ביאור:משנה חולין פרק יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

מסכת חולין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

ראו דברים יח ד. ראשית הגז מופיעה שם יחד עם מצוות התרומה מהדגן התירוש והיצהר.

ראשית הגז[עריכה]

חטיבה I: תחולה[עריכה]

(א) רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת,

בַּחֻלִּין, אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין.

חֹמֶר בַּזְּרוֹעַ וּבַלְּחָיַיִם וּבַקֵּבָה מֵרֵאשִׁית הַגֵּז,

שֶׁהַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִים בַּבָּקָר וּבַצּאן, בֵּין מְרֻבֶּה בֵּין מְמֻעָט,
וְרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוּ נוֹהֵג אֶלָּא בָרְחֵלִים, אֵינוּ נוֹהֵג אֶלָּא בִמְרֻבֶּה.

חטיבה II: כמויות[עריכה]

(ב) וְכַמָּה הוּא "מְרֻבֶּה"?

לשונו של ר' דוסא נופלת על לשון דניאל, ראו דניאל ה כה. הוא מחייב בנתינת ראשית הגז פחות משאר חבריו אנשי בית הלל.

והשוו עדויות ג, ג.

אם צבע את הצמר - החמיץ את המצווה, ואינו נותן צמר צבוע.

בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי רְחֵלִים,
שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ז כא) "יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן".
וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל א כה יח) "חָמֵשׁ צֹאן עֲשׂוּיֹת".

חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת מָנֶה מָנֶה וָפֶרֶס ולכל אחת לפחות מנה וחצי, 600 גרם, צמר - חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז, דִּבְרֵי רְבִּי דוֹסָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שאר בית הלל חָמֵשׁ רְחֵלוֹת גּוֹזְזוֹת כָּל שֶׁהֵן.

וּמָה הוּא נוֹתֵן לוֹ?

מִשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים בִּיהוּדָה, שֶׁהֵן עוֹשִׂין עֶשֶׂר בַּגָּלִיל;
מְלֻבָּן, לֹא צוֹיִי, נקי וללא צואה כְּדֵי לַעֲשׁוֹת מִמֶּנּוּ בֶגֶד קָטָן,
שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יח ד) "תִּתֶּן לוֹ", כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לוֹ מַתָּנָה.

לֹא הִסְפִּיק לִתְּנוֹ לוֹ עַד שֶׁצְּבָעוֹ - פָּטוּר.

לִבְּנוֹ ניקה אותו וְלֹא צְבָעוֹ - חַיָּב.

חטיבה III: גז צאנו של אחר[עריכה]

הנכרי פטור מראשית הגז, וראו ספרי דברים קסו.

וראו תוספתא י, ד, שר' אילעאי הקל בקונה את הגז מיהודי (ראו גם הלכה ח שם), ור' עקיבא הקל בצאן של שותפים.

אם המוכר לא מכר את כל העדר - המוכר חייב, אבל אם מכר את כל הכבשים הלבנות - או את כל החומות - כל אחד משניהם נותן לחוד, כי אין לערבב צמר חום עם צמר לבן.

הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁלַּנָּכְרִי - פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז.

לָקַח עֵז שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר - הַמּוֹכֵר חַיָּב, וְאִם לָאו - הַלּוֹקֵחַ חַיָּב.

הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינִים: טְחוּפוֹת חומות וּלְבָנוֹת,

מָכַר לוֹ טְחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת, זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת,
זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ - וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ.