משנה עדיות ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ד · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

העומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש ולבקר ולכלים ושכחו — בית שמאי אומרים, אינו שכחה. ובית הלל אומרים, שכחה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָעֹמֶר שֶׁהוּא סָמוּךְ לַגָּפָה וְלַגָּדִישׁ וְלַבָּקָר וְלַכֵּלִים,

וּשְׁכֵחוֹ,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
אֵינוֹ שִׁכְחָה;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
שִׁכְחָה:

נוסח הרמב"ם

העומר שהוא סמוך לגפה, ולגדיש, ולבקר, ולכלים,

ושכחו -
בית שמאי אומרין: אינו שכחה.
ובית הלל אומרין: שכחה.

פירוש הרמב"ם

גפה - מנעול החלקה, נגזר מן "ויגיפו הדלתות"(נחמיה ז, ג).

וגדיש - צבור העומרים.

וכלים - כלי החרישה.

וכבר באר התלמוד, שמחלוקתם הוא כשלקח העומר לשאת אותו לעיר, אחר כן נתנו בצד אחד מאלה הנזכרים ושכחו לשם. בית שמאי אומרים, הואיל ולקחו זכה בו ומה ששכחו אחר כן אינה שכחה. ובית הלל אומרים שכחה. אבל אם לא לקחו כל עיקר, אין מחלוקת שאינה שכחה. וכבר קדם פירוש הלכה זו עם אשר לפניה בפרק ששי ממסכת פיאה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לגפה - גדר אבנים סדורות זו על זו בלא טיט:

ולכלים - כלי המחרישה:

בית שמאי אומרים אינו שכחה - פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הגפה או בצד הגדיש ושכחו שם, שב"ש אומרים אינו שכחה, שהרי זכה בו, וב"ה אומרים שכחה. פירוש אחר, ב"ש אומרים אינו שכחה, אפילו בעומר שלא החזיק בו כלל לא הוי שכחה, דהואיל והניחו אצל דבר המסוים עתיד לזכרו. וב"ה אומרים שכחה, כל זמן שלא החזיק בו. ומודים ב"ה שאם החזיק בו ואח"כ שכחו שאינו שכחה:

פירוש תוספות יום טוב

העומר שהוא סמוך לגפה וכו'. שנויה במשנה ב' פ"ו דפאה וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

העומר:    שהוא סמוך וכו' גם היא שנויה בר"פ ששי דפיאה. וכתב שם רבינו שמשון ז"ל משנתינו לא מצאנוה במסכת עדויות אבל בירושלמי במסכת פאה פריך אמאי לא תני בכלל קולי ב"ש וחומרי ב"ה הא דתנן בכתובות רפ"ח נפלו לה משנתארסה בש"א תמכור ובה"א לא תמכור ומשני לא תני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין וכו' כדכתבינן התם בכתובות בשם תוס' ז"ל והדר פריך והא תני העומר שהוא סמוך לגפה וכו' ומשני קל הוא לבעה"ב ואינו חומר לעניים שעדיין לא זכו בהם משמע מן הירושלמי דגרסינן לה הכא בעדויות ועל הירושלמי עצמו תמה הרב רבינו שמשון ז"ל. ופי' הר"ש שיריליו ז"ל בקר שעומדין שם הבקר החורשות בֶקֶר גרסינן והוא בית בקרות:

תפארת ישראל

יכין

העומר שהוא סמוך לגפה:    [שם מ"ב] והוא גדר אבנים בלי טיט:

ולגדיש:    עמרים צבורים:

ולכלים:    כלי מחרישה שבשדה:

ובית הלל אומרים שכחה:    בעומר ששכחו סמוך לגפה וכו', לכ"ע הוה שכחה, דמ"ש. אלא דמיירי פלוגתייהו בעומר שהחזיק בו להוליכו לעיר, דלכ"ע כששכחו אח"כ אינו שכחה, דצריך שישכח מצד עצמו, משא"כ זה ע"י שהחזיק שנטלו בידו להוליכו, עי"ז שכחו, דסבר שכבר פנהו [כשם מ"ג]. מיהו ב"ה ס"ל דהכא אף שנטלו בידו להוליכו עכ"פ כשחזר והניחו אח"כ בצד דבר מסויים כגפה וכו', עי"ז כבר ביטל החזקתו הראשונה, דעשה כן מדחשש שישכחו, והו"ל כאילו תו שכחה מצד עצמה [ועי' מ"ש פאה פ"ו סי' ז']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים