קטגוריה:דניאל ה כה

מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין

וְזֶה הַכְּתָב אֲשֶׁר רָשׁוּם

דניאל מגביל את תשובתו לכתב שרשום ברגע זה על הקיר. הוא כבר אמר את זה במשפט הקודם: "אֲזַי מִפָּנָיו נִשְׁלַח פַּס שֶׁל יָד, וּכְתָב זֶה רָשׁוּם" (ביאור:דניאל ה כד).
דניאל אמר "רָשׁוּם" (בהווה) ולא אמר 'רשמה' או 'נרשם' (בעבר). דניאל לא התחייב למה שהיה כתוב בעבר, או הכתוב במשך תהליך הכיתוב, במידה והיד כתבה את האותיות בסדר שונה ומשונה.

מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין

חז"ל העלו שהכתוב היה:

מ מ ת ו ס

נ נ ק פ י

א א ל ר ן

ולכן חכמי בבל לא ידעו לקרוא את זה.

כתב חרטומים נכתב מימין לשמאל, משמאל לימין, ומלמעלה למטה - כך שקשה להאמין שחכמי בבל לא ידעו לקרוא בכל הכיוונים את כל האותיות והשפות הידועות בממלכה.
לא נאמר האם הכתוב היה בשלוש שורות: ממתוס ננקפי אאלרן.
גם לא נאמר איך היד כתבה את האותיות ובאיזה כיוון תנועה, מאות לאות.

סביר שאף אחד בממלכה לא ידע לקרוא את סימני האותיות, וזה כלל גם את דניאל. הכתב היה אלוהי בלתי מזוהה.
דניאל הבין שאף אחד לא יודע, ולכן הוא היה חופשי להמציא כרצונו.
דניאל לא בקש זמן לחשוב, וכך לתת הזדמנות לאלוהים לעזור לו בחלום (ביאור:דניאל ב יט), ולא השתהה כשעה כדי לחשוב (ביאור:דניאל ד טז), אלא ענה מיד.

דניאל יסביר מילה מילה כפי שהמלך דרש: "אֶת הַכְּתָב לִקְרֹא וּפִתְרוֹנוֹ לְהוֹדִיעֵנִי" (ביאור:דניאל ה טז).