משנה גיטין ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ג · משנה ח | >>
המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות, מעות להיות מפריש כח עליהן מעשר שני, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין.
אם אבדו, הרי זה חושש מעת לעת, דברי רבי אלעזר בן שמוע.
רבי יהודה אומר, בשלשה פרקים בודקין את היין, בקדים ל של מוצאי החג, ובהוצאת סמדרלא, ובשעת כניסת המים בבוסר.
משנה מנוקדת
הַמַּנִּיחַ פֵּרוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת,
- מָעוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּמִין.
- מָעוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
- אִם אָבְדוּ,
- הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לְעֵת,
- דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ.
- הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לְעֵת,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן:
- בַּקָּדִים שֶׁל מוֹצָאֵי הַחַג,
- וּבְהוֹצָאַת סְמָדַר,
- וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת הַמַּיִם בַּבֹּסֶר:
- בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן:
נוסח הרמב"ם
המניח -
- פירות - להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות,
- מעות - להיות מפריש עליהן מעשר שני,
- מפריש עליהן - בחזקת שהן קיימין.
- אם אבדו -
- הרי זה חושש - מעת לעת,
- דברי רבי אליעזר.
- רבי יהודה אומר:
- בשלשה פרקים - בודקין את היין,
- בקדים - של מוצאי החג,
- ובהוצאת סמדר
- ובשעת כניסת מים - לבוסר.
- הרי זה חושש - מעת לעת,
פירוש הרמב"ם
מה שאמר מעת לעת - רוצה לומר מן השעה שביקש אותם ומצאם שנאבדו עשרים וארבע שעות למפרע.
לפיכך כל מה שהפריש באלו הארבע ועשרים שעות הרי הוא טבל, וצריך שיפריש תרומה ומעשרות פעם שניה לפי שהם בחזקת אבודים. וכל מה שהפריש קודם לכן הרי הוא מתוקן לפי שהם בחזקת קיימים בזה הזמן.
ופסק ההלכה שכל מה שהפריש אינו מתוקן, לפי שהוא ספק.
ורבי יהודה סובר שבודקין היין באלו השלשה זמנים, לפי שבהם יפסד בקצת ולכך יבדוק אותו אולי יחמץ, ונמצא שהפריש חומץ על יין.
והלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המניח פירות להיות מפריש עליהן כו' - סומך על אלו ואוכל טבלים אחרים שיש לו, ואומר, הרי תרומתן באותן פירות שהקציתי לכך:
ואם אבדו - הלך לבדקן ומצאן שאבדו:
ה"ז חושש - לאותן טבלים שתקן בהבטחתן של אלו. ואם לא אכלן צריך כט להפריש מהם, שמא כשאמר הרי תרומתן בפירות שהקציתי כבר היו אבודין:
מעת לעת - של בדיקה. כשבדקן ומצאן אבודין חושש שמא מאתמול בעת הזאת אבדו, ואם עשאן מעשר תוך מעת לעת על פירות אחרים צריך להפריש עליהם מספק. וטפי מהכי לא אחמור רבנן למיחש, אלא סומכין אחזקה:
בודקין את היין - שהניחו להיות מפריש עליו, צריך לבדקו, שמא החמיץ ואין תורמין מן החומץ על היין:
בקדים של מוצאי החג - כשמנשבת רוח קדים במוצאי החג:
ובשעת כניסת מים - כשהן כפול הלבן נקראים בוסר לב. וכשהלחלוחית נכנסת וגדילה בתוכו שיכול לעצור מהן כל שהוא, היינו כניסת מים. פירוש אחר, היו כותשים הענבים כשדהן בוסר ונותנים לתוכו מים ועושים חומץ לטבול. והלכה כרבי יהודה:
פירוש תוספות יום טוב
המניח פירות להיות מפריש עליהן. לשון התוס' בערבי שבתות ויו"ט איירי דשרי שלא מן המוקף ע"כ. דהא תנן בספ"ק דחלה ובפ"ב דבכורים מ"ה דאין תורמין אלא מן המוקף. אבל לשון הרמב"ם בספ"ה מהל' תרומות המניח וכו' אע"פ שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף. אם הפריש הרי הן בחזקת קיימין:
[מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים. עיין מ"ש במשנה ב' פרק ד' דתרומות:
הרי זה חושש כו'. כתב הר"ב ואם לא אכלן צריך להפריש כו'. וכן לשון רש"י. ומשמע דאילו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש. ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. אבל הרמב"ם בספ"ה מה"ת לא התנה שאם לא אכלן ומשמע ודאי שאע"פ שאכלן מחויב הוא להפריש התרומות והמעשרות מפני חששא זו. ויראה לי להשוות רש"י ורמב"ם ודלא פליגי דרש"י פירש במשנתינו שהיא דברי ר"א בן שמוע והוא אינו חושש אלא מעל"ע. א"כ יש לנו לחלק ג"כ בין נאכלו ללא נאכלו ומטעמא דפרישית כיון דחזינן דחששא דמקילין בה היא שלא לחוש לה רק מעל"ע. אבל הרמב"ם כתב לפי מה שפסק דלא כר"א בן שמוע כמ"ש בדבור דלקמן ודחייב למפרע על כל מה שתיקן א"כ חששא מעליותא היא. והלכך אין לנו לחלק בין נאכל ללא נאכל. וכ"ש דאף אליבא דר"א בן שמוע אין לנו הכרע לחלק אלא שרש"י מסברא כתב כן )(ואין חולק כמ"ש בד"ה רי"א כו')]:
דברי ר"א בן שמוע. ובגמרא חלוקים עליו חבריו דתנן [במשנה ב' פ"ב דמקואות] מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשה ע"ג למפרע בין ברה"י בין בר"ה טמאות. ולפיכך [הכי] נמי אין הלכה כר"א. כמ"ש הרמב"ם בפירושו ובחבורו ספ"ה מהלכות תרומות.
רבי יהודה אומר כו'. כתב הר"ב והלכה כר"י וכ"כ הרמב"ם בפירושו ובחיבורו שם [הלכה כ"ה]. וכתב הכ"מ דמשמע להרמב"ם. דליכא מאן דפליג עליה ע"כ. ואע"ג דבלשון מחלוקת שנוי. נמצאים כיוצא בזה ואין חולק כמ"ש בפ"ג דבכורים:
בקדים של מוצאי החג. בגמ' תניא בתקופה. כלומר שמוצאי החג הוא בתקופת תשרי דאילו נמשכה תקופת תמוז ע"כ לא. [רש"י]. והרמב"ם לא העתיקה בפ"ה מה' תרומות וכתב עליו הכ"מ שאינו יודע למה השמיטו. ול"נ שמפני קושית התוס' הוא שהשמיטו שכתבו דבפ"ק דסנהדרין [דף י"ג] איתא דבעינן מקצת החג בתקופת תשרי וא"כ מעולם לא נמצא מוצאי החג אלא בתקופה. ומה שדחו מדאמרינן התם שעל התקופה לבדה אין מעברין. לא ס"ל להרמב"ם כדמשמע בה' קדוש החדש שלו פ"ד. כיון דמקרא ילפינן להא דמוצאי החג כמו דילפינן אביב מקרא ע"ש בכ"מ סוף דף רע"ז:
ובהוצאת סמדר. כתום פרח. וענביו נראין באשכול כסדרן. רש"י:
ובשעת כניסת מים בבוסר. פירש הר"ב כשהן כפול הלבן נקראים בוסר. וכן לשון רש"י. ועיין מ"ש במשנה ה' פ"ה דמעשר שני. ומ"ש הר"ב וכשהלחלוחית נכנסת כו' היינו כניסת מים. והביאו בתוספות ראיה לזה הפי' מדתנן בפ"ד דשביעית [מ"ח] הבוסר משהביא מים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כח) (על המשנה) מפריש כו'. בערבי שבתות ויו"ט איירי דשרי שלא מן המוקף. תוספ'. ועתוי"ט:
(כט) (על הברטנורא) ומשמע דאלו כבר אכלן אין מחייבין אותו להפריש ותלינן שעכשיו נאבדו הואיל וכבר נאכלו וליכא אלא חיוב הפרשת תרומות ומעשרות. והר"מ לא חילק. ועתוי"ט:
(ל) (על המשנה) בקדים כו'. בגמרא תנא בתקופה כלומר שמוצאי החג היא בתקופת תשרי דאלו נמשכה תקופת תמוז עד כאן לא. רש"י. ועתוי"ט:
(לא) (על המשנה) סמדר. כתום פרח וענביו נראין באשכול כסדרן. רש"י:
(לב) (על הברטנורא) וראיה לזה מדתנן הבוסר משהביא מים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המניח פירות להיות מפריש: וכו' בערבי שבתות ובערבי ימים טובים איירי דשרי שלא מן המוקף תוס' ז"ל אבל ביד פ"ה דהלכות תרומות סי' כ"ה כ"ו הלשון כן המציא פירות להיות מפריש עד שיעשו תרומה אע"פ שאין מפרישין לכתחלה אלא מן המוקף אם הפריש הרי הן בחזקת קיימין ע"כ. ולדעתו ז"ל צ"ל דהא דקתני במתני' מפריש עליהן לשון לכתחלה משום סיפא דמעות מעשר שני נקט לה וכן הוא ז"ל כתוב לשון לכתחלה גבי מעות מעשר שני בפ"ד דהל' מעשר שני סי' י"ג. ואיתא להאי בבא בירוש' פ"ז דדמאי:
הרי זה חושש מעת לעת: של בדיקה ר' אלעזר בן אנטיגנוס אומר מעת לעת של הנחה כלומר דיום א' שלם לבד מחזיקינן ליה בחזקת קיים וקשיא ליה מתני' דלדידיה ה"ל למתני חושש למפרע עד מעת לעת:
דברי ר' אלעזר בן שמוע: בירוש' ל"ג בן שמוע וכן במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחק וגם ר"ש לוריא ז"ל מחקו והכי משמע ג"כ מפי' רש"י ז"ל שפי' גם כאן כדרכו בכל התלמוד ר' אלעזר בן פדת דגמרא ור' אלעזר בן שמוע דמתניתין ודברייתא ע"כ וודאי שכן הוא דסתמו כפירושו ובגמרא א"ר אלעזר חלוקין עליו חבריו על ר' אלעזר דתנן בפ' שני דמסכת מקואות מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין בר"ה בין ברה"י טמאות ולא סמכינן אחזקה שהיה שלם והא קמ"ל ר' אלעזר בן פדת דלא תימא לעולם אין חלוקין ומאי למפרע מע"ל קמ"ל דלמפרע ר"ל כל עיקר דמשעה ראשונה כלן טמאות וחלוקים:
ר' יהודה אומר בשלשה פרקים: וכו' וליכא מאן דפליג עליה הלכך הלכה כמותו כמו שפסק הרמב"ם ז"ל:
בקדים של מוצאי החג: רוח מזרחית שנקראת בלשון מקרא בספר יונה חרישית על שם שמשתקת כל הרוחות כלומר מבטלת צנת כל הרוחות והיא חמה מאד והיא ג"כ חזקה מאד כדכתיב ברוח קדים עזה כל הלילה ברוח קדים תשבר אניות תרשיש ורוח דרומית קשה מכולן ורוח מערבית בינונית ורות צפונית נוחה מכולן לא חמה ולא צוננת וממתקת את שאר הרוחות ומנשבת עם כולן ואלמלא כן אין העולם מתקיים אפי' שעה אחת:
ובשעת כניסת מים לבוסר: תוס' פרק אין מעמידין (עבודה זרה ד' כ"ט):
תפארת ישראל
יכין
המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות: שכשירצה לאכול טבליו, אומר שתרומתן יהיה בפירות הללו. ומיירי באומר כן בע"ש, דאז מדטרוד א"צ להפריש מן המוקף:
אם אבדו: אחר שעשאן תרומה, מצאן שאבדו:
הרי זה חושש מעת לעת: משעה שמצאן שאבדו חושש מעת לעת למפרע שמא אז כבר אבדו, וכל טבל שתיקן מהאי שעתא על דעת הנך פירות, אם עדיין קיים הוא צריך לתקנו מחדש.
רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין: שמניחו להפריש עליו והולך:
בקדים של מוצאי החג: ר"ל כשמישב רוח קדים במוצאי סוכות:
ובהוצאת סמדר: כשיפול פרח הגפנים, ונראין ענבים באשכולת:
ובשעת כניסת מים בבוסר: כששרף בא לענבים שגדלו כבר כפול הלבן. וי"א דר"ל באותו זמן ששופכים מים על בוסר כתושים שיתהוו לחומץ. בג' זמנים הללו רגיל כל יין להחמיץ, ולפיכך צריך לבדקו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת