ביאור:תוספתא/גיטין/ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת גיטין פרק שביעי[עריכה]

גט כריתות[עריכה]

(א)

המגרש את אשתו, ואמר לה 'הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני'

רבי אליעזר מתירה לינשא לכל אדם חוץ מאותו האיש

ומודה ר' אליעזר שאם נשאת לאחר, ונתארמלה או נתגרשה
שמותרת לינשא לזה שנאסרה עליו
לאחר מיתתו של ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו
ר' טרפון ור' יוסי הגלילי וראב"ע ור"ע.

(ב)
אמר ר' טרפון: הלכה ונשאת לאחיו ומת בלא ולד, היאך זו מתיבמת?


ר' טרפון כנראה לא הכיר את ההודאה של ר' אליעזר דלעיל הלכה א.



לא נמצא מתנה על מה שכתוב בתורה?
וכל המתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל!
הא למדנו דאין זה כריתות
אמר ר' יוסי הגלילי: היכן מצינו ערוה בתורה שמותרת לאחד ואסורה לאחר?
אלא המותרת - מותרת לכל אדם, והאסורה - אסורה לכל אדם!
הא למדנו שאין זו כריתות.

(ג)

ר' אלעזר בן עזריה אומר: כריתות - דבר הכורת בינו לבינה
הא למדנו שאין זו כריתות

א"ר יוסי: רואה אני את דברי ראב"ע


ראב"ע אומר את העניין עצמו: לאחר הגט אמורים הקשרים בינה לבין המגרש להתנתק לחלוטין, ואין לאפשר שהתנאי שלו ישאר בתוקף.
ר' עקיבא טוען שלגבי מי שנאסרה לו, לאחר מות המגרש היא אלמנה, ולגבי כל שאר הכהנים היא גרושה. והרי הכהן מותר באלמנה ואסור בגרושה, נמצא שמעמדה האישי של האשה אינו ברור. הוא רומז גם שבמקרה הנ"ל הגרושה תהיה מותרת רק למי שנאסרה עליו ולא לשאר הכהנים...



ר"ע אומר: היה זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש,
לא נמצאת אלמנה לו וגרושה לכל אחין הכהנים?
הא למדנו שאין זו כריתות.

(ד)
ד"א: את מי החמירה תורה: כלל גרושה או כלל אלמנה?


התשובה השניה של ר' עקיבא היא מקל וחומר, והיא פיתוח של תשובתו הראשונה.



חמורה גרושה מאלמנה. מה אלמנה, קלה, נאסרה מן המותר לה
גרושה, חמורה, אינו דין שתאסר מן המותר לה? - הא למדנו שאין זו כריתות.

(ה)
ד"א: הלכה ונשאת לאחר, והיו לו בנים הימנה ומת


החזרה שלה למי שנאסרה עליו מפקיעה את הגט, והופכת את הילדים שנולדו לה בינתיים לממזרים.
רשב"א לא היה בין ארבעת הזקנים. הוא אמר את דבריו בבית המדרש שלושה דורות מאוחר יותר.
עצם הדין שמותר לה להינשא למי שנאסרה עליו לאחר שהשני גירשה מקובל גם על ר' אליעזר, לפי הלכה א, אבל הוא עצמו בעייתי, כי מדוע עכשיו מותר לה מה שנאסר לה בתחילה?



כשהיא חוזרת לזה שנאסרה עליו, לא נמצאו בניו של ראשון ממזרים?
הא למדנו שאין זו כריתות
ר"ש בן אלעזר אומר: הלכה ונשאת לאחר וגרשה
ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם
היאך זה מתיר מה שאסר הראשון? - הא למדנו שאין זו כריתות.

הזמן בגט[עריכה]

(ו)

גט שאין בו זמן, אבא שאול אומר: אפילו כתוב בו 'אני היום גרשתיך' - כשר

כתבו 'ביום שקרע פלוני שטרותיו' - כשר


הרחבה של משנה ט, ג-ד.
יתכן שהביטוי "שקרע פלוני שטרותיו" מייצג מציאות: היתה הכתרה של קיסר נפרד לרומא המזרחית, הוא פיסקינוס ניגר, בשנה 193. כשנה וחצי מאוחר יותר נהרג ניגר ע"י אסוירוס, ומלכותו הוכרזה כלא לגיטימית. כל שטר שהיה כתוב למלכות ניגר העמיד את בעליו בסכנת מוות, ולכן נקרע. המאורע של קריעת השטרות היה אירוע היסטורי מוכר, ולכן גט כזה אינו נקרא "שאין בו זמן".



גט שאין עליו עדים, אלא שנתנו לה בפני עדים
משם ר' אליעזר אמרו: מביא עדיו לב"ד, וא"צ להביא את הגט
וגובה מנכסים משועבדים.

כתב הגט וחתימות העדים[עריכה]

(ז)
גט שיש בו מחק או תלוי, סימני מחיקה או תליית אותיות שלא בשורת הכתיבה מגופו – פסול, שלא מגופו בתוספת לגט - כשר


אם הטקסט בגט מתוקן הוא פסול, אבל אם התיקונים מתאימים לתורף הגט הכתוב למטה – כשר.
חתימות העדים צריכות להיות על הגט ואין לכתוב אותן אחרי שאילת שלום וכו', וראו משנה ט, ז, והשוו תוספתא ב"ב יא, ה.



אם החזירו מלמטה - אפילו בגופו כשר
גט שחתמו עליו עדיו אחר שאלת שלום - פסול
שלא חתמו אלא על שאלת שלום
החזיר בו דבר אחד או שני דברים מענינו של גט - כשר.

(ח)
כתבו בדף זה וחתמו עדיו בדף שני - פסול


ראו שם.



החזיר בו דבר אחד או שני דברים מענינו של גט - כשר.

(ט)
הרחיק את העדים מן הכתב מלא שתי שיטין – פסול. פחות מכן - כשר


לגבי "שהעדים ניקרין עמו" ראו משנה ט, ה-ז. ר' שמעון ור' דוסתאי מנסים לכמת את הכלל הזה. וראו גם תוספתא ב"ב יא, ו.



כמה ירחיק את העדים מן הכתב ויהא כשר? כדי שיהו נקרין עמו, דברי ר'
ר"ש אומר: מלא שיטה אחת. ר' דוסתאי בר' ינאי אומר: מלא חתימת ב' עדים.

(י)
גט שחתמו עליו חמשה עדים, ונמצאו שלשה הראשונים קרובין או פסולין


ראו תוספתא ב"ב יא, ו.
לעניין נקרע או נתקרע, וקרע של בי"ד ראו לעיל ב, ב.
אם נימוק וכו' דינו כנקרע מעצמו.



תתקיים עדות בשאר עדים
גט שכתבו בחמשה לשונות, וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות - כשר
נקרע – כשר. נתקרע – פסול. נקרע בו קרע של ב"ד - פסול
נימוק או שהרקיב, או שנעשה ככברה - כשר
נמחק או שנטשטש, ובבואה שלו קיימת, אם יכול לקרות – כשר. אם לאו - פסול.

(יא)
'אני עד' 'חתמתי עד',


לת"ק העדים הסתפקו בכתיבת "אני" ולא היו חותמים את שמם, וידעו מי העד ע"י זיהוי כתב היד שלו. אבל רשב"ג דורש שהעד יפרש את שמו.



אם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר – כשר, ואם לאו - פסול
רשב"ג אומר: תקנה גדולה התקינו, שיהו העדים משימין את שמן בגיטין.