מלאכת שלמה על עדויות ה

<< · מלאכת שלמה · על עדויות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

ר' יהודה אומר וכו':    בא להוסיף על כ"ד קולי ב"ש וחומרי ב"ה שהוא קבל עוד ששה אחרים ור' יוסי לא בא להוסיף על דברי ר' יהודה ולא ר"ש על דברי ר' יוסי ור' יהודה אלא כל אחד מוסיף על הכ"ד ופליג אדחבריה. ואיתה למילתיה דר' יהודה ברפ"ח דשבת דף ע"ז ופי' שם רש"י ז"ל ר"י אומר ששה דברים מקולי ב"ש וכו' לאו דאיכא הני ותו לא אלא כשנכנסו לכרם ביבנה והעידו כל אחד על אותן שבידו העיד ר' יהודה על אלו:

ב"ש מטהרין:    דאינו כבשר לטמא כנבלה בכזית ולא תורת משקין לטומאה קלה ולי נראה דהאי דב"ש מטהרין מטומאת נבלות לחודה קאמר שלא יטמא ארם אבל טומאה קלה יש בו ע"כ. ואיתה נמי בפ' המנחות דף ק"ד וירושלמי דשקלים פ"ג דף מ"ז:

דם נבלות:    בכריתות פ' דם שחיטה (כריתות דף כ"א) ותני התם עלה א"ר יוסי בר' יהודה אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ור' יוסי בר' יהודה מפרש דברי אביו. ובשבת שם ר"פ המוציא אמר רב יוסף דר' נתן נמי ס"ל כר' יוסי בר' יהודה אלא דאביי דחי ליה התם:

ביצת הנבלה:    תוס' פ"ק דביצה דף ו' ור"פ הפרה דף מ"ז ור"פ אלו טרפות (חולין דף נ"ח) וירושלמי פ"ק דביצה:

כיוצא בה נמכרת בשוק:    תוס' פ' אע"פ דף ס':

ומודים בביצת טריפה:    פ' אלו טרפות (חולין דף נ"ח.) וביד פ"ג דהלכות מאכלות אסורות סי' י'. וכתב שם הרב המגיד וזה מבואר שהוא סבור שביצת נבלה אסורה ע"כ ומצאתי מוגה עליו שזה הפך ממה שפסק בפירוש המשנה כנראה ע"כ. ובטור י"ד סימן פ"ו. ומפרש שם שביצת נבלה אין איסורה מן התורה דהא ודאי נגמרה מחיים שאי אפשר שתגמר לאחר מיתה אלא מדרבנן הוא שהיא אסורה ואפילו נתערב באלף לא בטיל משום דקיי"ל דבריה לא בטלה אפילו באיסור דרבנן הלכך אם יש ספק אם היא ביצת נבלה או ביצת שחוטה מותרת אפילו בלא תערובות דהוי ס' דרבנן ולקולא ואע"ג דכשנתערבה ביצת נבלה באחרות כולן אסורות שאני התם דאיתחזק בהו איסורא אבל הכא תולין לומר שאין כאן איסור כלל ומותרת אבל ספק אם היא של טרפה או של שחוטה אסורה משום דהוי ספקא דאורייתא ולחומרא. ודם טַהְרַה כך מצאתי שנקד הר"ר יהוסף ההא בשבא:

דם נכרית ודם טהרה של מצורעת:    שנויה בפ"ד דמסכת נדה ולא נזכר שם ר' יהודה:

אוכלין פירות שביעית בטובה:    שיתן לבעל השדה חִנוֹת וחסד דהיינו בטובה תרגום חסד טיבו:

ה"ג ובה"א אין אוכלין בטובה:    וכתב הרא"ש ז"ל טעמא דאי מחזיק לו טובה נראה כמוכרן לו וכאילו נותן לו דמים וגירסא זו עיקר והכי משמעא מתניתין דשביעית פ"ד וכן כתב ר"י ז"ל וז"ל וב"ה לחומרא דאין אוכלין אלא שלא בטובה והכי נמי העיד ר' יהודה במשנת עדויות ע"כ. אבל לפי פירוש הראב"ד ז"ל שאכתוב בס"ד בפ' ר' ישמעאל דע"ז סי' ג' גרסינן אין אוכלין אלא בטובה ומ"מ הוא עצמו ז"ל כתב ג"כ בפירוש תורת כהנים דהגירסא העיקרית היא כדאיתא בשביעית:

החמת וכו':    בפ' עשרים דמסכת כלים מייתי רבינו שמשון ז"ל פלוגתא דר' יהודה ורבנן בתוספתא דכלים דרבנן סברי ב"ה לקולא. והא לך פי' הראב"ד ז"ל כוליה פירקין דלעיל והא פירקא נמי לא ישנו במסכת עדויות אלא מפני ד' דברים שהעיד עקביא בן מהללאל ואחד מהם דם הירוק שהוא מוסיף על ב"ש וב"ה במראה דמים א"נ משום דם נבלות דר' יהודה תני לה לחומרא ובפ' בתרא דעדויות חלק עליו ר' יהושע בן בתירא שהעיד שהוא דם טהור:

ביצה נבלה ב"ה אוסרים:    אי קשיא לך הא דתניא השוחט את התרנגולת ונמצאו בה בצים גמורות מותרות לאכלם בחלב אלמא לאו כגופה דמי לא קשיא דהתם בשר עוף בחלב דרבנן הוא וכיון דהני ביצים נינהו לא גזרו עליהם משום תורת בשר אבל נבילה איסורא דאורייתא הוא:

החמת בש"א אומרים וכו':    שנינו בכלים פכ"ו כל חמתות צרורות טהורות חוץ משל ערביין ר' מאיר אומר צרור שעה טהורות צרור עולם טמאות ר' יוסי אומר כל חמתות צרורות טהורות פי' עד שיתפור ותניא בתוספ' דכלים החמת בש"א מלאה עומדת ובה"א מלאה וצרורה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חלוף הדברים מכל זה לא מצינו מטמא אותה בשאינה צרורה מעתה יש לנו לפרש משנת עדויות דב"ש סברי בעינן צרור ועומד כר"מ דאמר צרור עולם טמאות וב"ה סברי אע"פ שאינה צרורה כלומר אע"פ שאינה צרורה עומדת אלא אפי' צרור שעה טמאות וכולהו תנאי דבכלים דלא כר' יהודה דאינהו ס"ל ב"ה לקולא ומתרוייהו שמעינן דבעינן שתהא נפוחה אלא מר ס"ל בעינן נפוחה בצרור עומד ומ"ס נפוחה בצרור שעה ות"ק דברייתא הוא ר' יהודה דעדויות וששה דברים דמתניתין היינו דקא חשיב דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בתרתי ובתוספתא דעדויות לא קתני אלא חמשה וקחשיב להנך תרתי בחדא עכ"ל [הראב"ד] ז"ל. ופירש הר"ר שמשון ז"ל בפ' עשרים דכלים מלאה ועומדת סתם דמלאה למעוטי חמת חלילים ע"כ. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל החמת נראה לפרש בחמת של ערביים קא מיירי דאי לאו של ערביים דכ"ע דטהורות כדתנן בפכ"ו דכלים. צרורה עומדת מפרש בתוספתא שאם ימלאוה מים היא מעמדת הצרור שקשרו הבקוע שיש בה דלא שאני להו לב"ש בין ערביים לעלמא:

אע"פ שאינה צרורה:    כלומר אע"פ שאין צרורה עומדת אי נמי כשימלאוה מים לא תשאר צרורה שכובד המים דוחה הקשר ממנה ונמצאת אינה צרורה וטעמא דערביים עצלים ודרכן בכך ע"כ:

משנה ב

העוף עולה עם הגבינה על השלחן ואינו נאכל כדברי ב"ש ובה"א לא עולה ולא נאכל:    שנויה בשם ר' יוסי בפ"ח דמסכת חולין:

תורמין זיתים על שמן:    שנויה פ"ק דמסכת תרומות ולא נזכר שם ר' יוסי ואי קשיא לך דתמן תנינן ובה"א אין תרומתן תרומה והכא קתני ובה"א אין תורמין דמשמע דוקא לכתחלה אבל בדיעבד מה שעשה עשוי והוי תרומה הא פריך לה התם בירושלמי ומשני לה: אח"כ מצאתי שכתב הר"ש שיריליו ז"ל אין תורמין בגמ' דמערבא מפ' דמתניתין משבשתא היא ולא גרסי' בה זיתים על שמן דזיתים על שמן תנן התם בפ"ק דתרומות דב"ש סברי דלכתחילה אין תורמין ואם תרמו בדיעבד בש"א תרומת עצמן בהן כלומר דקדשו מדומעין והוו להו הני זיתים תרומה וחולין מעורבין יחד וימכרו לכהן בדמי תרומה וב"ה סברי דאין תרומתו תרומה וטבל גמור הוי ואפילו לכהן הוי במיתה ומוכח התם דר' יוסי גריס בזיתים על שמן פלוגתא דב"ש וב"ה כנוסחא דלעיל והכא קתני אליבא דר' יוסי דלב"ש לכתחילה תורמין ולב"ה לכתחילה הוא דאין תורמין אבל בדיעבד תרומתו תרומה ואפילו חומרא האמצעית דהיינו תרומה ויחזור ויתרום לא קתני משמע דאין צריך לתרום ומשום קושיא דב"ש אדב"ש ודב"ה אדב"ה אמרינן דתורמין שמן על זיתים הוא דקתני דהשתא מועיל הוא לכהן דלא טרח ושכר שנגמרה מלאכתו יהיב ליה ומש"ה שרו ב"ש לכתחילה ותבא עליו ברכה ע"כ ושם בפ"ק דתרומות הארכתי עוד בשמו ז"ל. שוב מצאתי שכתב הר"ר יהוסף ז"ל צ"ע אי ר"ל דאפי' לכתחילה תורמין ופליג אמתניתין דמסכת תרומות פ"א או אם דוקא כשתרם אז הוי כההיא דתנן במסכת תרומות פ"א ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהן וכו' ע"כ:

הזורע ד' אמות שבכרם:    שנוייה בפ"ד דמסכת כלאים ולא הוזכר שם ר' יוסי:

המעיסה:    שנוייה בפ"ק דמסכת חלה ולא נזכר שם ר' יוסי ונלע"ד דהכא תנא המעסה דהוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וה"ה החלטה כדאיתא בפרק כל שעה (פסחים דף ל"ז) בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי שאמר משום אביו וכמו שכתבתיו בפ"ק דחלה סימן ו':

מטבילין בחרדלית:    שנויה בפ"ה דמסכת מקואות ולא נזכר שם ר' יוסי ופי' הראב"ד ז"ל פירוש הר דלית כגון הר היושב על הבקעה ומי גשמים יורדין מן ההר אל הבקעה ושם הם מתקבצין כמו במקוה ב"ש סברי מטבילין במים היורדין בשיפוע ההר וסופם מחובר אל מי הבקעה שברגליו ואף על פי שאין בתחתית מקום הראוי לטבילה מפני שהמים היורדין מתפשטין לכאן ולכאן ואין בכנוסן מ' סאה ואפ"ה מטבילין בהם מפני שהם כמו גל שנתלש ראשו אחד מן הים ובו מ' סאה ונפל על האדם שהוא טהור אע"פ שבנפילתם עדיין לא נחו המים וב"ה סברי לא דמו לגל שנתלש כי הגל שנתלש ראשו במקום האשבורן ובאין ממקום טהרה וסופו נופל במקום אשבורן אבל זה סופו למקום אשבורן וראשו מן ההר שהוא שופך למדרון ומש"ה בעינן שיהיה ברגלי הזוחלים מקום עגול מ' סאה שהוא מקום הראוי לטבילה והוא שיש באותו מקום מ' סאה ורואים את העליונים כאילו הן למטה ואתיא כמ"ד גוד אחית במסכת חגיגה. צ"ע קצת כיצד פירוש סיפא דמתניתין דפ"ה דמקוואות ולא הזכיר ובמקוואות מסיים עלה דמתניתין ומודים וכו' והכי פירושו. ומודים שהוא גודר כלומר עושה גדר של כלים בפני המים ואע"פ שהמים יורדין בין כלי לכלי אין בכך כלום שאלו מי מקוה הנקוים ממקומות הרבה ואם נשארו בו מ' סאה מטבילין בו ומ"מ כלים שגדרו בהן לא הוטבלו מפני שצד החיצון שלהם לא טבל במקום אשבורן ע"כ. וז"ל הר"ש שיריליו ז"ל חרדלית פי' רש"י ז"ל בפ' שני דחולין זרם גשמים המקלח מן ההר בכח ואין טובלין בו דהנצוק והקטפרס אינו חבור ולא הוו מקוה דמ' סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואע"פ שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ונראה משום דחריפי מיא כחרדל קרי ליה חרדלית ורב האיי גאון ז"ל גריס הר דלית שבאים מדליו של הר ע"כ והתוס' ז"ל כתבו דאפילו יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה כיון דאינו מעין אינו מטהר בזוחלין כדתניא בתורת כהנים אלא באשבורן וב"ש סברי שאני חרדלית של גשמים דכמעין דמי ע"כ:

גר שנתגייר וכו':    ספ"ח דמסכת פסחים וגם שם לא נזכר ר' יוסי. בפירוש רעז"ל צריך להגיה אשתקד לא טהרתי מכל טומאה עד יום ערב פסח שטבלתי וכו':

משנה ג

ר"ש אומר שלשה דברים וכו':    כך צ"ל. וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

קהלת אינה מטמאה:    פ"ג דמסכת ידים היא שנויה בשם ר"ש:

מי חטאת:    פ' בתרא דמס' פרה סתם לן תנא כבית שמאי:

הקצח וכו':    בפ' בתרא דמס' עוקצין היא שנויה ולא הוזכר שם ר"ש:

משנה ד

ר' אליעזר וכו':    מצאתי מוגה ר' אלעזר בלתי יוד וגם במתניתין דבסמוך. וכן הגיה ג"כ הר"ר יהוסף ז"ל:

דם יולדת שלא טבלה:    שנויה היא בפ"ד דמסכת נדה ולא הוזכר שם ר' אליעזר ושם בגמ' מוקי לה ללוי דאמר שני מעיינות הם נסתם הטמא לאחר ז' לזכר או לאחר שבועים לנקבה ונפתח הטהור נסתם הטהור לאחר מ' לזכר או לאחר פ' לנקבה ונפתח הטמא בשופעת דם מתוך ימי טומאה לימי טהרה ולא פסקה ומש"ה מטמאי ב"ה לח ויבש הא אם פסקה אפילו לב"ה טהור דהא מעין טהור הוא דכי פסקה נסתם הטמא דב"ה ס"ל דשני מעיינות הם וב"ש דמטהרי ס"ל כרב דאמר דמעין אחד הוא התורה טמאתו בתוך ז' לזכר וי"ד לנקבה והתורה טהרתו לאחר מכאן אפילו בשופעת. ופירשו שם תוספות ז"ל והשתא אפילו טבלה יטמא לח ויבש לב"ה ומתני' דנקט שלא טבלה משום ב"ש וא"ת דבעדויות קתני לה גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה הלא בשופעת מתוך מ' למ' הוו ב"ה לקולא וי"ל דכי אתשיל בתחלת לידה אתשיל ע"כ. ולרב דאמר דמעין אחד הוא התורה טמאתו בתוך ז' לזכר וי"ד לנקבה והתורה טהרתו לאחר מכאן בהא פליגי דב"ש סברי ביומי לבד תלה רחמנא וב"ה סברי ביומי וטבילה ל"ש שופעת ל"ש פוסקת כל זמן שלא טבלה הוי דמה טמא כימי לידתה וע"ש במסקנא דמשמע דגם ללוי בהא פליגי דלב"ש ביומי תלה רחמנא ולב"ה ביומי וטבילה ומסיק התם דהלכתא כותיה דרב בין לקולא כגון שופעת מתוך י"ד לאחר י"ד דהתורה טהרתו ולא בעי הפסקה בין לחומרא כגון שופעת מתוך פ' לאחר שמנים דמטמאה ולא אמרינן ממעין טהור אתא:

משנה ה

ד' אחים שנים מהם וכו':    שנויה היא ברפ"ג דמסכת יבמות:

יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו:    בגמרא ביבמות פרק ד' אחין מפכינן וכו' כך צ"ל בפי' רעז"ל. ומצאתי שכתב החכם הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וז"ל בודאי לא עיין רבינו ז"ל בגמרא ששם לא היפך המשנה אלא ר' אליעזר ואבא שאול חולקים בסברת ב"ש וב"ה וס"ל לאבא שאול בהפך בש"א יוציאו ובה"א יקיימו והלכה כאבא שאול דבכל מקום ב"ה לקולא וזוהי כונת הרמב"ם ז"ל בפירושו ורבינו נמשך אחר לשון הרמב"ם ז"ל ולא ירד לעומק כונתו ע"כ:

משנה ו

עקביה:    בהא:

חזור בך וכו':    ירושלמי פ"ק דיומא דף ל"א ודפ"ק דמגלה דף ע"ב ודפ"ג דמסכת הוריות. ואמרינן התם הדא אמרה שממנין זקנים בפה וממתניתין נמי מוכח כן:

שיער פקודה:    פלוגתא דעקביה וחכמים בפ"ה דמסכת נגעים וכן ג"כ דם הירוק פלוגתא בפ' שני דמסכת נדה וכן ג"כ שיער בכור בעל מום פלוגתייהו בפ"ג דמסכת בכורות וסתמא דהכא כר' יהודה ודלא כר' יוסי דאמר דבששחטו אח"כ כ"ע ל"פ דשרי דמגו דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו מהניא נמי לתלוש ומונח בחלון וכי פליגי במת אח"כ דצמר המחובר בו טעון קבורה ועקביא מתיר מה שנשר קודם מיתה וחכמים אוסרין גזרה שמא ישהנו וכו' ועיין במה שכתבתי שם בפ"ג דבכורות סוף הפרק. בפי' רעז"ל צריך להגיה מטמא דסבר האי ירוק כקרן כרכום היה וכו':

אין משקין לא את הגיורת וכו':    ברכות פ"ג דף י"ט מייתי לה. ופירש שם רש"י ז"ל לא את הגיורת דבני ישראל אמור בפרשה פרט לאשת גר ועבד משוחרר ע"כ. ויש להסתפק אם כוונתו ז"ל לומר דדוקא אשת גר אבל גיורת אשת ישראל משקין או שמא ר"ל דכל שכן דגיורת אשת ישראל אין משקין וכדמשמע לישנא דמתניתין עיין:

והשקוה שמעיה ואבטליון:    ירוש' פ' שני דסוטה איתא ששתתה ושנתה ושלשה לפניהם מאיש אחד:

דוגמא השקוה:    בערוך ספר אחר דיכמא פי' גרים שכמותה. וכן הוא בירושלמי פ' ואלו מגלחין דיכמה ומפרש דכוותה. אכן הר"ר יהוסף ז"ל ראיתי שכתב על מה שפירש רעז"ל כלומר גרים כמותה כתב פירוש זה אינו נראה שהרי אומר במשנה השקוה ולא אמר השקו ע"כ:

א"ר יהודה וכו':    בפ' תמיד נשחט (פסחים דף ס"ד.) ובילקוט סוף פרשת בהעלותך א"ר יהודה בן בתירה עתיד ליתן את הדין כל מי שאומר שעקביא בן מהללאל נתנדה וכו' ע"כ:

ואת מי נידו את אלעזד בן חנוך:    כן הגיה הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל בגמ' שם פ' מי שמתו (ברכות דף כ'.) וי"ס דגרסי בן הינד וכן הוא בירושלמי ר"פ ואלו מגלחין וגם בערוך ערך פק ופירש פקפק ענין זלזול היתר ושבור. ובקצת ספרים מצאתי מוגה הינוד בוי"ו ודלי"ת. ובטור א"ח סימן קנ"ח:

ללמד שכל המתנדה ומת בנדויו שב"ד סוקלים את אדונו:    תניא מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו ר' יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן אלא ב"ד שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו ב"ד סוקלין את ארונו. ובטור י"ד סי' של"ד. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל דוגמא השקוה בירושלמי למדו מכאן למזלזל לזקן ואפילו לאחר מיתה חייב נידוי ובגמ' דילן אמרו על זה מספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים מיטתן לשון מטו ממלכות בל ימוט ר"ל שנשמטו מדרך הישרה וחטאו א"נ צריכין אנו לפרש כדברי רש"י ז"ל שפירש שהן השקוה כדי להחשיבה כישראל שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב:

וסקלו ב"ד את ארונו:    כדי שיתכפר לו ע"י הבזיון ההוא:

א"ר יוסי ח"ו וכו':    ר' יוסי פליגי אדלעיל דקתני שנידו את עקביא ועוד שעמד בנדויו ומת בנדויו ונראה שהיה רשע וגס רוח:

שאין העזרה ננעלת:    בערבי פסחים שהיו שערי העזרה ננעלים כששוחטין פסחים של כל כת וכת שהפסח נשחט בשלש כיתות כדתנן בפסחים:

על כל אדם מישראל:    כלומר כשהיתה ננעלת עליהם והיינו כשנתמלאה מפה לפה ולא היה בכולן אדם חשוב בחכמה וביראת חטא כעקביא ובודאי שלא נידוהו. ודוגמא השקוה שאמר הוי כמו שפירש רבינו האיי גאון ז"ל וה"ק עקביא לא השקוה מי סוטה אלא היו כמיראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאילו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד ע"כ מפני שהיה הקול שעמד אדם רשום בירושלם בנדוי בימי הבית הוצרך ר' יוסי לומר מי היה שעמד בנדוי שהיה אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים שזלזל והיינו שלא היה נוטל מרביעית א"נ שלא היה נוטל עד הפרק וקיימא לן דכל המזלזל באחד מד"ס צריך נדוי:

והניחו אבן על ארונו:    גם בזה פליג את"ק דסבר דסקלו ממש וקאמר איהו דאין צריך אלא רמז להודיע שצריך לב"ד לסקול את ארונו אבל אין סוקלים וכדאיתא בתוספתא עכ"ל ז"ל. משמע מתוך פירושו ז"ל שנמצא לו ז"ל שום משניות מוגהות במקום א"ר יהודה ח"ו א"ר יוסי ח"ו. וכן פירש ג"כ דר' יהודה דברייתא דכתיבנא לעיל בסמוך ס"ל כר' יוסי דמתניתין. וכן בברכות פרק מי שמתו כתוב ר' יוסי אלא שרש"ל ז"ל נראה שהגיה ר' יהודה. ואיתא בירושלמי שהביאו תוס' ז"ל בס"פ שני דסוטה דכרכמית שתתה ושנתה ושלשה לפני שמעיה ואבטליון וכתבתיו לעיל. וסקלו ב"ד את ארונו פי' בהנחת אבן על ארונו כדאיתא בסיפא והכי איתא בתשובות הרשב"א ז"ל סימן תשס"ג. וכתב עוד אבל מתעסקין עמו לכל דבר:

חס ושלום:    שעקביה נתנדה שאין וכו' [הגהה דוק שלא אמר ח"ו שעקביא לא אמר כך אלא אע"פ שאמר כך לא נתנדה מתשובת הר"ר מרדכי ב"ר יצחק ן' קמחי ז"ל]:

משנה ז

בשעת מיתתו:    הרא"ש ז"ל פ' ואלו מגלחין דף מ"ג. ואית דגרסי בשעת מיטתו בטית לשון ומטה ידו. וכתב הר"ן ז"ל בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל דבפרק שני דשבועות בדף ש"ד בשם הרמב"ן ז"ל דבירוק נקטינן כר' יוסי שהרי הוא שנוי בלשון חכמים במשנתינו ותנינן בבחירתא דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין וכיון ששנו שם ר' יוסי בלשון חכמים אלמא הלכתא כותיה כדאמרינן בר"פ תפלת השחר הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה ועוד דאף עקביא בן מהללאל חזר בו דתנן התם בשעת מיתתו אמר לבנו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר וחדא מינייהו האי דדם ירוק וסתמא דמילתא לגבי ר' יוסי חזר בו ולא לתלות כת"ק דמתניתין דהא לא קתני התם בפלוגתא אלא חכמים דהיינו ר' יוסי ומסתמא לגבי מאן דפליג עליה התם הדר ביה ועוד וכו' ע"ש:

אני עמדתי בשמועתי:    לרב כהנא ה"פ והורתי מעשה כמו ששמעתי ולר' אלעזר עמדתי בשמועתי כשנשאתי ונתתי עמהם לא חזרתי משמועתי ומ"מ לא הורתי כשמועתי ופלוגתייהו בפרק הנחנקים:

איני מפקד:    כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

שמא עילה:    מ"מ שמא עַוְלָה וכך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל: