רש"י על הש"ס/גיטין/פרק ג

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי





וממקום שבאת - כלומר הואיל ומינייהו גמרינן נגמור נמי להא דמה הן צריכות לומר כו' ומדקתני בברייתא מה להלן צריכות שיאמרו כו' שמע מינה בחוצה לארץ עסקינן כאביי:

ורב יוסף - מאי דעתיה:

רישא וסיפא בחוצה לארץ - הכל כשרין להביא את הגט אוקימנא בחוצה לארץ מדקתני סומא וסיפא האשה עצמה כו' בחוצה לארץ דקתני ובלבד שתהא צריכה לומר:

ומציעתא - אף הנשים כו' מוקי רב יוסף בארץ:

כתב ופה - צריכה לומר בפני נכתב ולאביי לא איצטריך למיתני כתב ופה דהכי משמע מה בין פה דגט לפה דמיתה אלא שהכתב מוכיח עמו:

מכי מטא גט לידה - במקום שקבלתו במדינת הים:

איגרשה לה - ואי בעיא למיקליה לגט מגורשת היא ואינה צריכה להביאו בפנינו אלא לראיה בעלמא ולמה לה לומר בפני נכתב הא לאו שליח היא:

סוף סוף כי מטיא להתם איגרשה לה - ע"י קבלה ראשונה דתנאה בעלמא הוה דלא תתגרש עד אותו מקום והרי נתקיים התנאי ולאו שליח היא:

אתנחיה אארעא - דהויא שליח להולכה עד התם ובמאי דשקלא ליה תו מארעא הוא דמגרשה:

הא דרבא - לקמן (עח.):

לא אמר כלום - דבעינן ונתן:

וכי מטית התם הוי - את גופיך שליח דידך לקבלה וקבלי מידך:

והא לא חזרה שליחות אצל הבעל - שליח לא מיקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר. עשיתי שליחותך לחברך וזו אינה ראויה לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור:

שוי - אינש אחרינא שליח לקבלה דהשתא לא פסק שליחותה מינה וראויה לחזור:

הניחא למ"ד כו' - לקמן בפרק התקבל (סג:) וטעמייהו מפרשי הכא בסמוך:

טעמא מאי - תירוצא הוא טעמא מאי אמרי' אין אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה:

משום בזיון דבעל - דסבור מבזה אותי שאין היא עצמה מקבלתו הלכך לא ניחא ליה שיהא שלוחו מוסר לשלוחה ואי מסר לא הוי גיטא דלאו להכי שדרוהו להאי דבשלמא מיד הבעל עצמו כיון דאיהו גופיה מסר לשליח אשתו הא קא חזינן דלא קפיד אבל כל כמה דלא חזינן אמרי' קפיד:

הכא בעל לא קפיד - שהרי כן צוה לה:

ומשום חצרה הבאה לאחר מכאן - דדמיין להדדי שכשזרק גט לחצר חבירו ואחר כך קנתה היא החצר הרי הוא עושה את החצר שליח להוליך והיא כשקנאתו עשאתו שליח לקבלה ואתי לאכשורי מההיא טעמא ושלא כדין הוא דחצר לאו משום שליחות אתרבי אלא משום ידה וההיא שעתא דנתינה לאו ידה הוא:

שוי שליח - אחרינא להולכה כדי שתהא שליחותה חוזרת אצל הבעל ולאחר זמן קבלי גיטיך מיניה ושליח שעשה שליח אמרינן בכל הגט (לקמן דף כט:) שהשליח הראשון עושה את השני בבית דין ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם:

פרק שלישי - כל הגט


מתני' כל הגט: קול סופרים - כותבי גיטין:

יתר מיכן - בגמרא מפרש מאי יתרא דכולהו:

ונמלך - חזר בו מלגרש:



גדולה וקטנה - לאו דוקא:

לאיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו - דאין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר דבשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה:

גמ' אלא רישא - דתני איש פלוני גירש פלונית כו':

במאי - אי לאו הכי דאותו פלוני כתב לגרש את אשתו ונמלך:

להתלמד - לכתוב גיטין:

מקרין - הגדולים מקרים לתלמידיהם כך וכך כשיבא גט לפניך כתבהו והזכירו שם אינש בעלמא אלמא בתלמידים עסקינן:

לא זה שלא נכתב לשם שום גירושין - אלא להתלמד:

אלא אף זה שנכתב לשם גירושין - גמורין ונמלך פסול:

ולא זה בלבד שנכתב שלא לשם גירושין - של אדם זה פסול אלא אף זה דהיו לו שתי נשים שנכתב לשם גירושין דהאי גברא פסול הואיל ונכתב שלא לשם גירושין של זו:

וסיפא - מאי קמ"ל הא אשמעינן כבר דגירושין דידיה ודידה בעינן:

דאין ברירה - דלא תימא הוברר דבשעת כתיבה נמי דעתיה אהא ואיכא גירושין דידיה ודידה:

הא גדולה מצי מגרש - וכי מפקא ליה לא חיישינן לאיסור אשת איש למימר שמא לא לזו ניתן אלא לחברתה ונפל מידה ומצאתו זו דהואיל ונקיטא ליה לגיטא בידה בדידה מחזקינן לה:

מוציאין שטר חוב - אחד מהן שהוציא שטר חוב על אחרים אין הלוה יכול לומר לא ממך לויתי אלא מפלוני . ששמו כשמך וממנו נפל ולאו בעל דברים דידי את אלא כיון דהאי תפיס לשטרא גבי ביה:

רישא דקתני כתב לגרש כו' - שאף שמות הבעלים שוין תידוק נמי הא ראשון שנכתב לשמו מגרש ביה וכי מפקא ליה לא אמרינן משום חומרא דאשת איש שמא לא בעלה של זו כתבו אלא האחר:

הא אמרינן - במתני' דגט פשוט בב"ב (דף קעב.) שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב דאמר ליה לא אני לויתי ממך אלא חברי לוה ממך ומסר לך שטר זה דאע"ג דפליגי תנאי התם במוציאין שטר חוב על אחרים ולא חיישינן לנפילה מודו דאין אחרים מוציאין עליהן כדפרישית הכא נמי לימא לא בעלה כתבו אלא יוסף בן שמעון אחר כתבו לאשתו ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שהיא רוצה להתגרש:

בעדי מסירה - שמכירים את שניהם ומעידין שראו שזה מסר לזו אבל בעדי חתימה לא כדאמרינן שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גרש את אשתו ומסרו לזו אשת חבירו:

הכא נמי בעדי מסירה - וליכא למיחש שמא לחברתה נמסר אבל בעדי חתימה לעולם אימא לך דחיישינן שמא את חברתה גירש וחיישינן לנפילה וגבי שטרי חוב נמי אין יכולין להוציא שטר חוב על אחרים דחיישינן לנפילה:

כולן - כל הגיטין השנויין במשנתנו אע"פ שפסולין לגרש להתירן לינשא:

פוסלין - הן אותה מן הכהונה אם בעלה כהן נפסלה עליו משום גרושה:

חוץ מן הראשון - שלא נכתב לשם גירושין כלל אבל הנך בתראי פסלי דריח הגט פוסל בכהונה דתניא בפרק בתרא (לקמן דף פב:) האומר לאשתו הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסלה מן הכהונה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולאחרים לא הותרה פסולה לכהונה:

אפילו ראשון - דריח גט הוה:

חליצה פסולה פסולה ופוסלתה - כל מקום ששנינו ביבמות חליצה פסולה פסולה להתירה לשוק אבל פוסלת היא אותה מן האחין שלא תתייבם עוד דקמו עלה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה דלא כתיב אשר לא בנה את בית אחיו אלא אשר לא יבנה (דברים כה) כיון שחלץ שוב לא יבנה:

שמאל - חלצה בשמאל אמרינן ביבמות (דף קד.) פסולה וכן חלצה בלילה פסולה:

ופוסלת - דשם חליצה עלה אלא שלא נעשית בהכשירה דיליף רגל רגל ממצורע דכתיב ימנית ולילה נמי נפקא לן התם:



קטן ואנפיליא - קילצו"ן ([[:קטגוריה:{קטן (קלצו"ן: נעל|{קטן, (קלצו"ן: נעל]][[קטגוריה:{קטן (קלצו"ן: נעל]])} של בגד לאו חליצה כלל דאיש ונעל כתובים בפרשה ואם לא יחפוץ האיש וגו':

חוץ מן האחרון - דלחומרא אמרינן יש ברירה ופסולה לכהונה אבל אינך כולהו אפי' ריח הגט אין בהם ולא דמו למגורשת מאישה ולא התירה לכל אדם דההיא לההוא מילתא מיהא לשמו ולשמה נכתב:

אפילו אחרון אינו פוסל - דאין ברירה:

לקוחות הן - דאין ברירה דאיכא למיחש חלק שנטל זה היה ראוי לאחיו והחליפו והיינו לקיחה וחוזר ביובל לתחילתו משום מצות יובל והדר שקליה כדמעיקרא:

דלחומרא - מחזירין חומרא היא ואי נמי הוה מספקא ליה אזיל לחומרא אבל אינו פוסל קולא הוא ואי לאו דפשיטא דאין ברירה לא אזיל לקולא:

אי נמי כתחילה - כשם שמתחילה היתה בלא חלוקה לאיש אחד כך יחזור ביובל לאיש אחד וטעמא לאו משום דאין ברירה הוא:

לאיזו שתצא בפתח תחילה - יהא הגט לשמה ושמותיהם היו שוין:

מהו - יש ברירה או אין ברירה:

על מי שיעלה מכם - יהא נמנה עליו ואני מקנה לו חלקו בשעת שחיטה:

כיון שנכנס ראשון - לאחר שחיטה ראשו ורובו:

זכה בחלקו - דאמרינן יש ברירה דמשעת שחיטה היה זה ראוי לכך ונשחט פסח זה עליו ומזכה את אחיו עמו לימנות בחלקו ולקמיה מוקי לה שפיר:

אמר רבי יוחנן כדי לזרזן במצות - אביהן המנה את כולן עליו משעת שחיטה והא דקאמר על מי שיעלה ראשון לזרזינהו אתא כלומר נראה איזה הוא ראשון ולא הודיעם מה בלבו:

שפיר - משום הכי מזכה את אחיו עמו:

נמנין - הרוצה לימנות:

ומושכין את ידיהן - מי שהיה נמנה ורוצה לימשך ולהמנות על אחר מושך ידיו הימנו:

עד שישחט - אבל לאחר שחיטה לא נמנין ולא נמשכין דכתיב ואם ימעט הבית אם באו להמעט ולהמשך ממנו מהיות משה בחיותו של שה יתמעטו:

תניא נמי הכי - דלא נתכוין אלא לזרזן ומיהו כולהו אמנינהו:

ובנים שפלים - ולא קתני ונמצאו בנות זוכות בפסח ובנים לא זכו:

אמר אביי קבעי מיניה - אתמוהי מתמה אביי ברב יהודה ורב אושעיא קבעי מיניה לאיזו שתצא בפתח תחילה דתלה (זה) המתנה בדעת אחרים וקפשיט ליה לאיזו שארצה דהיינו תולה בדעת עצמו דילמא תולה בדעת עצמו לית לן ברירה דמדאתני ברישא גילה בדעתו שהיה פוסח על שתי סעיפים וליכא למימר הוברר דמעיקרא דעתיה להאי אבל זה שתלה באחרים גמר בדעתיה מעיקרא לאיזו שתצא:

מבין הכותים - קודם גזירה ואין לו כלי להפריש תרומות ומעשרות בהן והוא צריך לשתות וכותים גירי אמת חשיב להו ואין ארץ ישראל נפקעת מקדושתה על ידיהם והן חשודין על המעשרות ועל התרומה ולא כעמי הארץ שרובן מעשרין וכולן מפרישין תרומה אבל כותים חשודין על הכל והלוקח מהן צריך לעשר ודאי:

שני לוגין - מתוך מאה:

הרי הן תרומה - בתוכו:



ומיחל - מעשר שני מחלל בדיבורא בעלמא על מעות שיש לו בבית דמה שאפשר לו לתקן לגמרי יתקן:

ושותה מיד - דמאחר שקרא שם יצא לו מידי טבל וכשהוא מוציא יין לשתייתו הוא הנברר לחולין ולכשיהיו לו כלים ויוציא מן הנוד לתרומה הוא הנברר לתרומה ויש ברירה:

ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין - דלית להו ברירה בתולה בדעת עצמו שהוא עצמו מוציא את היין:

מה היא באותן הימים - לקמן במי שאחזו (עג.) זה גיטך מעכשיו אם מתי מחולי זה הרי זה גט אם מת מאותו חולי מה היא כל ימי החולי:

כאשת איש - אם כהן הוא אוכלת בתרומה ואם זינתה בחנק:

ולכי מיית הוי גיטא - דקתני רישא הרי זה גט ואיירי ר' יהודה במה היא באותן הימים אלמא לא פליג ברישא ולא אמרינן גט לאחר מיתה הוא כיון דאמר מעכשיו ואע"ג דכשנתן הגט הוא מספקא ליה אם יחיה אם ימות ותלה התנאי בדעת מי שמתו וחייו תלוים בידו וכשמת אמרינן הוברר הדבר דמשעת נתינה היה ראוי למות מחולי זה וה"ל גט מההיא שעתא שע"מ כן מסרו ואין זה כשאר תנאים שאדם מתנה בגט שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע דהתם לאו טעמא משום ברירה הוא אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט מחיים:

הא דאמרן - בהלוקח יין:

הריני בועליך - לשם קידושין דאשה נקנית בביאה:

אף על פי שלא רצה האב מקודשת - דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר בלבו לקידושין גמורים ואפי' לא ירצה אביו:



לא רצה אינה מקודשת - דלא בעל אלא על תנאי ולא נתקיים וכי רצה מיהא מקודשת ואע"ג דמשעת בעילה ספק רוצה ספק אינו רוצה אמרינן הוברר דמשעת בעילה הוו קידושין:

טבלים למפרע - שהרי לא הובררה התרומה מעולם:

לכשיבקע - כשיבא לידי כך ודאי טבלים שתה אבל אין לחוש לכך דלא שכיח ליבקע:

מתני' הכותב טופסי גיטין - שסופר הוא ונוטל שכר ורוצה שיהו מזומנין לו פעמים שאדם בא לשוכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:

צריך שיניח מקום האיש וכו' - שאם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט ובגמרא מפרש טעמא:

צריך שיניח מקום כו' - ואם שמע שהיה אחד רודף אחר חבירו להלוותו מנה לא יאמר הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו שלא יהא שטר מוקדם אלא צריך שיניח מקום הלוה והמלוה והמעות אע"ג דליכא למיחש למידי גזירה שטרות אטו גיטין:

מפני התקנה - בגמ' מפרש אהיכא קאי:

פוסל בכולן - ואפילו הניח מקומות הללו וטעמא מפרש בגמ':

ר' אלעזר מכשיר בכולן - ובלבד שיניח מקומות הללו:

חוץ מגיטי נשים - דגזרינן בהן טופס אטו תורף:

שנאמר וכתב לה - בגמרא פריך האי אתורף הוא דכתיב:

גמ' אף מקום הרי את מותרת - שגם זה עיקרו של גט:

עדי מסירה כרתי - הלכך וכתב לה לאו אחתימה קאי דחתימת עדים אינה אלא מדברי סופרים מפני תיקון העולם וכי כתיב וכתב לה משמע אעיקר כריתות קאי דהיינו כל הני דאמרן:

וצריכא - לשמואל לאוקמי להני תלת סתמי כר"א ולמימרא בכולהו והוא ששייר מקום התורף אין כותבין על המחובר (לעיל דף כא:) והכל כשרין לכתוב (לעיל כב:) והכותב טופסי גיטין כולהו אוקמינהו שמואל כר"א:

דקתני אין כותבין - והדר תנא כתבו על המחובר כשר ומדקשיא רישא לסיפא אוקימנא דהכי קאמר אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כו':

אבל סיפא - הכל כשרין לכתוב דקתני . שאין קיום הגט אלא בחותמיו:

אימא ר' מאיר היא - ואינו צריך לשייר מקום התורף ואשמעינן שמואל דצריך ורבי אלעזר היא וסיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו לאו לאכשורי תורף דחרש שוטה וקטן דשלא לשמה קאי אלא אמציעתא קאי האשה כותבת את גיטה לשמה והאיש שוברו שאין קיום הגט אלא במסירתו ולא בחתימתו והא דנקט חותמיו משום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו ורוב גיטין חתומים הם אפי' לר"א מפני תיקון העולם:

איכא לאוקמא כר' אלעזר - ולא קשיא מידי כדפרישית:

אבל הא מדסיפא - פליג ר' אלעזר ארישא דקתני רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים ורישא מכשיר אף בגיטי נשים:

אימא רישא לאו רבי אלעזר היא - וא"צ לשייר מקום הרי את מותרת אלא מקום השמות לבדן משום קטטה כדלקמן:

קמ"ל - שמואל דרישא נמי כר"א ותרי תנאי ואליבא דר' אלעזר כדלקמיה:

מפני תקנת סופר - התירו לכתוב טופס שלא לשמה:

ור"א היא - הא דקתני מפני התקנה התירו לכתוב טופס הא לאו הכי הוה אסיר רבי אלעזר היא דבעי לשמה בכתיבה מדאורייתא:

לא לכתוב - דלמא אתי למכתב תורף אלא משום תקנת סופר שיהו מזומנין לו שרו ליה ובלבד שישייר תורף לכתוב לשמה ותורף דשאר שטרות נמי גזר משום תורף דגיטין:

ורבי יהודה כו' - וגזר שטרות אפי' טופס אטו גיטין:

שטרות אטו גיטין - בטופס לא גזר דגזירה לגזירה היא:

והא כי כתיב לה אתורף כתיב - דבקרא כריתות כתיב דהיינו תורף והיכי יליף ר"א מיניה למיסר טופס:

אלא - לא תימא שנאמר דמשמע מיניה יליף אלא משום כלומר משום שנאמר בתורף וכתב לה לשמה גזרינן טופס אטו תורף דאורייתא:



קשיא דר' אלעזר כו' - רישא אוקמת כר"א ומכשיר לכתוב טופסי גיטין וסיפא פליג ואמר חוץ מגיטי נשים:

משום קטטה - מפני התקנה דקתני לאו אהיתרא דטופסי קאי אלא אצריך שיניח קאי מפני תקנת קטטה:

ור"מ היא - דלא בעי כתיבה לשמה ולא צריך שיניח מקום הרי את מותרת אלא מקום השמות לבדן משום קטטה ומקום הזמן משום מוקדם:

דאפי' תורף - עם השמות לכתוב דכי כתיב וכתב לה אחתימת עדים קאי שהיא עיקר כתיבתו:

דקא כתיב - ומזכיר שמו ושמה:

ורתח עלה - וכי משכח לגט מזומן יהיב ליה ניהלה:

ומעגן ומותיב לה - כשהיא מגורשת:

דאפי' טופס לא לכתוב - גזירה משום תורף דאורייתא:

ל"ש מן האירוסין - המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם:

למ"ד משום פירי איכא - שאם יכתוב זמן לבו ביום והוא יגרשנה לאחר זמן והיא טורפת מיום הכתיבה:

ארוסה מי אית לה פירי - מי אית לה דין פירי הלא אינו אוכל פירות אלא משעת תנאי כתובה ואילך שהוא מתחייב בפרקונה כדאמרי' בנערה שנתפתתה (כתובות דף מז:):

משום תקנת ולד - הצריכו להניח מקום זמן לגט ארוסה:

ולא הוה ידענא מאי היא - דמאי ולד יש לארוסה:

כיון דשמעיתא להא דתניא כתבו גט לארוסתי - עכשיו ולא אתננו לה עד לאחר שאכנסנה:

אינו גט - דגט ישן הוא שמא תתעבר כשיכנסנה ויאמרו גיטה קודם לבנה שיהיו סבורים שנתנו לה ביום שנכתב:

הכא נמי - במתני' משום הכי צריך להניח מקום זמן אף לטופס הארוסה שמא יכתוב זמן לבו ביום והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין ויאמרו בלא קידושין וכתובה נתעברה לאחר גירושין ופגם הוא למשפחה:

הלכתא כר' אלעזר - שפוסל בטופסי גיטין גזירה משום תורף:

טובינא דחכימי - מאושר שבחכמים:

ואפילו בשאר שטרות - במאי דפליג ר' אלעזר אדר' יהודה ואכשר בטופסי שטרות אמר רב נמי הלכה כר"א בתמיה:

אשרתא - קיום השטר שהעדים מעידין על כתב ידיהם בב"ד וב"ד כותבין בו במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי וחותמין:

מצאו באשפה - ולא נכתב לשם אשה כלל אלמא לא חיישינן למיחזי כשקרא כיון דנחתם בעתו וזמנו:

בו - ביום של חתימה:

ופרעו - בו ביום:

אינו חוזר ולוה בו - ואפי' ביום מלוה ראשונה לאחר פרעון דליכא למיחש למוקדם והכי מפרשינן לה בשנים אוחזין (ב"מ יז.):

שכבר נמחל שעבודו - כשפרעו ובטל השטר ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה שלא עליה נחתם שטר זה והויא לה מלוה על פה:

אבל לשיקרא - אם היה נחתם על מלוה זו אע"פ שנכתב קודם הלואה כשר אם בו ביום נכתב:



מתני' ואם לאו פסול - שמא מאחר נפל ואין זה שלו:

מצאו בחפיסה - כלי ויש סימן בכלי שהוא שלו:

אם מכירו כשר - מילתא באנפי נפשיה ואו או קתני או שמכירו ואפי' מצאו בכל מקום כשר:

גמ' דייתיקי - צוואת שכ"מ דא תהא למיקם ולהיות:

מתנות - מתנת בריא:

לא יחזיר - לא לבעל ולא לאשה וכן שחרור וכן כולם ומדתלי טעמא בשאני אומר שמעינן מינה דאם אמר הבעל תנו לה שאני כתבתיו לה נותנין ולא חיישינן לשמא אינו זה:

במקום שהשיירות מצויות - פסול שמא מעוברים ושבים אחרים נפל:

ואפילו במקום שהשיירות מצויות כו' - לאו רבה קאמר לה אלא הש"ס הוא דמסדר ואמר דהא דאוקי רבה במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני אנשים בשם זה באותה העיר אבל אם לא הוחזקו מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו:

דאי לא תימא הכי - דלא פסיל רבה אלא במצויות והוחזקו קשיא דרבה אדרבה:

בי דינא דרב הונא - שהובא שם לקיימו בב"ד וכתוב בו הנפק ונפל מזה והוא תובעו ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר:

חיישינן לשני שוירי - ושמא לא זה הוא שנפל מזה:

דתנן - בב"מ (כ.):

כל מעשה ב"ד - המוצא שטר מקויים בב"ד דליכא למיחש לכתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנם דלא עביד לקיומיה שטרא אלא מלוה לאחר שנמסר לידו דחייש שמא ימותו עדים:

הרי זה יחזיר - ולא חיישינן לשמא אינו זה:

בי דינא דרב הונא - היו צריכין לו לדין ולהוראה ובאים שם וקפשיט רבה דיחזיר ש"מ משום דלא הוחזקו שני יוסף הוא דלשני שוירי לא חיישינן:

כשמעתיה - דאמר תרתי בעינן והכא לא הוה אלא חדא והחזירו לתובע:

איכא דאמרי - האי בי כיתנא היכא דתרו כיתנא בבית מי המשרה ששורין שם פשתן ואין שיירות מצויות שם והחזירו ואע"פ שהוחזקו שנים באותה העיר באותו השם:

ואיכא דאמרי היכא דמזבני כיתנא - בשוק ששיירות מצויות והחזירו לפי שלא הוחזקו:

מודה - שאומר ליתנו לה:

לא לזה ולא לזה - לבעל לא יחזיר שמא כבר נתנו לה וממנה נפל וכשיבא לידו יחזר אחר עדי מסירה ויעידו שגירשה וכשתתבע כתובתה יאמר פרעתיך שהוצאת הגט בבית דין ותנן הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה וחייבוני לפרוע ונתנו לי את הגט כדי שלא תחזור ותגבה ולאשה לא יחזיר שמא תינשא בו:



איכא דאמרי - הא דשני ר' זירא במקום שהשיירות מצויות פסול והוא דהוחזקו דבעינן תרתי כרבה:

בשלמא דרבה - דשני לעיל שנויא דידיה אתרתי מתני' חדא דגיטין וחדא דב"מ:

מתני' אלימא ליה לאקשויי - דקא ס"ד דאינהו רמינהו אהדדי ומתני' עיקר מברייתא:

אלא ר' זירא - דרמי מתניתין אברייתא מאי טעמא לא אמר שינויא דידיה אתרתי מתני' כרבה:

אמר לך - ר' זירא מתניתין לא קשיין אהדדי:

מי קתני - בבבא מציעא הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה:

דלמא אם אמר תנו נותנין ולעולם כדקי"ל - כלומר ודאי על כרחין הא אמר תנו נותנין דייקי' מינה מדתלה טעמא בנמלך עליהן אלא לזמן מרובה מהיכא דייקת דילמא לעולם כדקי"ל בהכשירא דגיטין מצאו לאלתר כשר אבל ברייתא ודאי קשיא דקתני יחזיר לאשה ואי לאלתר והבעל מודה פשיטא למאי ניחוש לה אי לאו דאשמועינן אפילו לזמן מרובה לא איצטריך למיתנייה דבשלמא מתני' לא תנא בה בהדיא האמר תנו נותנין ואצטריך למתנייה משום היא גופא לאשמועינן דלא יחזיר שאני אומר כו':

ר' ירמיה אמר - לא מתניתין קשיא ולא ברייתא קשיא דכל הני דאמרינן יחזיר לזמן מרובה:

כגון דקאמרי עדים - החתומים בו:

מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של שם זה - ואותו חתמנו לאיש זה התובעו:

כגון דקאמר - האי שליח שאבדו נקב יש בצד אות פלונית:

ודווקא - נקט רב אשי בצד אות פלונית דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזו:

מספקא ליה סימנים דאורייתא או דרבנן - הא דאמרי' באלו מציאות (ב"מ דף כז.) שמחזירין אבדה בסימנין ואיבעיא לן התם דאורייתא או דרבנן לרב אשי נמי מספקא ליה הילכך באיסור אשת איש לא סמכינן אסימנין בעלמא דלמא סימנין דרבנן ובממונא הוא דמצו רבנן להפקיע דהפקר ב"ד היה הפקר וטעמא דתקנתא התם מפרש אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן התורה והאי דלא אמר קסבר סימנין דרבנן משום דהתם מיבעיא לן ומהכא לא מצינן למיפשט דהא אי נמי מספקא ליה קאסר מספיקא:

אירכס ליה - שליח היה:

אי סימנא אית לי בגויה אי טביעות עינא אית לי בגויה - אי סימנא בעיתו דאיתיהב לכו אית לי בגויה סימנא ואי בטביעות עינא בעיתו להדורי ניהלי אית לי טביעות עינא בגויה שנתתי עיני בו עד שאני מכירו יפה בלא שום סימן:

סימנים דאורייתא - שלא נתן בו סימן מובהק אלא סימנא בעלמא ומדאסמכו אסימנא באיסורא קסברי סימנין לאהדורי אבדתא דאורייתא מוכן תעשה לשמלתו כדאמרינן באלו מציאות (שם):

לצורבא מדרבנן - דידע בטביעות עינא ולא משני בדיבוריה:

כדי שתעבור שיירא ותשרה - שיעור שתוכל לעבור שיירא שם ולחנות:

כדי שיהא אדם כו' - כלומר אין הדבר תלוי בשיעור אלא צריך שיהא אדם עומד ורואה שלא עבר אדם שם משעה שעבר השליח הזה שם עד שעת מציאת הגט:

כדי שיכתוב את הגט - שיעורא בעלמא נתנו בו:

ואפילו שהה ויש בו סימנים - מובהקים:

מעידים עליו - סימנים אלו להכשירו:

על סימני גופו - של גט כגון ארוך או גוץ שאין אלו כלום שיש כאלה הרבה:

מצאו קשור בכיס או בארנקי - ומכיר את הכיס ואת הארנקי:



בין כליו - בביתו:

לימא - רב יהודה הלכה כיש אומרים ולימא רבה הלכה כר"ש למה חזרו להזכיר את הדברים ולפרשן:

ומשני משום דאפכי להו - אית תנאי דמפכי דרבי שמעון ליש אומרים ויש אומרים לרבי שמעון הלכך אם לא הזכירו אלא שם החכמים לא הוי ידעי אהייא מתרי לישני קיימי:

חמת - בולזול"א (שק של רועים) בלע"ז והיא של עור:

טליקא - טשק"א (שק) בלע"ז:

מתני' נותנו לה בחזקת שהוא קיים - ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו ומדאורייתא נפקא לן בהכל שוחטין (חולין דף י:) העמד דבר על חזקתו:

מקריבין אותה - ולא חיישינן שמא מתו בעליה ולמיתה אזלא:

גמ' לגבורות - שמונים שנה לישנא דקרא (תהלים צ):

וחולה - או חולה דמתני' דוקא חולה ולא גוסס:

כיון דאיפליג - משאר דרך כל הארץ שהאריך ימים עד מאה שנה:

איפליג - ואינו כשאר האדם להיות קרוב למות אבל בן שמונים ואחת או יותר עד תשעים קרוב למות הוא:

אסורה לאכול - בת ישראל הנשואה לכהן שאוכלת בשבילו אסורה מיד דכל שעתא חיישינן עכשיו ימות אלמא חיישינן למיתה:

תרומה אפשר - להיות ניזונת בחולין:

גט לא אפשר - למיחש למיתה דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות:

שאני התם שהרי אסרה שעה אחת קודם למיתתו - לעולם לא חיישינן למיתה ושאני הכא שהרי אסרה מחיים שעה אחת קודם מיתתו וכל שעתא איכא לספוקי בההיא שעתא שעתידה ליאסר ושינויא דחיקא הוא והיינו דפריך ליה ואי לאו דחיישינן למיתה ממאי דהוי גיטא דלעולם הוא מיית ברישא ונאסרה מחיים דלמא היא מייתא ברישא ולא יבא לכלל גט לעולם:

אלא אמר אביי - האי תנא ודאי חייש למיתה ולא קשיא מתניתין דהכא ר' מאיר היא דלא חייש לבקיעת הנוד:

אוסרין - שמא יבקע הנוד:



שמא מת לא חיישינן - דאוקמינן אחזקה שהניחו חי וגבי כהן שהלך למדינת הים כיון שלא גירשה אינה נאסרת אא"כ מת אבל זו שנותן לה גט על מנת שיחול שעה א' קודם למיתתו לשמא ימות מיד ודאי חיישינן דלא מרע לה לחזקה בהכי:

והא נוד - לדידך דבעית לאוקמי לדברי הכל והא נוד דהאי דאסרי ליה לשתות משום שמא ימות הוא ופליג ר"מ ואמר לא חיישינן:

ערביך ערבא צריך - שמא השומר עצמו יפשע:

שמא מת לא חיישינן - ומתני' דברי הכל וברייתא דהרי זה גיטך תנאי היא פלוגתא דר"מ וחבריו:

והא בעינא סמיכה - ותניא בת"כ ידו ולא יד בנו ידו ולא יד שלוחו:

בקרבן נשים - אשה ששגגה בכרת ושלחה חטאתה דגבי סמיכה תניא (קדושין דף לו.) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות:

וצריכא - למיתני תלתא בבי במתניתין בחזקת שהוא קיים:

דזימנין דלא אפשר - שהיא עניה וצריכה פרנסה ותטול תרומה בבית הגרנות:

מתני' כרקום - מצור מתרגמינן כרקומין (דברים כ):

המוטרפת - ועדיין לא טבעה:

לידון - בדיני נפשות:

חומרי חיים כו' - כדמפרש ואזיל:

בת ישראל לכהן - חומרי מתים:

בת כהן לישראל - חומרי חיים ולא תאכל בתרומת אביה:

גמ' לא שנו - דיוצא ליהרג נותנין עליו חומרי חיים:

אלא בבית דין של ישראל - שלאחר גמר דין זימנין דחזו ליה זכותא ומחזירין אותו כדאמרינן בנגמר הדין (סנהדרין דף מב:) הסוס רץ ומעמידו:

פורסי שנמג - לשון פרסי הוא פסק דין:

כל מקום כו' - רישא הכי איתא מי שנגמר דינו וברח כו' בפ"ק דמכות (דף ז.): הרי זה יהרג: אלמא לא אמרינן שמא מצאו לו זכות אחרי כן ש"מ לא שכיחא ולא מספקינן בהכי:

איש פלוני מת - בבית דין מיתת עצמו כגון מי שלקה ושנה בב"ד כונסין אותו לכיפה:

נהרג - א' מארבע מיתות וגבי עובדי כוכבים מת כמו לקמוניא חלילא דקטיעא בר שלום במס' ע"ז (דף י:):

קומנטריסין - ממונין ליהרג:

אמאי אל ישיאו אשתו - הא קי"ל בפ' בתרא דיבמות (דף קכא:) עובד כוכבים מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה:

וקתני - גבי ישראל ישיאו וקשיא לרב יוסף:

דלא שייכי בה - שאינה תפארת להם:

דשייכי בה - כי הכא שמתפארים שהרגו בדין:

עבידי לשקר - ולומר נהרג ואף על פי שלא ראוהו אלא יוצא לידון:

לא שנו - דנותנין עליו חומרי חיים אלא בדיני עובדי כוכבים דשקלי שוחדא:



תו לא חזו ליה זכותא - כלומר לא שכיח הלכך לא מספקינן בהכי:

מתני' המביא גט בא"י - שאין צריך לומר בפני נכתב ונחתם:

משלחו ביד אחר - ועושה שליח מאליו ושלא בב"ד:

ואם אמר לו - בעל לשליח:

טול לי הימנה חפץ פלוני - כשתתן לה את הגט לא ישלחנו ביד אחר:

גמ' חלה תנן - דאניס וה"ה לכל אונסין אבל אי לא אניס לא ישלחנו ביד אחר:

אי דאמר ליה הולך - ולא אמר ליה אתה בעצמך הולך:

ואי - מתני' ר"ש:

אפילו - לא אמר ליה אתה הולך כי חלה נמי לא:

ה"ז משלחו כו' - ולא מפליג בין חלה ללא חלה ועושה שליח אחר דהולך לא משמע אלא טרח שיבא גט זה לידה:

איבעית אימא - מתני' דאמר ליה הולך ואפ"ה בעינן חלה דברייתא דקתני ה"ז משלחו והוא דחלה:

ואיבעית אימא - מתני' דאמר ליה את הולך וחלה שאני ובריית' דקתני לא ישלחנו בדלא חלה וכן נמי כי תוקמא כרבן שמעון חלה שאני ור"ש בשלא חלה:

אמר לשנים תנו גט לאשתי - ולא נתן להם גט עשאן. עדים ואע"פ שלא אמר להם אתם עצמכם כתבוהו הרי אלו יכתבו ויתנו ולא יאמרו לסופר ויכתוב כדמפרש לקמן:

או לשלשה כתבו גט כו' יכתבו - הם עצמם שהרי אמר להם כתבו אבל אמר לשלשה תנו גט לאשתי יאמרו לאחרים ויכתבו ויתנו מפני שעשאן ב"ד ורשאין לעשות שליח אלמא אין היחיד עושה שליח:

בזיון דבעל - שעליו לכתוב את הגט ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכתבו:

הכא - גבי הולכה:

לא קפיד - דמאי קפידא איכא:

רבא אמר - התם היינו טעמא דלא משוו שליח שלא מסר להם אלא דברים ואין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים לאחר אבל גט דאית ביה מששא חוזר ונמסר:

שליח מתנה - שאמר בעל הבית לב' עדים כתבו שטר מתנה לפלוני אי טעמא דגט משום בזיון הוא הכא ליכא למימר הכי שהרי אין עליו לכותבו דתנן (ב"ב דף קסז:) והמקבל נותן את השכר הלכך אם ירצו יאמרו לאחרים ויכתבו ולמ"ד מילי לא מימסרן הני נמי לא מימסרן:

אמר ריש לקיש כאן שנה רבי - במשנה זו שנה לנו רבי:

אין השואל כו' - דהא דתנן לא ישלחנו ביד אחר לא משום בטולי שליחות דגיטא נקט לה דאם שילח ביד אחר הגט גט דאע"ג דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שליח לגרש מיהא שויה אלא האי דתנן לא ישלחנו לאשמועינן דאין השואל רשאי להשאיל:

זו אפי' תינוקות יודעין אותה - דאם השאילה לו לא לצורך אחרים השאילה לו דאין השואל רשאי להשאיל ונמצא זה עובר על דעתו ומקניטו:

אלא - משום שליחות דגט גופיה תנא לא ישלחנו דאם שלחו ביד אחר זימנין דגיטא נמי לא הוי גיטא ולקמן מפרש מאי זימנין:

אל תגרשה אלא בימין וגרשה בשמאל - דלא שויה שליח להכי האי נמי פעמים ששליחות הגט תלוי בחפץ ואיכא קפידא לבעל:

דכולי עלמא כו' - דמדאמר ר' יוחנן זימנין דגיטא נמי לא הוי משמע דרוב פעמים הוי גיטא ואפי' שלחו ביד אחר:

ויהבה ליה חפץ - לההוא שליח שני:

דכ"ע לא פליגי דהוי גיטא - דאע"ג דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שליחות דגיטא לא בטיל ככל שלוחי גיטא שיכולין לעשות שליח דאגט לא קפיד בעל לדבר זה דגט אינו תלוי בחפץ דאפשר שילך ויטול החפץ וישלח הגט ביד אחר הלכך אפי' שינה בחפץ אין זה שינוי בגט שהרי קיבל החפץ ואח"כ נתן:



ואזל איהו ויהיב לה גיטא - ברישא דכי אמר ליה שקול חפץ ברישא קפיד איהו שהיה בדעתו לעכב הגט אם לא תתן לו החפץ ולרדותה בעיגונא עד שתתן הלכך הגט תלה בחפץ בדבר זה וזה אם שינה נעשה כמי שאמר לו אל תגרשנה אלא בבית וגירשה בעלייה הלכך ר' יוחנן פוסל בו בשליח ראשון וכ"ש בשלוחו והיינו דקאמר זימנין דגיטא נמי לא הוי הלכך תנא במתני' לא ישלחנו ביד אחר שמא כשימסור ראשון שליחות לשני לא ימסור לו דברים כהוייתן או השני לא ידקדק בהן ויהא משנה ומיפסיל גיטא וריש לקיש מכשר כו' קסבר לאו קפידא הוא אלא אורחא דמילתא קאמר ליה:

מתני' עושה בב"ד שליח ומשלחו - שצריך הראשון לומר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם לפי שהאחרון לא יוכל לומר:

שליח ב"ד אני - ומסתמא ב"ד עשו הדבר בהכשירו:

גמ' שליח דשליח - השליח השני שנעשה בב"ד:

האחרון - ולא תנן השני:

ה"ג - אלא כי תבעי לכו בב"ד או אפי' שלא בב"ד:

עושה כמה שלוחין - ראשון לשני ושני לשלישי וכן לעולם ואין צריך ב"ד הואיל ואין הראשון צריך לומר בפני נכתב האחרון נמי א"צ לומר שליח ב"ד אני:

אם מת ראשון - עד שלא הגיע הגט לידה:

בטלו כולן - קסבר מכחו באו:

דקטנותא היא - בקטנותו אמר אבי שמועה זו שיש להשיב עליה:

לא ידענא לה - איני מכירה:

מסור מילך קמן - אמור דברי שליחותך בפנינו ותן לנו הגט ואמור בפני נכתב ובפני נחתם ואנו נמסרנו לו ויהיה שליח ב"ד:

והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא - השליח הזה לא נעשה שליח לגרשה אלא למוסרו לאבא בר מניומי הלכך לאו במקום בעל קאי למוסרו ליד אחר:

קפחינהו - קטע רגליהם שלא ימצאו רגלים לדבריהם:

מאי קפחותא - הלא אינה תשובה דמי אמר ליה בעל אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתה אי הוה האי ידע לה הרי צוהו תחלה לגרשה לשון קיפוח דטרונציי"ר (דיטרונציי"ר: לקטוע) שמקצרו מלמטה:

איכא דאמרי - דרבא אמר שאינה תשובה אלא בטעות קפחם ואמר (ליה) רב אשי מאי טעותא שפיר קפחינהו:

מאי קאמר ליה - בעל:

אבא בר מניומי יגרשנה ולא אתה - מאחר שאינך מכירה הוא יהא שליח מעתה ולאו את בלישנא קמא גרסינן מי אמר ליה בלישנא בתרא גרסי' מאי קאמר ליה:

איתניס - שליח:

בגו תלתין - שלא יוכל לילך אחר שלשים:

שליח שלא ניתן לגירושין הוא - בתוך שלשים:

וליחוש - שמא בא בעל אצלה בתוך שלשים ונתייחד עמה ופייסה ובעל והוי גט ישן:

ליחוש שמא פייס - בתוך י"ב חדש שיש שהות הרבה לבא ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים ואינו קובע זמן לשהותו בידו דהתם ליכא למיחש שמא פייס דמימר אמר הבעל השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא:

הכי גרסינן - ואמר רבה כו' באומר בפני בית דין בשעה שמסרו לשליח הרי היא נאמנת עלי כמאה עדים לעולם אם אערער לומר גט ישן הוא הריני מאמינה לאמר שלא באתי בתוך הזמן אצלה וכיון דמעיקרא הימנה תו לא מהימן לערער וכל שכן דאנן לא ליקו ולערער אלמא טעמא דאמר הכי אבל האי דלא אמר הכי ליחוש:

אם אמרו בנשואה - שחביבה עליו ומחזר לפייסה:



כי משוו ב"ד שליח - מי בעי בפניו דשליח קמא או אפילו שלא בפניו כגון זה שהוא אנוס ואינו יכול לעכב כאן וילך לדרכו:

מברא - מעבר המים שלא מצא את המעבורת:

לא שמיה מתיא - דלא מטי עד הכא ואין טענת אונס בתנאי גיטין למימר אניסנא א"נ יש אונס בגיטין הא אוקימנא בשמעתא קמייתא דכתובות דהאי אונסא דשכיח הוא ואיבעי ליה לאתנויי:

ליהוי גיטא - מעכשיו אמסור לה גט על תנאי זה אי לא אפייס לה:

פייסה - בדברים והרבה עליה ריעים ולא נתרצתה להשלים אתו:

מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא - וכיון שלא עשה כן נמצא שלא פייסה ואע"פ שאין לו לא אמרינן אניס דאין אדם יכול לטעון אונס בתנאי של גט והוי גיטא:

אטו תרקבא דדינרי בעי למיתב לה - והרי אין לו ואנוס הוא דהא פייסה במה שבידו לעשות ולא איפייסא ולא הוי גיטא דיש אונס בגיטין:

הא כמאן דאמר כו' - פלוגתא דתרי לישני ואליבא דרבא היא במסכת כתובות בשמעתא קמייתא:

מתני' להיות מפריש עליהן מחלקן - המלוה הזה כשיפריש תרומותיו ימכור התרומה ויעכב הדמים לעצמו בפרעון החוב זה בשביל הכהן וכן המעשר ראשון בשביל לוי ומעשר עני בשביל עני והמעשרות יעכב ויאכל אלא שמפריש מעשר מן המעשר לכהן שהן מותרין לזרים מכיון שאין כאן גזל מתנות שכבר נתן דמיהם לכהן זה ובשעת ההלואה פסק להם דמים:

ליטול רשות מן היורשין - מפני שאין חוב זה מוטל עליהן לפרוע יטול מהם רשות אם רוצים שיתקבל חובו בשבילם יעכבם ממעשרות עצמו:

אינו צריך ליטול רשות - דיש כח לב"ד להטיל חוב זה על כל הכהונה והלויה לפי שתקנתם הוא שימצאו מעות להלואה:

גמ' ואע"ג דלא אתו לידיה - בתמיה אע"פ שאינו נותנן לכהן ויחזירם לו קתני מתני' דיפריש עליהן וכיון דלא מטו לידיה מאן זכי ליה להאי כהן הך תרומה שיקבלנה זה בחובו והיאך יצא ידי נתינה:

במכרי כהונה - כמו איש מאת מכרו (מלכים ב יב) שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמלתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידייהו דהני:

במזכה להן ע"י אחרים - כשהוא מפריש מוסרו למעשרות ביד אוהבו ואומר זכי במעשר זה לפלוני לוי והוה ליה כמאן דמטא לידיה וחוזר ומחזירן לו:

עשו את שאינו זוכה כזוכה - במקומות הרבה מפני תקנה עשו כן לרבי יוסי בהניזקין (לקמן דף נט:) עני המנקף בראש הזית ומצודות חיות ועופות ומציאת חרש ובבכורות (דף יח:) כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ובגמרא דשנים אוחזין (ב"מ דף יב:) השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו דאף על פי. שאין זכיה לקטן עשאוהו כזוכה ובכולן י"ל מפני תקנה עשו:

כשער הזול - שאם יוזלו חיטין בשעת הפרשת תרומות אקבלם באותו השער של שעת הפרשה:

ואין בו משום רבית - בשאר פוסקין בעינן עד שיצא השער וכאן פוסק בשעת הלואה בכך וכך אף על פי שלא יצא השער:

ואם בא לחזור - לקמן מפרש:

נתייאשו הבעלים - כגון שהלוהו כדי שיעור תרומות שנה זו ועל מנת לקבלם בשנה זו וראה שנשתדפו שדותיו ונתייאש מאותה הלואה ואמר ווי לחסרון כיס ואחר כך חזרו ונתקנו אין מפריש עליהם דיאוש דבר האבד הוא:

פוסק עמהם כשער הזול פשיטא - בכל תנאי נמי אם בא לפסוק כשער הזול מי ימחה בידו גבי שאר פוסקין על הפירות נמי הכי תניא באיזהו נשך (ב"מ דף עב:):

כמי שפסק דמי - וה"ק הפיסוק שהוא פוסק עמהן כשער הזול הוא שאם יוזלו מדמים הללו שהוא פוסק בשעת הלוואה יקבלם כשער הזול:

דכי לית ליה - כגון אם נשתדפו שדותיו:

לא קרינא ביה לא יגוש - שאינו יכול לתובעו כלום:

בעל הבית - אם בא לחזור בכהן אין יכול שהרי כספו בידו וזה לא היה לו למשוך ממנו כלום דלימא ליה לא משכתי:

אבל כהן חוזר בו - דכיון דעשאוהו כזוכה יכול לטעון לא משכת ממני פירות:

לא צריכא דאקון - בשעה שייבשו ונתייאש כבר עלו בקנה:

מהו דתימא אקנתא מילתא היא - דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקנים ומלתא דלא שכיחא הוא שיהו מתקלקלין לגמרי ולא הוי יאוש מעליא קמ"ל:

אותו השבט - שהקרוב להם באותו השבט ראוי ליורשם וכל לויים זוכין במעשרות לפיכך יעכב זה את המעשרות בשביל הקרוב להם בלוייה:

בחזקת עניי ישראל - הכא ליכא למימר בחזקת יורשין שמא יורשים עשירים הם אבל בחזקת שאר עניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים הוא ניחא להו לכל עניי ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו הלכך כי גבי משאר עניים לאו גוזל את העניים הוא:



עניי כותיים - שאם אין עני ישראל בעיר ויש עניי כותיים מפריש לצורכם ויעכבם לעצמו שאף הם זוכים בהן דכותיים גרי אמת הם ולתנא קמא גרי אריות הם ולא יפריש בשבילם אלא בשביל עניי ישראל יפריש בכל מקום שהם:

וזכה הלה במה שבידו - הלוה הזה אינו חייב לפרוש משלו שהרי הלוהו ע"מ שלא ליפרע הימנו:

דעבוד תקנתא - דקאמר מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ובהעשיר קתני אין מפרישין עליו:

לא שכיחא - הלכך לא חשו לה:

אשר - האמן והחזק הדבר לשון שריר וקיים:

לא תאשר - לא תאמן:

שירשו קרקע - שעליהם מוטל המצוה לפרוע חובת אביהן:

מלא מחט - כלומר הניח קרקע מועט אין זה מפריש בחזקת יורשין אלא כשיעור דמי הקרקע:

מלא קרדום - כלומר קרקע הרבה:

אפי' הניח מלא מחט גובה מלא קרדום - כלומר כל חובו לפי שהוא יכול לטרוף ולחזור ולטרוף כל שעה שיפדוהו ממנו:

כי ההוא מעשה דקטינא דאביי - במי שהיה נשוי בכתובות (דף צא:) דההוא דהוו מסקי ביה מאה זוזי ושכיב ושביק קטינא שוי חמשים אתא בעל חוב טרפוה אתו יתמי יהבי ליה חמשין וסלקוהו הדר אתא טרפה כו':

ישראל שאמר ללוי - כולה מפרש ואזיל לה:

מעשר יש לך בידי - שהפרשתי מתבואתי לצורכך:

והילך דמיו - ומוכרהו לי ונטל זה את דמיו:

אין חושש - ישראל זה שמא לאחר שמכרו לוי עשאו לוי זה תרומת מעשר על מעשר אחר שהיה לו בביתו דכיון דלא ידע כמה יש לו בידו לא עביד ליה תרומת מעשר אבל אמר כור מעשר יש לך בידי ונתן לו הדמים אסור ישראל זה לאכול הימנו ואפי' הפריש תרומת מעשר לכהן לפי חשבונו חיישינן שמא לאחר שקיבל הדמים עשאו לכולן תרומת מעשר על תשעה כורין שיש לו בביתו מעשר הטבול לתרומת מעשר דכיון דלא משך יכול לחזור הלוי ואע"פ שהוא ברשותו של ישראל לא קנו לו מעותיו דאימת קנייה האי לוי דלקנייה לישראל בקבלת מעות הלכך כי חזר בו ועשאהו תרומת מעשר חל עליו השם:

מעשר לאביך בידי - בחיי אביך הודעתיו שהיה לו מעשר בידי:

מוקף - סמוך כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:) אסור לחבר לומר תבואה שיש לי במקום פלוני תהא תרומה על זו שמא אותה שעה אינה בעין ואם עשה עשוי:

כך אמר לי אבא - לפני מותו מעשר לך בידי:

חושש - הלוי הזה:

לתרומת מעשר - הראויה לינטל הימנו ואע"פ שחזקה על חבר שאינו נפטר מן העולם עד שיתקן כל פירות טבלים שבידו הכא איכא למיחש דכיון שלא הזכיר בצואתו סכום מדה שמא לא היה יודע כמה יש:

אין חוששין - שמוחזק ישראל זה שתיקנו קודם שמת ואע"פ שאין מוטל עליו:

לתרום תרומת מעשר - הלא אין המעשר שלו אלא של לוי והוה ליה תורם שלא מדעת:



בשתי תרומות - דהאי קרא בלוים כתיב תרומתכם היינו תרומת מעשר כדגן מן הגורן היינו תרומה גדולה ראשית דגן שישראל מפריש מגורנו והקיש הכתוב תרומת מעשר לתרומה גדולה:

באומד - אחד מחמשים שאמרו חכמים מפריש באומד דאם טעה אין כאן איסור דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי דלא נתנה בה תורה שיעור אלא ראשית דגנך:

אף תרומת מעשר - אע"פ ששיעורה קצוב מן התורה מעשר מן המעשר ניטלת באומד:

ובמחשבה - נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא הפריש ותרוייהו נפקי מונחשב והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף:

מתני' המניח פירות להיות מפריש עליהן כו' - סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו ואומר הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך וכן עושה תמיד:

ואם אבדו - הלך לבדקן ומצאן שאבדו:

הרי זה חושש - לאותן טבלים שתיקן בהבטחתן של אלו ואם לא אכלן צריך להפריש מהם דשמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודין:

מעת לעת - בגמ' מפרש:

בודקין את היין - שהניחו להיות מפריש עליו צריך לבודקו שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:

בקידום של מוצאי החג - כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:

הוצאת סמדר - כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן:

ובשעת כניסת מים לבוסר - כשהן כפול הלבן נקראין בוסר וכשלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא היינו כניסת מים ל"א היו כותשין הענבים כשהן בוסר ונותנין לתוכן מים ונעשין חומץ לטיבול:

גמ' מעת לעת של בדיקה - כשבדקן מצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת זה על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש אלא סמכי' אחזקה:



של הנחה - הרי זה חושש למפרע כל הימים עד מעת לעת של הנחה ראשונה יום אחד שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין בידוע ומשם עד כאן ספק ויחזור ויתרום:

חושש מעת לעת - משמע יום אחד הוא דקאי בחששא היינו כמ"ד מעת לעת של בדיקה:

אלא למ"ד - כולהו יומי קאי בחששא בר מיומא קמא חושש למפרע עד מעת לעת מיבעי ליה:

ר"א - בן פדת דגמרא ור"א בן שמוע דמתניתין וברייתא:

חלוקין - ואמרי דלעולם חיישינן הואיל ונמצאו אבודין וכל פירות שתקנו ע"י אותן פירות צריך לחזור ולהפריש:

מקוה - שהיה בחזקת שלם ונמדד לאחר זמן ונמצא חסר:

כל טהרות שנעשו על גביו - כל תרומות וטהרות שנשתמשו בהן בכלים ואנשים שטבלו מטומאתן באותו מקוה מעולם:

בין שהמקוה ברשות היחיד - דקי"ל ספק טומאה ברשות היחיד ספיקו טמא:

בין ברה"ר - דקי"ל ספיקו טהור הכא טמא דכי אמרינן ספק טומאה ברה"ר טהור היינו ספק נגע ספק לא נגע דאיכא למימר לא נגע אבל זה שהיה טמא ודאי ואתה בא לטהרו בטבילת ספק אל תטהרנו מספק:

פשיטא דחלוקין - מהא מתני' ור"א בן פדת מאי אשמעינן הא מתני' בהדיא תנן טמאות:

של תקופה - אם כבר נכנסה תקופת תשרי אבל אם משכה תקופת תמוז עד כאן לא:

לשותפין - שאין הא' יכול למכור שלא מדעת חבירו חוץ לפרקים הללו אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר השער לאחר זמן אין עליו כלום:

פירקיה - זמנו למכור:

בשעה שמנשבת עושה תלמים בים - כתלם של מענית המחרישה דהיינו חרישית לשון חרישה לפי שחזקה היא:

היינו דכתיב - בתמיה:

ותך השמש - הכתוב בא להעיד שנתחמם העולם ואתה אומר שסיפר הכתוב בכח גבורת סערותיה ולכך שינה בלשונו:

משתקת כל הרוחות מפניה - כשהיא מנשבת בשעת החום היא חמה מאוד ומבטלת צינת כל הרוחות ולכך שינה הכתוב לקרותה חרישית:

כשמשקיט ארץ מדרום - כשצינת רוח דרומית שוקטת ומי הוא המשקיטה רוח מזרחית משתיקתה שבשעה שמנשבת רוח מזרחית משתקת כל הרוחות:

פלגאה - בעל מריבה שהיתה לו מריבה עם מר עוקבא שהיה אב ב"ד כדאמרי' בפ"ק (לעיל דף ז.) בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות והוא היה גניבא כדמפרש התם:

רוח צפונית - נוחה היא לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות:

בן נץ - מלאך העשוי כנץ:

מעמידה - בכנפיו:

יאבר - לשון אברתו יגדיל כנף:

גוהרקא - עגלה עשויה כשידה ומנהיגים בה שרים:

סרבלא דכרתי - צבע תכלת דומה לכרתי:

אנא לא צריכנא להו - דרב נחמן חתניה דנשיאה הוה בהעור והרוטב (חולין דף קכד.):

גלייה - רב נחמן בר יעקב לדרעיה שהיתה רוח מזרחית מנשבת והוחם לו:

שדיא נשיב - השידה מנשבת:

שכבת זרע - תוך שלשה ימים:

מקורה של אשה - עובר שבמעיה:

עדי סוראה הוא - הדבר הזה מבני סורא הוא דדייקי קראי:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/גיטין/פרק_ג&oldid=2792209"