מהרש"ל על הש"ס/גיטין/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סח עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה שבעה יומי לית ליה כו'. נ"ב משום הכי פרש"י הכי מדלא אמר נמי בעי מימת בגו ז' ימים כדלעיל:

בד"ה תרחיה כו' תרח איתרח שמואל כצ"ל:

בד"ה מלך כו'. נ"ב כעין (כו') [מלכות ראשונה] דשוב לא היה יושב על כסא ה' להיות מלך בעליונים ובתחתונים:


דף סט עמוד א[עריכה]

גמ' וליכתב ליה לוי כו'. נ"ב מדלא פרש"י כאן לחש ש"מ דבלא לחש יש לו טעם לסגולה זו ויש לו סוד נ"ל:

שם ואי לא ליתיב תותא מרזבא כו'. נ"ב גם פירוש הקונטרס מוכח להדיא דאין לפרש אי לא אלא כלומר שלא יכול להמציא כל הסגולות הנזכרים אז יעשה בקל רק שהראשון ראשון חביב יותר ומועיל בבירור יותר רק שאינה קלה כל כך דאל"כ אלא נפרש ואי לא כלומר שהראשונה לא יועיל אם כן מתחלה אמאי אינו עושה רפואה הקלה שהרי תותי מרזבא קלה להמציא ודו"ק וכן נ"ל כו' וכן פירש רש"י לקמן ודו"ק:

רש"י בד"ה עדיף לרפואה מממרו הס"ד:


דף סט עמוד ב[עריכה]

גמ' דלא עביד כו' כצ"ל:

שם ליתי תלת ביעי ניניא כו'. נ"ב פי' כשיעור ביעא נינא וכן כולם:

שם כינה דזכר ונקבה וליתני ליה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' מזכר ונקבה כו':

רש"י בד"ה ואי לא אי ליכא תנורא כו'. נ"ב וכן נראה לכולהו עי' לעיל:


דף ע עמוד ב[עריכה]

תוס' ד"ה בודקין אותו כו' אומרים לו כו' לאחותך כו'. נ"ב פירוש בין כל פעם אומרים לו לאשתך ואומר הן וכן איתא להדיא בירושלמי וכן הביא הר"ן ושמעינן מיניה דצריך בדיקה ששה פעמים:

בד"ה וניחוש שמא כו' ונאמר שאינו גט כו'. נ"ב פירוש אלא נבדוק אותו בגוונא אחריתי כעין בדיקה דמתני' ומדברי רבי ישמעאל משמע שאין בודקין אותו אלא בכי האי גוונא ולא בזימנא אחריתי ודו"ק היטב. (עי' במהרש"א):


דף עא עמוד א[עריכה]

גמ' בחרש מעיקרו כו'. נ"ב נראה בעיני דהאי מעיקרו לאו דוקא דאם כן לא היה בא לידי כתב אלא כלומר שנתחרש בקטנותו קודם שבא לידי דעת המיושב ודו"ק:

תוס' בד"ה קתני כו' שיכול להבין מתוך כו' כצ"ל:


דף עא עמוד ב[עריכה]

גמ' דבר תורה שוטה מתגרשת כו'. נ"ב ואיירי שתוכל לשמור את גיטה ואינה יודעת לשמור את עצמה אבל אינה יודעת לשמור אפי' גיטה דאורייתא אינה מגורשת דמושלחה מפיק כדלעיל גמ' בפ' חרש:


דף עג עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה לא תתייחד כו' מילתא באפיה נפשה היא. נ"ב דהיינו שאומר בפירוש הרי זה גיטך מעת שאני בעולם:


דף עג עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה תנא ובלבד כו' ואפילו לא מת כו'. נ"ב פירוש מאחר דלא אמרינן ברירה למפרע אם כן לא יהיה בודאי גע למפרע ובפרק כל הגט אומרים מכח ברירה הוי גיטא וכן אי לא מת מחולי זה אמרי' לרבי יוסי דהוי בודאי אשת איש כדמסיק ובלבד שימות ואמאי אפילו לא מת מ"מ לעולם הוי מגורשת ואינה מגורשת מאחר דלא אמרי' ברירה למפרע וק"ל. (עיין במהרש"א):

בד"ה אמר רבה כו' ואע"ג דקאי ארישא כו'. נ"ב בשלמא לפרש"י שפירש לפי האמת דמילתא באפי נפשה היא ולא קאי אמתניתין איכא נמי למימר דהמקשן היה סובר דאיירי באומר אם מתי לחוד או כדומה לזו ומש"ה פריך שפיר והא אין גט לאחר מיתה ודו"ק. (עיין במהרש"א):


דף עד עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה א"ב כו' הוה מצי למימר נמי שפשטה כו'. נ"ב האי שינויא ליכא לדעת ר"י כלל שכותב בהפוך העמוד דאף לר' יהודה דקאמר לכשתתן ספיקא הוי וא"כ ל"ל האי איכא בינייהו ודו"ק עיין מה שפירשתי בפ' האומר דף ס"א (עי' במהרש"א):


דף עד עמוד ב[עריכה]

גמ' איצטליתא דוקא קאמר. נ"ב הקשו בתוס' במאי עסקינן אי כגון שהוא רוצה לקבל הדמים ומוחל לה האיצטלית תפשוט בעיין דבסמוך דאמר לה מחולין ליך דלרבנן לא מצי מחיל ולרבן שמעון בן גמליאל מצי מחיל ואי בשאינו חפץ לקבל הדמים אם כן תפשוט בעיין דנתינה בעל כרחך הויא נתינה דהא הכא לא פליגי רבנן אלא משום דאיצטלית דוקא קאמר הא לאו הכי נתינתו נתינה ורבן שמעון בן גמליאל אפילו בהכי פליג ומכשיר אלמא לכ"ע הוי נתינה ובתוס' העלו הדבר בקושיא ומסתברא דלא דמי דהכא מתכוין הוא בקבלת המעות לקיים תנאו והא לא איקיים לרבנן דאיצטלית דוקא קאמר ולרשב"ג הא איקיים דלאו דוקא קאמר אבל בעיין דמחולין ליך הא לא מתכוונה לקיומיה תנאה אלא לבטולי ומיבעי בעו אי מצי מחיל אתנאיה אי לא ע"כ לשון רשב"א בחדושיו. (עיין במהרש"א):

שם שתתנו איצטליתיך כו' לימא ר"י דאמר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אדמיפלגי כו' אבל אין ענין זה לזה כלום כו'. נ"ב פי' דטעמא דעל מנת אינו אלא אי אמרי' כמעכשיו דמי או לא אבל פלוגתא דמהיום ולאחר מיתה אית ליה טעמא אחרינא אי אמרינן ולאחר מיתה היי חזרה או לא וק"ל. (עיין במהרש"א). בא"ד אמאן תרמי' כו'. נ"ב וא"ל דלמא הוינא מוקמי' כר' דאמר גבי על מנת הוי גט ודאי א"כ גבי מהיום דגרע סבר גט ואינו גט אבל רבנן דסברי גבי על מנת גט ואינו גט א"כ גבי מהיום סברי דאינו גט כלל משום דלא מסתבר לאוקמי כרבי דלא אשכח דאמר גט ואינו גט בשום דבר אלא אשכחן להדיא דאמר גבי על מנת דהוי גט אבל רבנן כבר אשכחינהו גבייהו גט ואינו גט גבי על מנת ה"ה נמי מהיום סברי גט ואינו גט ובודאי הוי מוקמינן מתני' כרבנן ולא כר' אבל הא קשה אם כן אהאי קושיא נמי שמקשינן דלמא גבי מהיום הוו סברי רבנן דהוי ודאי גט נאמר נמי מתניתין אמאן תרמייה וכמו שפירשו או למה לא תרצו התוס' מיד תחלת הקושיא שהקשו דלמא לא הוי שמעי' מהיום ולאחר מיתה על מנת כו' יתרצו מיד משום דמתניתין דקתני מהיום גט ואינו גט אמאן תרמייהו ואיך תלוי זה בתירוץ התוס' מאחר דלרבי יוחנן עדיפא על מנת ממהיום כו' ונראה שמתחלה לא היו יכולים התוס' לתרץ מתניתין אמאן תרמייה דלמא הוי מוקמינן כר' והוה אמרינן דלרבי על מנת הוי גט משום דהוי כמעכשיו וגבי מהיום הוי גט ואינו גט משום דמספקא ליה אי תנאה הוי או חזרה ולרבנן אפשר הוי איפכא דעדיף מהיום מעל מנת או גרע ולא הוי מדמינן כלל מהיום לעל מנת עד השתא שהוכיחו התוס' שתלוי מהיום בעל מנת כלומר שא"א לומר שמהיום עדיף מעל מנת ולא מחלקי' לטעמייהו מהדדי אם כן הוה נמי מתני' מוקמי' כרבנן ולא כר' וכמו שפרשתי ודו"ק וה"ה דהוה מצי לשנויי לאידך גיסא הכי דא"א לומר דה"א דרבנן סברי גבי מהיום הוי גט אם כן מתני' אמאן תרמייה אלא דלא צריכא לסברא זו דעדיפא מינה קא משני דהא ע"מ עדיף ממהיום מאחר שזו עיקר סברת התוס' ויתד שהכל תלוי בו ודו"ק היטב. (עי' מהרש"א):

בא"ד ולא השמיעה בהך ברייתא כו' כצ"ל:

בא"ד הארכתי בפרק האומר בקדושין. נ"ב בתוס' שלנו אינו בנמצא ובודאי בתוס' שנ"ץ הוא:


דף עה עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה לאפוקי כו' אלא דהכי הוה מעשה כו'. נ"ב אבל תנאי ומעשה בדבר אחד לסימנא בעלמא הוא דנקטינן מתנאי בני גד וראובן כי העיקר משום שהתנאי סותר המעשה ודו"ק. (עי' מהרש"א):

בא"ד כלומר אע"ג דלא כפל תנאו כו'. נ"ב נ"ל שהתוס' היו מקשין דמן הירושלמי משמע דבגיטין וקדושין לא בעינן תנאי כפול והתוס' כבר פסקו דבעינן בכל דוכתא תנאי כפול ולכן מיישבין דאפילו לדעת הירושלמי אינו ר"ל דלא בעינן תנאי כפול בגיטין וקדושין אלא חומרא בעלמא שהחמירו לשם מדרבנן כו' ודו"ק (עיין במהרש"א):