מהרש"ל על הש"ס/גיטין/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כד עמוד ב[עריכה]

גמ' וסיפא למה לי כו' והא אמרינן ולא כו' כצ"ל. ונ"ב והא אמרינן כו' פירוש אע"ג דלא דמי לגמרי דהתם יכול לומר אני לא לויתי אלא חבירי לוה ממך והכא ליכא למימר הכי אכתי איכא למימר חבירי נתן לך שעיניו נתן בך ולהוציא ממני נתכוון עכ"ל ר"ן:

רש"י בד"ה והא אמרי' במתני' כו' לנפילה מיד מודו כצ"ל:


דף כו עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אימא ר"מ כו' ורוב גיטין חתומין הם הס"ד ואח"כ מה"ד האי נמי איכא לאוקמי כו' אפי' לר"א כו':

תוס' בד"ה התם כו' ועוד דהתם נמי כו'. נ"ב פירוש אפילו את"ל דגרסינן רבא מכל מקום לא קשה אסוגיא דהכא דהא בסוף המסקנא דהתם מסיק נמי טעמא כי הכא:


דף כז עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה הא אמר כו' אלא ודאי בשלא כו'. נ"ב ואע"פ שמפרשים התוס' לקמן דיחזיר לה דקאמר היינו בעדים ועכשיו היא מגורשת ואינה לראיה וא"כ יש שפיר לחלק בין לאלתר בין לזמן מרובה דשמא מאחר נפל ואינה לשמה י"ל דמ"מ מאחר שתנא בזמן שהבעל מודה דהוי פירושו שכבר גירשה ומה תועלת יש לפי דבריו שמודה שגירשה אם לא שהוא יאמר כבר גרשתיה ואינה אלא לראיה רק שהב"ד אינם מאמינים לו וא"כ לפי דבריו שרוצה שיאמינו לו איירי אפי' לזמן מרובה דהא אין חילוק ביניהם ודו"ק. (עיין במהרש"א):

בד"ה כאן כו' של יוסף בן שמעון אחר כו'. נ"ב והתוס' דהכא לא ס"ל הך חילוקא דלקמן דלא חיישינן שישקר במזיד אלא שיסבור שהוא שלו ולא יעלה על לבו שמאחר נפל כו' א"כ לפי זה לא קשה מידי מאחר דבודאי ממנו נפל שהרי אינו משקר לא חיישינן שגם אחר אבד כאן ודו"ק. (עיין במהרש"א):


דף כז עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה מעולם לא חתמנו אלא לאיש זה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מעולם כו' לומר שהוא שלו יותר כו'. נ"ב התוס' דהכא לא ס"ל הך שינויא דלעיל דאיירי דאיכא עדים שנפל גט מזה הבעל ועדיו חתומין כמו על זה דא"כ לא צריכין אנו לנאמנותו מאחר דהני סהדי אמרי שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד אם כן בודאי ממנו נפל ודו"ק. (עיין במהרש"א):

שם ולא מהדרינן ליה בטביעת עין כו' כצ"ל:

שם ולפי זה כו' צ"ל כו'. נ"ב אבל בלא פרש"י נהי דראו חתימת העדים והכירו שהוא שלהם מ"מ שמא הוא של אחר והגט שאבד הבעל היה שמא כשמא ועדים כעדים ולא היה דומה לאותה חתימה וק"ל:

בד"ה שתעבור שיירא וכו' כמו כלבא ליכול שירותא כצ"ל. ונ"ב ותימה למה לא הביא כדומה ממש המשרה אשתו ע"י שליש כו':


דף כח עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה שמא מת כו' למיתתו לשמא ימות כו' הד"א:


דף כח עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה חומרי כו' מתים בת כהן כו' הד"א:

תוס' בד"ה והא בעי כו' שמביאין קרבן א' מספק כו'. נ"ב דמוטב שיביאו הקרבן שחייבים בודאי משלא יקריבו כלל אבל הכא אם יקריבו מספק אפילו הם שנים יקריבו קרבן אחד שהוא בודאי מותר פסח ואינה על הספק ועושין קרבן ודאי שלא כתיקונן ועוברים על מצות סמיכה ודו"ק:

בא"ד מדדרשינן בתורת כהנים ואיש כי יטהר מזובו ולא מנגעו כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל לפרש אפי' לא פסק נגעו מ"מ יביא קרבנו מחמת זיבה ודו"ק:


דף כט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה זו אפי' כו' השאילה לו כו' ונמצא זה כו' כצ"ל. תוס' בד"ה היכא דנפקא כו' איירי בחלה השליח הראשון כו'. נ"ב פי' ופגעה בשליח שני ונתנה לו ודו"ק אבל באשר"י כתב לפירוש ריב"א דלקמן דנפקא לאפיה דשליח ראשון ויהבא ליה החפץ והדר שקלה גיטא משליח שני ע"ש (עיין במהרש"א):


דף כט עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה שקול כו' והב ליה זוזי כו' הב ליה זוזי ושקיל כו' כצ"ל:


דף ל עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה להוי גיטא כו' ומסר לה גט כו' כצ"ל:

בד"ה עשו כו' ובבכורות כו'. נ"ב בסוף פרק ב':


דף ל עמוד ב[עריכה]

גמ' העשיר העני כו'. נ"ב סיום דברייתא דלעיל:

שם תרומתכם כדגן מן הגרן וגו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אין חושש כו' לוי עשאו לוי זה תרומת מעשר כו' לפי חשבונו חיישינן כו' הדמים עשאו כו' הד"א:


דף לא עמוד א[עריכה]

תוס' בד"ה ובשעת כו' נראה לר"י כלשון ראשון שפירש כו' כצ"ל:


דף לא עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה עדי סוראה הוא הדבר זה מבני כו' כצ"ל. ונ"ב עדי אלו כמו עדא אמרה זאת אומרת רש"י פרק השולח דף מ"ה:

תוס' בד"ה אנא כו' אלא רב נחמן סתם הוא רב נחמן בר יעקב כו'. נ"ב ול"נ להוכיח להדיא מפרק כל היד בנדה דף ט"ז גבי בעו מיניה דרב נחמן וסתות דרבנן כו' ע"ש:


דף לב עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה שופתה בית יד. נ"ב ובריש פרק הבונה פירש רש"י בענין אחר: