ברטנורא על גיטין ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה גיטין, פרק ז':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

מי שאחזו קורדייקוס - שנתבלבלה דעתו מחמת שד השולט על השותה יין חדש :

אין בדבריו האחרונים כלום - וא"צ לחזור ולשאלו אחר שנתישבה דעתו, אלא כותבין הגט וסומכים על דבריו הראשונים. ומיהו כל זמן שדעתו מבולבלת אין כותבין הגט:

הרכין - הטה :

בודקין אותו - בדברים אחרים:

הרי אלו יכתבו ויתנו - אם הרכין על הגט הרכנת הן:

(ב)

אמרו לו - לבריא או לשכיב מרע חכם:

נכתוב גט לאשתך - שלא תזקק ליבם:

(ג)

זה גטך אם מתי - לא אמר כלום. דמשמע לכשאמות, ואין גט לאחר מיתה :

מחולי זה - משמע מחולי זה ואילך, וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה:

מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט - מספקא לן אי תנאה הוי מהיום אם אמות, וכיון שמת נתקיים התנאי ונמצא שהוא גט משעת נתינתו. אי חזרה הוי שחזר בו ממאי דאמר מהיום, ואמר לאחר מיתה יהא גט, ואינו כלום כיון דלא אמר מהיום אם מתי:

חולצת - שמא אינו גט:

ולא מתיבמת - שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו וקיימא עליה באסור כרת:

(ד)

לא תתיחד עמו - זה שנתן גט ואמר לה מהיום אם מתי, לא תתייחד עמו. שמא יבא עליה ותהא צריכה גט שני, דחיישינן שמא בעל לשם קדושין:

מה היא באותן הימים - לאו ארישא קאי באומר מהיום אם מתי, דההיא ודאי לכי מיית אגלאי מלתא דהוי גט משעת נתינה, והבא עליה פטור. אלא באומר לה במסירת הגט הרי זה גטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי, ר' יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהדי גט ומקמי הכי אשת איש היא. ור' יוסי סבר מכי יהיב לה גיטא כל שעתא מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק, ואע"ג דחי טפי, אין ברירה, הלכך ספיקא היא והבא עליה באשם תלוי:

(ה)

הרי זו מגורשת ותתן - מגורשת מעכשיו משעת קבלת הגט, וחייבת ליתן מה שהתנה עמה. ואם אבד הגט או נקרע קודם שתתן, אינה צריכה גט אחר, דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו:

אמר רשב"ג מעשה בצידן - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני, אם אמר לה על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו, דוקא קאמר לה. רשב"ג אומר תתן לו את דמיה שלא נתכוין הבעל אלא להרווחה דידיה, ומעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו וכו' ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. ואין הלכה כרשב"ג:

(ו)

על מנת שתשמשי את אבא, על מנת שתניקי את בני - בגמרא מוכח דכל סתם שלא קבע זמן כמה תשמש את אביו או כמה תניק את בנו, כמפרש יום אחד דמי, ונתקיים התנאי אם תשמש את אביו או תניק את בנו יום אחד בלבד:

כמה היא מניקתו - כלומר כמה הוא זמן היניקה, שאם הניקתו יום אחד בזוז הזמן, נתקיים וזתנאי:

שתי שנים - רבי יהודה אומר י"ח חודש. אבל אם הניקה אותו אחר ששלמו ב' שנים לרבנן וי"ח חדש לר' יהודה, אין זו יניקה, ולא נתקיים התנאי. ואין הלכה כר"י:

מת הבן - ולא הניקתו כלל:

או מת האב - ולא שמשתו:

הרי זה גט - דלאו לצעורה איכוין בתנאו, אלא להרווחה דידיה , והא לא אצטריך. ואם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מתנה:

שלא בהקפדה - אע"פ שהיא לא. הכעיסתו, ואין העכבה ממנה, אינו גט. וכ"ש אם היה בהקפדה:

כזה גט - הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה. ואין הלכה כרשב"ג:

(ז)

הגיע לאנטיפטרס - מפרש בגמרא משנה זו, כגון דאתני שני תנאים, אי מטינא לגליל, לאלתר ליהוי גיטא. ואי לא מטינא לגליל, אי משתהינן תלתין יומין ולא אתינא ליהוי גיטא, ואי לא, לא ליהוי גיטא . והלך והגיע לאנטיפרס שהוא סוף ארץ יהודה וחזר קודם שלשים יום, בטל הגט. דלא לגליל מטא, ולא אשתהי תלתין יומין:

וכן אם היה הולד מגליל ליהודה והגיע לכפר עותנאי - שהוא בקצה גבול הגליל:

וכן אם היה הולר למדינת הים והגיע לעכו - שהוא בקצה גבול של א"י וחזר בתוך ל' יום, בטל הגט. שהרי לא הלך למדינת הים וגם לא נשתהה ל' יום:

כל זמן שאעבור מנגד פניך ל' יום - כשאשתהוז ל' יום עובר מנגד פניך אז יהא גט:

והיה הולו ובא וכו' - לאחר מכאן כשישתהה ל' יום עובר מנגד פניה, יהא גט. ולא אמרינן הואיל ומעיקרא היה הולך ובא, ניחוש שמא פייס קטטה שביניהם ובטל גיטא, דמאחר שלא נתייחד עמה בשעה שהיה הולך ובא, לא חיישינן שמא פייס . וכי מקיים תנאיה ושהה ל' יום עובר מנגד פניה, הוי גיטא. ובגמרא מוקי לה באומר בשעת התנאי ע"מ כן אני מוסר לה הגט, שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי. וכן הלכה. שאם לא אמר כן בשעת התנאי, חיישינן שמא יבא בעל ויערער ויאמר פייסתי:

(ח)

אינו גט - דכיון דלא אמר מעכשיו, משמע לאחר שנים עשר חודש יהא גט, והרי מת בתוך הזמן וצריכה ליבם: