לדלג לתוכן

קידושין פ ב

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תלמוד בבלי

תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75% | ראשונים נוספים
על הש"ס: ראשונים | אחרונים

נקורים נקורים בעיסה תולין לא אוכלין ולא שורפין א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא במשקים לבנים אבל במשקים אדומים אם איתא דנקיר מידע ידיע ודילמא בלעתינהו עיסה א"ר יוחנן דבר זה שמע בריבי ופירושו לא שמע אלא שנו אלא במשקים צלולים שבבואה של תינוק ניכר בה אבל משקים עכורים לא:

מתני' בלא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים רבי שמעון אומר גאף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו וישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו.

דמתייחד אדם עם אמו ועם בתו הוישן עמהם בקירוב בשר ואם הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו:

גמ' מ"ט תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלות עליהן מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל רמז ליחוד מן התורה מנין שנאמר (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו וואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה פשטיה דקרא במאי כתיב אמר אביי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בן אב דסני ליה ועייץ ליה עצות רעות אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא צייתי ליה קמ"ל נימא מתני' דלא כאבא שאול דתניא זכל שלשים יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים אפילו תימא אבא שאול בשעת אנינות תביר יצריה ורבנן סברי לה כר' יצחק דאמר רבי יצחק (איכה ג, לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו ואבא שאול כי כתיב ההוא במתרעם על מדותיו כתיב והכי קאמר מה יתרעם על מדותיו וכי גבר על חטאיו דיו חיים שנתתי לו ורבנן כי ההוא מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה:

אבל אשה אחת:

אמר רב יהודה אמר רב חלא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא הוה מעשה והוציאוה עשרה במטה אמר רב יוסף תדע דמיחברי בי עשרה וגנבי כשורא ולא מיכספי מהדדי נימא מסייע ליה טמוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך תלמידי חכמים אין אינשי דעלמא לא שאני תלמידי חכמים דידעי

רש"י

[עריכה]


נקורים - ביקרור"ש (ביקידורי"ש: ניקורים, דקירות [נגזר מלשון bec (מקור)]) בלע"ז שנקרו תרנגולים בעיסה:

תולין - אם עיסה זו של תרומה חיישינן שמא שתו התרנגולין ממשקין הטמאים ובעוד המשקה טופח בחרטומיהם נקרו בעיסה ומדקאמר שני דברים הללו עשאום כמי שיש בו דעת לישאל ושנינו באחת מהן תולין מכלל דתינוק תולין:

בריבי - גדול הדור ריב"ל:

ופירושו לא שמע - דבאדומים נמי היה לו לפרש ולחלק בין צלולים לעכורים משקין צלולין נוחין ליבלע:

שבבואה של תינוק - דמות קלסתר פניו:

מתני' עם ב' נשים - מפני שדעתן קלה ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחבירתה שאף היא תעשה כמותה:

עם ב' אנשים - שהאחד בוש מחבירו:

מתייחד אדם עם אמו - טעמא מפרש בגמ':

וישן עמהם - הבן עם אמו ובעודו קטן קאמר דישן עמה בקירוב בשר כדמפרש ואזיל:

הגדילו זה ישן בכסותו כו' - וכן הבת עם אביה בעודה קטנה:

גמ' מאי טעמא - לא יתייחד עם שתי נשים כאשה שמתייחדת עם ב' אנשים:

דעתן קלה עליהן - ושתיהן נוחות להתפתות:

אלא - להכי נקט קרא בן אמך לומר שהבן מצוי אצל האם:

פשטיה דקרא במאי כתיב - לענין פשוטו של מקרא שמדבר בהסתה אמאי נקט בן אמך:

בן אב סני ליה - לפי שממעט בחלק ירושתו:

בן אם לא סני ליה - שאין להם חלק ירושה יחד זה יורש את אביו וזה יורש את אביו:

דלא כאבא שאול - דאמר איש מתייחד עם שתי נשים:

כל שלשים יום - ולד שמת בתוך שלשים יום אין צריך לכבדו במותו להוציאו לקבורה לא במטה ולא בכליבה אלא בחיק:

ונקבר באשה אחת ושני אנשים - וא"צ רבים ללוותו אלא ג':

אבל לא באיש אחד ושתי נשים - משום יחוד שלא היו בתי הקברות סמוכין לעיר:

מה יתאונן - מה מועיל אנינות לאדם לסמוך על כך מלהזהר ביצרו כל זמן שהוא חי צריך להיות גבר על חטאיו שאם לא כן יהא יצרו גובר עליו ויחטיאנו:

על מדותיו - על קורותיו הקורות אותו:

מה יתאונן אדם חי - למה יתאונן אדם חי למה יתרעם אדם על הקורות הבאות עליו אחר כל החסד שאני עושה עמו שנתתי לו חיים ולא הבאתי עליו מיתה:

וכי גבר על חטאיו הוא - שלא חטא לי ובצדקתו הוא חי בתמיה:

ורבנן - אפילו תביר יצריה כדקאמרת יש לחוש פעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי ההוא עובדא דהוה עובדא בההיא איתתא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו. לשון אחר ממורי הזקן ולא גרסינן ורבנן אלא כולה באבא שאול גריס דיו חיים שנתתי לו כי ההיא איתתא דאמרינן במועד קטן (דף כז:) שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו ז' בניה והיא אחריהם מחמת שנתאוננה על מדותיו. דהוה עובדא ואפיקתיה ל"ג:

והוציאוה עשרה אנשים במטה - בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה:

דמחברי עשרה וגנבי כשורא - שיש בה משוי לעשרה:

מוסרים לו - בית דין מי שקנא לאשתו ונסתרה והוא מעלה להשקותה מוסרין לו בית דין שבעירו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך שהרי נאסרה עליו כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל אם בא עליה שוב אין המים בודקין אותה דכתיב (במדבר ה) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ונמצא שם שמים נמחק לבטלה:

תוספות

[עריכה]


רבי שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים בזמן שאשתו עמו. משמע דלרבנן אפילו אשתו עמו אסור להתייחד עם שתי נשים ואפילו לרבי שמעון נמי עם שתי נשים ואשתו עמו הוא דשרי אבל עם אשה אחת אפילו אשתו עמו אסור וקשה מההיא דפרק אין מעמידין (ע"ז דף כה.) גבי הא דתנן לא תתייחד אשה עמהם ובעי עלה בגמרא במאי עסקינן אילימא בחד ודכוותה בישראל מי שרי והתנן לא יתייחד כו' ומסיק בשאשתו של עובד כוכבים עמו עובד כוכבים אין אשתו משמרתו ישראל אשתו משמרתו ומדלא מוקי לה התם כרבי שמעון משמע דאפילו כרבנן נמי אתיא ובאשה אחת נמי משמע דשרי כשאשתו עמו לכך נראה לר"י דלרבי שמעון אינו אסור אלא כשאין אשתו עמו דוקא והכי גרסינן ר' שמעון אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים ובזמן שאשתו עמו ישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו ואתאן אפילו לרבנן ואפילו עם אשה אחת:

כי ההיא מעשה דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה. פר"ח מעשה באשה אחת שהיתה בוכה ומתאוננת על קבר בעלה והיה שם אדם אחד שהיה שומר תלוי אחד וצוה לו המלך לשומרו ובא אצל האשה ופיתה אותה ושמעה לו וכשחזר אצל התלוי לא מצאו והיה מצטער מאד מפחד המלך אמרה לו האשה אל תירא קח בעלי מקברו ותלהו במקומו ואפיקתיה לבעלה ותלהו הרי לך שאפילו בשעת אנינות נתגבר יצרה עליה אך הקונטרס פירש ב' לשונות בלשון אחד גרס ורבנן כי ההיא עובדא דההיא איתתא דהוה עובדא ואפיקתיה וה"פ לרבנן אפילו תביר יצרו כדאמר יש לחוש דפעמים שאין שם אנינות ועושין עצמן כאילו נושאין תינוק מת ויוצאין לעבירה כי ההוא עובדא דההיא אתתא דהוה עובדא ואפיקתיה לתינוק חי בחזקת מת לעשות עבירה עם ההולך עמה לקוברו ועוד פירש לשון אחר דלא גרסינן ורבנן אלא הכל ממילתיה דאבא שאול והכי פירושו כלומר מה יתרעם אדם על חטאיו דיו חיים שנתתי לו כי ההוא מעשה דההיא איתתא כדאי'. בספר חסידים מעשה באשה אחת שהיו לה ז' בנים ומת אחד מהם והיתה בוכה ואמרו לה אל תבכי ואם לאו עוד ימות בן אחר ולא שתקה ומת אחר וכן עשתה עד שמתו כולם והיא אחרי כן מחמת שנתאוננה על מדותיו ולהאי פירושא ל"ג דהוה עובדא ואפיקתיה:

עין משפט ונר מצוה

[עריכה]

קה א מיי' פט"ז מהל' שאר אבות הטומאות הלכה ד':

קו ב ג מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ח', סמג לאוין קכו, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף ה':

קז ד מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף א':

קח ה מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ז', סמג לאוין קנז, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"א סעיף ז':

קט ו מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה א', סמג לאוין קנז, טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף א':

קי ז מיי' פי"ב מהל' אבל הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ג סעיף ד':

קיא ח (מיי' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ח') [עי' במ"מ], טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף ה' בהגה"ה:

קיב ט מיי' פ"ג מהל' סוטה הלכה א':

ראשונים נוספים

 

חידושי הריטב"א

חידושי הריטב"א


אמר ריב"ל לא שנו אלא במשקין לבנין אבל במשקין אדומי' לא דאם איתא דנקור בה מינכרא מילתא ופרכינן ודילמא בלעתינהו עיסה אלא אמר ר' יוחנן דבר זה שמע בריבי דבאדומים תולין להיתירא אבל לא שמע פי' שלא בכל האדומים התירו אלא בעכורין והכי אתמר לא שנו דבאדומים נמי תולין אלא בצלולים שהם כל כך צלולים שאפילו בבואה של תינוק קטן נראית בהם וכ"ש של גדול דאף על גב דאין מראה אדמימות ניכר בעיסה חיישינן שמא בעלתינהו אבל בעכורים כיון דאדומים הן ועכורין דלא בלעתינהו עיסה ואין אדמימות ניכר בהו טהורה דאם איתא דנקור מינכרא מילתא ואפילו במשקין לבנים לא אסרו אלא כשהם קרובים לעיסה אבל אם רחוקים מן העיסה מאוד לא שאפי' שתו מהם התרנגולים בעוד שהולכין לנקר בעיסה ינגב משקה שבפניהם ולא תטמא העיסה שהתרנגולים עצמם אינם טמאים כלל דבעלי חיים אינם מקבלים טומאה חוץ מן האדם שמקבל טומאה מן האב הטומאה ולא מן האוכלים ומשקין טמאים ואין טמאות עיסה זו אלא מפני המשקי' שטפחו שם כשנקרו תרנגולים בפיהם אבל אם נתנגב פיהם קודם שנקרו בה לית לן בה וזה דבר פשוט:

מתניתין לא יתיחד איש עם ב' נשים כו'. פי' אפילו עם ב' נשים וכ"ש עם אשה אחת מפני שהנשים דעתן קלה עליהן ומחפות זו על זו ולא מכספי מהדדי והא דקתני סיפא מי שעסקו עם הנשים לא יתייחד עמהם קשיא לן מאי איריא מי שעסקו עם הנשים אפילו אינש אחרינא לא יתייחד עם ב' נשים וליכא למימר דרישא ב' נשים דוקא אבל ביותר מב' נשים מתייחד וקמ"ל סיפא דמי שעסקו עם הנשים לא יתייחד אפי' עם נשים הרבה כדפירש רש"י ז"ל דהא אמר בגמר' דטעמא דרישא מפני שהנשים דעתן קלות עליהן ומחפות זו על זו ולא מכלימין מהדדי והאי טעמא אפי' בנשים הרבה איתיה אלא דאיידי דבעי למיתני אבל אשה א' מתייחד' עם ב' אנשים נקט רישא ב' נשים. ויש לומר דסיפא אתא לכשרין דקיי"ל דאשה א' מתייחדת עם ב' אנשים בכשרין כדמפרש בגמרא אבל אם עסקו עם הנשים הוה להו כפריצים ואין אשה אחת ולא הרבה מתייחדין עמהן אע"פ שהן ב' וכן פסק רבינו הגדול זצ"ל:

גמרא ורבנן כי ההיא מעשה דההיא איתתא האי מעשה איתיה במקצת נוסחי. דאיתתא מית גברא והות בכי ליה יומא כו' עד דיהבתיה לבעלה ולצלבי' בצליב' ז"ל לא גריס לי' ומפ' בע"א כמ"ש בפירושיו. לאו כשרין כגון אנן אלא כגון רבי חנינא ורב פפי וחביריו פירוש צניעות נהג בעצמו דאלו מן הדין סתם כל אדם כשרין לענין זה עד שיהא מוחזק בפריץ וכ"ש אינהו דחכימי וחסידי ומשום ענותנותא הוא דאמר הכי וזה פשוט:

 

תוספות ר"י הזקן

תוספות ר"י הזקן


עם שתי נשים. כ"ש עם אחת מפני שדעתן קלה ונוחות להתפתות ולא תירא זו מחברתה ואף היא תעשה כמותה:

שני אנשים. הא' בוש מחברו:

בן מתיחד עם אמו להכי נקט בן עם אמו לומר שדרך הבן להיות מצוי אצל האם:

כל שלשים. ולד שמת בתוך ל' יום א"צ לא מטה ולא (כריכה) [כליבה] וא"צ אלא ג' ללוותו:

מה יתאונן:

כלומר מה מועיל לו האנינות כל זמן שהוא חי יצרו מתגבר עליו:

על מדותיו. של הקב"ה על קורותיו הואיל ונתתי לו חיות וכי גבר על חטאיו שלא חטא לי ובצדקתו הוא. עשרה במטה. בחזקת שהיא מתה וקלקלו עמה ואשת איש היתה:

כשורא. קורה שיש בה משוי לעשרה בני אדם ואינם בושים זה מזה:

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/קידושין_פ_ב"