עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/402

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה עבר הגהה


אני כאן הלל כאן ואם אין אני כאן מי כאן (כי הטוב והרע שהאדם עושה הכל בשביל עצמו הוא עושה).

אמונתו בהשגחה הפרטית ממאמרו היקר סוכה נג. שראה גולגולת אחת שצפה על פני המים אמר על דאטיפת אטפוך וסוף מטפייך יטופון, (והמאמר הזה המובא באבות פ"ב מ"ו וכל המאמרים שם ע"ש הלל הוא ר' הלל נכדו של רבי כמבואר בערכו).

וה' ברכו באשה יקרה אשה יראת ה' אשר ששה לעשות צדקה וחסד תמיד כאשר יסופר בדא"ר פ"ו שפ"א הזמין הלל אדם אחד ועשה סעודה עבורו ובא עני אחד ועמד על פתח הלל וסיפר במר נפשו כי היום הוא יום חתונתו ומאומה אין בידו, ותקח אשת הלל ותתן את כל הסעודה שהכינה להעני הזה, ובתוך כך נתאחרה מלהביא לפני האורח כי הצטרכה להכין שנית, ושאלה הלל בטוב לבו בתי מ"מ אחרת מלהביא, ותספר לו כל המעשה, א"ל בתי אף אני דנתיך לכף זכות שכל מה שעשית עשית אך לש"ש.

והיה זהיר מאוד בנקיות ובשמירת גופו הטהור כויק"ר פל"ד־ג שאמר הלל לתלמידיו שלרחוץ בבית המרחץ הוא מצוה. וכשהיה הולך לאכול אמר אנא אזל לגמול חסד עם הדין אכסניא היא נפשא עולבתא בגו גופא.

והתשדל תמיד שלא יבוא מכשול לשום אדם ע"י כפסחים סו: שלא מעל אדם בעולתו מימיו אלא היה מביאה חולין לעזרה ומקדישה.

והלל הנשיא כשעלה לגדולה וראה בעיניו את גודל חורבן העם אשר כמעט שנשתכחה תורה מישראל יען כי המלחמות אכלו את בחירי האומה, והגבור האדומי עשה כלה ונחרצה גם על יתר האומה, ראה והבין כי שולח ממרום לרפא הנפצעים, וראשית מלאכתו היה להקים בית מדרש לתורה, ואשר זאת לא מיחה לא הורדוס ולא מושלי הרומאים שהכירו שאך כל מגמתו לשלום ובין שונים בל יתערב, לכן נשא פניו לזה ולא הכביד עולו על תלמידי הלל וגם נשא פנים לשמאי ובית מדרשו. וקיים הלל בעצמו מה שאמר ברכות סג. בשעת המכניסין פזר. ונקבצו אליו תלמידים רבים לשמוע דברי אלקים חיים מפי רבם הקדוש, ואמרו סוכה כח. שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראויים שתשרה שכינה עליהם כמשה רבינו, ושלשים מהם רואיים שעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים. גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן ר' יוחנן בן זכאי. ובל"ס היו לו כמה מאות תלמידים, ואך המובחרים שבהם שהיו גדולי הדור היו שמונים.

וכנשיא העם תיקן תקנות גדולות לטובת העם כולו כשביעית פ"י ה"ג וגיטין פ"ד מ"ג שראה שנמנעו העם מלהלוות קודם שביעית כי יראו פן תעבור שביעית וישמט ויעברו על דין תורה שאמרה השמר לך פן יהיה עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע, ולכן תיקן פרוזבול שהמלוה יבוא לב"ד וימסור חובותיו להם ואז המה כגבוי דמי קודם שביעית, ובזה הציל את העם מלעבור על הלאו.

והחכם ראה"ו בח"א צד 179 יאמר שבתקנות פרוזבול עקר הלל ד"ת לצורך זמנו והוא טעות גמור כמו שפירשנו. ובר מן דין הלא ידוע שבבית שני לא נהגו יובל לפי שלא היו כל הי"ב שבטים בא"י ולכן לא היה דין שמיטת קרקעות מדאורייתא ובזמן שאי אתה משמט קרקעות אי אתה משמט כספים, א"כ לא עקר בשום אופן דין תורה.

וכן תיקן תקנה גדולה כמפורש ערכין פ"ט מ"ד שעד ימיו היה נטמן הלוקח בית בבתי ערי חומה יום האחרון של