משנה עדויות ה
עדויות פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת עדויות • פרק חמישי ("רבי יהודה") • >>
פרקי מסכת עדויות: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
רבי יהודה אומר, ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.
דם נבלות — בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.
ביצת הנבלה — אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק, מותרת. ואם לאו, אסורה, כדברי בית שמאי.
ובית הלל אוסרין.
ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה, מפני שגדלה באיסור.
דם נכרית ודם טהרה של מצורעת — בית שמאי מטהרין.
ובית הלל אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.
אוכלין פירות שביעית בטובה ושלא בטובה, כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרים, אין אוכלים [ אלא ] בטובה.
החמת — בית שמאי אומרים, צרורה עומדת.
ובית הלל אומרים אף על פי שאינה צרורה.
רבי יוסי אומר ששה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.
העוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל, כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרים, אינו עולה ואינו נאכל.
תורמין זיתים על שמן, וענבים על יין, כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרים, אין תורמין.
הזורע ארבע אמות שבכרם — בית שמאי אומרים, קידש שורה אחת, ובית הלל אומרים, קידש שתי שורות.
המעיסה — בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.
מטבילין בחרדלית, כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרים, אין מטבילין.
גר שנתגייר ערבי פסחים — בית שמאי אומרים טובל ואוכל את פסחו לערב.
ובית הלל אומרים, הפורש מן הערלה, כפורש מן הקבר.
רבי ישמעאל אומר, שלשה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.
קהלת אינו מטמא את הידים, כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרים, מטמא את הידים.
מי חטאת שעשו מצותן, בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.
הקצח, בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין.
וכן למעשרות.
רבי אליעזר אומר, שני דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.
דם יולדת שלא טבלה, בית שמאי אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.
ובית הלל אומרים, מטמא לח ויבש.
ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש.
ארבעה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות, מתו הנשואים לאחיות, הרי אלו חולצות ולא מתיבמות.
ואם קדמו וכנסו, יוציאו.
רבי אליעזר אומר משום בית שמאי, יקיימו.
ובית הלל אומרים, יוציאו.
עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים.
אמרו לו, עקביא, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל.
אמר להן, מוטב לי להקרא שוטה כל ימי, ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום, שלא יהיו אומרים, בשביל שררה חזר בו.
הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק.
וחכמים מטהרין.
הוא היה מתיר שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו, וחכמים אוסרין.
הוא היה אומר, אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת.
וחכמים אומרים, משקין.
אמרו לו, מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון.
אמר להם, דוגמא השקוה.
ונדוהו, ומת בנדויו, וסקלו בית דין את ארונו.
אמר רבי יהודה, חס ושלום שעקביא נתנדה, שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל.
ואת מי נדו, אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים.
וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו.
מלמד שכל המתנדה ומת בנדויו, סוקלין את ארונו.
בשעת מיתתו אמר לבנו, בני, חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.
אמר לו, ולמה לא חזרת בך.
אמר לו, אני שמעתי מפי המרובים, והם שמעו מפי המרובים. אני עמדתי בשמועתי, והם עמדו בשמועתן.
אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין — מוטב להניח דברי היחיד, ולאחוז בדברי המרובין.
אמר לו, אבא, פקוד עלי לחבריך.
אמר לו, איני מפקיד.
אמר לו, שמא עולה מצאת בי.
אמר לו, לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְּבָרִים,
- מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי,
- וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
- דַּם נְבֵלוֹת,
- בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין,
- וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין.
- בֵּיצַת הַנְּבֵלָה,
- אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָּהּ נִמְכֶּרֶת בַּשּׁוּק – מֻתֶּרֶת,
- וְאִם לָאו – אֲסוּרָה,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִין.
- וּמוֹדִים בְּבֵיצַת טְרֵפָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה,
- מִפְּנֵי שֶׁגָּדְלָה בְּאִסּוּר.
- דַּם נָכְרִית וְדַם טָהֳרָה שֶׁל מְצוֹרַעַת,
- בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ.
- אוֹכְלִין פֵּרוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵין אוֹכְלִים אֶלָּא בְּטוֹבָה.
- הַחֵמֶת,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צְרוּרָה עוֹמֶדֶת;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ צְרוּרָה:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְּבָרִים,
- מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל:
- הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן,
- וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵינוֹ עוֹלֶה וְאֵינוֹ נֶאֱכָל.
- וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,
- תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל שֶׁמֶן,
- וַעֲנָבִים עַל יַיִן,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵין תּוֹרְמִין.
- וַעֲנָבִים עַל יַיִן,
- הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- הַמְּעִיסָה,
- בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין,
- וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין.
- מַטְבִּילִין בְּחַרְדְּלִית,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- אֵין מַטְבִּילִין.
- גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר עַרְבֵי פְּסָחִים,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- הַפּוֹרֵשׁ מִן הָעָרְלָה, כְּפוֹרֵשׁ מִן הַקֶּבֶר:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים,
- מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל:
- קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם,
- כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.
- מֵי חַטָּאת שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן,
- בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין,
- וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין.
- הַקֶּצַח,
- בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין,
- וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין;
- וְכֵן לְמַעַשְׂרוֹת:
- בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁנֵי דְּבָרִים,
- מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
- דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
- וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב,
- שֶׁהוּא מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ:
אַרְבָּעָה אַחִים,
- שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,
- מֵתוּ הַנְּשׂוּאִים לַאֲחָיוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת;
- וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ,
- יוֹצִיאוּ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי:
- יְקַיְּמוּ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
- יוֹצִיאוּ:
עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְּבָרִים.
- אָמְרוּ לוֹ:
- עֲקַבְיָא,
- חֲזֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר,
- וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.
- אָמַר לָהֶן:
- מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,
- וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם;
- שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים:
- בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.
- הוּא הָיָה מְטַמֵּא שְׂעַר הַפְּקֻדָּה וְדַם הָיָרֹק;
- וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
- הוּא הָיָה מַתִּיר שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר,
- וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן,
- וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ;
- וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
- הוּא הָיָה אוֹמֵר:
- אֵין מַשְׁקִין,
- לֹא אֶת הַגִּיּוֹרֶת, וְלֹא אֶת שִׁפְחָה הַמְּשֻׁחְרֶרֶת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- מַשְׁקִין.
- אֵין מַשְׁקִין,
- אָמְרוּ לוֹ:
- מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית,
- שִׁפְחָה מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,
- וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
- אָמַר לָהֶם:
- דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ.
- מַעֲשֶׂה בְּכַרְכְּמִית,
- וְנִדּוּהוּ,
- וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ,
- וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה,
- שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה ובְיִרְאַת חֵטְא
- כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלֵלְאֵל;
- וְאֶת מִי נִדּוּ?
- אֶלְעָזָר בֶּן חֲנוֹךְ,
- שֶׁפִּקְפֵּק בְּטָהֳרַת יָדַיִם.
- וּכְשֶׁמֵּת,
- שָׁלְחוּ בֵּית דִּין,
- וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ.
- מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ,
- סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ:
בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ, אָמַר לִבְנוֹ:
- בְּנִי,
- חֲזֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.
- אָמַר לוֹ:
- וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בְּךָ?
- אָמַר לוֹ:
- אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְּרֻבִּים,
- וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְּרֻבִּים;
- אֲנִי עָמַדְתִּי בִּשְׁמוּעָתִי,
- וְהֵם עָמְדוּ בִּשְׁמוּעָתָן.
- אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְּרֻבִּין;
- מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְּרֻבִּין.
- אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְּרֻבִּים,
- אָמַר לוֹ:
- אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.
- אָמַר לוֹ:
- אֵינִי מַפְקִיד.
- אָמַר לוֹ:
- שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִּי?
- אָמַר לוֹ: לָאו;
- מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ, וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:
נוסח הרמב"ם
(א) רבי יהודה אומר: שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
- דם נבילות -
- בית שמאי - מטהרין.
- ובית הלל - מטמאין.
- ביצת הנבילה -
- אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק - מותרת,
- ואם לאו - אסורה,
- כדברי בית שמאי.
- ואם לאו - אסורה,
- ובית הלל - אוסרין.
- ומודים -
- בביצת טריפה שהיא אסורה - מפני שגדלה באיסור.
- ומודים -
- אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק - מותרת,
- דם נוכרית, ודם טהרה של מצורעת -
- בית שמאי - מטהרין.
- ובית הלל אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.
- אוכלין פירות שביעית -
- בטובה, ושלא בטובה - כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: אין אוכלין בטובה.
- החמת -
- בית שמאי אומרין: צרורה עומדת.
- ובית הלל אומרין: אף על פי שאינה צרורה.
(ב) רבי יוסי אומר: שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
- העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל -
- כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: לא עולה, ולא נאכל.
- תורמין זיתים על השמן, וענבים על היין -
- כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: אין תורמין.
- הזורע ארבע אמות שבכרם -
- בית שמאי אומרין: קידש שורה אחת.
- ובית הלל אומרין: קידש שתי שורות.
- המעיסה -
- בית שמאי - פוטרין.
- ובית הלל - מחייבין.
- מטבילין בחרדלית -
- כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: אין מטבילין.
- גר שנתגייר ערב פסחים -
- בית שמאי אומרין: טובל - ואוכל פסחו לערב.
- ובית הלל אומרין: הפורש מן הערלה - כפורש מן הקבר.
(ג) רבי שמעון אומר: שלשה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
- קוהלת אינה מטמאה את הידים -
- כדברי בית שמאי.
- ובית הלל אומרין: מטמאה את הידים.
- מי חטאת שעשו מצותן -
- בית שמאי - מטהרין.
- ובית הלל - מטמאין.
- והקצח -
- בית שמאי - מטהרין.
- ובית הלל - מטמאין.
- וכן למעשרות.
(ד) רבי אליעזר אומר: שני דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.
- דם יולדת שלא טבלה -
- בית שמאי אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.
- ובית הלל אומרין: מטמא לח ויבש.
- ומודים ביולדת בזוב - שהוא מטמא לח ויבש.
(ה) ארבעה אחים -
- שנים מהן נשואין - לשתי אחיות,
- ומתו הנשואין את האחיות -
- הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות.
- ואם קדמו וכנסו - יוציאו.
- רבי אליעזר אומר, משום בית שמאי: יקיימו.
- ובית הלל אומרין: יוציאו.
(ו) עקביה בן מהללאל - העיד ארבעה דברים.
- אמרו לו: עקביה, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר -
- ונעשך אב בית דין לישראל.
- אמר להם: מוטב לי - להיקרות שוטה כל ימי,
- ולא להיעשות שעה אחת - רשע לפני המקום,
- שלא יאמרו, בשביל שררה - חזר בו.
- אמרו לו: עקביה, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר -
- הוא היה מטמא -
- שיער פקודה, ודם הירוק.
- וחכמים - מטהרין.
- הוא היה מתיר -
- שיער בכור בעל מום -
- שנשר, והניחו בחלון - ואחר כך שחטו.
- וחכמים - אוסרין.
- שיער בכור בעל מום -
- הוא היה אומר: אין משקין -
- לא את הגיורת, ולא את שפחה משוחררת.
- וחכמים אומרין: משקין.
- אמרו לו: מעשה בכורכמית שפחה משוחררת,
- שהיתה בירושלים - והשקוה שמעיה ואבטליון.
- אמר להם: דוגמא השקוה.
- ונידוהו - ומת בנידויו,
- וסקלו בית דין את ארונו.
- אמר רבי יהודה: חס ושלום - שעקביה נתנדה,
- שאין עזרה ננעלת על אדם בישראל בחכמה, וביראת חטא - כעקביה בן מהללאל,
- ואת מי נידו?
- את אלעזר בן הנוד - שפיקפק בטהרת הידים.
- וכשמת, שלחו בית דין,
- והניחו אבן על ארונו,
- ללמד שכל המנודה, ומת בנידויו - בית דין סוקלין את ארונו.
(ז) בשעת מיתתו - אמר לבנו:
- בני - חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.
- אמר לו: אתה, למה לא חזרת בך?
- אמר לו: אני שמעתי מפי המרובין - והם שמעו מפי המרובין,
- אני עמדתי בשמועתי - והן עמדו בשמועתן,
- אבל אתה - שמעת מפי היחיד, ומפי המרובין,
- מוטב להניח דברי היחיד - ולאחוז בדברי המרובין.
- אמר לו: אבא - פקד עלי לחבריך.
- אמר לו: איני מפקד.
- אמר לו: שמא עוולה מצאת בי?
- אמר לו: לאו -
- מעשיך יקרבוך - ומעשיך ירחקוך.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה עדויות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב