לדלג לתוכן

משנה עדויות ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) רבי יהודה אומר: שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

דם נבילות -
בית שמאי - מטהרין.
ובית הלל - מטמאין.
ביצת הנבילה -
אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק - מותרת,
ואם לאו - אסורה,
כדברי בית שמאי.
ובית הלל - אוסרין.
ומודים -
בביצת טריפה שהיא אסורה - מפני שגדלה באיסור.
דם נוכרית, ודם טהרה של מצורעת -
בית שמאי - מטהרין.
ובית הלל אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.
אוכלין פירות שביעית -
בטובה, ושלא בטובה - כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרין: אין אוכלין בטובה.
החמת -
בית שמאי אומרין: צרורה עומדת.
ובית הלל אומרין: אף על פי שאינה צרורה.


(ב) רבי יוסי אומר: שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל -
כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרין: לא עולה, ולא נאכל.
תורמין זיתים על השמן, וענבים על היין -
כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרין: אין תורמין.
הזורע ארבע אמות שבכרם -
בית שמאי אומרין: קידש שורה אחת.
ובית הלל אומרין: קידש שתי שורות.
המעיסה -
בית שמאי - פוטרין.
ובית הלל - מחייבין.
מטבילין בחרדלית -
כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרין: אין מטבילין.
גר שנתגייר ערב פסחים -
בית שמאי אומרין: טובל - ואוכל פסחו לערב.
ובית הלל אומרין: הפורש מן הערלה - כפורש מן הקבר.


(ג) רבי שמעון אומר: שלשה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

קוהלת אינה מטמאה את הידים -
כדברי בית שמאי.
ובית הלל אומרין: מטמאה את הידים.
מי חטאת שעשו מצותן -
בית שמאי - מטהרין.
ובית הלל - מטמאין.
והקצח -
בית שמאי - מטהרין.
ובית הלל - מטמאין.
וכן למעשרות.


(ד) רבי אליעזר אומר: שני דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

דם יולדת שלא טבלה -
בית שמאי אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.
ובית הלל אומרין: מטמא לח ויבש.
ומודים ביולדת בזוב - שהוא מטמא לח ויבש.


(ה) ארבעה אחים -

שנים מהן נשואין - לשתי אחיות,
ומתו הנשואין את האחיות -
הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות.
ואם קדמו וכנסו - יוציאו.
רבי אליעזר אומר, משום בית שמאי: יקיימו.
ובית הלל אומרין: יוציאו.


(ו) עקביה בן מהללאל - העיד ארבעה דברים.

אמרו לו: עקביה, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר -
ונעשך אב בית דין לישראל.
אמר להם: מוטב לי - להיקרות שוטה כל ימי,
ולא להיעשות שעה אחת - רשע לפני המקום,
שלא יאמרו, בשביל שררה - חזר בו.
הוא היה מטמא -
שיער פקודה, ודם הירוק.
וחכמים - מטהרין.
הוא היה מתיר -
שיער בכור בעל מום -
שנשר, והניחו בחלון - ואחר כך שחטו.
וחכמים - אוסרין.
הוא היה אומר: אין משקין -
לא את הגיורת, ולא את שפחה משוחררת.
וחכמים אומרין: משקין.
אמרו לו: מעשה בכורכמית שפחה משוחררת,
שהיתה בירושלים - והשקוה שמעיה ואבטליון.
אמר להם: דוגמא השקוה.
ונידוהו - ומת בנידויו,
וסקלו בית דין את ארונו.
אמר רבי יהודה: חס ושלום - שעקביה נתנדה,
שאין עזרה ננעלת על אדם בישראל בחכמה, וביראת חטא - כעקביה בן מהללאל,
ואת מי נידו?
את אלעזר בן הנוד - שפיקפק בטהרת הידים.
וכשמת, שלחו בית דין,
והניחו אבן על ארונו,
ללמד שכל המנודה, ומת בנידויו - בית דין סוקלין את ארונו.


(ז) בשעת מיתתו - אמר לבנו:

בני - חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.
אמר לו: אתה, למה לא חזרת בך?
אמר לו: אני שמעתי מפי המרובין - והם שמעו מפי המרובין,
אני עמדתי בשמועתי - והן עמדו בשמועתן,
אבל אתה - שמעת מפי היחיד, ומפי המרובין,
מוטב להניח דברי היחיד - ולאחוז בדברי המרובין.
אמר לו: אבא - פקד עלי לחבריך.
אמר לו: איני מפקד.
אמר לו: שמא עוולה מצאת בי?
אמר לו: לאו -
מעשיך יקרבוך - ומעשיך ירחקוך.


הדף הראשי של משנה עדיות ה