משנה גיטין ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


גיטין פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק שלישי ("כל גט") · >>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

כל גט שנכתב שלא לשום אשה, פסול.

כיצד? היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין, איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני, ואמר, זה שמי וזה שם אשתי, פסול לגרש בו.

יתר מכן, כתב לגרש [בו] את אשתו ונמלך, מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך, פסול לגרש בו.

יתר מכן, היו לו שתי נשים ושמותיהן שוין, כתב לגרש בו את הגדולה, לא יגרש בו את הקטנה.

יתר מכן, אמר ללבלר כתוב לאיזו שארצה אגרש, פסול לגרש בו.

משנה ב[עריכה]

הכותב טופסי גיטין, צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן.

שטרי מלוה, צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות ומקום הזמן.

שטרי מקח, צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן, מפני התקנה.

רבי יהודה פוסל בכולן.

רבי אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים, שנאמר (דברים כד) וכתב לה, לשמה.

משנה ג[עריכה]

המביא גט ואבד הימנו, מצאו לאלתר כשר.

ואם לאו פסול.

מצאו בחפיסה או בדלוסקמא, אם מכירו, כשר.

המביא גט והניחו זקן או חולה, נותנו לה בחזקת שהוא קיים.

בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים, אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים.

השולח חטאתו ממדינת הים, מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים.

משנה ד[עריכה]

שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו.

על עיר שהקיפוה כרקום, ועל הספינה המטרפת בים, ועל היוצא לידון, שהן בחזקת קיימין.

אבל עיר שכבשה כרקום, וספינה שאבדה בים, והיוצא ליהרג, נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים.

בת ישראל לכהן, ובת כהן לישראל, לא תאכל בתרומה.

משנה ה[עריכה]

המביא גט בארץ ישראל וחלה, הרי זה משלחו ביד אחר.

ואם אמר לו: טול לי הימנה חפץ פלוני, לא ישלחנו ביד אחר, שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

משנה ו[עריכה]

המביא גט ממדינת הים וחלה, עושה בית דין ומשלחו, ואומר לפניהם בפני נכתב ובפני נחתם.

ואין השליח האחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, אלא אומר, שליח בית דין אני.

משנה ז[עריכה]

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני.

מתו, צריך ליטול רשות מן היורשין.

אם הלוון בפני בית דין, אינו צריך ליטול רשות מן היורשין.

משנה ח[עריכה]

המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין.

אם אבדו, הרי זה חושש מעת לעת, דברי רבי אלעזר בן שמוע.

רבי יהודה אומר, בשלשה פרקים בודקין את היין, בקדים של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת המים בבוסר.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה גיטין ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כל גט שנכתב שלא לשם אישה פסול כיצד היה עובר בשוק ושמע קול הסופרים מקרים איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול מלגרש בו יותר על כן כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך שם אשתי כשם אשתך פסול מלגרש בו יותר מכן היו לו שתי נשים ששמותיהן שווין כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה יותר מכן אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול מלגרש בו.

(ב) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האישה ומקום הזמן שטרי מלווה צריך שיניח מקום המלווה ומקום הלווה ומקום המעות ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות ומקום השדה ומקום הזמן מפני התקנה רבי יהודה פוסל בכלן רבי אלעזר מכשיר בכלן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה (דברים כד א דברים כד ג) לשמה.

(ג) המביא גט ואבד ממנו אם מצאו על אתר כשר ואם לאו פסול מצאו בחפיסה או בגלוסקמא אם הכירו כשר המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים בת ישראל שנישאת לכוהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים.

(ד) שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר שהקיפה כרקום ועל הספינה המיטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין אבל עיר שכבשה כרקום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים בת ישראל לכוהן ובת כוהן לישראל לא תאכל בתרומה.

(ה) המביא גט בארץ ישראל וחלה הרי זה משלחו ביד אחר אם אמר לו טול לי ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר.

(ו) המביא גט ממדינת הים וחלה עושה בית דין שליח ומשלחו ואומר לפניהם בפניי נכתב ובפניי נחתם ואין השליח האחרון צריך שיאמר בפניי נכתב ובפניי נחתם אלא אומר שליח בית דין אני.

(ז) המלווה מעות את הכוהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ואינו חושש שמא מת כוהן או לוי או שמא העשיר העני מתו צריך ליטול רשות מן היורשין אם הלוון בפניי בית דין אינו צריך ליטול רשות.

(ח) המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת דברי רבי אליעזר רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג ובהוצאת סמדר ובשעת כניסת מים לבוסר.

פירושים[עריכה]