משנה חולין ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


חולין פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי



<< · משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק רביעי ("בהמה שהיא") · >>

פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

משנה א · משנה ב · משנה ג ·משנה ד ·משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים

פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה -- מותר באכילה. הוציא את ראשו, אף על פי שהחזירו, הרי זה כילוד.

חותך מעובר שבמעיה -- מותר באכילה. מן הטחול ומן הכליות -- אסור באכילה.

זה הכלל, כל דבר שהוא גופה, אסור. שאינו גופה, מותר.

משנה ב[עריכה]

המבכרת המקשה לילד -- מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים.

יצא רובו -- הרי זה יקבר, ונפטרה מן הבכורה.

משנה ג[עריכה]

בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה, בין בבהמה טהורה, טהור.

רבי יוסי הגלילי אומר, בטמאה - טמא, ובטהורה - טהור.

האשה שמת ולדה בתוך מעיה ופשטה חיה את ידה ונגעה בו -- החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד.

משנה ד[עריכה]

בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה, ואחר כך שחט את אמו -- הבשר טהור.

שחט את אמו ואחר כך חתכה -- הבשר מגע נבלה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, מגע טריפה שחוטה. מה מצינו בטריפה ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה תטהר את האבר.

  • אמר להם רבי מאיר, לא אם טהרה שחיטת טריפה אותה דבר שגופה, תטהר את האבר דבר שאינו גופה.
  • מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה? בהמה טמאה אסורה באכילה, אף טריפה אסורה באכילה. מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה, אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה!
  • לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שלא היתה לה שעת הכושר, תאמר בטריפה -- שהיתה לה שעת הכושר!
  • טול לך מה שהבאת! הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין?
  • לא! אם אמרת בבהמה טמאה -- שכן אין במינה שחיטה, תאמר בטריפה שיש במינה שחיטה?! בן שמונה חי, אין שחיטתו מטהרתו, לפי שאין במינו שחיטה.

משנה ה[עריכה]

השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת, או בן תשעה מת -- קורעו ומוציא את דמו.

מצא בן תשעה חי --

  • טעון שחיטה, וחייב באותו ואת בנו, דברי רבי מאיר.
  • וחכמים אומרים, שחיטת אמו מטהרתו.
  • רבי שמעון שזורי אומר, אפילו בן שמונה שנים וחורש בשדה -- שחיטת אמו מטהרתו.

קרעה ומצא בה בן תשעה חי -- טעון שחיטה, לפי שלא נשחטה אמו.

משנה ו[עריכה]

בהמה שנחתכו רגליה, מן הארכובה ולמטה -- כשרה; מן הארכובה ולמעלה -- פסולה. וכן שניטל צומת הגידין.

נשבר העצם, אם רוב הבשר קיים, שחיטתו מטהרתו. ואם לאו, אין שחיטתו מטהרתו.

משנה ז[עריכה]

השוחט את הבהמה ומצא בה שליא -- נפש היפה תאכלנה, ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבלות.

חישב עליה -- מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות.

שליא שיצתה מקצתה -- אסורה באכילה. סימן ולד באשה, וסימן ולד בבהמה.

המבכרת שהפילה שליא -- ישליכנה לכלבים. ובמוקדשין -- תקבר. ואין קוברין אותה בפרשת דרכים, ואין תולין אותה באילן, מפני דרכי האמורי.


משנה מנוקדת[עריכה]

משנה חולין ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בהמה שהיא מקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירה מותר הוציא את ראשו אף על פי שהחזירו הרי זה כיילוד חותך מן העובר במעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה זה הכלל דבר שהוא גופה אסור ודבר שאינו גופה מותר.

(ב) מבכרת שהיא מקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים יצא רובו הרי זה ייקבר ונפטרה מן הבכורה.

(ג) בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו בין בבהמה טמאה ובין בבהמה טהורה טהור רבי יוסי הגלילי אומר בטמאה טמא ובטהורה טהור וכן האישה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאישה טהורה עד שיצא הוולד.

(ד) בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו וחתכה ואחר כך שחט את אימו הבשר טהור שחט את אימו ואחר כך חתכה הבשר מגע נבילה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין מגע טריפה שחוטה מה מצינו בטריפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את העובר אמר להם רבי מאיר לא אם טיהרה שחיטת טריפה אותה בדבר שהוא גופה תטהר את העובר בדבר שאינו גופה ומנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה אמרו לו לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא הייתה לה שעת הכושר תאמר בטריפה שהייתה לה שעת הכושר טול לך מה שהבאת הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין לא אם אמרת בבהמה טמאה שאין למינה שחיטה תאמר בטריפה שיש למינה שחיטה בן שמונה חי אין שחיטתה מטהרתו לפי שאין למינו שחיטה.

(ה) השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו מצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה וחייב משום אותו ואת בנו (ויקרא כב כח) דברי רבי מאיר וחכמים אומרין שחיטת אימו מטהרתו ורבי שמעון שזורי אומר אפילו הוא בן חמש שנים והוא חורש בשדה שחיטת אימו מטהרתו קרעה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אימו.

(ו) בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטן כשרה מן הארכובה ולמעלן פסולה וכן שניטל צומת הגידים נשבר העצם אם רוב הבשר קיים שחיטתה מטהרתו ואם אין רוב הבשר קיים אין שחיטתה מטהרתו.

(ז) השוחט את הבהמה ומצא בה שליה הנפש היפה תאכל ואינה מיטמאה טומאת אוכלין אף לא טומאת נבילות חישב עליה מיטמאה טומאת אוכלים אבל לא טומאת נבילות שליה שיצאת מקצתה אסורה באכילה כסימן הוולד באישה כך סימן הוולד בבהמה מבכרת שהפילה שליה ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תיקבר אין קוברין אותה בפרשת דרכים ואין תולין אותה באילן מפני דרכי האמורי.


פירושים[עריכה]