משנה עדיות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


עדיות פרק א: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ראשון ("שמאי אומר") · >>

פרקי מסכת עדיות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·משנה יג ·משנה יד ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

שמאי אומר, כל הנשים דיין שעתן.

והלל אומר, מפקידה לפקידה, אפילו לימים הרבה.

וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה, ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת.

כל אשה שיש לה וסת, דיה שעתה.

המשמשת בעדים, הרי זו כפקידה, ממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה.

משנה ב[עריכה]

שמאי אומר, מקב לחלה.

והלל אומר, מקביים.

וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא קב ומחצה חייבים בחלה.

ומשהגדילו המדות אמרו, חמשת רבעים חייבין.

רבי יוסי אומר, חמשה פטורין, חמשה ועוד, חייבין.

משנה ג[עריכה]

הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, [ אלא ] שאדם חייב לומר בלשון רבו.

ושמאי אומר, תשעה קבין.

וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון, שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם.

משנה ד[עריכה]

ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם.

משנה ה[עריכה]

ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין, שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו, שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין.

היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין, במנין אבל לא בחכמה, אינו יכול לבטל דבריו, עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין.

משנה ו[עריכה]

אמר רבי יהודה, אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלה, שאם יאמר האדם כך אני מקובל, יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.

משנה ז[עריכה]

בית שמאי אומרים, רובע עצמות מן העצמים, בין משנים בין משלשה.

ובית הלל אומרים, רובע עצמות מן הגויה, מרוב הבנין או מרוב המנין.

שמאי אומר, אפלו מעצם אחד.

משנה ח[עריכה]

כרשיני תרומה, בית שמאי אומרים, שורין ושפין בטהרה, ומאכילין בטומאה.

בית הלל אומרים, שורין בטהרה, ושפין ומאכילין בטומאה.

שמאי אומר, יאכלו צריד.

רבי עקיבא אומר, כל מעשיהם בטומאה.

משנה ט[עריכה]

הפורט סלע ממעות מעשר שני, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות.

[ רבי מאיר אומר ] אין מחללין כסף ופירות על הכסף.

וחכמים מתירין.

משנה י[עריכה]

הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות.

הדנים לפני חכמים אומרים, בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות.

רבי עקיבא אומר, בשלשה דינרים כסף וברביעית [ כסף ברביעית ] מעות.

ורבי טרפון אומר, ארבעה אספרי כסף.

שמאי אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.

משנה יא[עריכה]

כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.

שמאי אומר, אף מלבן של כסא, טמא.

כסא שקבעו בעריבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין.

שמאי אומר, אף העשוי בה.

משנה יב[עריכה]

אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי, תינשא. מת בעלי, תתיבם.

ובית הלל אומרים, לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד.

אמרו להם בית שמאי, אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים, לא דברו בקציר אלא בהווה.

חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.

בית שמאי אומרים, תינשא ותיטול כתובתה.

ובית הלל אומרים, תינשא ולא תיטול כתובתה.

אמרו להם בית שמאי, התרתם את הערוה החמורה, לא תתירו את הממון הקל.

אמרו להם בית הלל, מצינו שאין האחים נכנסין לנחלה על פיה.

אמרו להם בית שמאי, והלא מספר כתובתה נלמוד, שהוא כותב לה, שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך.

חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

משנה יג[עריכה]

מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל.

אמרו להם בית שמאי, תקנתם את רבו, ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה, אינו יכול. בת חורין, אינו יכול. ליבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר (ישעיה מה) לא תהו בראה, לשבת יצרה.

אלא, מפני תקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו.

חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.

משנה יד[עריכה]

כלי חרס מציל על הכל, כדברי בית הלל.

ובית שמאי אומרים, אינו מציל אלא על האוכלין ועל המשקין ועל כלי חרס.

אמרו להם בית הלל, מפני מה.

אמרו להם בית שמאי, מפני שהוא טמא על גב עם הארץ, ואין כלי טמא חוצץ.

אמרו להם בית הלל, והלא טהרתם אוכלים ומשקין שבתוכו.

אמרו להם בית שמאי, כשטהרנו אוכלים ומשקים שבתוכו, לעצמו טהרנו.

אבל כשטהרת את הכלי, טהרת לך ולו.

חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה עדיות א ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן הלל אומר מפקידה לפקידה אפילו לימים הרבה וחכמים אומרין לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כל אישה שיש לה וסת דייה שעתה והמשמשת בעידים הרי זו כפקידה וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה.

(ב) שמאי אומר מקב חלה הלל אומר מקביים וחכמים אומרין לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבין בחלה משהגדילו המדות אמרו חמשת רבעים חייבין רבי יוסי אומר חמישה פטורין חמישה ועוד חייבין.

(ג) הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שאדם חייב לומר כלשון רבו שמאי אומר תשעת קבין וחכמים אומרין לא כדברי זה ולא כדברי זה עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משם שמעיה ואבטליון ששלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה וקיימו את דבריהם.

(ד) ולמה מזכירין דברי שמאי והלל לבטלן ללמד לדורות הבאין שלא יהא אדם עומד על דברו שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם.

(ה) ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובים הואיל ואין הלכה אלא כדברי המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו שאין בית דין יכל לבטל את דברי בית דין חברו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין היה גדול ממנו בחכמה אבל לא במנין במנין אבל לא בחכמה אינו יכל לבטל את דברו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין.

(ו) אמר רבי יהודה אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת.

(ז) בית שמאי אומרין רובע עצמות מן העצמים בין משנים ובין משלשה בית הלל אומרין רובע עצמות מן הגווייה מרוב הבניין או מרוב המנין שמאי אומר אפילו מעצם אחד.

(ח) כרשיני תרומה בית שמאי אומרין שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה בית הלל אומרין שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה שמאי אומר יאכלו צריד רבי עקיבה אומר כל מעשיהם בטומאה.

(ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרין בכל הסלע מעות ובית הלל אומרין בשקל כסף ובשקל מעות רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף וחכמים מתירין.

(י) הפורט סלע של מעשר שני בירושלים בית שמאי אומרין בכל הסלע מעות ובית הלל אומרין בשקל כסף ובשקל מעות הדנים לפני חכמים אמרו בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות רבי עקיבה אומר בשלשה דינרים כסף וברבעת כסף וברבעת מעות רבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.

(יא) כיסא של כלה שניטלו חיפוייו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף מלבן של כיסא טמא כיסא שקבעו בעריבה בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין שמאי אומר אף העשוי בה.

(יב) אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי האישה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי תינשא מת בעלי תתייבם ובית הלל אומרין לא שמענו אלא בבאה מן הקציר בלבד אמרו להן בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה ממדינת הים לא דברו בקציר אלא בהווה חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי בית שמאי אומרין תינשא ותיטול כתובה ובית הלל אומרין תינשא ולא תיטול כתובה אמרו להן בית שמאי לבית הלל התרתם את הערוה החמורה לא תתירו את הממון הקל אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה אמרו להן בית שמאי והלוא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תינשאי לאחר תיטלי מה שכתוב ליך חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

(יג) מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין עובד את עצמו יום אחד ואת רבו יום אחד כדברי בית הלל בית שמאי אומרין תיקנתם את רבו ואת עצמו לא תיקנתם לישא שפחה אינו יכל בת חורין אינו יכל ייבטל והלוא לא נברא העולם אלא לפרייה ורבייה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה (ישעיהו מה יח) אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

(יד) כלי חרס מציל על הכל כדברי בית הלל בית שמאי אומרין אינו מציל אלא על האוכלים ועל המשקין ועל כלי חרס אמרו להם בית הלל מפני מה אמרו להם בית שמאי מפני שהוא טמא על גב עם הארץ ואין כלי טמא חוצץ אמרו להם בית הלל והלוא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו אמרו להם בית שמאי כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו לעצמו טיהרנו אבל כשטיהרת את הכלי טיהרת לך ולו חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

פירושים[עריכה]