1212
שמעון בן שטח
ואף שנזכר במשנה אעפ״כ נזכר בגמרא בלשון אתמר כברכות לה. עירובין ט: איתמר ר׳ חייא ור״ש בר רבי וכו', וזה יען שתקופת תנאי המשנה כבר נשלמה עוד קודם רבי, ורבי היה אך מסדר המשנה וכאשר בארנו בערכו.
בעל מחלקותו כמעט תמיד הוא ר׳ חייא כברכות לה., שבת קנב:, עירובין ט: עב., תענית יב., שבועות טו:, חולין קלט:, בכורות לב..
וכן חולק עם בר קפרא כברכות יג: בדברי רבי.
וללוי אמר כתובות קג: צריכנא לך ולמטלעתך.
והלכותיו בפ״ע מציגו אך יבמות מג. שאמר הכל מודים במחזיר גרושתו שהולד פגום לכהונה.
ובנדרים כג. יסופר שפ״א נדר ורצה להתיר נדרו ולא יכלו רבנן למצא לו פתח חרטה עד שמצא בטנית בריה (מב"ב) דאבא שאול בן בטנית והתירו.
וכשנפטר רבינו הקדוש יסופר כתובות קג: שרבי אמר לבני הקטן אני צריך וכשנכנס אצלו מסר לו סדרי חכמה. ואף שהיה חכם יותר גדול מר״ג אחיו אבל יען שר״ג היה הבכור לכן ירש כסא הנשיאות ור' שמעון אחיו היה החכם תחת נשיאותו, אבל הוא האריך ימים הרבה יותר מאחיו ר״ג כי היה החכם גם תחת נשיאות ר׳ יהודה נשיאה הרבה שנים כדמצינו זבחים נט. כשסלק רב כהנא (תלמיד חבר דרב) לא״י מצא את ר״ש בר רבי דקאמר משוס ר׳ ישמעאל בר״י — ואמר רב כהנא היינו קרא דאישתמט ליה לרב, וכבר הארכנו שבשנת תקל לשטרות ירד רב לבבל ויסד שמה ישיבתו הגדולה בסורא ורב כהנא שימש לרב בסברא שנים אחרות, א״כ היה זה לפי הערך כשלשים שנה אחר פטירת רבי ואז היה עיד ר״ש בר רבי בחיים.
האומרים בשמו מצינו אך ר׳ אחא ר׳ חיננא בשמו כיומא פ״ב ה״ב.
ממקראיו הפרטים מצינו אך שמסחרו היה במשי עם ר׳ חייא כדלעיל.
והיה עשיר גדול כמנחות פו. שאמרו ר״ח זרק לה ור״ש בר רבי מטבל בה וסימנך עשירים מקמצין.
מב"ב מצינו אך שאשתו ילדה בת ואביו ניחמו א״ל רביא באה לעולם אך בר קפרא א״ל תנחומין של הבל ניחמוך אבוך כב״ב טז:.
ולא נזכר פטירתו בשום מקום ואך שמו הטוב נשאר בפי האמוראים לתהלה כע״ז פ״ד ה״א שאמר עליו ר׳ חייא בר ווה ואית לאימיה בר, פי׳ אשרי לאמו שזכתה לבן כמותו.
שמעון בן שטח
באבות פ״א מ״ח אמרו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. והוא היה המקבל הכז׳.
ובחגיגה פ״ב מ״ב יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך (קרבן ביו"ט) ושמעין בן שטח אומר לסמוך, ובגמרא שם ט: שלדברי ר״מ היה יהודה בן טבאי הנשיא ושמעון כן שטח האב״ד, ולדברי חכמים ששמעון בן שטח היה הנשיא ויהודה בן טבאי האב״ד, ובאמת דברי שניהם אמת וכאשר נבאר לקמן.
הוא היה איש גדול העצה ורב העליליה וכמלאך מושיע שולח ממרום בעת אשר צץ הרשע ופרח הזדון וכל הסנהדרין היו מכת הצדוקים, ואך הוא ברוב חכמתו גרשם מלהסתפח בנחלת ה', וכאשר נבאר.
בסוף ימי יוחנן בן שמעון בה״ג כשהתחבר לכת הצדוקים ע״י הבליעל אלעזר בן פועירה והרג את חכמי ישראל, ונשיא הסנהדרין יהושע בן פרחיה ברח אז לאלכסנדריא של מצרים כדמובא
סנהדרין
