משנה עדיות א ז

רובע עצמות - רובע קב של עצמות המת מטמאים באוהל. ופחות [מרובע] אין מטמאין אלא במגע ובמשא אבל לא באהל. וסברי בית שמאי דרובע קב מטמאים ואפילו הן ממתים הרבה:

ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה - כלומר, מגוף אחד של מת אחד, ולא ממתים הרבה. ואפילו של מת אחד אין מטמאין עד שיהיה ברובע הקב רוב בנין ^טו דהיינו רוב גודל הגוף, או רוב מנין עצמותיו של אדם, ויהיו קכ"ה עצמות, שמנין עצמותיו של אדם רמ"ח:

אפילו מעצם אחד - אם עצם אחד של מת ממלא רובע קב, מטמא באוהל. והלכה כבית הלל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

מן העצמים. כלומר אע"פ שאינם מרוב בנין. ולא מרוב מנין:

מרוב בנין או מרוב מנין. פירש הר"ב ואפי' של מת אחד אין מטמאין עד שיהיה ברובע הקב רוב בנין וכו' כך פירש"י בפ"ז דנזיר דף נ"ב. והא דפי' הר"ב שם משנה ב' וכן לקמן ספ"ו דרוב בנין או רוב מנין מטמא אפי' אין בהם רובע קב וכן פירש עוד בריש פ"ב דאהלות. הוא פירוש הרמב"ם ספ"ו ובנזיר. ואף באהלות הוגה כך בפירושו. כמ"ש הכ"מ בפ"ב מהל' טומאת מת. וכך בא לידי פירוש המשניות להרמב"ם דסדר טהרות. מוגהים מא"י. ומצאתי הוגה כדברי הכ"מ:

מרוב הבנין. פירש הר"ב דהיינו רוב גודל הגוף. ועיין עוד בספ"ו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יד) (על המשנה) מן העצמים. כלומר, אע"פ שאינם מרוב בנין ולא מרוב מנין:

(טו) (על הברטנורא) רש"י. והא דפירש הר"ב בנזיר דרוב בנין או רוב מנין מטמא אפילו אין בהם רובע קב. הוא פירוש הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

בש"א רובע וכו': בנזיר פ' כ"ג דף נ"ב ברייתא ופירשו שם תוס' ז"ל או מרוב המנין פי' אם תפש קכ"ה עצמות וקיצע ממנו מכל אחד ואחד עד שהעמידו על רובע יטמאו באהל ע"כ. ויש שנוי ממשנה זו בר"פ שני דאהלות ורובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין וע"ש כי נראה ששם פי' רעז"ל הפך ממה שפירש פה. (הגהה כתוב בספר כריתות בלשון למודים שער ב' דף ל"ט מצינו תלמידים חולקים על רבם והתלמידים נזכרו בתחלה לפני רבם כי הא דמסכת עדויות פ"ק דתנן ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמים בין משנים בין משלשה ובה"א רובע עצמות מן הגויה וכו' שמאי אומר אפי' מעצם אחד עוד גבי כרשיני תרומה בש"א שורין ושפין בטהרה וכו' ובסיפא קאמר שמאי אומר יאכלו צריד וכן במעשר שני. עוד גבי הפורט סלע של מעשר שני שמאי אומר בכל הסלע מעות ושם פליגי ב"ש וב"ה לפני חכמים ור' עקיבא ור' טרפון ובסוף קאמר שמאי אומר יניחנו בחנות ויאכל כנגדה מעשר שני. וכן גבי כסא של כלה שניטלו חפוייו בש"א וכו' ובה"א וכו' שמאי אומר וכו' וכן בתר הכי כסא שקבעו בעריבה פליגי ב"ש וב"ה ושמאי [אומר] בסוף אף העשוי בה ושמא בילדותו תנא להו כמו שאמרו ב"ש ובזקנותו חזר בו ומשנה לא זזה ממקומה וכן מצינו גבי הזהב קונה את הכסף בילדותו שנה בענין אחד ובזקנותו שנה בענין אחר ובזה ניחא הכא דהקדים דברי התלמידים שכך שנה הרב בתחלה וניחא שהתלמידים קבלו כך מרבם ולא מלבם כי איך יתכן שכולם הושוו לדעת אחד אם לא קבלו מרב אחד דלא סבירא ליה כחד תנא ע"כ) והא לך קוצר פי' הראב"ד ז"ל בש"א רובע עצמות מן העצמות וכו' כלומר מאיזה עצמות שבאדם אפי' מאצבעות ידים ורגלים או מקוטלית או מכתפיים או מקנה היד או ממרפק אע"פ שאין רוב בניינו לא מן הגויה ולא בגודל וב"ה סברי דוקא מן הגוייה כלומר מן הירכים ולמעלה והירכים בכלל שאין האדם יכול לחיות זולתם אבל מן השוקיים לא הואיל וקטועי רגלים יכולין לחיות הלכך כיון דיכול לחיות זולתם אינם מעיקר הגוף ואע"פ שהשוקיים הם מרוב גובהו של אדם וכ"ש אצבעות ידים ורגלים ישאר העצמות הדומין להם דאין מטמאין באהל אי נמי איכא לפרושי דבעי ב"ש שיהא בהן מן הגויה או שתי ירכים לבדן או שתי שוקיים מירך אחת והיינו בין משתים בין משלש דאמרי ב"ש ואע"ג דשוקיים גופייהו לאו מן הגוייה נינהו כיון דאיכא ירך בהדייהו שהוא מן הגויה ושוקיים הוו מרוב מנין בגובה הלכך מצטרפי בהדי ירך ומטמאין באהל ברובע הקב ור' יהושע אמר במסכת נזיר דיכול להיות דב"ש לא פליגי אב"ה אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והתם נמי מפ' לשמאי דאמר אפי' מעצם אחד דהיינו דוקא משדרה וגולגולת ע"כ:

שמאי אומר אפי' מעצם אחד: נמצא שהתלמידים חולקים על רבם ונזכרו בתחלה לפני רבם והטעם אומר הכריתות שהתלמידים קבלו כך מרבם תחלה בילדותו ושוב חזר בו בזקנותו ואפ"ה משנה ראשונה לא זזה ממקומה מספר הליכות עולם. וביד פ' שני דהלכות טומאת מת סי' ט' י'. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל ונ"ל דקומת האדם חלוקה בלשון חכמים לשלשה חלקים אחד מן הירכים ולמעלה שתוכו המעים והדקים עם הראש וזה יקראו גויה ועוד חלק אחר שהן אורך עצמות הירכים והשוקים וזה קרוי בנין ולפעמים קרוי בנין השוקים והירכים והצלעות והשדרה ועוד חלק אחר דהיינו מרפקי הידים והרגלים שיש בהם רוב מנין ע"כ:

מרוב בנין או מרוב מנין: פי' הר"ב ז"ל ואפי' של מת אחד אין מטמאין עד שיהיה ברובע הקב רוב בנין וכו' וז"ל הר"ר יהוסף ז"ל מה שפי' רעז"ל עד שיהא ברובע הקב רוב בנין וכו' אין נראה כי זה אינו הדין כי רוב הבנין והמנין מטמאין בלא רובע וגם אינו לשון המשנה ועי' באהלות פ' שני ולקמן פ"ג ע"כ:

אפי' מעצם א': ה"ג ברוב הספרים מעצם במם ולפי זו הגירסא צריך לפרש דהכי קאמר אפילו לקחו זה הרובע מעצם אחד כלומר שאין כל העצם בכאן אפילו הכי מטמא באהל אכן יש ס"א עצם בלא מם הרי"א ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

בית שמאי אומרים רובע עצמות מן העצמים: ר"ל רובע קב עצמות מת שמטמאין באוהל, [דבפחות מכן אמ"ט רק במגע ומשא] אותו רובע קב סגי אם הוא מב' עצמות. וא"צ רוב מניין דהיינו קכ"ה עצמות ממת, או רוב בניין, דהיינו ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ"ה א'], דבחדא סגי, או רובע קב או רוב מניין או רוב בניין [ועי' מ"ש אהלות פ"ב סי' י']:

בין משנים בין משלשה: ר"ל אפילו אין הרובע קב רק ממתים הרבה:

ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה: ר"ל ממת א':

או מרוב המנין: ר"ל דכמו כן רוב בניין או מניין שג"כ מטמא באוהל, נמי צריך שיהיה מן גויה אחת [ועי' לקמן פ"ו סי' ל'] ולרש"י ותוס' [נזיר נ"ב ב'] ה"ק מב' או ג' עצמות. ור"ל אם ב' או ג' עצמות נשבר מכל א' קצת, ויהיה השברים ההם מן הקטנים או מהגדולים, אם כל חתיכת העצמות ההם מחזיקים רובע מטמאים באהל ולב"ה צריך שיהיו רוב מניין אי רוב בניין ומכל א' נשבר קצת, אם הרוב בניין או רוב מניין שנשבר מכל עצם קצת מחזיק רובע מטמא באהל. וי"א דה"ק ב"ה דתרתי בעי רובע הקב, מרוב בניין או רוב מניין ור"ל דלב"ש סגי הרובע מעצמות מעורבים גדולים וקטנים ולב"ה צריך שיהיה הרובע או מהגדולים אפילו הם מעטים, או מהקטנים שרבים מהן מחזיקים רובע:

שמאי אומר אפילו מעצם אחד: כשממלא עצם א' רובע הקב, מטמא באוהל:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת