לדלג לתוכן

משנה עדיות ה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ה · משנה ד | >>

רבי אליעזר אומר, שני דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל.

דם יולדת שלא טבלה, בית שמאי אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.

ובית הלל אומרים, מטמא לח ויבש.

ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁנֵי דְּבָרִים,

מִקֻּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵּית הִלֵּל.
דַּם יוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלָה,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
כְּרֻקָּהּ וּכְמֵימֵי רַגְלֶיהָ;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ.
וּמוֹדִים בְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב,
שֶׁהוּא מְטַמֵּא לַח וְיָבֵשׁ:

רבי אליעזר אומר: שני דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

דם יולדת שלא טבלה -
בית שמאי אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.
ובית הלל אומרין: מטמא לח ויבש.
ומודים ביולדת בזוב - שהוא מטמא לח ויבש.

דם יולדת שלא טבלה - הוא הדם אשר רואה אחר שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה, כשלא טבלה ליל יום שמיני או ליל החמשה עשר, לפי שאם טבלה הוא דם טוהר בלי ספק.

בית הלל אומרים, כיון שלא טבלה לא נתפרשה מן הנידות, ולפיכך מטמא לח ויבש כדם הנדה. ובית שמאי אומרים, אמנם תועלת הטבילה שתהא מותרת לבעלה, אבל שישוב דם טוהר טמא מפני שלא טבלה לא. ודע כשילדה בזוב, ומלאו לה שבעה לזכר וארבעה עשר לנקבה, וספרה עם זה לתשלום שבעה ימים נקיים כדין כל זבה ולא טבלה, וראתה דם אחר כן, בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין וזה עיקר מחלוקתם. ואמנם הסכימו על יולדת בזוב שלא ספרה שבעה ימי נקיים ולא טבלה, שלא נבדלה מן הזבות בלא ספק:


דם יולדת - ששהתה שבוע לזכר ושבועיים לנקבה ולא טבלה:

בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה - שמטמאים לחים ואין מטמאים יבשים, אף דמה מטמא לח ואינו מטמא יבש. ואינו חשיב כדם נדה שמטמא לח ויבש:

ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש - כל זמן שלא טבלה כדם נדה הוא חשב, ואע"פ שהוא בתוך ימי טוהר:

ומודים ביולדת בזוב - שצריכה לספור שבעה ימים נקיים כדין כל שאר זבות, שאם לא ספרה ולא טבלה וראתה דם בתוך ימי טוהר, שהוא מטמא לח ויבש, דדם זיבה הוא חשיב כל זמן שלא ספרה ולא טבלה:

דם יולדת שלא טבלה וכו'. שנויה במתני' ג' פ"ד דנדה. וע"ש:

.אין פירוש למשנה זו

ר' אליעזר וכו':    מצאתי מוגה ר' אלעזר בלתי יוד וגם במתניתין דבסמוך. וכן הגיה ג"כ הר"ר יהוסף ז"ל:

דם יולדת שלא טבלה:    שנויה היא בפ"ד דמסכת נדה ולא הוזכר שם ר' אליעזר ושם בגמ' מוקי לה ללוי דאמר שני מעיינות הם נסתם הטמא לאחר ז' לזכר או לאחר שבועים לנקבה ונפתח הטהור נסתם הטהור לאחר מ' לזכר או לאחר פ' לנקבה ונפתח הטמא בשופעת דם מתוך ימי טומאה לימי טהרה ולא פסקה ומש"ה מטמאי ב"ה לח ויבש הא אם פסקה אפילו לב"ה טהור דהא מעין טהור הוא דכי פסקה נסתם הטמא דב"ה ס"ל דשני מעיינות הם וב"ש דמטהרי ס"ל כרב דאמר דמעין אחד הוא התורה טמאתו בתוך ז' לזכר וי"ד לנקבה והתורה טהרתו לאחר מכאן אפילו בשופעת. ופירשו שם תוספות ז"ל והשתא אפילו טבלה יטמא לח ויבש לב"ה ומתני' דנקט שלא טבלה משום ב"ש וא"ת דבעדויות קתני לה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה הלא בשופעת מתוך מ' למ' הוו ב"ה לקולא וי"ל דכי אתשיל בתחלת לידה אתשיל ע"כ. ולרב דאמר דמעין אחד הוא התורה טמאתו בתוך ז' לזכר וי"ד לנקבה והתורה טהרתו לאחר מכאן בהא פליגי דב"ש סברי ביומי לבד תלה רחמנא וב"ה סברי ביומי וטבילה ל"ש שופעת ל"ש פוסקת כל זמן שלא טבלה הוי דמה טמא כימי לידתה וע"ש במסקנא דמשמע דגם ללוי בהא פליגי דלב"ש ביומי תלה רחמנא ולב"ה ביומי וטבילה ומסיק התם דהלכתא כותיה דרב בין לקולא כגון שופעת מתוך י"ד לאחר י"ד דהתורה טהרתו ולא בעי הפסקה בין לחומרא כגון שופעת מתוך פ' לאחר שמנים דמטמאה ולא אמרינן ממעין טהור אתא:

יכין

דם יולדת שלא טבלה:    [נדה פ"ד מ"ג]. ור"ל דם שיוצא מרחמה אחר ז' לזכר וי"ד לנקיבה ולא טבלה עדיין:

בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה:    דמטמא לח ולא יבש, דטמאוהו רק משום גזירה אטו קודם ז'. ולהכי כדי שיכירו שאין טומאתו מדאורייתא, טמאוהו רק לח ולא יבש:

ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש:    מדאורייתא, ככל דם יולדת, דביומי וטבילה תלי רחמנא שתטהר:

ומודים ביולדת בזוב:    שהיתה זבה גדולה כשילדה, דאז צריכה אחר הז' ימים מלידה ז' נקיים:

שהוא מטמא לח ויבש:    בלא ספרה ז' נקיים אחר ימי טומאת לידה הו"ל דמה כדם שאר זבה דטמא מצ"ע מדאורייתא. ובספרה ולא טבלה, פליגי, וכלעיל:

בועז

פירושים נוספים