משנה עדויות ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ד · משנה ב | >>
[ בהמה שנולדה ביום טוב, הכל מודים שהיא מותרתא.
ואפרוח שיצא מן הביצה, הכל מודים שהוא אסור ].
השוחט חיה ועוף ביום טוב — בית שמאי אומרים, יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים, לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן.
ומודים שאם שחט, שיחפור בדקר ויכסה.
שאפר כירה מוכן הוא.
בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב,
- הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת;
- וְאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא מִן הַבֵּיצָה,
- הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהוּא אָסוּר.
- הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- לֹא יִשְׁחֹט,
- אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן.
- וּמוֹדִים,
- שֶׁאִם שָׁחַט,
- שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה.
- שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
השוחט חיה ועוף ביום טוב -
- בית שמאי אומרין: יחפור בדקר, ויכסה.
- ובית הלל אומרין: לא ישחוט - אלא אם כן היה לו עפר מוכן.
- ומודים -
- שאם שחט - שיחפור בדקר, ויכסה.
- ושאפר הכירה - מוכן.
השוחט - אינו רוצה לומר בכאן מי שעבר ושחט, אבל הוא אומר מי שירצה לשחוט כשישאלנו היאך יהיה שוחט ביום טוב, מה יהיה משפטו.
ואמר שבית (שמאי) [הלל] אומרים לא ישחוט עד שיהיה לו עפר מוכן, לומר שהפריש לו מקום מערב יום טוב.
ואמרו ומודים שאם שחט שיחפור בדקר - זהו בשני תנאים:
- שיהיה הדקר נעוץ בעפר ויעקור אותו, ובעקירתו נעקר העפר.
- והתנאי השני, שיהיה העפר תיחוח, לא יהיה קשה ולא מעובה.
ומאמר בית שמאי יחפור לכתחילה ויכסה, על הפנים האלה אמרוהו.
ואפר כירה - אין בו מחלוקת כדי שיודו, אבל הוא תחילת דברים. הודיענו שהאפר מוכן ומותר לשחוט בו, ובתנאי שיהיה האפר מערב יום טוב. אבל אם הדליק העצים ביום טוב לבשל בהם ונעשו אפר, אין מותר לכסות בו אלא בעוד שהוא חם כדי שתתבשל בו ביצת תרנגולת, ולפי שהוא ראוי לבשל מותר לנענעו ולכסות בו, אבל כשיתקרר אסור לנענעו לפי שהוא נולד, כמו ששמנו זה עיקר בראש מסכת ביצה. ולשם קדם פירוש משנה זו עם אשר לפניה:
הכל מודים שהיא מותרת - והוא שיודע בעובר שכלו לו חדשיו ב:
ואפרוח שיצא - הכל מודים שהוא אסור, משום שרץ העוף ג:
השוחט היה ועוף - הבא לשחוט חיה ועוף ביום טוב, ינמלך בבית דין כיצד יעשה:
בית שמאי אומרים - בית דין מורים לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שיש לו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכסות, שאינו מחוסר כתישה:
דקר - יתד שנועצין בארץ. לשון וידקור את שניהם [במדבר כ"ה]:
שאפר כירה מוכן הוא - לאו אמלתייהו דבית שמאי ובית הלל קאי, אלא מלתא באנפה נפשיה היא. והכי קאמר, ואפר כירה מוכן הוא, ולא שנו אלא שהוסק מערב יום טוב, אבל הוסק ביום טוב, אסור, דליכא למימר מאתמול דעתיה עלויה. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, מותר לכסות בו. איידי דחזי להפוכי בו לצלות בו ביצה, שקיל ליה נמי ומכסה בו:
בהמה שנולדה בי"ט וכו'. עד שהוא אסור. נ"א ל"ג. ובודאי שכן הוא דהא אפרוח רב ושמואל ואי תימא ר' יוחנן פליגי ביה בפ"ק דביצה דף ו'. וכן מייתי התם ברייתא עגל שנולד בי"ט מותר. ולא מייתי מתני' דהכא. אלא ודאי דל"ג להו במשנה לא בהמה ולא אפרוח:
הכל מודים שהיא מותרת. ולא שייך טעמא דהכנה דדוקא לידת ביצה חשוב הכנה משום דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח. דאילו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוח. וגם טובה יותר לאכול. אבל ולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו. כמו אחר הלידה כ"כ הרא"ש שם. ומ"ש הר"ב והוא שידוע בעובר שכלו לו חדשיו. הרא"ש והרי"ף שם. וטעמא דאי לאו הכי הרי הוא כנפל. וכלו לו חדשיו [כמ"ש ברפ"ק דר"ה]. דדקה יולדת לחמשה חדשים וגסה לתשעה. הרמב"ם בפ"ד [הלכה ה'] מהלכות מאכלות אסורות:
ואפרוח שיצא וכו' שהוא אסור. פירש הר"ב משום שרץ העוף. כיון שלא נתפתחו עיניהם. אתרבו מכל השרץ השורץ. כדאיתא בגמרא דביצה שם. אבל תימה דההיא רבי אליעזר בן יעקב היא דס"ל אף בחול אסור. ואילו הכא לא אסרינן אלא בי"ט. אלא טעמא כדאמר רב התם דלא דמי לבהמה שנולדה שהיא מוכנת אגב אמו. אבל אפרוח אינו מוכן אגב אמו. ומוקצה הוא. וכן העתיק הרמב"ם ברפ"ב מהלכות י"ט:
השוחט חיה ועוף בי"ט וכו'. [משנה] זו שנויה בפ"ק דביצה משנה ב'. וע"ש:
(א) (על המשנה) מותרת. ולא שייך טעמא דהכנה, דדוקא לידת ביצה חשיב הכנה משום דע"י לידה הוכנה לגדל אפרוח כו', וגם טובה יותר לאכול. אבל ולד הוא טוב לאכילה וראוי לכל דבר אם נשחטה אמו ונמצא במעי אמו כמו אחר הלידה. הרא"ש:
(ב) (על הברטנורא) וטעמא, דאל"ה הרי הוא כנפל. וכלו לו חדשיו דדקה, ה' חדשים וגסה, ט'. הר"מ:
(ג) (על הברטנורא) כיון שלא נתפתחו עיניהם אתרבו מכל השרץ השורץ. כדאיתא בגמרא. אבל תימה, דההיא ראב"י היא דס"ל דאף בחול אסור, והכא ביו"ט איירינן. אלא טעמא כדרב התם דלא דמי לבהמה שנולדה שמוכנת אגב אמו, אבל אפרוח אינו מוכן אגב אמו ומוקצה הוא:
בהמה שנולדה ביום טוב: הכל מודים שהיא מותרת ואפרוח שיצא מן הביצה הכל מודים שהוא אסור אית דלא גרסי לה וגם הר"ר יהוסף ז"ל מחקה וכתב בכל הספרים לא מצאתי זה עכ"ל. אבל רבנו עובדי' ז"ל שפירשה נראה דהוה גריס לה. בפי רעז"ל ואפרוח שיצא הכל מודים שהוא אסור משום שרץ העוף. אמר המלקט ואפילו בחול וכר' אליעזר בן יעקב ורבנן פליגי עליה ולא אסרי רק כשנולד בי"ט כדאי' בפרק קמא דמסכת יום טוב ובסוף פרק אלו טרפות (חולין דף ס"ד.) ועיין גם כן בפ' ר"א דמילה (שבת דף קל"ו:)
השוחט חיה ועוף וכו': גם היא שנוייה ברפ"ק דמסכת יו"ט:
יחפור בדקר: ס"א בדקל. הרי"א ז"ל. גם הגיה ושאפר הכירה מוכן ומחק מלת הוא:
יכין
הכל מודים שהיא מותרת: ולא מחשב נולד, הואיל ובביה"ש היה מוכן אגב אמו בשחיטה ואפילו אמו טריפה מוכן לכלבים הוה מוכן לאדם. ואין לאסרו משום הכנה כביצה, דדוקא ביצה מאתמול נגמרה, אבל ולד כבר נגמר מקודם י"ט מכמה ימים. ומיירי בידוע שכלו לו חדשיו, דאז א"צ להמתין קודם שישחטוהו ז' ימים עם יום לידתו [י"ד ט"ו] והאידנא אין בקיאין בזה [מג"א תצ"ח סק"ט]:
ואפרוח שיצא מן הביצה: ביו"ט, דבחול מותר מיד אף שלא נפתחו עיניו ולא גדלו כנפיו [י"ד ט"ו בט"ז שם סק"א]. וי"א דאף בחול אסור עד שיגדלו נוצות עם קנים על כל גופו, והכא מיירי שנולד עם נוצות [ש"ך ופ"ח שם]:
הכל מורים שהוא אסור: דאפרוח שבקליפת הביצה לא הוה חזי בוה"ש [א"ח תקי"ג]:
השוחט חיה ועוף ביום טוב: ר"ל הרוצה לשחוט ביו"ט, מה יעשה:
בית שמאי אומרים יחפור בדקר: ר"ל בחנית נעוצה מעיו"ט בעפר תחוח, שא"צ כתישה כשמכסה בה, יעקרה ממקומה ויכסה בעפר היוצא. ובשעת הדחק מותר לכסות בעפר דק או בחול יבש אפילו אינו מוכן [רט"ז א"ח תצ"ח סקי"ב]:
ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן: [ועי' מ"ש ביצה סימן ו' וז']:
שאפר כירח מוכן הוא: ה"ק ובהא נמי מודו שאפר כירה מוכן הוא, אם האפר הוא מהיסק דאתמול. ובאפר מהסקה דהיום, צריך שיהיה חם כראוי לצלות בו ביצה. דאל"כ רק בשעת הדחק שרי [ועי' מ"ש ביצה פ"א סי' ט']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת