר א' בעינן דשאני כפילא שצריך היה הדבר לאומרו כדאי' בקדושין אבל לשאר מילי גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן ובתשובה שלו מצאתי שכתב בלשון הזה ואלו התנאים אין צריכין אלא בגיטין וקדושין שהן איסורא.

ותמהני דהא בתנאי קודם למעשה קי"ל כר"מ אפילו בד"מ דתנן בשלהי הפועלים כל תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאי בטל ור"ה ז"ל עצמו כתב' בהלכותיו ור"ח ז"ל נמי כתב שם אע"ג דלא אשכחן לה אלו אליב' דר"מ הלכת' כוותי' דתני לה גבי הלכתא פסיקתא דהא מתני' סתמא היא וכולהו הלכת' נינהו וי"ל פלוגתא נינהו דבתנאי כפול ופלוגתא דר"ח ב"ג ואומר צריך הדבר לאומרו דאלמא אלו לא היה צריך הדבר לאומרו גמרינן מיניה הילכך מעשה קודם לתנאי גמרינן מיניה דסברא הוא וכן נמי לתנאי שאפשר לעשותו ע"י שליח גמרינן מיניה ומ"ה קי"ל דאין תנאי בחליצה ור' יוחנן הכי ס"ל בפ' מצות חליצה ובפ' המדיר אבל לתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר א' לא קי"ל כוותיה דלענין גיטין וקדושין חיישינן מתקנת שמואל בגיטין וליכא למימר מדקא גמרינן אידך נמי ליגמר שהרי ר"מ שגמר מינה למעשה קודם לתנאי אלא אליבא דאבא חלפתא איש כפר חנני' כדאיתא בפ' הפועלים ומשמע דתנאי אליבא דר"מ ובפ' ג' ביבמות אמר רבינא דכ"ע יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קאמפלגי וכו' אלמא אין כל הדברים תלוין זו בזו ויש ללמוד משום לד"א ולא לשאר הדברים ואף על פי שלא נתברר לנו מה טעם אפשר דבמדרש קראי פליגי.

ומיהו לענין תנאי קודם למעשה תנן אמר כתבו ותנו גט לאשתי אם באתי וכו' דאלמא תנאי קיים ואף על פי שיש בו מעשה בתחלתו והגאונים כתבוה וכן רבינו זכרונם לברכה אלא שי"א דבהד' שליח לא בעינן בפול ולא חד מהני דיני דתנאי דאהכי משו' ליה שליח ולאו אהכי ותנאי בני גד לאו שליחות הוא וליכא למיגמר מיניה אלא למאי דדמי ליה דגזירת הכתוב הוא.

ועוד ראיתי באותה תשובה לר"ה ז"ל אבל ע"מ נוהג בין איסור' בין ממונא וכל האומר ע"מ מעכשיו ואין צריך לכל התנאים האלו. ובהלכות כתב מקצ' דאע"ג דבעינן תנאי כפול ה"מ דאם תשמיש אם לא תשמיש כענין שנא' אם יעברו ב"ג וב"ר וכו' וכי אתקין שמואל בגיטין אבל בע"מ דקי"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי.

ונרא' שהוא מפרש הא דאמר רב אשי הא מני רי היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו לומר שאע"פ שלא אמר כל התנאים הללו קיים ואעפ"כ מתגרשת ומקום נראה ואזלא וק"ל טובא דהא ר"מ בע"מ אמר וא"ת לית ליה מעכשיו א"כ היכי א"ר זירא משמיה דר' יוחנן הכל מודים שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו הא איכא ר"מ ורשב"ג דלית להו הכי מדבעו תנאי כפול.

ואפשר לדחוק ר' זירא לאו הכל מידים ממש קאמר אלא ר' ורבנן דפליגי עליה אבל לר"מ ורשב"ג לא חייש דיחידאי נינהו ועוד דאשכחן הכל מודים דלאו דוקא בפ' כלל גדול הכל מודים בשבועות ביטוי וכו' מפורש בגמ' הכל מודי' מאן ר"י ולא מונבז.

ובתוספתא (ה,ח) מצאתי בסיפא בההיא דתניא ע"מ שתשמשי וכו' ואע"פ שלא נתקיים התנאי ה"ז גט וכו' דתני עלה הכי אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים ונקרע הגט או שנאבד בתוך ב' שנים ה"ז גט שכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא פליג ר"מ דאלמא לדברי הכל היא ואשכחן בע"מ דבעינן תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח והיינו משום דגמרינן מתנאי דבני גד כדאמרי' חליצה מוטעת כשרה והיכי דמי כגון דאמר לחלוץ לה ע"מ שתתן לו מאתי' לדברי רבינו ז"ל שבע"מ תנאו קיים אע"פ שאינו כתנאי בני גד ועוד וכי עדיף ע"מ כאומר מעכשיו ממש והא תקנת שמואל בגיטין בשאמר מעכשיו היינו שאמר מהיום אם מתי או מעכשיו גרידא דהא משנה שלימ' שנינו הרי זה גיטך אם מתי לא אמר כלום אלא ודאי כדאמר מעכשיו היה מעשה וא"ה בעי' תנאי כפול ומ"ש ע"מ ולא ירדתי לדעתו אם הוא מחלק בין ע"מ למעכשיו לומר כשתלה מעשה בתנאי מעתה כגון שאמר ע"מ אלומי אלומי, ואינו מחוור, אלא הדין עלינו לדחוק לתקן דברי רבינו ז"ל ואף משום שאמרו שהגאון רבי' האיי ז"ל כתב כן בתשובות.

אבל מצאתי להרמב"ם ז"ל שהוא מבטל סברא זו וכתב בהלכות אישות בפ"ו כל האומר מעכשיו אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי למעשה אלא אע"פ שהקדים המעשה לתנאי תנאו קיים. ושוב בגליוני הראשונים תשובה לרבי' הגאון בע"מ וכ"ש במעכשיו ומצאתי להראב"ד ז"ל שהוא נותן טעם לדבריהם ואומר בתנאי ע"מ או של מעכשיו כיון דמהשתא חייל מעשה בתנאי חייל דהשתא מתנה עמו אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה אא"כ כפל אותו ואפי' יהי' בטעם זה ממש או שנהי' טעם יפה ממנו מ"מ לפי דבריהם קשה תקנת שמואל בגיטין.

ושוב מצאתי בירושלמי בפר' האומר בקדושין (ה"ג) תמן תנינן מתנה אדם על עירובו א"ר מאן תנא אם בא ואם לא בא ר' מאיר היא ודן ר"מ חברי' מדן ר"מ דקידושין דתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודש' עד ר' חנא בעי קומי ר' יוסי כהן אם לא כל א' הוא ושנייה א"ל שהיתה בארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידן הרי סבר' בני ארץ ישראל בהפך מדברי הגאונים שהם סוברים כל א' ואם לאו אינה צריכה תנאי כפול אלא בע"מ ושאני בני גד דמעכשיו הי' מפני שמיד החזיקו בארץ והר"ם הספרדי ז"ל אף מודה דלאחר שאינו צר'ך לכפול ומעכשיו מפור' נמי אמר שאינו צריך באם סתם צריך וצריך אני לעשות לי רב בזו.


דף עו עמוד א[עריכה]


א"ל בפני שני' ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי וחזר ואמר וכו'. פי' נתן לה בתחלה וחזר אח"כ ואמר לה בפני ב' אחרים אותו הגט שבידך הרי את מגורש' בו על תנאי אחר לא בטלו דבריו הראשונים את האחרונים וכו' שלא בא להוסיף מדלא אמר שתתנני מאתי' זוז מוסיף על תנאי הראשון לעקור נמי לא בא מדלא מבטל תנאו הראשון נמצא הגט לבעל ומתגרש' בתנאי שני מאמירה שנייה ואע"ג דתניא בתוספתא הרי זה גיטך ע"מ שתתני מאתים זוז וחזר ואמר ה"ז גיטך מעכשיו ליתא אלא אפילו אמר לה הרי הוא גיטך מעכשיו בלא שום תנאי הוי גט דקי"ל כר"מ דאמר בפ' הזור' עד שיאמר לה הי גיט' וההיא כרשב"ג דאמר שיטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה וסיפא דקתני בטלו דברי' האחרונים את הראשונים ה"נ הוא דכיון דאמר לה הרי הוא גיטך ע"נו ליתן ג' מאות זוז וקבלה עליה הרי בטלו שניהן תנאן הראשונים ולעולם אינו מתקיים אחר בטלו ואע"פ שנותנ' לו מאתי' לא קיימ' התנאי שהרי בטלו לו הילכך מנתינה מתגרש' על תנאי זה השני ואי ס"ד להאי תנא שאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו אתיה מילת' כפשט' דאיהו מתני ומבטל אדנפשיה.

ורש"י ז"ל כתב לא מסרו לה בפניהם שאם מסרו לה איגרשה לה בהאי תנאי ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינ' אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו לה אלא ע"מ כן וחזר ואמר לה בפני ב' ומסרו לה ולשון הבריית' שאומר גמ' דקתני ה"ז גיטך משמע כמו שפי'.

אבל לשון ששנו בתוס' (ד,ז) אינו שוה לכל והכי תניא התם אמר לב' תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי ב' שנים וחזר ואמ' לב' תנו גט לאשתי ע"מ שתמתין לי ג"ש בטלו דבריו האחרונים ואין א' מן הראשונים ומן האחרונים מצטרפין לה לתת לה הגט, וזה קרו' לדברי רש"י ז"ל.

ואעפ"כ נראה שאם אמר כשאתן גט לאשתי ע"מ אתננה לה ובשעת מעשה על תנאי אחר שדבריו הראשונים אינם כלום שהרי לא התנה עמה ואפי' אמר מתחלה בפני ב' ע"מ אתן לה גט ובשעת מעשה התנה תנאי אחר בטלו דבריו הראשונים ולא דמיא לההיא דתני' בתוספת' בקדושין זה אמר במנה וזה אמר במאתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה וקדשו אם האיש תבע את האשה יעשה דבר האשה וכו' דאלמ' ע"מ דעת הראשון גמרו מעשה שאני התם דסתם הוא אבל התנה תנאי אחר אין לנו.

אבל לפי דרכו של רש"י ז"ל כך יש לאומרה שאמר לה בפני ב' הראשונים עמ"כ אתן ולח מסר לו וכשמסר לה לאחר מכן מסרו לה בפני כלו' סתם ועל התנאים הראשונים מסר. והאי דקתני ה"ז גיטך לאו דאמר הכי בפירו' אלא דהוא כמאן דפריש ורב אחא משבחא ז"ל מוקי לה נמי בלא מטא גיטא לידה מתנאה קמא.


דף עו עמוד ב[עריכה]


למימרא דעכו במדינת הים קיימא. ק"ל אם אמת הדבר דעכו חציה בא"י וחציה בח"ל כדאי' בירושלמי וכדפרישי' בפ"ק מאי קושיא דילמ' בשנכנס בחצי שבמדינ' הים וה"ל מדקתני והגיע לעכו משמע שהגיע למצר עכו שהוא כנגד ארץ ישראל שמי שבא מא"י בא לשם. והוו רבנן מיפטרי מהדדי שם בתוך העי' ואפשר שהיה לו לאביי לתרצה כגון שהגיע לחציה שבח"ל אלא משום דריש' מתרצה בתרי תנאי אוקי לסיפא בתרי תנאי ולא מוקי לה בתרי טעמי ומיהו האי דמסתפק' להו כלל הוו צריכי למימרא דרב ספרא משמע דכבוש שני הוא אבל בשל יהושע קרא כתיב לא הורישו את יושבי עכו.

וליחוש שמא פייס. כתבתי (לעיל גיטין י"ח ע"ב) שר"ח ז"ל מפרש שמא פייס ובטל הגט ור"ה ז"ל כתב בתשובותיו שמא פייס בדברים ומחלה לו התנאי ובטל הגט אבל זה ניחא אם גורסין ה"ז גיטך כל זמן שאעבור ומקצת נוסחאות גרסי בבריית' ע"מ והכי משמע מדקתני ולאתר לא תנשא עד שיעברו ל' יום ואי בדלא אמר מעכשיו למה לי למיתני הכי וי"ל דבריית' לפרושי ה"ז גט דמתני' את' ולהכי קתני ה"ז גט ולא תנשא עד שיתקיים התנאי דל' יום כלומר דכי מלאו ל' יום הוא דהוי גיטא ולעולם כל זמן גרסינן ולפי גרסא ע"מ למדנו בפי' שהנותן גט לאשתו אע"פ שאמר לה מעכשיו אם התנה עליה תנאי וביטלוהו שניהם בטל הגט שאין התנאי כלום מאחר שבטלוהו ואינם רוצים שיהיה תנאי ולפיכך האומר לאשה ע"מ שתתני מאתים זוז אם רצו שניהם ובטלו התנאי הגט בטל אע"פ שנתנה לה לאחר מכאן שכל זמן שלא קיימתו התנאי אפשר לבטלו מדע' שניהם וכשמתקיים החנאי אח"כ כאלו לא נתקיים הוא וכן דעת הר"ם הספרדי ז"ל.

וי"מ שמא נתפייס הוא ובטלו, ואע"פ ששנינו משהגי' געי לידה אינו יכול לבטלו הכא כיון שעתה נתן ולא נתקיים עדיין התנאי יכול הוא לבטלו ואינו נכון כמו שאמר ר"ה ז"ל בתשובותיו דכיון שנתקרע הגט או שאבד ה"ז גט ואין משגיחין עליו כשאומר בטלו וכן נמי אמר רב אתא משבחא גאון ז"ל בשאלתות דראשי המטו' ואין בו מיחוש.

ואם תשאל לדברי' והרי אמרו בראוה שנתיחדה עמו באפיל' חוששין משום קדושין ולמה אין חוששין לביטול הגט דהא מתני' דמעכשיו אם מתי קיימא מה זו השאלה התם תנאי מתקיים בעל כרחו הוא היאך יבטלו אותו אבל ע"מ שתתני לי ב' מאות זוז אם קבלה עליה שלא תקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט מעתה ואין צ"ל אם לא נתנה לשם תנאי ונתנה לו לשם מתנה דגט בטל אלא אומרה אח"כ נותנ' אני ומתקיימ' תנאי כבר נתבטל שכיון שבידם ליטול התנאי שלא תתן מכיון שבטלוהו בטל לגמרי ושוב אין לו קיום.

מודים לכשתצא חמה מנרתיקה לכי נפקא קאמר. ואי מיית בליליא לא הוי גט. וליכא למיסמך אזמנו של שטר מוכיח עליו דהא בהדיא אמר לכשלא אבא לאחר י"ב חדש ליהוי גט אבל לא מעכשיו.

ואי ק"ל והא אמרן לעיל גבי מתני' דתנן ה"ז גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום וא"ר הונא לדברי ר' יוסי חולצ' אלמא בהא נמי סמכינן אזמנו של שטר והוי כמהיום ולאחר מיתה ואין הכל שוין בו אלא למר חולצ' ולמר מתיבמ'.

וי"ל פלוגתא היא דאביי סבר היכא דפריש ואמר לאחר מיתה לא סמכינן אזמנו של שטר ופליג' אלישנ' בתר' דרב הונא אלא סבר לה כמאן דמתני לה ארישא ולא אסיפא ואע"ג דכי איתמר דלר' יוסי בלאחר מיתה איתמר שאני גבי ממון שאפשר לקיים את שתיהן גופא מזמנו של שטר ופירא לאחר מיתה אבל הכא לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח שהרי אמר לאחר מיתה ומשמע ולא מהיום אבל כשאמר מהיום ולאחר מיתה מתוך שאין אדם עשוי לחזור בו בתר כדי דבור חוששין דילמ' מתנה הוא ומהיום מגורש' והא דאמרינן לעיל אמר רבה כשאמו' ולאחר מיתה אין זה גט כלל קאמר וכדאביי דלא אמרינן ביה זמנו של שטר מוכיח.

וי"ל הכל מודים כל היכא דאמר לכשתצא שאינו גט גמור ואין מתירין אותה לינשא ולא בא אביי לומר שאין בזו מחלוק' כלל אבל בא לומר שאפי' רבותינו לא התירוה לינשא בזו וכך פירש"י ז"ל במס' ע"א וסיוע לזה מה שהקשו בגמ' לעיל גבי ההיא דאמר רב הונא חולצ' פשיטא אלמ' ליכ' מאן דפליג ודאמר רבא אינו גט לאו לגמרי בטל אלא לומר שאין גט זה מתירה לינשא ולעול' חולצ' תדע דהא כי קא סלקא דעתך לאוקומה כדאמר מהיום ורבנן על כרחך אינו גט אלא לאו דוקא אלא חולצ' השתא נמי חולצ'.

ולפי לשון רש"י שהעמידה במתנה עם אשתו בליליא ומת באותו ליליא ור' יוסי זמנו של שטר מכשירו שמעינן מינה שאמר מהיום אם מתי ומת בו ביום ה"ז גט דמהיום כמעכשיו שהרי זמנו של שטר יום הוא שהרי אין כותבין שעות ומכשירין אותו נר' יוסי.

ור"ת ז"ל כתב בסידור הגט שלו ניחא לי מעכשיו ומהיום דאי מאית בההוא יומא לא ידענא מה אדון בה. ואני תמה אם כדבריו לתקנת דרב בגיטין פטר ותריך ית פנוניתא אינתתיה מן יומא דנן ולעלם כל יומא דא יכול לחזור בו ואינה מגורשת לכל דברוגרע מגט סתם דהא נמי משמע מיום זה ואילך תהא מגורשת ולא ביום זה. ועוד רב דעביד תקנתא משום ש"מ אמאי לא התקין מן מעכשיו ולעולם משום ש"מ דמיית ביומא. דהא רובא כי תקיף להו עלמא טובא יהבי גיטא אלא אותו היום עצמו בכלל מהיום הוא וכיון שהגיע גט לידה כרת לה זמן, וכן בשטרות.


דף עז עמוד א[עריכה]


אלמא לית הלכת' כוותי' דרבי. כתב ר"ח ז"ל אפילו לא עברו עליו אלא ט"ו יום דיו. ואיני יודע מנין לו, ואפשר שכשם בשבת מחצה לאחר ומחצה לפני אף כאן חצי חדש הוא ט"ו לאחר. ואינו מחוור.