משנה עדיות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


עדיות פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק רביעי ("אלו דברים") · >>

פרקי מסכת עדיות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

ביצה שנולדה ביום טוב — בית שמאי אומרים, תאכל. ובית הלל אומרים, לא תאכל.

בית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת.

ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית.

משנה ב[עריכה]

[ בהמה שנולדה ביום טוב, הכל מודים שהיא מותרת.

ואפרוח שיצא מן הביצה, הכל מודים שהוא אסור ].

השוחט חיה ועוף ביום טוב — בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים, לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן.

ומודים שאם שחט, שיחפור בדקר ויכסה.

שאפר כירה מוכן הוא.

משנה ג[עריכה]

בית שמאי אומרים, הבקר לעניים הבקר.

ובית הלל אומרים, אינו הבקר, עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה.

כל עומרי השדה של קב קב, ואחד של ארבעה קבין ושכחו — בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ובית הלל אומרים, שכחה.

משנה ד[עריכה]

העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו — בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ובית הלל אומרים, שכחה.

משנה ה[עריכה]

כרם רבעי — בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור. ובית הלל אומרים, יש לו [ חומש ויש לו ] ביעור.

בית שמאי אומרים, יש לו פרט ויש לו עוללות, והעניים פודים לעצמן.

ובית הלל אומרים, כולו לגת.

משנה ו[עריכה]

חבית של זיתים מגולגלים — בית שמאי אומרים, אינו צריך לנקב. ובית הלל אומרים, צריך לנקב.

ומודים, שאם נקבה וסתמוה שמרים, שהיא טהורה.

הסך בשמן טהור ונטמא, ירד וטבל — בית שמאי אומרים, אף על פי שהוא מנטף, טהור. ובית הלל אומרים, כדי סיכת אבר קטן.

ואם היה שמן טמא מתחלתו — בית שמאי אומרים, כדי סיכת אבר קטן. ובית הלל אומרים, משקה טופח.

רבי יהודה אומר משום בית הלל, טופח ומטפיח.

משנה ז[עריכה]

האשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר, כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרים, בפרוטה ובשוה פרוטה.

וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי.

בית שמאי אומרים, פוטר הוא את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין.

איזהו גט ישן, כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה.

המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי — בית שמאי אומרים, אינה צריכה ממנו גט שני. ובית הלל אומרים, צריכה ממנו גט שני.

אימתי, בזמן שנתגרשה מן הנשואין.

אבל אם נתגרשה מן האירוסין, אינה צריכה ממנו גט שני, מפני שאין לבו גס בה.

משנה ח[עריכה]

בית שמאי מתירין את הצרות לאחים, ובית הלל אוסרין.

חלצו, בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ובית הלל מכשירין.

נתייבמו, בית שמאי מכשירין, ובית הלל פוסלין.

ואף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מלישא נשים מבית שמאי.

וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו להיות עושים טהרות אלו על גב אלו.

משנה ט[עריכה]

שלשה אחים, שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד מופנה, מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני —

בית שמאי אומרים, אשתו עמו, והלה תצא משום אחות אשה.

ובית הלל אומרים, מוציא את אשתו בגט וחליצה, ואת אשת אחיו בחליצה.

זו היא שאמרו, אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו.

משנה י[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המטה — בית שמאי אומרים, שתי שבתות. ובית הלל אומרים, שבת אחת.

המפלת לאור שמונים ואחד— בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין.

סדין בציצית — בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבים.

כלכלת השבת — בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.

משנה יא[עריכה]

מי שנדר נזירות מרובה והשלים נזירותו ואחר כך בא לארץ — בית שמאי אומרים, נזיר שלשים יום. ובית הלל אומרים, נזיר בתחלה.

מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו, אלו מעידים שנדר שתים ואלו מעידים שנדר חמש — בית שמאי אומרים, נחלקה העדות ואין כאן נזירות. ובית הלל אומרים, יש בכלל חמש שתים, שיהיה נזיר שתים.

משנה יב[עריכה]

אדם שהוא נתון תחת הסדק — בית שמאי אומרים, אינו מביא את הטומאה. ובית הלל אומרים, אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה עדיות ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ביצה שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרין תיאכל ובית הלל אומרין לא תיאכל בית שמאי אומרין שאור כזית וחמץ ככותבת ובית הלל אומרין זה וזה כזית.

(ב) השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרין יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרין לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ושאפר הכירה מוכן.

(ג) בית שמאי אומרין הפקר לעניים הפקר ובית הלל אומרין אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה כל עומרי השדה של קב קב ואחד של ארבעת קבין ושכחו בית שמאי אומרין אינו שכחה ובית הלל אומרין שכחה.

(ד) העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו בית שמאי אומרין אינו שכחה ובית הלל אומרין שכחה.

(ה) כרם רבעי בית שמאי אומרין אין לו חומש ואין לו ביעור ובית הלל אומרין יש לו בית שמאי אומרין יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובית הלל אומרין כלו לגת.

(ו) חבית של זיתים מגולגלין בית שמאי אומרין אינו צריך לנקב ובית הלל אומרין צריך לנקב ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה הסך שמן טהור ונטמא וירד לטבול בית שמאי אומרין אף על פי שהוא מנטף טהור ובית הלל אומרין כדי סיכת אבר קטן אם היה שמן טמא מתחילתו בית שמאי אומרין כדי סיכת אבר קטן ובית הלל אומרין כמשקה טופח רבי יהודה אומר משום בית הלל טופח ומטפיח.

(ז) האישה מתקדשת בדינר ובשוה דינר כדברי בית שמאי בית הלל אומרין בפרוטה ובשוה פרוטה כמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי בית שמאי אומרין פוטר הוא אדם את אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין איזה הוא גט ישן כל שנתייחד עימה מאחר שכתבו לה המגרש את אשתו ולנה עימו בפונדקי בית שמאי אומרין אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרין צריכה הימנו גט שני אימתיי בזמן שנתגרשה מן הנישואין ומודים בנתגרשת מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה.

(ח) בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ובית הלל אוסרין חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו.

(ט) שלשה אחים שנים מהן נשואים לשתי אחיות ואחד מפנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מפנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרין אשתו עימו והלז תצא משום אחות אישה ובית הלל אומרין מוציא את אשתו בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה זו היא שאמרו אי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו.

(י) המדיר את אשתו מתשמיש המיטה בית שמאי אומרין שתי שבתות ובית הלל אומרין שבת אחת המפלת אור לשמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן ובית הלל מחייבין סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין.

(יא) מי שנדר נזירות מרובה והשלים את נזירותו ואחר כך בא לארץ בית שמאי אומרין נזיר שלשים יום ובית הלל אומרין נזיר כתחילה מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו אלו מעידין שנזר שתים ואלו מעידין שנזר חמש בית שמאי אומרין נתחלקה העדות אין כאן נזירות ובית הלל אומרין יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים.

(יב) אדם שהוא נתון תחת הסדק בית שמאי אומרין אינו מביא את הטומאה ובית הלל אומרין אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה.

פירושים[עריכה]