יבמות נז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הא נמי אכלה ממאי דלמא עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא וכי תימא הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים והא מיבעיא בעי לה רבי יוחנן מרבי אושעיא ולא פשיט ליה איתמר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה רבא אמר הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן ולא ילפינן קנין דאישות מקנין דעבדים ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה ואביי שכבר אכלה לא אמרינן דאי לא תימא הכי בת ישראל שניסת לכהן ומית תיכול שכבר אכלה ורבא התם פקע קניניה הכא לא פקע קניניה גופא בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שיאכילנה בתרומה אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא] ופשט ליה ומנו ריש לקיש א"ל רבי יהודה נשיאה לר' אושעיא אטו ר' יוחנן לאו גברא רבה הוא אמר ליה דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי למאן אי לרבי יהודה בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר אי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמרינן קהל גרים איקרי קהל ואי לר' יוסי בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה אי לאו בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר אקהל גרים לא איקרי קהל אלא אליבא דהאי תנא דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר באשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל והכי קמיבעיא ליה כשרות מיתוספא בה ואכלה או דלמא קדושה מיתוספא בה ולא אכלה תא שמע כי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים גשמאכילה בתרומה שנאמר (ויקרא כב, יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וגו' יאכל בו למאן אילימא לרבי יהודה האמר בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה ואי לרבי יוסי ל"ל קרא האמר בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה אלא לאו לרבי אליעזר בן יעקב וש"מ כשרות איתוספא בה ואכלה ש"מ איתמר רב אמר
רש"י[עריכה]
הא נמי אכלה - דקנין כספו היא ואוכלת דבר תורה ועד דבעיל לה דשוייה חללה אכלה:
הכא אין לו להאכיל במקום אחר - שאין לך אשה שמותרת לו:
בבת גרים - דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל לא יבא פצוע דכא ונושאה בהיתר ומאכילה תרומה:
והא בעי מיניה ר' יוחנן מרבי אושעיא - לקמן בשמעתין ולא פשיט ליה אי מאכילה בתרומה או לא:
איתמר - לשנויי קושיין אתא:
הואיל ומאכילה בלא ידעה - היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה ונעשה פצוע דכא ובא עליה לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה ואם לא ידעה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת משנה היא בפ' הערל (לקמן ע.) אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה:
שכבר אכלה - כשהוא בריא:
דלית ליה פתרי - שאין יודע לפרשה:
למאן אי לר' יהודה כו' - הש"ס הוא דקא בעי לה ומפרש ואזיל עד סיפא ופשטה אבל ר' אושעיא לא פשט בה מידי כדאמרן לעיל הא בעא מיניה כו' ואית דמפרשי דלית ליה פתרי אינה צריכה לפרש דלמאן קבעי לה אי לר' יהודה כו' ושבוש הוא מפני שני דברים חדא דאמרן לעיל ולא פשט ליה ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא הא פשטה במסקנא ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא תא שמע אלמא צריכה רבה:
בין בקדושתיה קאי כו' - לקמן בפרק הערל (דף עו.) מיבעיא לן כהן פצוע דכא מהו בגיורת בקדושתיה קאי ואסור כו' והכא בין בקדושתיה קאי כהן הנעשה פצוע דכא בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה בין לאו בקדושתיה קאי ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה לא אכלה:
אי בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר מר בת גר זכר כבת חלל זכר - ובת חלל פסולה לכהונה בפרק עשרה יוחסין וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה דאמרינן הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו:
ואי לאו בקדושתיה קאי - ואינה אסורה לו משום קדושת כהן אפי' הכי לא אכלה שאסורה לו משום פצוע דכא דהאמרת קהל גרים איקרי קהל פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי בפרק עשרה יוחסין:
אליבא דהאי תנא קמיבעיא ליה - לר' יוחנן וכגון דאמה מישראל:
כשרות איתוספא בה - וראויה לכהונה ולאו קדושה לאקרויי קהל ומותרת לפצוע דכא ואוכלת ממה נפשך דאי נמי בקדושתיה קאי הרי זו מותרת לו ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל:
או דלמא קדושה נמי איתוספא בה - וקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה לישנא אחרינא מפי המורה בת גר וגיורת קמיבעיא ליה אליבא דראב"י מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי קהל אבל בת גר וגיורת לאו קהל היא ואכלה שמותרת לפצוע דכא והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה:
או דלמא קדושה איתוספא בה - לינשא לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה כשרות מיהא אית בה ובכלל קהל היא ואסורה לפצוע דכא ולא אכלה ולשון ראשון נראה עיקר:
לרבי יוסי - לא איצטריך נפש יתירא כדאמר לעיל דממה נפשך אכלה:
תוספות[עריכה]
והא בעא רבי יוחנן מר' אושעיא ולא פשיט ליה. מדרבי אושעיא אדרבי אושעיא פריך ותימה דלקמן מסקינן דרבי יוחנן בעי אליבא דר' אליעזר בן יעקב אבל אליבא דר' אלעזר ור' שמעון אפשר דמאכיל בבת גרים דר"ש מכשיר גיורת פחותה מבת ג' לכהן ודלמא סבר נמי דקהל גרים לא מיקרי קהל ומיהו בקונטרס פי' דכולה סוגיא דהש"ס מסיק לה אבל ר' אושעיא לא פשט מידי:
אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה. תימה דבלא ידעה גופה אמאי מאכיל לאביי דמשתמרת לביאה פסולה היא וטעמא שכבר אכלה לית ליה לאביי כדקאמר בסמוך ורבא נמי היכי קאמר שאני התם שכבר אכלה הא אליבא דרבי . אליעזר קיימא הכא ורבי אליעזר אית ליה בהערל (לקמן עה.) שכבר אכלה לא אמרינן אההיא מתנית' גופה דלא ידעה דקאמר מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר' אלעזר במחלוקת שנויה ור' אלעזר ור' שמעון היא ורבי יוחנן אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני התם שכבר אכלה ויש לומר דטעמא שכבר אכלה מהני לכ"ע לענין זה שאוכלת לרבי אלעזר ור' שמעון אע"פ שאין מאכיל במקום אחר ולא פליג ר"א ורבי יוחנן אלא במאי דקאמר ר' יוחנן דאוכלת אפי' לרבי מאיר מטעם שכבר אכלה דלא חשיבא משתמרת לביאה פסולה כיון דתחילת אכילתה הוו נישואי כשרות והוי כאילו הן קיימין ועומדין עדיין שתאכל מכחן ומייתי אביי אפצוע דכא שקידש דחשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון שמאכיל בלא ידעה ורבא סבר דלא חשיב יש לו להאכיל במקום אחר כיון דאין מאכיל התם על ידי מעשה של עכשיו אלא ע"י שכבר אכלה:
אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא אחריתי. כאן משמע שהיה ר"ל גדול כשבא לפני רבי יוחנן כמו שפירש ר"ת בב"מ (דף פד. ד"ה אי) שהיה לומד תורה לפני ר' אושעיא רבו של רבי יוחנן. [וע"ע תוס' עירובין סה: ד"ה ר"ל]:
ואי לאו בקדושתיה קאי לא אכלה דהא אמר קהל גרים איקרי קהל. תימה דהוה ליה למימר בין בקדושתיה קאי בין לא קאי לא אכלה מהני תרי טעמי דבת גר זכר כבת חלל זכר ועוד דקהל גרים איקרי קהל דהא אפילו לא בקדושתיה קאי לא אכלה נמי מטעם דבת גר זכר כבת חלל זכר דהרי היא כחללה וחללה אינה אוכלת בתרומה כדמוכח בפרק בתרא דקדושין (דף עז.) ואי הוה טעמא דר' יהודה בבת גר זכר משום דכתיב מזרע ישראל כדמוכח התם הוה מצי למימר דלא הויא ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה אבל התם משמע דעיקר טעמא דרבי יהודה מק"ו ומה חלל שבא מטיפה כשרה כו' ולפי זה אית לן לשוייה כחללה לגמרי:
דהא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. אכתי צריך לטעמא דאית ליה קהל גרים לא אקרי קהל ולא חש להזכיר אלא נטר עד דקאמר אי לאו בקדושתיה קאי אכלה כו' דאי לא קאי סגי לה בטעם דקהל גרים לא איקרי קהל לחודיה:
הכי גרסינן דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים כו'. .. דמשנה היא במסכת ביכורים (פ"א משנה ה) ולא קשיא דלא מייתי מתניתין דפרק בתרא דקדושין (דף עז) דהך נמי משנה היא:
עין משפט ונר מצוה[עריכה]
מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
לח א מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ז', סמג לאוין קיז, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ב:
לט ב מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה ו', סמג לאוין קנב, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף כ"א:
מ ג מיי' פ"ז מהל' תרומות הלכה י"ג:
ראשונים נוספים
חידושי הרמב"ן
ממאי דילמא ע"כ לא קאמרי רבי אלעזר ור' שמעון התם וכו' אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא.פי' אין לו להאכיל במקום אחר מפני מום זה ואף על פי שהיה דינו להאכיל שהרי כהן הוא ואע"ג דלא דמי לההוא דלעיל [בקדושי רשות] דהתם בישראל אינו לא אוכל ולא מאכיל אבל הכא אוכל הוא ואפשר שיאכיל בכל מקום ומשום הכי אתינן לה בשמא ואמרינן דילמא עד כאן לא קאמרי וכו'.
ופריק אביי הואיל ומאכיל בלא ידעה. קשיא ליה לרב אב"ד ז"ל היא גופא הא לא אכלה אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אוכלת לר' אלעזר ור' שמעון אבל לרבנן לא אכלה לאביי דאמר שכבר אכלה לא אמרינן כדאיתא בפרק הערל (יבמות דף ע"ה) בגמרא ור' אלעזר גופי' דהוא מרה דשמעתין מוקים לה התם במחלוקת היא שנוי' ור' אלעזר ור' שמעון היא.
וניחא ליה ז"ל דהכי קאמר אביי מאי דקאמרת שאין משמרת לביאה פסולה של כהן פצוע דכא אוכלת אם אין להאכיל במקום אחר הא אשכחן ר' אלעזר ור' שמעון דלית להו האי סברא דהא מאכיל בדלא ידעה כדתנן סתמא דמתניתין ובודאי דההיא ר' אלעזר ור' שמעון היא ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה כלומר הא סתמא אפילו ר' מאיר מודה בה שאינה אוכלת אלא מחמת קנין ראשון של כשרות אבל קנין שקנה כשהוא פצוע דכא לא אשכחן דמאכיל אלא בעבדיו ושפחותיו.
והאי שנויא לא נהירא לן דאי הכי לא אמר הואיל ותו רבא היכי קאמר דההיא אפילו ר' מאיר היא משום שכבר אכלה והא אנן לתרוצה לדר' אלעזר אמר ר' הושעיא אתינן ור' אלעזר אמר התם בפרק הערל במחלוקת שנויה ורבי אלעזר ור' שמעון היא ושכבר אכלה לא אמרינן.
ויש אומר רבא סברא דנפשיה קאמר ולתרוצה לדר' הושעיא וההיא דהתם ר' אלעזר משמי' דנפשיה אמרה ולא סבירא ליה לרבא הכי ,ולא מחוור.
אלא הכי מפרשא שמעתא: אביי אומר הואיל ומאכיל בלא ידעה דהתם ודאי לר' אלעזר ור' שמעון דאית להו הואיל ומאכיל במקום אחר התם נמי הואיל והאכיל בה מאכיל ולא גרע מיש לו להאכיל במקום אחר רבא אמר הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו והכא והתם משום האי הואיל אכלן ולר' אלעזר ורבי שמעון אבל לא לר' מאיר.
ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה. כלומר אם תאמר דמשום שהאכיל הוא מאכיל אין למדין ממנה להאכיל מחמת אותו הואיל במקום אחר דשאני התם לדבריך שכבר אכלה אלא והאי הואיל ויש לו להאכיל אמרינן הואיל והאכיל לא אמרינן ואביי שכבר אכלה לא אמרינן דשאני אלא כהואיל גרידא דמי ולר' אלעזר ורבי שמעון אכלה דהכא והתם חד טעמא הוא, כנ"ל.
ולשון אחר יש לומר דבין לאביי בין לרבא לר' מאיר שכבר אכלה לא אמרינן דכיון דגבי כהן גדול באלמנה שיש לו ממש להאכיל בכל אשה הראויה לו אמרינן לא אכלה כל שכן דמשום שכבר אכלה לא אמרינן דתאכל אלא לרבי אלעזר ור' שמעון פליגי אביי אמר הואיל שכבר אכלה כהואיל ויש לו להאכיל דמי ואכלה [וה"נ הכא אמרינן הואיל ויש לו להאכיל התם] ורבא אמר אע"ג דהתם אכלה משום דהיא עצמה כבר אכלה [אבל הכא] כיון דפצוע דכא [זה] אין אשה שראוי' להאכיל אותה מעתה לא אמרינן האי הואיל ולפי לשון זה לא דמיין לגמרי האי שכבר אכלה דרבא לההוא דאיתמר בפרק הערל (שם) דהתם אוכלת בו אפילו לר' מאיר והכא לרבי אלעזר ור' שמעון דוקא מ"מ לשון נכון הוא.
למאן אי לר' יהודה. פירש"י כולה תלמודא הוא דקא בעי ומפרש ואזיל עד סיפא ופשיט לה אבל רבי הושעיא לא פשיט בה מידי כדאמרינן לעיל.
ה"ג דתנן ר' אלעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים. ומשנה שלימה היא במסכת בכורים פרק ראשון, והספרים נשתבשו כאן לכתוב בה "דתניא".
חידושי הרשב"א
אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה: הקשה הרב אב"ד ז"ל מאי קא משני אביי דלדידיה דאמר שכבר אכלה לא אמרינן, התם נמי לרבי אלעזר ור' שמעון לא אכלה אלא משום דמשמרת לביאה פסולה אכלה אבל לרבנן לא אכלה. ומפרק לה דהכי קאמר אביי מאי דקאמרת דלר' אלעזר ור' שמעון משמרת לביאה פסולה של פצוע דכא כהן אינה אוכלת אם אין לו להאכיל במקום אחר ליתא, דהא אשכחן להו לר' אלעזר ור' שמעון דלית להו כי האי סברא דהא מאכיל בלא ידעה אע"פ שאין לו להאכיל במקום אחר כדתנן סתמא דמתניתין דפרק הערל (ע, א) וההיא דהערל ר' אלעזר ור' שמעון הוא כדמוקי לה התם (עה, א) ר' אלעזר דהוא מארי דשמעתא דהכא.
ורבא לא אמר כאביי שאני התם שכבר אכלה: כלומר ההיא סתמא אפילו ר' מאיר היא לפי שאינה אוכלת אלא מחמת קנין ראשון של כשרות, וכסברתיה דר' יוחנן דהתם דבפרק הערל (שם) דמוקי לה לההיא מתניתין אפילו לר"מ הואיל שכבר אכלה. אבל קנין שקנה משנעשה פצוע דכא לא אשכחן דמאכיל אלא בעבדיו ושפחותיו. ואיכא דקשיא להו להאי תירוצא דאי הכי לא הוה ליה לאביי למימר הואיל. ותו רבא היכי קאמר דההיא אפילו לר"מ היא, דמידי הוא טעמא אלא לר' אלעזר אמר ר' הושעיא ור' אלעזר גופיה הוא דאמר התם במחלוקת שנויה ור' אלעזר ור' שמעון היא.[2]. ולדידי נמי קשיא לי מדאמרינן אביי לא אמר כרבא קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, דאלמא אביי נמי משום הואיל ויש לו להאכיל קא משני כרבא. ויש מפרשים דבין לאביי בין לרבא לר' מאיר שכבר אכלה לא אמרינן וכסבריה דר' אלעזר דבפרק הערל (שם) וטעמא דמילתא משום דר' מאיר אפילו בכהן כשר שיש לו להאכיל מכאן ולהבא, באשה ראויה קאמר דלא אכלה, כיון דהא מיהא משמרת לביאה פסולה, וכל שכן דלדידיה בפצוע דכא שאין לו להאכיל מכאן ואילך בשום אשה, שאינו מאכיל משום הואיל דכבר אכלה. אלא אליבא דר' אלעזר ור' שמעון הוא דפליגי, אביי אמר לדידהו הואיל שכבר אכלה כהואיל ויש לו להאכיל דמי ואכלה. ורבא אמר אף על גב דהתם אכלה הכא לא אכלה, דשאני התם שכבר אכלה היא עצמה, אבל הכא כיון דפצוע דכא אין ראוי להאכיל בשום אשה, מעתה הא נמי לא תיכול. והאי שכבר אכלה דהכא לא דמי לגמרי לההוא שכבר אכלה דאמר ר' יוחנן התם בפרק הערל דההוא קאמר ר' יוחנן דמשום שכבר אכלה אוכלת להבא אפילו לר' מאיר. והכא קאמר רבא לר' אלעזר ור' שמעון דוקא, אבל לר' מאיר לא. והראשון נראה לי עיקר, דאי משום הואיל דאביי יש לומר דאביי משום דרבא אמר נמי הואיל ולאו דוקא. ועוד דאביי אעיקר קושיא קא מהדר ולומר דליתא כלל דהואיל ואשכחן דמאכיל בלא ידעה, שמע מינה דליכא לאפלוגי בין מאכיל במקום אחר לשאינו מאכיל, דכל שלא בא עליה לא פסלה. ואי משום דרבא, רבא הכי קאמר אטו אנן מי אתינן אלא לפרוקי לר' אלעזר אמר ר' הושעיא מאי דאקשו עלייהו, אם כן בההיא נמי איכא לאקשויי עלייהו היכי מוקמיה לה כר' אלעזר ור' שמעון, דדלמא עד כאן לא קאמרי אינהו אלא התם דיש לו להאכיל במקום אחר, ומתניתין אי ר' אלעזר ור' שמעון מודה בה [אף ר' מאיר מודה בה] ומשום שכבר אכלה, אלא טעמא דפצוע דכא שאינו פוסל בבת כהן היינו טעמא לר' אלעזר ור' שמעון משום שיש לו להאכיל בעבדיו ושפחותיו שקנה אף לאחר שנעשה פצוע דכא. והא נמי דקאמר אביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן ה"ק, אי כקושיין איכא לאקשויי פירוקא דפרקינן כשהוא מאכיל בעבדיו לאו פירוקא הוא, דמכל מקום בקנין דאישות שמשמרת לביאה פסולה לא אשכחן. אלא שמע מינה דעיקר קושיא ליתא הואיל ואשכחן בקנין דאישות לא פסול ואף על גב דמשמרת לביאתו כנ"ל.
הכי גרסינן אלא אליבא דהאי תנא דתנן ר' אלעזר אומר אשה בת גרים כו': ומתניתין היא בפרק קמא דבכורים (משנה ה) תמיהא לי אמאי שבקה לההיא מתניתין דאיירי בה עד השתא דאיפליגו בה ר' יהודה ור' יוסי, דבההיא מתניתין איפליג ר' אליעזר בן יעקב, וכיון דאיירי בה ההיא הוה שפיר טפי לאתויי. ועוד כיון דבסדר נשים קיימינן טפי הוה שפיר לאתויי ההיא מתניתין דהיא בסדר נשים בפרק עשרה יוחסין (עז, א) מלהדורי בתר אידך מתניתין בסדר זרעים וצריך עיון.
חידושי הריטב"א
איתמר אביי אמר הואיל ומאכיל בלא ידיעה רבא אמר הואיל ומאכיל עבדיו ושפחותיו הכנענים פי' אביי ורבא אתו לקיומי מילתא דר' אלעזר דשפיר קאמר דלרבי אליעזר ור"ש אכלה דהני איכא הואיל ופרוש אביי הואיל ומאכיל לפצוע דכא כהן אשתו אם כנסה ואח"כ נעשה פצוע דכא ולא ידעה וכדכתב בריש פרקין דהערל בהדיא ורבא אמר הואיל ומאכיל לעבדיו וכו' ורבא לא אמר כאביי דשאני התם דכבר אכלה וא"ת וה"נ כיון דבת כהן היא כבר אכלה בבית אביה ולמה אתה פוסלה ומוציאה מחזקתה וי"ל דהכ' מפני שיצאה מרשות לרשות אבל התם ברשות בעלה ממש אכלה בהיתר כבר:
ואביי שכבר אכלה לא אמר פי' דאע"ג דלא אשתני רשותא מפני מה שאכלה בהתר לא תאכל עתה באיסור שהיא משתמרת לביאה פסולה כשנעשה פצוע דכא וק"ל לרבא ז"ל מיהא דאמר בפ' הערל על מתני' דמשכנסה נעשה פצוע דכא ולא ידעה תאכל בתרומה א"ר אלעזר מאן תנא דמשתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה בתרומה מחלוקת רבי אלעזר ור"ש היא דתניא אלמנה לכ"ג ורבי יוחנן אמר אפילו תימא ר"מ שאני הכא שכבר אכלה ור' אלעזר שכבר אכלה לא אמר דאלת"ה וכו' אלמא ר' אלעזר וכו' ס"ל שכבר אכלה לא אמרינן והיכי קאמר הכא רבא אליבא דרבי אלעזר דשאני התם שכבר אכלה דאע"ג דהא דהכא אמר לה רבי אלעזר משמיה דר' הושעיא והתם אמר לה מדנפשיה מ"ל לאוקומי פלוגתא בין דידיה לרביה ועוד לאביי אליבא דרבי אלעזר למה ליה למימר הכי הואיל ומאכיל בלא ידיעה דהא לר' אלעזר בן פדת אליב' דר' אלעזר ור"ש בלא שום הואיל אכל' ולא מפסל' מפני שמשתמר' לביא' פסול' דהא הת' דההיא דכנסה ולא ידעה ליכא שום הואיל דאי מפני שאכלה כבר כבר אכלה לא אמרינן ואי משום הואיל ומאכיל בעבדיו הא אביי לא חשיב ליה להאי הואיל ותירץ דרבא סבר דכי אמר רבי אליעזר התם דלא אמר שכבר אכלה היינו אליבא דר"מ דמחמיר דמשום ההיא טעמא ודאי לא מודי להכשירה אבל לרבי אלעזר ור"ש דמיירי הכא מודה הוא דאמרינן שכבר אכלה לא אמרינן ואביי דהכא לא נקט הואיל בדוקא שיהא כעין נתינת טעם בהואיל דרבא אלא ה"ק דודאי לר' אלעזר ור"ש בלא שום הואיל אכלה מכיון דאשכחן להו דמכשרי בלא ידעה ואע"ג דליכא שום הואיל דאלו הוה בעי הואיל לא הוה סגי בהואיל דעבדיו ושפחותיו כדאמרינן דההו' לא חשיב אישות מקנין דעבדים לא ילפי ואלו איתא מקנין דאישות הוה לן למעבד הואיל ונכון הוא אלא שקשה קצת לישנא דקאמר ואביי קנין דאישות מקנין דאישות ילפי דמשמע דאיהו יליף כלהו מהדדי ויותר נכון לומר בזו דודאי מודה אביי דרבי אלעזר בן פדת ס"ל דלא בעיא הואיל לר' אלעזר ור"ש ומיהו כיון דבבי מדרשא לא הודה לו לר' אלעזר ואמרו דדילמא לא אמר ר' אלעזר ור"ש אלא בהואיל אמר להן אביי כי אפילו לפי דבריה' יפה א"ר אלעזר בנדון שלפנינו בכאן דפצוע דכא כהן שקדש בת כהן לרבי אלעזר ור"ש אכלה דהכא מיהת הא איכא הואיל ורבא אמר דהכא לא חשיב הואיל אבל הואיל אחריני איכא דכייל להא דהכא וההיא דהתם היינו הואיל ומאכיל בעבדיו ושפחותיו כנ"ל:
דלית ליה פתרי הא ודאי ליכא לפרושי שאינה צריכ' לפנים חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד לעיל אמרינן דבעא מיניה ולא פשט ליה ועוד דהאיך אינה צריכה לפנים והא אצטריך לשקלא וטרייא ומתני' אצטריך למפשטא אלא ה"פ בעי מינאי מילתא שאין לה תשובה ברורה וכדפרש"י ז"ל:
בין בקדושתיה קאי פי' דכהן שהוא פצוע דכא עדיין הוא בקדושתי' להיו' אסור בפסולי כהונה. בין לא בקדושתיה קאי לא אכלה פי' ואפי' תימא דקהל גרים לא איקרי קהל דמ"מ מפסולי כהונה היא זו דהא אמרינן בת גר זכר כבת חלל זכר שהיא פסולה לכהונה פי' ואי משום פסולי כהונה ליכא ומיהו השתא נמי צריכים לטעמא דאמר בסמוך דקהל גרים לא איקרי קהל דאי לא הא אסורה ליה משום פסולי קהל אלא ודאי דאלקמיה סמוך דאמרי' ואי לא בקדושתיה קאי אכלה דהא אמר קהל גרים לא איקרי קהל ובדין הוא דהאי ה"ל למנקט מעיקרא דהא צריכי ליה ובתרוייהו צדדין אלא דנקיט סדרא דנקיט כר"י לאקדומי טעמא דאקדישתיה קאי כי תבעי לך אליב' דהאי תנא:
ה"ג דתנן ר' אלעזר בן יעקב וכו' ומתני' היא במסכת' ביכורים ולא כנסחי דגרסי דתניא ובודאי דהא נמי איתיה במ' קדושין גבי פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי דההיא הוה עדיפא ליה ליה דאיירי בה אגב גררא מתניתין דסדר זרעים וטהרות. כל היכא דאפשר לה לברורי בהא מידי משום דלית להו גמרא בגופייהו:
דתנן ר' אלעזר אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה פי' דקסבר חללה היא ומיהו ס"ל דקהל גרים לא איקרי קהל ופצוע דכא וכרות שפכה מותר בהם וכדאמרינן בסמוך עד שתהא אמה מישראל פירוש דהשתא בתו כשרה לכהונה וקמבעיא ליה פי' ור' יוחנן בכי הא שהיא בת גר וישראלית מיבעיא ליה מר' אושעיא מה מעלה אתוספת לר' אליעזר בן יעקב בבת גר זו מפני שאמה מישראל כשרות אתוספת ואכלה או דילמא קדושה אתוספת בה ולא אכלה פי' כשרות דפסלי כהונה בלחוד אתוספת בה דלא חשיבא חלל ליפסל לכהן כשר אבל לא אתוספת בה קדושת בת ישראל לאיחשובי קהל ועדין היא מותרת לממזר ולפצוע דכא כיון דאביה גר בתרי שדינן לה וקהל גרים לא איקרי קהל וכיון שכן אינה משתמרת לביאה פסולה דמשום פצוע דכא וכרות שפכה לא מפסלה ומשום פסולי כהונה לא מפסלה:
אפילו תימא בקדושתיה קאי לאיפסולי בחללה אכלה בתרומה דבי נשא או דילמא קדושה נמי אתוס' בה וחשיבה מקהל ישראל מפני שאמה ישראלי' ואסורא לפצוע דכא ולא אכלה בתרומ' דבי נשא דהא משתמרת לביאה פסולה. ת"ש וכו' ופשיטא להתירה דכשרו' בלחוד אתוספת בה וכן הלכתא:
תוספות ישנים
א) ודוחק הוא דקרי לקדושה קריאת קהל ולכשרות היתר כהונה. הלא לישנא דקדושה משמע כהונה כדאמרינן לעיל איסור קדושה אלמנה לכה"ג ופ"ה לשון אחר דבת גר וגיורת קא מיבעיא ליה ואליבא דר' אליעזר בן יעקב ובעי מאי כשרות איתוספא ביה פירוש בההיא שאמה מישראל ליקרא קהל פירוש אף כשרות דקהל עם היתר כהונה אבל בת גר וגיורת דלית בה כל כך אלא כשרות דקהל ולא קדושה לכהונה א"כ לא נקראת קהל ומותרת לפצוע דכא אם אמת הדבר דלאו בקדושתיה קאי ולא תיאסר עליו משום כהונה דאי בקדושתיה קאי אסורה ליה כדאמרינן דבת גר כבת חלל אליבא דר' אליעזר נמי כדקאמר דבת גר וגיורת לא תנשא לכהונה או דלמא קדושה אתוספא בה בההיא דאמה מישראל יותר מבת גר וגיורת דמותרת לכהונה והך דאין אמה מישראל נהי דקדושה לית בה להנשא לכהן מ"מ כשרות אית בה להיות בכלל קהל ואסירא בפצוע דכא ולא אכלה בין בקדושתי' קאי בין לאו בקדושתיה קאי ורש"י פי' דראשון עיקר:
תוספות חד מקמאי
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק ו (עריכה)
בעא מניה רבי יוחנן מר' אושעיא פצוע דכא כהן שנשא בת גרים מהו שתאכל בתרומה ואסיקנא אליבא דרבי יוסי דקי"ל כותיה בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה. דהא אמר גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה ואי לאו בקדושתיה קאי [אכלה] דהא אמר קהל גרים לא אקרי קהל ור' יוחנן דקא מיבעיא ליה אליבא דראב"י קמיבעיא ליה דאמר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל וקמיבעיא ליה כשרות אתוספא בה ואכלה או דלמא קדושה איתוספא בה ולא אכלה ראב"י נמי ס"ל כר' יוסי בהא דקהל גרים לא איקרי קהל וקמיבעיא ליה כשאמו מישראל כשרות לחודה איתוספא בה שכשרה לכהונה ולא קדושה וכשם שאם אין אמה מישראל לא איקרי קהל כך כשאמה מישראל לא איקרי קהל ואכלה או דלמא כשאמה מישראל קדושה נמי אתוספא דאקרי קהל ולא אכלה. ואית דמפרשי לה כשאין אמה מישראל והכי קמיבעיא ליה כשאמו מישראל כשרות אתוספא בה לאקרויי קהל אבל כשאין אמו מישראל לא אקרי קהל ואכלה או דלמא קדושה אתוספא בה למשרייא לכהונה אבל לאקרויי קהל אע"פ שאין אמו מישראל איקרי קהל ואסורה לפצוע דכא:
גרסי' בפ' עשרה יוחסין בא לימלך מורין לו כראב"י אבל אין מוציאין מידו כר' יוסי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה