ביאור:משנה עדויות פרק ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
שאר חכמי יבנה מחוץ לר' עקיבא
[עריכה]|
ר' דוסא היה חכם עצמאי ובודד, בן דורו של ריב"ז וזקן ממנו. ראו עליו ביבמות טז א. |
חטיבה I: ר' דוסא בן הרכינס
[עריכה](א) כל המטמאין באהל שנחלקו, והכניסן לתוך הבית - רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.
- כיצד? הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבלה, או נושאן
- ובמת - הנוגע בכחצי זית - [ומאהיל על כחצי זית,
|
משנה זו נמצאת באהלות ג, א. ר' דוסא סבר ששני חצאי זית אינם מצטרפים אף אם שתי הטומאות מאותו סוג ("משם אחד", כגון אהל ואהל או משא ומשא). ר' מאיר מסכים עם חכמים, ש"שם אחד" מצרף, אבל לדעתו גם מגע ואוהל נחשבים "שם אחד". |
- או נוגע בכחצי זית] - וכחצי זית מאהיל עליו,
- ומאהיל על כשני חצאי זיתים, ומאהיל על כחצי זית - וכחצי זית מאהיל עליו,
- רבי דוסא בן הרכינס מטהר, וחכמים מטמאין.
- אבל הנוגע בכחצי זית - ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית
- [או מאהיל על כחצי זית - ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית] - טהור.
אמר רבי מאיר: אף בזה רבי דוסא מטהר וחכמים מטמאין.
- הכל טמא, חוץ מן המגע עם המשא, והמשא עם האהל.
זה הכלל: כל שהוא משם אחד - טמא. משני שמות - טהור:
(ב) אכל פרוד בסך הכל ביצה, אבל מפוררת לכמה חתיכות - אינו מצטרף לטומאת אוכלין, דברי רבי דוסא בן הרכינס.
|
דעת ר' דוסא בעניין האוכל הפרוד מופיעה גם בטהרות ח, ח. בשתי המחלוקות האחרות נשנתה במקבילות רק דעת חכמים. ראו מעשר שני א, ב, (אבל בתוספתא מע"ש א ד, מופיעה דעתו) וכן חגיגה ב ה. נראה שדברי ר' דוסא המיקל לא נראו בעלי משקל גדול. לעניין האסימון השוו תוספתא מע"ש ב, ח, שהתירו לעשות כלים ממטבעות כסף של מע"ש, ולפדות אותם. |
- וחכמים אומרים: מצטרף.
מחללין מעשר שני על אסימון מטבע שאין עליו צורה - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרים: אין מחללין.
מטבילין ידים לחטאת אם נטמאו ידיו ורוצה לגעת במי חטאת של אפר הפרה האדומה - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרים: אם נטמאו ידיו - נטמא גופו לעניין מי החטאת מחמירים ומחייבים טבילת כל הגוף.:
(ג) מעי אבטיח וקניבת ירק של תרומה - רבי דוסא מתיר לזרים כי אינם אוכל לדעתו, וחכמים אוסרין.
|
ראו תוספתא דמאי ד, ד, דעת חכמים שקיבלו באופן חלקי את דברי ר' דוסא, וחולין יא, ב. הלשון "מנה מנה ופרס" דומה לאמור בדניאל ה כה. |
חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס ולא פחות - חייבות בראשית הגז, דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרים: חמש רחלות כל שהן:
(ד) כל החוצלות מחצלות טמאות טמא מת - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרים: מדרס גם מדרס, כי ניתן לשכב עליהן..
כל הקליעות חוטים קלועים ולא ארוגים. טהורות, חוץ משל גלגילון חגורה שכך נוהגים לעשותה - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרים: כלם טמאות, חוץ משל צמרים המיועדות למסחר ולא ללבישה.:
(ה) הקלע שבית קבול היא "כף הקלע" שלה ארוג - טמאה.
|
הקלע – משחק מילים עם "הקליעות", וראו כלים כז ב. |
- ושל עור - רבי דוסא בן הרכינס מטהר כי הקלע אינו כלי אלא עם האבן שהוא מעיף וחכמים מטמאין.
נפסק נקרע בית אצבע שלה - טהורה. בית הפקיע שלה - טמאה:
(ו) השבויה אוכלת בתרומה - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרים: יש שבויה אוכלת, ויש שבויה שאינה אוכלת.
|
וראו כתובות ב ה, לגבי אשת ישראל. גם שם אין מופיעה שיטת ר' דוסא. |
- כיצד? האשה שאמרה "נשביתי וטהורה אני" - אוכלת,
- [שהפה שאסר הוא הפה שהתיר]
- ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת "טהורה אני" - אינה אוכלת:
חטיבה II: חומרות של חכם יחיד
[עריכה](ז) ארבעה ספקות רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרין:
|
ר' דוסא היקל, ותלמידו ר' יהושע מחמיר. והשוו לעיל ב ז. שם מדובר בחפצים וכאן בבני אדם, אבל גם שם לפי התוספתא ר' יהושע מחמיר. משנה זו נמצאת בטהרות ו ב. |
- כיצד? הטמא עומד והטהור עובר,
- הטהור עומד והטמא עובר,
- טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים,
- טהרה ברשות היחיד וטומאה ברשות הרבים,
- ספק נגע - ספק לא נגע, ספק האהיל - ספק לא האהיל, ספק הסיט - ספק לא הסיט
- רבי יהושע מטמא, וחכמים מטהרין:
(ח) שלושה דברים רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין:
|
ראו כלים יב ה. מסמרים אלו נחשבים ככלים לדעת ר' צדוק, כי אינם משמשים לחיזוק אלא משתמשים בגופם. ר' צדוק חי בזמן החורבן. |
- מסמר השולחני, לתליית המאזניים וארון של גרוסות, ומסמר של אבן שעות שעון שמש
- רבי צדוק מטמא, וחכמים מטהרין:
|
משנה זו נמצאת בכלים יב, ו. |
(ט) ארבעה דברים רבן גמליאל מטמא, וחכמים מטהרין:
- כסוי טני מכסה של סיר גדול של מתכות של בעלי בתים, ותלוי שרשרת מתכת המשמשת לתלייה של המגרדות,
- וגלמי כלי מתכות, וטבלא שנחלקה לשנים.
- ומודים חכמים לרבן גמליאל בטבלא שנחלקה לשנים, אחד גדול ואחד קטן - הגדול טמא, והקטן טהור:
(י) שלושה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי:
|
משנה זו נמצאת בביצה ב, ו. בית רבן גמליאל היו נוהגים בדרכים שונות, וראו גם ברכות ב, ה-ז |
- אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב,
- ואין אופין ביום טוב פיתין גריצין פיתות גדולות אלא רקיקין. קטנות
- אמר רבן גמליאל: מימיהן של בית אבא, לא היו אופין פיתין גריצין
- אלא רקיקין.
- אמרו לו: מה נעשה לבית אביך? - שהיו מחמירין על עצמן - ומקילין על ישראל,
- להיות אופין פיתין גריצין וחרי: אפילו פיתות על גחלים
חטיבה III: קולות של יחידים
[עריכה]|
משנה זו נמצאת בביצה ב, ז. לגבי הגדי המקולס, ראו פסחים ז, ב: רבן גמליאל המשיך לאכול פסח מצה ומרור אחרי החורבן, כשם שריב"ז המשיך לתקוע בשבת אחרי החורבן, וראו גם ראש השנה ד, א. |
(יא) אף הוא אמר שלושה דברים להקל:
- מכבדין בין המטות, ומניחין את המוגמר ביום טוב,
- ועושים גדי מקולס בלילי פסחים.
- וחכמים אוסרים:
(יב) שלושה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אוסרין:
|
משנה זו נמצאת בביצה ב, ח. כאן וגם שם היא מופיעה אחרי ההלכות של רבן גמליאל. האם זו הסיבה לאגדה התלמודית, שראב"ע מונה לנשיא במקומו? ר' אלעזר בן עזריה היה מקורב לבית שמאי, כפי שניתן לראות בברכות יא א. ההקלות שלו מקשרות לפרק הבא, הדן בקולי בית שמאי. |
- פרתו יוצאה בשבת ברצועה שבין קרניה, ומקרדין את הבהמה ביום טוב,
- ושוחקין ביום טוב את הפלפלין ברחיים שלהן.
- רבי יהודה אומר: אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שהוא עושה חבורה
- אבל מקרצפין.
- וחכמים אומרים: אין מקרדין אף לא מקרצפין: