לדלג לתוכן

משנה גיטין ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


גיטין פרק ו', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נשיםמסכת גיטיןפרק שישי ("האומר התקבל")>>

פרקי מסכת גיטין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי, אם רצה לחזור, יחזור.

האשה שאמרה התקבל לי גיטי, אם רצה לחזור, לא יחזור.

לפיכך אם אמר לו הבעל: אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה, אם רצה לחזור, יחזור.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף האומרת טול לי גיטי, אם רצה לחזור, לא יחזור.

האשה שאמרה התקבל לי גיטי, צריכה שתי כיתי עדים.

שנים שאומרים בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קיבל וקרע, אפילו הן הראשונים והן האחרונים, או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהן.

נערה המאורסה, היא ואביה מקבלין את גיטה.

אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד.

וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה, אינה יכולה להתגרש.

קטנה שאמרה: התקבל לי גיטי, אינו גט עד שיגיע גט לידה.

לפיכך אם רצה הבעל לחזור, יחזור, שאין קטן עושה שליח.

אבל אם אמר לו אביה: צא והתקבל לבתי גיטה, אם רצה להחזיר לא יחזיר.

האומר: תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר, פסול.

הרי היא במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר, כשר.

האשה שאמרה: התקבל לי גיטי במקום פלוני, וקיבלו לה במקום אחר, פסול.

רבי אליעזר מכשיר.

הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר, כשר.

הבא לי גיטי, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה.

התקבל לי גיטי, אסורה לאכול בתרומה מיד.

התקבל לי גיטי במקום פלוני, אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום.

רבי אליעזר אוסר מיד.

האומר: כתבו גט ותנו לאשתי, גרשוה, כתבו איגרת ותנו לה, הרי אלו יכתבו ויתנו.

פטרוה, פרנסוה, עשו לה כנימוס, עשו לה כראוי, לא אמר כלום.

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ואמר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו.

חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא.

רבי שמעון שזורי אומר: אף המסוכן.

מי שהיה מושלך לבור ואמר: כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו, הרי אלו יכתבו ויתנו.

הבריא שאמר: כתבו גט לאשתי, רצה לשחק בה.

מעשה בבריא אחד שאמר: כתבו גט לאשתי, ועלה לראש הגג ונפל ומת.

אמר רבן שמעון בן גמליאל, אמרו חכמים: אם מעצמו נפל, הרי זה גט.

אם הרוח דחאתו, אינו גט.

אמר לשנים: תנו גט לאשתי, או לשלשה: כתבו גט ותנו לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו.

אמר לשלשה: תנו גט לאשתי, הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין, דברי רבי מאיר.

וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין, מקובל אני באומר לשלשה: תנו גט לאשתי, שיאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין.

אמר רבי יוסי: נומינו לשליח, אף אנו מקובלין, שאפלו אמר לבית דין הגדול שבירושלים: תנו גט לאשתי, שילמדו ויכתבו ויתנו.

אמר לעשרה: כתבו גט לאשתי, אחד כותב ושנים חותמין.

כולכם כתבו, אחד כותב וכולם חותמין.

לפיכך אם מת אחד מהן, הרי זה גט בטל.

(א)

הָאוֹמֵר: הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי,

אוֹ: הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי,
אִם רָצָה לַחֲזֹר, יַחֲזֹר.
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי,
אִם רָצָה לַחֲזֹר, לֹא יַחֲזֹר.
לְפִיכָךְ אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל:
אִי אִפְּשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ, אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ,
אִם רָצָה לַחֲזֹר, יַחֲזֹר.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אַף הָאוֹמֶרֶת: טֹל לִי גִּטִּי,
אִם רָצָה לַחֲזֹר, לֹא יַחֲזֹר:
(ב)

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי,

צְרִיכָה שְׁתֵּי כִּתֵּי עֵדִים:
שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים: בְּפָנֵינוּ אָמְרָה,
וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים: בְּפָנֵינוּ קִבֵּל וְקָרַע;
אֲפִלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים,
אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים,
וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן.
נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה,
הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּטָּהּ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת;
אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ בִּלְבָד.
וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר אֶת גִּטָּהּ,
אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ:
(ג)

קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה: הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי,

אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ.
לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לַחֲזֹר, יַחֲזֹר;
שֶׁאֵין קָטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ.
אֲבָל אִם אָמַר לוֹ אָבִיהָ:
צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִּטָּהּ,
אִם רָצָה לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר.

הָאוֹמֵר: תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,

וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,
פָּסוּל.
הֲרֵי הִיא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,
כָּשֵׁר.
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
וְקִבְּלוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר,
פָּסוּל;
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר.
הָבֵא לִי גִּטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי,
וֶהֱבִיאוֹ לָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר,
כָּשֵׁר:
(ד)

הָבֵא לִי גִּטִּי,

אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה,
עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ.
הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי,
אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד.
הִתְקַבֵּל לִי גִּטִּי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי,
אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד:
(ה)

הָאוֹמֵר:

כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי,
גָּרְשׁוּהָ,
כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
פִּטְרוּהָ,
פַּרְנְסוּהָ,
עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס,
עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי,
לֹא אָמַר כְּלוּם.
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים:
הַיּוֹצֵא בַּקּוֹלָר וְאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
חָזְרוּ לוֹמַר:
אַף הַמְּפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בְּשַׁיָּרָא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוֹרִי אוֹמֵר:
אַף הַמְּסֻכָּן:
(ו)

מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לַבּוֹר וְאָמַר:

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
הַבָּרִיא שֶׁאָמַר:
כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
רָצָה לְשַׂחֵק בָּהּ.
מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וּמֵת.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים:
אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל, הֲרֵי זֶה גֵּט;
אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵּט:
(ז)

אָמַר לִשְׁנַיִם: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,

אוֹ לִשְׁלֹשָׁה: כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי,
הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
אָמַר לִשְׁלֹשָׁה: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ,
מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין:
מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ,
מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ:
אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין,
שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: תְּנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ.
אָמַר לַעֲשָׂרָה: כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי,
אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין;
כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ,
אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין.
לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן,
הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל:


נוסח הרמב"ם

(א) האומר: התקבל גט זה - לאשתי,

או הולך גט זה - לאשתי,
אם רצה להחזיר - יחזיר.
האישה שאמרה: התקבל לי גיטי,
אם רצה להחזיר - לא יחזיר.
לפיכך -
אם אמר הבעל: אי אפשי שתקבל לה,
אלא, הא לך - ותן לה,
אם רצה להחזיר - יחזיר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אף האומרת: טול לי גיטי,
אם רצה להחזיר - לא יחזיר.


(ב) האישה שאמרה: התקבל לי גיטי,

צריכה שתי כתי עדים.
שנים שיאמרו: בפנינו אמרה,
ושנים שיאמרו: בפנינו קיבל, וקרע.
אפילו, הן הראשונים - והן האחרונים,
או אחד מן הראשונים, ואחד מן האחרונים - ואחד מצטרף עמהם.
נערה מאורסה -
היא, ואביה - מקבלין את גיטה.
אמר רבי יהודה:
אין שתי ידים - זוכות כאחת,
אלא אביה מקבל את גיטה - בלבד.
וכל - שאינה יכולה לשמר את גיטה,
אינה יכולה להתגרש.


(ג) קטנה שאמרה: התקבל לי גיטי,

אינו גט - עד שיגיע גט לידה.
לפיכך -
אם רצה בעל להחזיר - יחזיר,
שאין הקטן עושה שליח.
אם אמר לו אביה: צא, וקבל לבתי גיטה,
אם רצה להחזיר - לא יחזיר.
האומר: תן גט זה לאשתי - במקום פלוני,
ונתנו לה במקום אחר - פסול.
הרי היא - במקום פלוני,
ונתנו לה במקום אחר - כשר.
האישה שאמרה: התקבל לי גיטי - במקום פלוני,
וקיבלו לה במקום אחר - פסול.
ורבי אליעזר - מכשיר.
הבא לי גיטי - למקום פלוני,
והביאו לה למקום אחר - כשר.


(ד) הבא לי גיטי,

אוכלת בתרומה - עד שיגיע גט לידה.
התקבל לי גיטי,
אסורה מלאכל בתרומה - מיד.
התקבל לי גיטי - למקום פלוני,
אוכלת בתרומה - עד שיגיע גט לאותו מקום.
ורבי אלעזר - אוסר מיד.


(ה) האומר: כתבו גט - ותנו לאשתי,

גרשוה,
כתבו איגרת - ותנו לה,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
פטרוה, פרנסוה,
עשו לה כנימוס,
עשו לה כראוי,
לא אמר כלום.
בראשונה היו אומרין -
היוצא בקולר ואמר: כתבו גט לאשתי,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
חזרו לומר - אף המפרש, והיוצא בשיירה.
רבי שמעון השזורי אומר: אף המסוכן.


(ו) מי שהיה מושלך בבור -

ואמר: כל השומע קולי - יכתוב גט לאשתי,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
הבריא שאמר: כתבו גט לאשתי,
רצה לשחק בה.
מעשה, בבריא אחד,
שאמר: כתבו גט לאשתי,
ועלה לראש הגג - ונפל ומת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: אמרו חכמים -
אם מעצמו נפל - הרי זה גט,
ואם הרוח דחייתו - אינו גט.


(ז) אמר לשנים: תנו גט לאשתי,

או לשלשה - כתבו גט, ותנו לאשתי,
הרי אלו - יכתבו ויתנו.
לשלשה - תנו גט לאשתי,
יאמרו הם לאחרים - כתובו,
מפני שעשאן בית דין - דברי רבי מאיר.
וזו הלכה,
שלח חנינה איש אונו מבית האסורים,
מקובל אני - באומר לשלשה תנו גט לאשתי,
שיאמרו לאחרים כתובו - מפני שעשאן בית דין.
אמר רבי יוסי:
נומנו לשליח, אף אנו מקובלים,
שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים - תנו גט לאשתי,
שילמדו - ויכתבו ויתנו לה.
אמר לעשרה: תנו גט לאשתי,
אחד כותב - ושנים חותמין.
כולכם כתובו,
אחד כותב - וכולם חותמין.
לפיכך -
אם מת אחד מהם - הרי הגט בטל.