משנה עדיות ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ד · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

ביצה שנולדה ביום טוב — בית שמאי אומרים, תאכל. ובית הלל אומרים, לא תאכל.

בית שמאי אומרים, שאור בכזית וחמץ בככותבת.

ובית הלל אומרים, זה וזה בכזית.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵלּוּ דְּבָרִים מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל:

בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תֵּאָכֵל;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא תֵּאָכֵל.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
שְׂאוֹר בְּכַזַּיִת,
וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
זֶה וְזֶה בְּכַזַּיִת:

נוסח הרמב"ם

אלו דברים, מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

ביצה שנולדה ביום טוב -
בית שמאי אומרין: תיאכל.
ובית הלל אומרין: לא תיאכל.
בית שמאי אומרין:
שאור - כזית,
וחמץ - ככותבת.
ובית הלל אומרין: זה וזה - כזית.

פירוש הרמב"ם

תרנגולת העומדת לגדל ביצים. אין מחלוקת שביצתה אסורה לפי שהיא מוקצית, אבל מחלוקתם בתרנגולת העומדת לאכילה.

וטעם איסור בית הלל, לפי שביצה שנולדה היום נגמרה ברייתה ביום שלפניו, וכשיהיה יום טוב אחר שבת תהיה ביצה זו שנולדה ביום טוב נגמרה הויתה בשבת, ובית הלל אומרים "חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת, ואין שבת מכין ליום טוב", ונאסרה ביצה שנולדה ליום טוב גזרת יום טוב אחר שבת.

שאור - הוא שלשין בו העיסה, ומתחמצת בו.

ואין מחלוקתם לעניין אכילה, אבל הכל מודים שלעניין אכילה זה וזה בכזית, ואמנם מחלוקתם לעניין ביעור. בית הלל אומרים, ילפינן ביעור מאכילה. ובית שמאי אומרים, אי אפשר שלא יהיה ביניהם הפרש, כיון שזכרה התורה שאור וחמץ:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ביצה שנולדה ביום טוב - ביום טוב של אחר שבת עסקינן. וטעמייהו דבית הלל דאמרי לא תאכל, משום דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה, ונמצאת שבת מכינה ליום טוב, והתורה אמרה (שמות טז) והיה ביום הששי והכינו, וסתם ששי חול הוא, חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, דיום טוב נמי איקרי שבת, ואין יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכינה ליום טוב. והכנה דביצה אע"ג דבידי שמים היא מקריא הכנה:

שאור בכזית - לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי דזה וזה בכזית, מדפתח הכתוב בשאור, שאור לא ימצא בבתיכם (שם יב), וסיים בחמץ, כי כל אוכל מחמצת, לומר לך זהו שאור זהו חמץ, כזה כן זה. כי פליגי לענין ביעור, בית שמאי סברי מדכתב רחמנא לתרווייהו שאור וחמץ, שמע מינה שיעורו של זה לא כשיעורו של זה, ולא ילפינן ביעור מאכילה. ובית הלל סברי ילפינן ביעור מאכילה:

פירוש תוספות יום טוב

ביצה שנולדה ביום טוב וכו'. ב"ש אומרים שאור בכזית. הכל נשנה ברפ"ק דביצה. וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אלו דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה:    ק"ק לע"ד דה"ל למיתני אלו דברים קולי ב"ש וחומרי ב"ה דהא אלו הכ"ד השנויין בפרק זה כ"ע מודו בהו ועל התוספת שמוסיפין תנאים אחרים בפירקין דלקמן הוא דפליגי וא"כ מאי מקולי במם דקתני ודוחק לומר דה"ק אלו דברים קולי ב"ש וחומרי ב"ה השנויים בשני פרקים הללו דהיינו רביעי וחמישי ויש קצת מהם דכ"ע מודו בהו דהיינו הכ"ד השנויים בפרק זה ואפשר לומר דמכאן ראיה קצת למה שכתבתי לעיל פ"ק סימן ח' בשם הר"ש שיריליו ז"ל שפירש דסובר רש"י ז"ל דכי פרכינן בכל דוכתא וליתנייא גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה לאו למימרא דבאותו פרק שמתחיל אלו דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דוקא קאמר דליתנייה אלא ר"ל דליתנייה בעדויות בכולה מסכתא וכו' והיינו דקתני אלו דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה כלומר אלו דברים שזכרנו כבר מקצתם בפ"א הם קצת מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ותו איכא כ"ד מוסכמים דו"ק. ועדיין אני צריך למודעי:

ביצה שנולדה וכו':    בריש מסכתא יום טוב היא שנוייה. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל לפי שברוב מחלוקתם של ב"ש וב"ה ב"ש מחמירין וב"ה מקילין וכל השנויים כאן ובפ' הבא אחר זה הן בהפך אלא דהני דפירקין דהכא הן אליבא דכ"ע דב"ש מקילי וב"ה הוו מחמרי ובפירקין דלקמן היינו אליבא דתנאי דאיכא דהוו מוסיפים עלייהו דקמאי איכא מאן דמוסיף כך וכך ואיכא מאן דמוסיף כך וכך אבל השגורים בפי הכל הם כ"ד ובו ביום שמינו נשיא לר' אלעזר בן עזריה רצו לחברם יחד כי היכי דלא ליתו למיטעי בהו ולהחליפם:

תאכל:    בו ביום:

לא תאכל:    ואפילי בטלטול נמי אסירא כדתניא וכו' והא דלא תנא אוסרין ומתירין כדתניא מותר השמן שבנר ושבקערה וכו' ר' יהודה אוסר י"ל דתנא תאכל להודיעך כחו דמאן דשרי דאפילו באכילה נמי קא שרי ליה:

ככותבות:    היינו כותבת הגסה דיום הכפורים והיינו תמרה ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

ומחומרי בית הלל:    תנא ושייר הנך דמסכת אהלות [פי"א מ"ג ד' ה' ו'] ואע"ג דבתענית [די"ד א'] משמע דבמה אלו לא תנא ושייר צ"ל דמה אלו שאני מאלו סתם, מיהו הנך דריש עדיות פלוגתות דשמאי והלל הם ואינן בכלל שיור]:

ביצה שנולדה ביום טוב:    [ביצה פ"א מ"א]:

ובית הלל אומרים לא תאכל:    אפילו מתרנגולת שעומדת לאכילה, מדהוכן מאתמול, דגזרו בכל יו"ט אטו יו"ט שאחר שבת דאסור מדאורייתא. ואפילו לטלטלה אסור, רק מדנקטו ב"ש לרבותא דהיתירה תאכל, נקטו ב"ה נמי לא תאכל [ועי' שאר פרטי הדין מ"ש פ"ב דביצה סי' ב']:

וחמץ בככותבת:    באכילה כ"ע לא פליג דבכזית חייב. כי פליגי לעניין שיהיה חייב לבערו:

ובית הלל אומרים זה וזה בכזית:    דילפינן ביעור מאכילה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים