ירושלמי יבמות יב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק יב · הלכה ו | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ו משנה[עריכה]

מצות חליצה בא הוא ויבמתו לפני בית דין והן נותנין לו את עצה ההגון לו שנאמר (דברים כה) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו והיא אומרת מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי והוא אומר לא חפצתי לקחתה בלשון הקודש היו אומרין (דברים כה) ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצו נעלו מעל רגלו וירקה בפניו רוק שהוא נראה לדיינים (שם) וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו עד כאן היו מקרין וכשהוקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר אבוס וגמר את כל הפרשה והוחזקו להיות מקרין את כל הפרשה (שם) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל מצוה בדיינים לא מצוה בתלמידים רבי יודה אמר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל

הלכה ו גמרא[עריכה]

והן נותנין לו עצה את ההוגן לו מהו את ההוגן לו אין הוה סב אומר לה ההין סב לאן ליך אין הות סבתא אומר ליה הדא סבתא לאן ליך היא טליתא והוא סב אמרין ליה טליתא היא והיא מכלמה עלך הוא טלייא והיא סבתא אמרין לה טלייא הוא והוא מכלמה עלך הוא רוצה והיא אינה רוצה שומעין לה היא רוצה והוא אינו רוצה שומעין לו כללו של דבר כל המעכב שומעין לו היו שניהן רוצין אתא עובדא קומי רבי יוסי אמר אפיק לבר ר' יוחנן בעי ביבמה מי מרדף אחר מי התיב רבי לעזר והכתיב (דברים כה) ועלתה יבמתו השערה כד שמעה רבי יוחנן אמר יפה לימדנו רבי לעזר וקרייה מעכבת אמר רבי שמואל בר רב יצחק הראוי לקרייה אין קרייה מעכבת ושאינו ראוי לקרייה קרייה מעכבת אמר ר' מנא אף על גב דרבי שמואל בר רב יצחק אמר אין קרייה מעכבת מודה שאם בא לאומרן שהוא אומר על הסדר ובלחוד דלא תימר מאן יבמי להקים לא אבה יבמי לא חפצתי לקחתה אלא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי לא חפצתי לקחתה תמן אמרין קרבת קדמנא ושלפת סיניה מעילוי ריגליה דימינא ורקת קדמנא רוק דמיתחזי על ארעא ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו אמר ר' אבהו מכיון שנראה הרוק שהוא יוצא מתוך פיה אפילו הפריחתו הרוח כשר רקה דם ר' בא בשם ר' יהודה ר' זריקן מטי בה רבי ירמיה בשם אבא בר אבא רבי זעירא מטי בה בשם שמואל אם יש בו צחצוחית של רוק כשר הגידמת במה חולצת בשיניה בני סימונייא אתון לגבי ר' אמרין ליה בעא תתן לן חד בר נש דריש דיין וחזן ספר מתניין ועבד לן כל צורכינן ויהב לון לוי בר סיסי עשו לו בימה גדולה והשיבוהו עליה אתון ושאלון ליה הגידמת במה היא חולצת ולא אגיבון רקה דם ולא אגיבון אמרין דילמה דלית הוא מרי אולפן נישאול ליה שאלון ליה דאגדה אתון ושאלון ליה מהו הדין דכתיב (דנייאל י) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא אגיבון אתון לגבי דרבי אמרון ליה הדין פייסונא דפייסנתך אמר לון חייכון ב"נ דכוותי יהבית לכון שלח אייתיתיה ושאל ליה אמר ליה רקה דם מהו א"ל אם יש בו צחצוחית של רוק כשר הגידמת במה היא חולצת א"ל בשיניה א"ל מהו הדין דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת א"ל עד שלא נתחתם גזר דין רשום משנתחתם גזר דין אמת אמר ליה ולמה לא אגיבתינון אמר ליה עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה וטפח רוחי עלי וקרא עליו (משלי ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה מי גרם לך להתנבל בדברי תורה על שנישאת' בהן עצמך תני חליצה מוטעת כשירה אי זו היא חליצה מוטעת אמר רבי שמעון בן לקיש כל שאומרים לו חלוץ והיא ניתרת לך לאחר זמן אמר ר' יוחנן אמש הייתי יושב ושונה הוא מתכוין והיא אינה מתכוונת היא מתכוונת והוא אינו מתכוין לעולם חליצתה פסולה עד שיהו שניהן מתכוונין אי זו חליצה מוטעת על דעתו דר' יוחנן כל שאומרים לו חלוץ והיא נותנת לך מאה מנה אמר רבי מנא אם אמר על מנת נותנת אתא עובדא קומי רבי הונא ועבד כרבי שמעון בן לקיש כד שמע רבי יוחנן פלג חזר וכפה וחלץ לה זמן תניינות אתא עובדא קומי ר' חייה בר ווא ואמר לו בני האשה הזאת אינה רוצה להינשא לך דרך ייבום אלא חלוץ לה עקור זיקתך ממנה והיא נישאת לך דרש נישואין מן דחלץ לה א"ל אין אתי משה ושמואל לא שריי לה וקרא עלוי (ירמיהו ז) חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו אית תניי תני חליצה גנאי אית תניי תני חליצה שבח אמר רב חסדא מאן דאמר חליצה גנאי כמשנה הראשונה מאן דאמר חליצה שבח כמשנה האחרונה אמר רבי יוסי אפי' תימר כאן וכאן כמשנה ראשונה כאן וכאן כמשנה אחרונה מאן דאמר חליצה גנאי על ידי שפגם דבר אחד מן התורה יבוא ויטול פגמו (דברים כה) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ומאן דאמר חליצה שבח נאמר כאן קרייה ונאמר להלן (בראשית מח) ויקרא בהם שמי מה קרייה שנאמר להלן שבח אף כאן שבח