משנה עדיות ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ד · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

בית שמאי אומרים, הבקר ד לעניים הבקר.

ובית הלל אומרים, אינו הבקר, עד שיובקר אף לעשירים כשמיטה.

כל עומרי השדה של קב קב, ואחד של ארבעה קבין ושכחו — בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ובית הלל אומרים, שכחה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

הֶבְקֵר לַעֲנִיִּים הֶבְקֵר;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
אֵינוֹ הֶבְקֵר,
עַד שֶׁיֻּבְקַר אַף לַעֲשִׁירִים,
כִּשְׁמִטָּה.
כָּל עָמְרֵי הַשָּׂדֶה שֶׁל קַב קַב,
וְאֶחָד שֶׁל אַרְבָּעָה קַבִּין, וּשְׁכֵחוֹ,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינוֹ שִׁכְחָה;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שִׁכְחָה:

נוסח הרמב"ם

בית שמאי אומרין: הפקר לעניים - הפקר.

ובית הלל אומרין: אינו הפקר - עד שיופקר אף לעשירים, כשמיטה.
כל עומרי השדה, של קב קב, ואחד של ארבעת קבין,
ושכחו -
בית שמאי אומרין: אינו שכחה.
ובית הלל אומרין: שכחה.

פירוש הרמב"ם

כבר בארנו בפרק ראשון ממסכת פיאה כי ההפקר אינו חייב בפיאה ולא במעשרות.

ומי שהפקיר לעניים בלבד, אומרים בית שמאי שהוא הפקר ואינו חייב בפאה ולא כיוצא בה, ומביאים ראיה על זה ממה שאמרה תורה "לעני ולגר תעזוב אותם"(ויקרא יט, י), אמרו יש עזיבה אחרת לעניים ולא לעשירים. ובית הלל מביאין ראיה ממה שנאמר "תשמטנה ונטשתה"(שמות כג, יא), אמרו יש לך נטישה אחרת כזו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הפקר לעניים הפקר - מי שהפקיר לעניים ולא לעשירים, דין הפקר יש לו, ואינו חייב בלקט שכחה ופאה ולא במעשרות, דכתיב בלקט ופאה (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב אותם, מה תלמוד לומר תעזוב אותם, לימד על עזיבה אחרת, דהיינו הפקר שהיא כזו, מה זו לעניים ולא עשירים, אף הפקר לעניים:

עד שיפקיר אף לעשירים כשמיטה - דכתיב (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה, מה תלמוד לומר ונטשתה, לימד על נטישה אחרת, דהיינו הפקר, שהיא כשביעית, מה שביעית לעניים ולעשירים אף הפקר לעניים ולעשירים:

כל עומרי השדה של קב קב - אם היו כל עומרי השדה כל אחד מהן קב ואחד של ארבעת קבין, ושכחו, הרי זה שכחה, יותר על כן אינו שכחה. וכן אם היו כל. העומרים שני קבין ואחד משמונה קבין, ושכחו, הרי זה שכחה, יתר על כן אינה שכחה:

פירוש תוספות יום טוב

בית שמאי אומרים הבקר וכו' שנויה ברפ"ו דפאה. וע"ש ועמ"ש בשם התוס' ברפ"ח דכתובות:

הבקר. וה"ג בפאה. ופירוש הבקר כמו הפקר כמ"ש בשם הר"ש והראב"ד מסיים פה וכן בלשון תורה בקורת תהיה. כלומר מופקרת היא שאינה א"א לא יומתו כי לא חופשה ע"כ. וכפי הפשט הוא דקאמר הכי. אבל החכמים ז"ל העתיקו דבקורת מלקות הוא. כלומר בקריאה תהא כמ"ש הר"ב במשנה י"ד פ"ג דמכות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) הבקר. ה"ג בפאה. והר"א מסיים פה, וכן בלשון תורה, בקורת תהיה, כלומר מופקרת היא שאינה אשת איש, לא יומתו כי לא חופשה. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בש"א הבקר:    ר"פ ששי דמסכת פאה היא שנויה. ופי' הראב"ד ז"ל וכן מפרשים אחרים דהבקר גרסינן בבית ופי' הרא"ש ז"ל ונטשת תרגם יונתן ותבקרינון. והרמב"ן ז"ל פי' שהבי"ת והפ"א מתחלפין מפני שהן ממוצא אחד והוא כמו הפקר וכן בלשון תורה בקורת תהיה כמו פקורת תהיה כלומר מופקרת היא שאינה אשת איש והא דאמרי ב"ש הבקר לעניים הבקר דוקא לעניים אבל שיזכה בו עשיר לא ובה"א אף לעניים עצמם אינו הפקר עד שיופקר לכל:

ואחד של ד' קבין:    בש"א אינו שכחה. מפרש בירושלמי דפאה פ' ששי מפני שהוא מסויים בין שאר העמרים כלומר ולעולם דעתו עליו מפני גודלו אבל אם היה של שני קבין או של שלשה שכחה הוי אפי' לב"ש ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

בית שמאי אומרים הבקר לעניים הבקר:    [פאה פ"ו מ"א], ור"ל בהפקיר רק לעניים הו"ל הפקר ופטור ממעשר, דילפינן מלקט שכחה ופאה שמופקר רק לעניים. מיהו בהפקיר רק לעשירים, נ"ל דמודו ב"ש דאינו הפקר. [ומלת הבקר בבית הוא כמו הפקר בפא, אלא שהבקר בבית הוא לישנא דקרא, כמו בקורת תהיה. דר"ל מופקרת לכל אדם היא זו, ואינה אשת איש, כי לא חופשה. ולא תפסו בה קדושין]:

כשמטה:    דבשביעית הכל מופקר אף לעשירים. והחומר לב"ה דמדאינו הפקר חייב בתרומות ומעשרות:

בית שמאי אומרים אינו שכחה:    דאזלו לטעמייהו [פאה פ"ו מ"ה] דד' עומרים אינו שכחה, ולהכי ס"ל הכא דרואין כאילו נחלק לד':

ובית הלל אומרים שכחה:    דלית להו רואין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים