ביאור:משנה חולין פרק י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
הזרוע הלחיים והקבה[עריכה]
חטיבה I: תחולה[עריכה]
|
זרוע לחיים וקבה - ראו דברים יח ג. יתכן שלפנינו גם משחק מילים עם פתיחת הפרק הקודם "העור והרוטב והקופה". חזה ושוק - ראו ויקרא ז לא-לב. וראו ספרי דברים עה, ושם קסה. |
(א) הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה החובה לתת חלקים אלו לכהן נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת, וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בזמן שהיה בית מקדש – ולאחר חורבנו
- בַּחֻלִּין בבהמות שנשחטו לצורך אכילה אֲבָל לֹא בַמֻּקְדָּשִׁין. בבהמות שנשחטו לצורך קרבנות.
שֶׁהָיָה בַדִּין היה צריך להיות ברור ב'קל וחומר': מָה אִם הַחֻלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בֶּחָזֶה וּבַשּׁוֹק - חַיָּבִין בְּמַתָּנוֹת,
- קָדָשִׁים, שֶׁהֵן חַיָּבִין בֶּחָזֶה וְשׁוֹק - אֵינוּ דִין שֶׁיְּהוּ חַיָּבִין בַּמַתָּנוֹת?
- תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא ז לד) "וָאֶתֵּן אתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם",
- אֵין לָךְ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן. שהמתנות הן רק מהחולין
חטיבה II: פטור ממתנות[עריכה]
|
אמנם אין להקדיש בעלי מום, אבל אם הקדיש אותם לא חלה עליהם קדושת גוף אלא רק קדושת דמים, וחייב לפדות אותם ולקנות במקומם קדשים אחרים. אבל אם בזמן ההקדשה היו בלי מום קבוע - חלה עליהם הקדושה המתבטאת בכל הדינים הללו, גם אם אחר כך הפכו ל"פסולי המוקדשים". וראו ספרי דברים עא, וכן בכורות ב, ב-ג. מעשר בהמה חל גם על בעל מום, וראו ויקרא כז לג, שאפילו בעל מום ("רע") ניתן כמעשר. |
(ב) כָּל קָדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ - חַיָּבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַתָּנוֹת,
- וְיוֹצְאִין לַחֻלִּין לִגָּזֵז וְלֵעָבֵד, וְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
- וְהַשּׁוֹחֵט בַּחוּץ - פָּטוּר, וְאֵינָן עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ - יִפָּדוּ,
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר. יתכן שמשפט זה שייך לכל הדינים לעיל
כָּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,
- לְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ - פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת,
- וְאֵינָן יוֹצְאִין לַחֻלִּין לִגָּזֵז וְלֵעָבֵד, וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, אבל מותר לאחר שחיטתם
- וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ - חַיָּב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ - יִקָּבֵרוּ.
(ג) בְּכוֹר שֶׁנִּתְעָרַב בְּמֵאָה,
|
המשנה מרמזת על שורת הערמות שהיה מקובל לעשות כדי להיפטר מנתינת הזרוע הלחיים והקבה: הבכור פטור מהזרוע הלחיים והקבה, ולכן לאחר שהתערב בבהמות חולין השייכות לאנשים שונים - כולם פטורים, מספק. וראו משנה ד, ש"המוציא מחברו עליו הראיה"; אבל אם כל הבהמות שייכות לאותו אדם - הוא פוטר רק בהמה אחת. הכהנים והגוי פטורים מהמתנות, ראו ספרי דברים קסה, וכן תוספתא פאה ב יד, לעניין הכהן. אם ישראל עשה עימם שותפות כדי להיפטר מהמתנות - צריך להודיע על כך לסובבים; וראו תוספתא ט, ה, שהמשתתף עם הגוי אינו צריך לרשום. אם קנה ישראל בהמה מכהן - יכול להתנות בזמן הקניה שיהיה פטור מהמתנות. בתוספתא שם ו מתארים את התנאי הפוטר אותו מהמתנות בדרך שונה במקצת. אם קנה "בני מעיים" מהשוחט - הקונה חייב לתת את הקבה ואינו מקזז ממחיר הקניה; אבל אם קנה במשקל - המתנות על חשבון השוחט. |
- בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּם - פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָּם.
- אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּם - פְּטוּרִין לוֹ אֶחָד.
הַשּׁוֹחֵט לַכֹּהֵן, וְלַנָּכְרִי - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.
- וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם - צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם.
- אִם אָמַר "חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת" - פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.
אָמַר לוֹ: "מְכֹר לִי בְנֵי מֵעֶיהָ שֶׁלַּפָּרָה", וְהָיוּ בָהֶם מַתָּנוֹת,
- נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וְאֵינוּ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִין.
לְקָחָן מִמֶּנּוּ בַמִּשְׁקָל - נוֹתְנָן לַכֹּהֵן, וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִין.
(ד) גֵּר שֶׁנִּתְגַּיַּר, וְהָיְתָה לוֹ פָרָה
- נִשְׁחֶטֶת עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַּר - פָּטוּר;
- מִשֶּׁנִּתְגַּיַּר - חַיָּב;
- אִם סָפֵק - פָּטוּר, שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ - עָלָיו הָרְאָיָה.
חטיבה III: הגדרות[עריכה]
אֵי זֶה הוּא הַזְּרוֹעַ?
|
ה"זרוע" נזכרת כאן וכן בקרבן הנזיר, ראו במדבר ו יט, והיא חלק מהרגל הקדמית הימנית. השוק היא מתנת הכהונה מהשלמים, ראו ויקרא ז לד. והשוו הגדרות שונות במקצת בתוספתא ט, יא-יב. |
- מִפֶּרֶק שֶׁלְּאַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁלַּיָּד, וְהוּא שֶׁלַּנָּזִיר.
- כְּנֶגְדּוֹ בָרֶגֶל - שׁוֹק.
- רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שׁוֹק - מִפֶּרֶק שֶׁלְּאַרְכֻּבָּה עַד סֹבֶךְ שֶׁלָּרֶגֶל.
אֵי זֶה הוּא לֶחִי? - מִפֶּרֶק שֶׁלַּלֶּחִי עַד פִּיקָה שֶׁלַּגַּרְגֶּרֶת.