ר׳ שמעון בר רבי 1211
וקבל ממנו כדמצינו ב״ק קיא:, ב״מ מד., ע״ז נב:, הוריות יג: מתני ליה רבי לר׳ שמעון בריה.
בעי מרבי סוף ביצה.
ואביו ראה כי ברכה בו לכן שם עינו ולבו עליו ולא זז ממנו כל ימיו ביחד עם בחירי תלמידי דרבי כב״ב קסד: ר״ש בר רבי פסיק סידרא בספר תהלים קמיה רבי אמר רבי כמה מיושר כתב זה א״ל לאו אנא כתבתיה אלא יהודה חייטא כתביה, א״ל כלך מלה״ר וכו'.
ובע״ז יט. לוי ור״ש בר רבי יתבי קמיה דרבי וקפסקי סידרא וכו'.
וביומא פז: רב הוה פסיק סידרא קמיה דרבי עייל ר׳ חייא הדר לרישא עייל בר קפרא הדר לרישא אתא ר״ש בר רבי הדר לרישא וכו'.
ובכתובות קה: ר׳ חייא ור״ש בר רבי הוו יתבי פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה — אתא ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי לגבייהו — אדהכי אתא רבי למתיבתא אינהו דהוי קלילי יתיבו בדוכתייהו וכו'.
ומו״ק טז. ר״ש בר רבי ובר קפרא הוו יתבי וקגרסי, קשיא להו שמעתא א״ל ר״ש לבר קפרא דבר זה צריך רבי, א״ל בר קפרא ומה רבי אומר ד״ז, אזל אמר לאבוה איקפד ולא רצה לראות את בר קפרא.
ובמגילה כד: א״ל ר׳ חייא לר״ש בר רבי אלמלי לוי אתה פסול אתה מן הדוכן משום דעבי קולך, אתא ואמר לרבי א״ל זיל אימא ליה כשאתה מגיע וכו'.
והנה אף שבל״ס היה ר׳ חייא ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי קשישים ממנו הרבה אעפ״כ מצינו קידושין לג. שפ״א ישב ר׳ חייא במרחץ וחליף ר״ש בר רבי קמיה ולא קם ממנו ואיקפד, ואתא ואמר לאביו שני חומשים שניתי לו בתורת
כהנים ולא עמד מפני, ותו בר קפרא ואמרי לה ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי הוה יתיב במרחץ על ואזיל ר״ש בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא וא״ל לרבי שני שליש שניתי לו בתו״כ ולא עמד מפני, וזה היה רק שרבי מסר לו רוב חכמתו יותר מכל תלמידיו והם קבלו ממנו, ולא על חנם אמר רבי עליו מנחות פח: ערכין י. ״נר ישראל".
ורבי זכה להכניסו לחופה וע״פ הירושלמי שאז היה עוד ר״מ בחיים כביצה ב״ה ה״ב רבי הוה מסב לר״ש בדיה עבר ר״מ ושמע קלהון שהן מטפחין בשבת אמר רבותינו ,הותרה השבת ? שמע רבי קליד ,וערק ר״מ ,אבל מבבלי משמע שחתונת ר״ש בר רבי היה בהיות כבר רבי הנשיא ככתובות ח .לוי איקלע לבי רבי בהלולא דר״ש בר רבי ,ובנדרים נא .רבי עבד ליה הלולא לר״ש בריה ולא אזמניה לבר קפרא ואז כבר היתה בתו נשאת לבן אלעשה.
וקרוב מאוד לומר מה שאמרו כתובות פב: שרבי התחתן עם ר׳ חייא ואך קודם החופה מתה בתו דר״ח, הוא עם ר' שמעון בר רבי, ולכן מצינו שהיתה אהבה ואחוה בינו לבין ר' חייא כביצה כח. שהיו שוקלין מנה כנגד מנה ביו״ט (שהיו חולקין בשר ביניהם) ופ״א אתו ז׳ כיניתי לבי רבי ואשתכח שחמש מהן לקח ר׳ חייא ולא איקפד ר״ש בר רבי.
וכן היו שניהם שותפין במסחר המשי כב״ר פ״עז־ב ר׳ חייא רבה ור״ש בר רבי נסבין ויהבון עבידתהן, כשיצאו מן השער אמרו נלך ונתפוס אומנות אבינו (יעקב לחזור ולראות אולי שכחנו דבר מה) וכשחזרו מצאו ששכחו חבילה של משי.
והוא זכה עוד להזכר במשנה סוף מכות שאמר ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות — עאכ״וכ.
ואף
