משנה גיטין ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל גט, שנכתב שלא לשם אישה - פסול.

כיצד?

היה עובר בשוק,

ושמע קול הסופרים - מקרים:

איש פלוני - מגרש את פלונית, ממקום פלוני,

ואמר: זה שמי, וזה שם אשתי,

פסול מלגרש בו.

יותר על כן -

כתב לגרש את אשתו - ונמלך,

מצאו בן עירו, ואמר לו:

שמי - כשמך,

שם אשתי - כשם אשתך,

פסול מלגרש בו.

יותר מכן -

היו לו שתי נשים - ששמותיהן שווין,

כתב לגרש בו - את הגדולה,

לא יגרש בו - את הקטנה.

יותר מכן -

אמר ללבלר:

כתוב, ואיזו שארצה - אגרש,

פסול מלגרש בו.

(ב) הכותב טופסי גיטין - צריך שיניח,

מקום האיש, ומקום האישה, ומקום הזמן.

שטרי מלווה - צריך שיניח,

מקום המלווה, ומקום הלווה,

ומקום המעות, ומקום הזמן.

שטרי מקח - צריך שיניח,

מקום הלוקח, ומקום המוכר,

ומקום המעות, ומקום השדה,

ומקום הזמן - מפני התקנה.

רבי יהודה - פוסל בכולן.

רבי אלעזר - מכשיר בכולן,

חוץ מגיטי נשים,

שנאמר: "וכתב לה" (דברים כד א) - לשמה.

(ג) המביא גט - ואבד ממנו,

אם מצאו על אתר - כשר.

ואם לאו - פסול.

מצאו בחפיסה, או בגלוסקמא -

אם הכירו - כשר.

המביא גט - והניחו זקן, או חולה,

נותנו לה - בחזקת שהוא קיים.

בת ישראל - שנישאת לכוהן,

והלך בעלה - למדינת הים,

אוכלת בתרומה - בחזקת שהוא קיים.

השולח חטאתו - ממדינת הים,

מקריבין אותה - בחזקת שהוא קיים.

(ד) שלשה דברים -

אמר רבי אלעזר בן פרטא - לפני חכמים,

וקיימו את דבריו -

על עיר - שהקיפה כרקום,

ועל הספינה - המיטרפת בים,

ועל היוצא - לידון,

שהן בחזקת קיימין.

אבל עיר - שכבשה כרקום,

וספינה - שאבדה בים,

והיוצא - ליהרג,

נותנין עליהן - חומרי חיים, וחומרי מתים,

בת ישראל - לכוהן,

ובת כוהן - לישראל,

לא תאכל בתרומה.

(ה) המביא גט בארץ ישראל - וחלה,

הרי זה משלחו - ביד אחר.

אם אמר לו:

טול לי ממנה - חפץ פלוני,

לא ישלחנו - ביד אחר,

שאין רצונו שיהא פקדונו - ביד אחר.

(ו) המביא גט ממדינת הים - וחלה,

עושה בית דין שליח - ומשלחו,

ואומר לפניהם: בפני נכתב, ובפני נחתם.

אין השליח האחרון צריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם,

אלא אומר: שליח בית דין אני.

(ז) המלווה מעות - את הכוהן, ואת הלוי, ואת העני,

להיות מפריש עליהן - מחלקן,

מפריש עליהן - בחזקת שהן קיימין,

ואינו חושש -

שמא מת - כוהן או לוי,

או שמא העשיר - העני.

מתו -

צריך ליטול רשות - מן היורשין.

אם הלוון - בפני בית דין,

אינו צריך ליטול רשות.

(ח) המניח -

פירות - להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות,

מעות - להיות מפריש עליהן מעשר שני,

מפריש עליהן - בחזקת שהן קיימין.

אם אבדו -

הרי זה חושש - מעת לעת,

דברי רבי אליעזר.

רבי יהודה אומר:

בשלשה פרקים - בודקין את היין,

בקדים - של מוצאי החג,

ובהוצאת סמדר

ובשעת כניסת מים - לבוסר.

הדף הראשי של משנה גיטין ג

משנה גיטין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב