משנה עדיות ג א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ג · משנה א | >>
כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית, רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין.
כיצד, הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה או נושאן, ובמת, הנוגע בכחצי זית [ ומאהיל על כחצי זית או נוגע בכחצי זית ] וכחצי זית מאהיל עליו, ומאהיל על כשני חצאי זיתים, ומאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו, רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין.
אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית [ או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית ], טהור.
אמר רבי מאיר, אף בזה רבי דוסא מטהר וחכמים מטמאין.
הכל טמא, חוץ מן המגע עם המשא והמשא עם האהל.
זה הכלל, כל שהוא משם אחד, טמא.
משני שמות, טהור.
משנה מנוקדת
כָּל הַמְּטַמְּאִין בְּאֹהֶל,
- שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ הַבַּיִת,
- רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַָס מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- כֵּיצַד?
- הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מִן הַנְּבֵלָה אוֹ נוֹשְׂאָן,
- וּבַמֵּת, הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וּמַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת,
- וְכַחֲצִי זַיִת מַאֲהִיל עָלָיו,
- רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס מְטַהֵר,
- וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,
- אוֹ מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,
- טָהוֹר.
- אוֹ מַאֲהִיל עַל כַּחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת,
- אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
- אַף בָּזֶה רַבִּי דּוֹסָא מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין.
- הַכֹּל מְטַמֵּא,
- חוּץ מִן הַמַּגָּע עִם הַמַּשָּׂא,
- וְהַמַּשָּׂא עִם הָאֹהֶל.
- זֶה הַכְּלָל:
- כֹּל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד, טָמֵא;
- מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, טָהוֹר:
נוסח הרמב"ם
כל המטמאין באוהל שנחלקו, והכניסן לתוך הבית - ,::רבי דוסא בן הרכינס - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- כיצד?
- הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה, או נושאן, ובמת,
- הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית,
- או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו,
- מאהיל על כשני חציי זיתים,
- מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו,
- רבי דוסא בן הרכינס - מטהר.
- וחכמים - מטמאין.
- אבל, הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית,
- או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית,
- טהור.
- אמר רבי מאיר: אף בזה, רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.
- הכל טמא - חוץ מן המגע עם המשא, והמשא עם האוהל.
- זה הכלל -
- כל שהוא משם אחד - טמא,
- משני שמות - טהור.
פירוש הרמב"ם
לפי שלמדנו שרבי דוסא אין מצטרף לפי דעתו חצי שיעור להשלים בו שיעור טומאה, בטומאת מגע ובטומאת משא בין במת בין בנבילה, ועוד יתבאר לך בהרבה מקומות ממסכת אהלות כי כשיאהיל האדם הוא עצמו על המת, או על מה שיטמא מן המת באוהל, שהוא טמא.
וכשיהיה האדם בבית שיש בו חצי זית מן המת, ויוציא אבר מאבריו חוץ לבית ויגע בחצי זית אחר, או יגע בחצי זית בקצת גופו, שהוא טמא לדעת חכמים. יראה מזה שנוגע ומאהיל כפי סברתם שווה, וכי אלה השני מינין משם אחד הם.
אחר כן אמר אבל הנוגע בכחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, טהור - וזה יורה כי נוגע ומאהיל אינם משם אחד.
וכבר ביאר התלמוד פירוש זה המחלוקת כפי פשוטו ואמר, שנוגע ומאהיל שני שמות, כמו שנתבאר בכאן באמרו "אבל הנוגע בחצי זית, ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, טהור".
ואולם אמרו בתחילה ובמת הנוגע בכחצי זית, ומאהיל על כחצי זית הוא כמו שאבאר, והוא שתהיה תיבה על דרך משל על גבה חצי זית מן המת, ותיבה שניה על גבי הראשונה, ובין זו לזו פחות מטפח, והוא מאהיל על אותו חצי זית אחר, וכי יגע חצי זית אחר מן המת באותה תיבה העליונה הנה היא נטמאת, לפי שיצטרף החצי זית שנגע בה לחצי זית שהאהילה עליו וכאילו נגע בה זית מן המת. ואמנם נתחייב דין זה לפי שהיא גבוהה מאותו חצי זית פחות מטפח שהוא פחות משיעור אוהל, כמו שיתבאר במקומות ממסכת אהלות. אבל אילו היה בין השתי תיבות טפח או יותר לא היתה נטמאת התיבה, ואפילו לדעת חכמים, לפי שנוגע ומאהיל שני שמות, וזה פירוש אמרם בטומאה רצוצה "בין שני מגדלין עסקינן, ואין ביניהן פותח טפח". [וכן] כשנגע חצי זית בתיבה התחתונה, ויהיה חצי זית בקרקע התיבה העליונה בעניין שיאהיל החצי על התיבה התחתונה, וביניהן פחות מטפח, הן גם כן מתטמאת על הדרך שזכרנו, לפי שנחשוב הכל נגיעה לקרבת החצי זית אחר התחתונה ואין ביניהן טפח הוא מן הדבר אשר הוא האהיל בו הוא האהיל עליו.
אבל מאהיל באוהל שלם ונוגע אינו מצטרף לדעת חכמים, כמו שהמשיל באמרו "אבל הנוגע בכחצי זית" וכו'. ורבי מאיר חולק ואומר, חכמים גם כן סוברין שאוהל ונוגע מצטרפין.
ואין הלכה כרבי מאיר.
והעולה בידינו מזה, שנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית טהור, אלא אם כן אין בינו ובינו טפח שחכמים מטמאים.
וכן אם היה החצי הוא המאהיל, ובינו ובין הדבר שהוא מאהיל עליו פחות מטפח, רבי דוסא מטהר לפי שהוא אצלו נוגע ומאהיל. וחכמים מטמאין, לפי שהוא אצלם כמו שנגע בשני חצאי זיתים, כיון שאין בינו ובין חצי זית אחר ריחוק אויר האוהל שהוא אינו פחות מטפח.
ואין הלכה כרבי דוסא בן הרכינס בכל.
ועוד יתבאר פירוש הלכה זו בפרק שלישי מאהלות:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל המטמאין באוהל - כגון המת והנצל ומלוא תרוד רקב, וכל אותן השנויין ריש פרק ב' דאהלות:
שנחלקו - שיעוריהן לחצאים:
והכניסן - כשהן מחולקין:
לתוך הבית - דהיינו לתוך אוהל אחד:
רבי דוסא בן הרכינס מטהר - דסבר לא מצטרפי לכשיעור:
הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה - פתח באהל ומפרש נבילה, לומר לך דכי היכי דסבירא ליה לר' דוסא שאין מצטרפין לטומאת אוהל. הכי נמי סבירא ליה שאין מצטרפין טומאת מגע ומשא, בין במת בין בנבילה:
הנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית - שהמאהיל על המת טמא כאילו היה עם המת באוהל. וכל הנך מאהיל דרישא, בטומאה רצוצה איירי, שאין בין הטומאה ובין האוהל פותח טפח, ומשום הכי חכמים מטמאים, דאוהל כי האי, נגיעה היא. וסיפא דתנן אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו וכו' דמודו רבנן דטהור, מיירי כשיש פותח טפח בין הטומאה ובין האוהל, דבהא מודו רבנן דאין מצטרפין, דנגיעה ואוהל שני שמות הן, וכל שהן משני שמות אין מצטרפין. ור' דוסא סבר דאפילו בטומאה רצוצה אין מצטרפין:
אמר רבי מאיר וכו' - ר' מאיר פליג אתנא קמא דאמר דכשיש פותח טפח בין הטומאה והאוהל מודו רבנן דטהור ואין מצטרפין, ואמו' איהו דאף בזו פליגי רבנן על ר' דוסא ואמרי דנגיעה ואוהל חד שמא הוא, הלכך מצטרפין לכשיעור ומטמאין. ואין הלכה כר' מאיר:
חוץ מן המגע עם המשא - כגון שנגע בחצי זית והסיט חצי זית:
והמשא עם האוהל - שהסיט חצי זית והאהיל על חצי זית:
משם אחד - כגון מגע ומגע, משא ומשא, אוהל ואוהל:
פירוש תוספות יום טוב
כל המטמאין באהל וכו'. עיקרה באהלות רפ"ג כי שם מקומה. ומה שראוי להוסיף בה הנני יוסיף שם בס"ד:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל המטמאין וכו': ברפ"ג דמסכת אהלות היא שנוייה ומייתי לה בחולין פ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ד) ודף קכ"ה ותוס' פ' מרובה (בבא קמא דף ס"ט.) וביד פ"ד דהלכות טומאת אוכלין סי' ח' ט"ז: וגרסי' המְטמאין המ"ם בשב"א:
הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבלה: פתח באהל ומפרש נבלה כך צ"ל בפירש רעז"ל. ה"ג ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית טהור או נוגע בכחצי זית וכחצי זית וכו'. ודבר אתר מאהיל עליו ועל כחצי זית או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אמר ר"מ אף בזה ר' דוסא בן הרכינס מטהר וכו'. והא לך פירוש הר"ש שיריליו ז"ל כל המטמאין תנא דמתני' בשלשה וד' קא עסיק אלא משום דתני מילי דר' עקיבא דהיינו תלתא דהלכתא ואגב תני שני דברים דאגדה שהן חמשה דברים שהאב זוכה לבן ומספר הדורות ותני נמי שאמר חמשה דברים של י"ב דהוו להו עשרה תני עשרה דברים דר' דוסא דפליג בהו ארבנן והדר למילתיה ומסיים מילי דתנאי דשלשה וארבעה:
כל המטמאין באהל: אותם השנויין במסכת אהלות כזית מן המת ואבר מן המת שיש עליהם בשר כראוי ורובע עצמות ומלא תרווד רקב וכו' כל אחד מאלו שנחלק השיעור לשנים והכניס שניהם לתוך הבית כל אשר בבית טמא שהרי הבית מאהיל על שניהם וה"ה שניהם מאהילין עליו וטעמא כדמפרש ר' יוחנן בגמרא דס"ל לר' דוסא דאין חוזר ומאהיל:
הנוגע בכשני חצאי זתים מן הנבלה: יש מפרשים שאמרו דל"ג ליה דהא מתני' לא קמיירי אלא בטומאת אהל ולא בטומאת נבלות והכי נמי משמע מדברי ר' יוחנן בגמרא דאמר ר' דוסא בן הרכינס ור' ישמעאל אמרו דבר אחד לאו א"ר דוסא אין מאהיל חוזר ומאהיל הכא נמי אין נוגע חוזר ונוגע והשתא מה לו לדקדק מאהיל הא בהדיא קתני בנבלה דאין נוגע חוזר ונוגע ועוד קשה דהיכי קאמר אמרו דבר אחד אדרבא מיפלג פליגי דר' ישמעאל מטמא במשא ור' דוסא בן הרכינס מטהר וכתבו דבעדויות לא היה כתוב בספרים ובספרינו כתוב בין בעדויות בין באהלות. ותירץ הראב"ד ז"ל דהא דר' יוחנן מייתי ראיה ממאהיל ולא מייתי ראיה מנוגע משום דאיכא לדחויי בהאי נגיעה דקאמר ר' דוסא דילמא בשני חצאי זתים המחוברים בעור ובנוגע מאחריו כדס"ל לבר פדא טעמא משום דאין שומר נעשה יד לחצי זית אבל בנוגע מלפניו דלמא יש נוגע וחוזר ונוגע הלכך ליכא למיגמר להא מילתא אלא מנושא או ממאהיל וכיון דבמאהיל מיירי עיקרא דמילתא גמר לה ממאהיל ומאי דקשיא נמי דקתני הכא דלר' דוסא אין נושא וחוזר ונושא ואילו התם תנן כר' ישמעאל דמטמא במשא דסבר יש נושא וחוזר ונושא התם בשני חצאי זתים המחוברים בעור קאמר דבבבת אחת קא מסיט להו על גב העור אבל הכא בשני חצאי זתים מפורדים וחלוקים קאמר דה"ל כמגע מה מגע אין נוגע וחוזר ונוגע אף משא אין נושא וחוזר ונושא:
הנוגע ומאהיל על כחצי זית: משמע הכא דרבנן סברי דמגע עם אהל מצטרפים וא"כ סיפא דקתני אבל הנוגע וכו' ודבר אחר מאהיל וכו' משמע דאין נוגע מצטרף עם האהל האי קושיא בגמ' פריך רישא אסיפא ומשני לה. שלשה מיני אהלים יש. א' שהטומאה מאהיל עליו. ב' שהוא מאהיל על הטומאה. ג' שהוא והזית תחת אהל א' וקרוי אהל המשכה בלשון הגמרא. ודע שיש חילוק ביניהם. שכשהזית מאהיל עליו או הוא מאהיל על הזית ל"ש יש פותח טפח בינו ובין הזית בין מלמטה בין מלמעלה ל"ש אין בו טפח בין זית למעלה ובינו וזית למטה ובינו לעולם טמא מטעם טומאה רצוצה דקיי"ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדתנן באהלות אבל כשהזית והאדם תחת אהל אחד כדי שהאהל יביא הטומאה צריך שיהא בין האהל לזית פותח טפח דאי לא בוקעת ועולה ואין האהל מביא את הטומאה:
אף בזה וכו': כלומר אף בזה נחלקו עליו חכמים והיו מטמאים. וכתב הראב"ד ז"ל דר"מ סבר כרבנן דכל מיני אהל נגיעה הוי ואפילו אהל המשכה וכיון דקרוי אהל לא מפליגינן בין אהל לאהל ואי קשיא לך הא דגרסינן בפ' העור והרוטב מאן האי תנא דקרי לאהל נגיעה ר' יוסי הל"ל בהדיא ר"מ מהכא. איכא למימר משום דר"מ אליבא דרבנן קאמר ודילמא לא ס"ל לדידיה מש"ה אייתי ליה מדר' יוסי דקאמר אליבא דנפשיה עכ"ל ז"ל. וצ"ע זה הכלל דקאמר ר"מ לאתויי מאי ושמא סימנא בעלמא נקט כדמשני תלמודא בר"פ הקורא עומד כמ"ש שם סי' ב' וכן מצאתי ג"כ שפירש בתוי"ט ברפ"ג דאהלות. ועיין במ"ש ר"פ שני דאהלות ורפ"ג. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל ארכינס באל"ף. גם כתב מלות ודבר אחר אית דל"ג להו אלא גורסין וחצי זית והגירסא הנכונה היא דגרסי' ודבר אחר ע"כ. עוד כתב ברוב הספרים לא גרסינן ומאהיל על כשני וכו' עד ר' דוסא ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
כל המטמאין באהל: [אהלות פ"ג מ"א] דהיינו מת וכל הבא ממנו [כמבואר פ"ב דאהלות]:
שנחלקו: שיעורן:
והכניסן: כשהן מחולקין:
לתוך הבית: ר"ל תחת אהל א':
וחכמים מטמאין: אף דבשאר שיעור טומאות נמי פליגי וכדמוכח מסיפא דמתניתין. נ"ל דלרבותא דר' דוסא נקט אוהל, דאף דאוהל מצרף כל שחחתיו להיות כנוגעין, אפ"ה בנחלק השיעור אין מצטרף לר' דוסא. או נ"ל דנקט אוהל דקמ"ל דאף באהל שיש לומר דהמקום שמאהיל על חצי זית זה אינו מאהיל על זה אפ"ה ס"ל לרבנן דמצטרף [ועי' רש"י חוליו קכ"ד ב']:
ובמת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית: ודוקא בטומאה רצוצה, שאין בין המאהיל לנאהל טפח' דהו"ל כמגע. אבל שאר אוהל, אף לרבנן אין מצטרף למגע, מדהו"ל מגע ואהל ב' שמות:
ועל כחצי זית: הכא לא מיירי בגוונא דרישא' רק בטומאה שאינה רצוצה, ולהכי נמי נקט הכא לשון אחר, מיהו ה"ה בנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית ואינה רצוצה:
ועל כחצי זית: מצטרף לרבנן ודברי ר"מ היא:
חוץ מן המגע עם המשא: שנשא או הסיט ולא נגע בהטומאה:
זה הכלל כל שהוא משם אחד: כגון מגע עם מגע, משא ומשא, אהל ואהל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת